פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום, אני אמא שני ילדים, בני 6.5 ו-4. אני ואביהם החלטנו כעת להתגרש. העניין הוא שאינני רוצה להישאר בעיר המגורים הנוכחית כי אין לי שם משפחה, ובעלי כן מתכוון להישאר באיזור. השאלה שלי היא האם כדאי שמעבר הדירה לעיר אחרת (בסוף שנה"ל) יבואו בה בעת עם תהליך הפרידה שלנו כזוג, או שכדאי שבעלי ייצא מהבית כבר בקרוב (ונסביר לילדים על תהליך הפרידה) ורק בקיץ, כלומר בסוף שנת הלימודים בעוד כחודשיים- שלושה, נעבור דירה, כדי שלא יחוו את שני האירועים הללו ביחד, שכן אולי זה ייצור עומס רגשי גדול מדי עבורם. (כלומר,לעבור קודם את תהליך הפרידה, ולקראת הקיץ לעבור דירה ועיר). ברור לי שיהיו כאן קשיים בכל מקרה אך אני רוצה כמה שפחות לערער את תחושת הביטחון שלהם . אולי אם בכל חודשיים יהיה שינוי משמעותי בחייהם, הם ירגישו שהקרקע נשמטת תחת רגליהם? ולכן אולי מוטב שהכל יקרה בבת אחת? ובנוסף- האם כדאי כבר עכשיו לספר להם שיהיו שני השינויים האלה? בבקשה עזרי לי וכתבי לי את דעתך ואם יש צורך תפני אותי בנוסף לגורמים הנכונים- עם מי מתייעצים בכלל בנושאים האלו? מטפל רגשי? פסיכולוג? הדרכת הורים מיוחדת? יש ארגון שעוזר במתן תמיכה רגשית לילדים במקרים כאלה? תודה

היי שמי רינה ויש לי בן בכור בן 17 לאחרונה החל לרדת בלימודים ולא להשקיע כלל, אני ובעלי משתדלים לזרום עימו עם כלן מיני גחמות של גיל ההתבגרות כמו לעשן נרגילה וכדומה. לאחר יום הורים שהיה לפניי מספר ימים שבו הבנו כי הילד לא לומד ומזלזל בלימודים כעסנו מאוד אני ובעלי והחלטנו להוריד ממנו מותרות למינהם כמו אופניים חשמליים המשרתים אותו פאלפון ומחשב בתגובה ענה לי כי נמאס לו ובא לו להתאבד. זו לא פעם ראשונה שהוא משתמש כ"נשק" והוא לי כי אם אעשה כך וכך הוא התאבד אני מאוד חוששת לגביו אך מצד שני לא מוכנה לוותר לו על הלימודים. מה ניתן לעשות במצב זה?

שלום. הילד שלי ביישן מאוד הוא מסרב לעשות בר מצווה בגלל זה. לא רוצה להיכנס לאולם בטקס וכו השאלה היא מתי תכונה זו טבעית ומהווה חלק מהאישיות או שעליי לעשות משהו?? בנוסף אני מנסה לשכנע אותו לעשות בר מצווה האם עלי להפסיק ופשוט לכבד את רצונו??תודה

הי סיגל אנחנו היינו בטיפול אצל נטורופטית בפרחי באך וזה מאד עזר זה עושה קסמים. זה נתן המון ביטחון. זה עזר לצאת מהמופנמות. ממליצה לך לנסות בחום.

שלום, בתי בת 4.5, בקצרה, היא ילדה שצריכה לשלוט בהכל!, בגן היא צריכה לתפוס חברה אחת (שכבר משחקת עם עוד חברות ולשלוף אותה)ולשחק מה שהיא רוצה, הבעיה שהחברות לא תמיד רוצות לשחק מה שהיא רוצה והיא לא רוצה להצטרף למשחק שלהן, כי זה לא מה שהיא רוצה ואז היא נשארת לבד ו"מטיילת" כך היא אומרת. גם במשחקים איתנו היא צריכה להחליט אפילו מה אנחנו צריכים להגיד, ועם אומרים לה שלא רוצים ככה היא מאוד כועסת ולפעמיים בוכה חזק... במשחק שולחן בזמן אחרון היא מרמה כדי לנצח, ואם אומרים לה שראינו אז היא מסבירה שככה זה במשחק ומשנה את החוקים לטובתה... הגננת אומרת שזה לא שהילדים לא אוהבים אותה אבל היא לא רוצה להצטרף לקבוצה ולשחק משחק שמישהו אחר החליט... אני חוששת שהיא תישאר לבד והילדים כבר יתרגלו לא להיות איתה ולא יהיו לה חברים, אני מנסה להסביר לה שלפעמים משחקים ככה ולפעמים ככה אבל היא לא מוכנה להקשיב... היא גם מדברת בצעקות ועמים בחוצפה... (אין לה בעיה שמיעה, כשאני מעירה לה על הצעקות, היא אומרת שככה זה הקל שלה... מה אפשר לעשות? איך אפשר לעזור לה....

הי, הבן שלי עוד מעט בן 5. התחלנו גמילה מחיתולים בגיל שנתיים וחצי. מאז ועד היום הוא עדיין מפספס פיפי - בעיקר בגלל שהוא מתאפק ולא רוצה לקום באמצע משחק ואז בורח לו קצת בתחתונים. לאחרונה, הוא חזר לעשות קקי בתחתונים. אני לא יודעת למה ואני גם לא יודעת מה לעשות כדי להפסיק את זה. הוא היה גמול לחלוטין מקקי ופתאום חזר לעשות. קשה לי גם להצביע על אירוע מיוחד שקרה שיכול היה להשפיע עליו. הבעיה היא שהוא פשוט לא יכול ללכת לחברים - קרה כמה פעמים שהוא פספס אצל חבר, וזה ממש לא נעים. אז נכון לעכשיו החלטנו שהוא לא יכול ללכת לחברים (כי זה קורה כל יום-יומיים). ניסינו המון דברים - תמריצים חיוביים ושליליים, הלכנו לייעוץ, כלום לא עזר ואנחנו עדיין באותו מצב. ניסינו גם להתעלם אבל זה לא כ"כ אפשרי כשמדובר בקקי - זה מסריח, חייבים לקלח אותו ואני לפחות במצב שאני כבר לא יכולה להסתיר את האכזבה שלי כשזה קורה. בעלי רוצה לקחת אותו לפסיכולוג ילדים. אשמח לשמוע אם יש עצה איך להתמודד לפני שאנחנו הולכים לפסיכולוג. אציין שהוא ילד מקסים, שמח, אין לו שום בעיה חברתית או רגשית אחרת. תודה רבה!

שכחתי לציין שהתייעצתי כאן בפורם לפני כשנה, כשהבעיה הייתה הפיפי, והמלצת לשחרר ולהתעלם. אמרת שברגע שנשחרר ולא נעיר לו שילך לשירותים, המוטיבציה שלו לפספס תרד. הבעיה היא שעם קקי פשוט אי אפשר לעשות את זה. אני מניחה שאפשר להשאיר לו באבמטיה בגדים נקיים ואם הוא מפספס לשלוח אותו לשטוף את התחתונים ולהתקלח (לימדתי אותו להתקלח לבד) ופשוט להמשיך הלאה כאילו שום דבר לא קרה. הבעיה היא שאני כבר כל כך מיואשת שאני לא בטוחה שאצליח להיות אדישה לזה וגם - לא נראה שזה בכלל מפריע לו. הבעיה היותר קשה היא שאני לא יכולה לשלוח אותו לחברים...

בן שלי לומד בכיתה ד, ועד עכשיו היו לו 2 חברים מאד טובים. לפני כשבוע שלושתם רבו , 2 החברים נגד בני, ובן שלי לא מצליח להתחבר איתם בחזרה. אחד מהם מחק אותו מכל קבוצת ווצאפ המשותפת שהיו לו. יותר מזה, הם התחילו לנהוג באלימות מילולית כלפיו ומפזרים שמועה לא מבוססת לילדים נוספים בכיתה על כך שבני מלשן. אני לא יודעת איך לעזור לבני להתמודד עם המצב, ומה לעשות קודם - לדבר עם מחנכת או עם הורים של אותם ילדים... בני מאד עצוב ולוקח ממש קשה את המשבר , אשמח לכל עצה. תודה מראש.

שלום לך. אני מחנכת בכיתה ז. הבחנתי כי באחד השיעורים תלמיד מכיתתי מאונן בכיתה. הדבר הרתיע אותי מאוד ולא ידעתי מה לעשות. כמו כן במקרה אחר ביקש התלמיד לצאת לשירותים וכשלא איפשרתי לו מצאתיו מאונן בכיתה כשהוא ספק יושב ספק שוכב. מה לעשות?

שלום, אודה על עזרתכם. בת שלי אתמול בערב כשהתחיל להחשך סיפרה לי בסוד שיש לה מחשבות מפחידות, התחלתי לדבב אותה, והיא התפרצה בבכי היסטרי, תפסה אותי חיבוק חזק כולה רועדת. מסתבר שבהפסקה בבית ספר (היא בכיתה א) 3 ילדים מהכיתה סיפרו לה שעכשיו מסתובב ברחובות איש מפחיד עם אף ארוך ובטן גדולה, עם משקפיים שחורות, שמתפס על העצים ונכנס בכל קומה לבית וחוטף ילדים. בדירה הוא עושה קולות של צעדים, שניסו לתפוס אותו ולא הצליחו, והראו בחדשות רק את הסמל האטלף שלו.... בסיפור היו עוד תיאורים. היא נכנסה להיסטריה, לא מוכנה להיכנס לחדר לבד, לא התקלחה לבד, התעקשה לישון איתי. הסכמתי, ואמרתי שבלילה נעביר אותה למיטתה . בלילה היא קמה מלא פעמים ולא יכלה להירדם, רק כשהיא מחזיקה בי בחזק. אני ניסיתי להסביר לה שהם שחקרו אותה ואיש לא קיים, היא דמיינה אותו לפי הסיפורים שלהם, ניסיתי ליצור יחד איתה שמות של שוטר טוב שטפס את האיש וכלה אותו בכלא, ניסיתי לכוון אותה שיש קוסם טוב שהפך אותו לפרח, ושאלתי אותה למה עוד היא חושבת שהוא יכול להפוך אותו, היא היצוע שלחול. ניסיתי לתת לה "צמיד הקסם" על היד שמגן עליה. זה לא ממש עזר. היה לנו לעלה לבן וגם בבוקר ביא פחדה להיכנס לחדר כלשהו לבד. מה אני יכולה לעשות, איזה כלי לתת לה כדי שהיא תוכל להתמודד עם הפחדים שלה? מה המילים הנכונות להגיד? תודה רבה!!

שלום, בני בן ה-4 גמול מחיתולים מאז גיל שנתיים. לאחרונה מבקש ללכת לשרותים לעשות קקי בתדירות גבוהה מאוד, ולא בכל הפעמים אכן יוצא משהו. אני חוששת שהסיבה אינה פיסית שכן לא השתנו הרגלי התזונה. לעומת זאת לפני כחודש וחצי חזרתי לעבודה במשרה מלאה לאחר חופשת לידה. יש לציין שהילד מקבל את אחיו הקטן באהבה רבה, דואג לו ומאוד נהנה מחברתו. בתחילה התעלמנו מהנושא מתוך תקווה שזה משהו חולף, אך הדבר נמשך ואף מחמיר מעט ואני תוהה איך לגרום לו להפסיק את ההתנהגות הזאת. תודה.

שלום. אשמח לקבל ייעוץ כי אני ממש לא יודעת איך לנהוג על ביתי בת ה 3. כשהייתה בת שנה ו 10 חודשים נולד לה אח. היא התחילה מאז להקשר מאד לשמיכה שלה והבנתי שזהו חפץ המעבר שלה. עם הזמן נגמלה ממוצץ והתחילה לשים את קצוות השמיכה בפה עד למצב שהשמיכה רטובה. היא לועסת אותה ומוצצת אותה. עכשיו היא גילתה שהיא יכולה לקחת מהמגירה רק את הציפה והיא מסתובבת איתה בבית וכל הזמן זה בפה שלה. אני מעירה לה על זה ואומרת לה שזה לא בריא לשיניים ומדי פעם לוקחת לה את זה כי היא ממש תלותית בזה. מה אני צריכה לעשות ? מדוע היא נוהגת כך? האם זה דורש טיפול? תודה רבה

תודה רבה על המענה. חשוב לי לדעת אם זה תקין שהשמיכה בפה שלה כל הזמן. האם לא מדובר כאן בוויסות חושי אוראלי? אני מתחום הספורט לגיל הרך ומכירה את הנושא. היא מרבה לשחק עם הפה ולהכניס אצבעות לפעמים. אבל עם השמיכה זה קורה הכי הרבה. בנוסף, היא לא מבקשת ללכת עם השמיכה מחוץ לבית ולא עטשה זאת בנקומות אחרים חוץ מהבית. אני מקפידה על זמן איכות איתה: ימי חופש ביחד מהגן, משחקות ביחד רק אנחנו, סיפור לפני השינה.. תודה רבה

שלום, ילדה בת 8 מדווחת לאחרונה כי היא שומעת קולות בראש, שבדרך כלל היא לא מבינה מה הם אומרים, ולפעמים אומרת שהם אומרים לה כן או לא לעשות דברים (כמו יצר הרע) מה ההסברים היכולים להיות לתופעה? האם זה חמור? תודה!

אני יועצת בשכבה יב. בטיול שהיה לפני כשבוע התלוננו חבריו של תלמיד משכבה יב שידיו נתפסו בחוזקה מאחורי גבו על ידי תלמיד מכיתתם ותלמיד אחר מהכיתה חשף את איבר מינו. המידע נמסר למחנכת שעדכנה את הרכזת. המחנכת והרכזת הזמינו את התלמיד הנפגע לשיחה לבירור ראשוני של הפרטים. בהמשך הורי שני הפוגעים הוזמנו למנהלת בית הספר. בשני המהלכים הללו של הטיפול לא נכחתי משום שהצוות לא עדכן אותי בנושא. בהמשך שוחחתי אני עם הנער הנפגע שטוען שאיננו. צריך על עזרה רגשית שהצעתי לו ושהוא פגוע מזה שעליו לספר את הסיפור ל 3 גורמים שונים 3 פעמים. הוא ציין כי הסיפור מאחוריו והוא מרגיש בסדר. הפוגעים לא מכחישים את האירוע למעט חשיפת איבר המין. לדברי הפוגע הוא רק פתח את החגורה. העברתי דיווח לפקידת הסעד על חשד להטרדה מינית. למעשה התלמיד שפתח את חגורתו עבר חוויה טראומטית ביסודי כשנכנס לשירותים ותלמיד גדול ממנו פגע בו מינית. נראה כי הפוגעים נוטים למזער את מעשיהם וטוענים להוצאת דיבה של הנפגע. מה דעתך כיצד לנהוג כעת? האם יש מקום לשוחח עם הפוגעים ולברר איתם האם הבינו במה מעשיהם חמורים?

שלום רב. בני בן 5 וחצי, בבית הוא מאוד בוגר, עצמאי, ממושמע, מקשיב, עוזר וממש קל איתו. לעומת זאת השנה בגן התחלתי לשמוע הרבה תגובות מהגננת שהוא לא מספיק בוגר רגשית, שהוא עקשן, שקשה לו אם הוא לא בטוח בעצמו אז הוא לא יבצע את המסימה שידרשו מימנו, ושהו מתנגד. היום היינו בטיפת חלב בבדיקה אחרונה לגיל 5, והוא שיתף פעולה עד שביקשו מימנו משהו שהוא לא כל כך הצליח ישר, וברגע שזה קרה, הוא נצמד אליי ואמר שהוא לא יודע ולא רוצה לנסות. אחרי כמה דקות הוא רק השתכנע ועשה את מה שביקשו. האחות אמרה שמבחינה אנטלגנטית, התפתחות החשיבה ובצורה שהוא מדבר הוא על גבול הגאונות, אבל רגשית הוא לא בוגר. חשוב לי לציין שאני בהריון כרגע, וזה קצת משפיע אליו, (אני שמתי לב בפרידה בגן, הוא רוצה ללוות אותי. נפרד בלי בכי, אבל מבקש עוד כמה דקות איתי). מכולם אני שומעת (גננת ואחות ) שהם לא בטוחים אם זה עניין של אופי אצלו או בגרות רגשית, אני ממש לא בעד להשאיר אותו עוד שנה בגן. איך אני יכולה לעזור/לחזק אותו, על מנת לשפר את הקושי הרגשי? האם לפנות לפסיכולוג? או לפנות להדרכת הורים? האם להתחייס לזה בצורה כלשהי? או לההפך לתת לו לגדול ולעזוב אותו בשקט? הוא ילד מאוד חברותי וכל הילדים אוהבים אותו אם זה בחוג או בגן. אני רק רוצה שלא יהיה לו יותר מדי קשה בבית הספר. איך ניתן לעזור לו בנדון?

בבית בתחילת שנה היו מקרים שהוא היה ממש "מתבאס" כשלא מצליח לכתוב איזה אות, או לבצע תרגיל כלשהו והסברתי לו שלא תמיד מצליחים, ואני מעודדת אותו כן לעשות ולנסות , והוא היה מנסה ובסוף מצליח, והיום הוא לא מתנגד בבית לכלום, הוא מנסה עד שהוא מצליח. בגלל זה קשה לי בבית לעבוד איתו על משהו כי בבית הוא עושה מה שמבקשים ודורשים מימנו ללא התנגדויות. אפילו אם הוא רואה טלויזיה ואני אומרת לו לכבות ולבוא לעבוד קצת על מספרים וחוברות, הוא ללא כעס, וללא התנגדות ישר מכבה ובא.

ביתי בת 11 בבית הספר שלה מבטלים את כל השיעורים בגלל מבחני מיצב מבטלים טרבוקות ריקוד הודי מדענים ובמקום זה לומדים כל היום שפה קשה לה היא לא רוצה להשאר שלומדים כל כך הרבה ומבטלים את הכיף דברתי עם המורה אומרת שזה זמני יהיה גם כף בסוף מה לעשות?

לא להשאיר אותה לאפשר לה לבוא הביתה

שלום, אני ובעלי גרושים כבר ושנה ויש לנו פעוטה בת שנתיים. האבא עובד בעבודה שהוא לא יכול לקחת אותה באמצע שבוע, רק אחת לשבועיים. הוא כן קופץ לפעמים לשעה או שעתיים בערב, לקלח ולהרדים או פתאום קופץ לגינה לחצי שעה. לפי איך שאני רואה את התגובות של הילדה לאחר הפגישות, זה לא עושה לה טוב... עד שהיא נהנת ממנו זה נגמר...והמצב רוח שלה מאוד מאוד ירוד אחרי. האבא מתעקש שזה עדיף מפעם בשבועיים... האם זה נכון ? תודה רבה, אורית.

אני מחפשת פסיכלוגית מומלצת עבור בתי בת 9, אשר יש לה פחדים (פחד ספציפי אשר לא עובר לה עם הזמן). עדיפות לאיזור המרכז (פתח תקווה/ כ"ס/ת"א) אך אפשר גם באיזור רחובות. אנחנו מאובטחים דרך הכללית מושלם ולכן עדיפות לפסיכולוג שעובד עם הקופה (אם ידוע לך על כך). תודה רבה!

[email protected]

שלום, בתי בת שבע כמעט, יש לה אחות קטנה בת כמעט שנתיים. הגמילה שלה מפיפי הייתה קלה וחלקה (קקי פחות, בזמנו, אבל גם זה נפתר) ובזמן האחרון בכל לילה בורח לה פיפי. התחלנו לקחת אותה בשבועות האחרונים בסביבות 22:00 לפיפי וזה פתר את הבעיה אבל הלילה ברח לב ב00:30 אחרי שב22:00 לקחנו אותה. היחסים שלה עם אחותה טובים מאד, קראתי שהסיבה כנראה פסיכולוגית אבל על פני השטח אני לא מזהה מצוקה כלשהי, מי הגורם הנכון ללכת אליו לטיפול?

ערב טוב, בני בן 5 השנה בגן חדש, גן חובה. הגן טיפה יוצא דופן ממה שאני רגילה. זה גן עיריה אבל הגננת בגישה של לתת לילדים לעשות מה שבא להם. אין להם סדר יום, הם אומנם לומדים המון על טבע וחיות אבל אני לא כל כך מרוצה מהרמת המשמעת שיש שם.. אני לא אפרט יותר מדי כי אני פחות רוצה לשים על זה דגש. מה שכן הגננת טוענת שהוא רגיש וכדאי להשאיר אותו עוד שנה בגן. שרגשית הוא עדיין לא בוגר מספיק, אבל דוגמאות מסויימות לא נותנת לי. הבעיה שלי זה שבבית/בחוג(אומנות לחימה שיש בו הרבה הפסדים גם )/אצל חברים/בימי הולדת וכל מקום אחר אני רואה משהו אחר לגמרי! הוא בוגר, ממושמע, בבית הוא יושב כל יום סביבות 60 דקות ביום על חוברות של חשבון וכתיבה, הוא ילד מסודר,משתתף בכל פעילות, ומשקיע, ועוזר מאוד. בחיים לא היתי צריכה להרים עליו קול כי תמיד היה אפשר לדבר איתו והוא מבין עניין. אני ממש לא בעד להשאיר אותו לעוד שנה בגן. אני כן חושבת שהוא מוכן לכיתה א' (הוא יהיה בן 6 בספטמסר). מה יכולה להיות הסיבה להבדל כל כך עצום בין גן לבית.. שנה שעברה בגן אחר שהוא היה הכל היה בסדר... אני לא רוצה להזיק לו במידה והוא באמת לא בוגר רגשית, אבל מצד שניי אני לא רוצה שאחרי שנה נוספת בגן, יהיה לו משעמם בבית ספר כי אינטלקטואלית הוא מאוד מוכן..איך אני אדע אם ניתן לסמוך על מה שהם אומרים? אם באמת יש בעיה כלשהי? או שבעיה היא בכלל בגן עצמו? אני ממש נואשת כבר. נמאס לי לשמוע כל יום כל כך הרבה דברים "שליליים" על הילד ..

שלום, בתי בת שנה ו-4, (בת יחידה), דעתנית וחכמה מאוד. לפני מספר חודשים החלה להגיב בקנאה כאשר אביה נוגע בי (מחבק, מנשק, מניח יד). היא רוטנת ומתעצבנת, מזיזה לו את היד. אנחנו מנסים לשתף אותה גם בחיבוקים אבל עדיין מתעצבנת אם יש קירבה ביננו. לאחרונה החלה להתעצבן באותו האופן מול אימי ואחותי (לעיתים בסופי שבוע ישנה בבית הורי ואימי מטפלת בה) במידה ואחותי מתקרבת לאימי היא בוכה ומתעצבנת. עד למצב שהיא אינה מוכנה שאחותי תתקרב גם אליה ולא מוכנה לשחק איתה. הצעתי שתשחק איתה ללא נוכחות אימי וזה שיפר את המצב, אך עדיין נראה שיש שם כעס או חשש. הנחתי שהיא מרגישה שיש איום על דמות המטפל העיקרית (אצלנו- אני, במשפחת הורי- אימי) ולכן מגיבה כך. במקביל בגן החלה לבכות כשילד לוקח צעצוע ששיחקה איתו והם מתקשים להרגיעה. לרוב פותרים את הבעיה בכך שנותנים לה את הצעצוע בחזרה. השאלה כיצד עלינו להתנהג בסיטואציות שתיארתי? וגם בגן? תודה!

שלום, יש לי ילדה מצטיינת בלימודים עם שאיפות להצליח בעתיד. אך יש לי גם בעיה איתה בתקופה זו (בת 15). בעקבות זאת, החלטנו ללכת לטיפול אצל פסיכולוגית קלינית (מטעם השירות הפסיכולוגי החינוכי בעיר). על מנת לקבל החזר כספי מטעם קופ"ח כללית בגין הטיפולים, אנו נדרשים בין היתר להביא הפניה מרופא מטפל. שאלתי היא, האם יהיה תיעוד רפואי על הטיפולים הפסיכולוגיים בכרטיס קופת החולים של הילדה והשאלה העיקרית היא, האם ההתיעוד שהילדה היתה מטופלת אצל פסיכולוג קליני יכול לפגוע בה בשירות בצה"ל (מעוניינת להגיע למודיעין). אם אדע כי יש סיכוי וזה יפגע בה, לא אפנה להחזר כספי ואשא בעלות באופן פרטי ומלא. תודה.

שלום, ביתי בגן חובה ובחודש האחרון מתקשה למצוא חברים למשחק בחצר הגן: בהתחלה ארבע בנות שהיו רגילות לשחק איתה לא רוצות לשחק איתה. שלושה חברים אחרים בורחים ממנה, כאשר בשני המקרים מדובר כל פעם בילד/ה אחת שמובילים את ההתנגדות למשחק איתה. אני קשובה לה, מאוד מעודדת ומנסה בעזרתה למצוא פתרונות (לדוגמא, משחק עם ילדים אלטרנטיביים, ייזום משחקים, פניה של הילדה לגננת ועוד). לעיתים נמצא פתרון ולעיתים לא, אך עם הילדים הנל שמאוד התרגלה לשחק, אין כמעט התקדמות. דיברתי עם הגננת שלצערי לא ממש משתפת פעולה, אך מצד שני אומרת שהיא תמיד עם חברים בחצר. יש לציין שבגן עצמו היא לא נתקלת בקשיים, אלא רק בחצר. בנוסף, אחהצ יש פניה של ילדים לבוא לבקר אותה, רובם מהחברויות שציינתי. עצוב לי שרמת הביטחון שלה יורדת, והיא פוחדת לנסות לפנות לחברויות אלה, בעיקר לבנות. מה עלי לעשות?

שלום רב בני בן 25 יוצא יחידה קרבית יש לי הרגשה שהוא בדיכאון הוא לא מעוניין לצאת מהבית הוא רוב הזמן ישן או מול הטלויזיה בקושי מתקלח בקושי מחליף את האימונית אין לו חברים ואני לא יכולה להכריח אותו להתגלח להתלבש או להסתפר אני רואה שיש בעיה כי הוא לא היה כך לפני הצבא אני לא מסוגלת להכריח אותו לקבל טיפול ואני צריכה עזרה וייעוץ אני כרגע מובטלת ולממן טיפול אין באפשרותי מה ניתן לעשות

שלום בתי בת 16 ילדה חכמה מאוד, החליטה שאינה רוצה עוד ללכת לבי"ס. היא תלמידה טובה אך עם השנים החלה פחות לצאת עם חברות, מסתגרת ומתקשרת בעיקר במסגרת המשפחה וכעת לא רוצה ללמוד . היא טוענת שאין בשביל מה, הכל בלי טעם ומטרה. אנו חוששים לה ולעתידה וכן שההסתגרות וחוסר המשמעות יובילו לדיכאון. מה מומלץ לעשות? תודה רבה

שלום רב. אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג לנער בן 16 באיזור צפון תא דרך מכבי. זה די דחוף תודה רבה

שלום, אני אמא לתינוק בן שנה וחודש. משפחה נורמטיבית, זוג עם ילד, עובדים, יוצאים מבלים ומשקיעים בהורות. הילד מקסים..חייכן ושמח. הבעיה אצלנו מתחילה כאשר אני ואביו נגררים לריב...בעלי תיפוס עצבני, שכל דבר קטן עלול להדליק אותו והתגובות שלו די בוטות. צועק, טון תוקף, מילים גסות, ומאבד שליטה..טורק דלת..חובט יד בקיר..זורק משהו לרצפה... הוא יכול לאבד שליטה מול הבן שלנו... אני מנסה להימנע מלהגיב או שמגיבה בדיבור בטון נמוך..ומחייכת לבן שלנו בכדי להרגיע אותו.. הבן שלנו בוהה בנו כשזה קורה ומסתכל סביבו או שממשיך לשחק במה שהוא היה עסוק לפני... בעלי מתקשה לשנות זה וטוען שאני אשמה שמביאה אותו למצב הזה. מה אפשר לעשות? מה מידת הנזק שנגרם לילד? האם ניתן לתקן את הנזק שכבר נגרם?מה הפתרונות? ואיך אוכל למזער אץ הנזקים? תודה

לכבוד ירדן, הבן שלי אובחן עם בעיות קשב וריכוז מכיתה ב, הוא נטל את כל התרופות של קשב וריכוז והיום הוא על פוקלין XR בחודש האחרון הוא חוזר מבית הספר עם הרבה מאוד היפראקטיביות, הוא אינו מסוגל לשבת להתרכז או להכין שיעורים, המורה כבר שלחה לי ולגרושתי מכתבים בנושא, הוא אינו מוכן לקרוא ספרים או לעסיק את עצמו ובנוסף משמיע קולות ולפעמים גם משלב תנועות עם הידיים, יש לציין שהוא הולך לישון בשעה 21:00 ומתעורר בכל יום בשעה 5:00 , האם ניתן לטפל בקשב וריכוז ללא התרופות? האם יכול להיות שאלה תופעות לוואי של התרופה? אשמח לעזרתך ולמי לפנות? בתודה דן

ירדן, תודה רבה

שלום הבן שלי בן 12 משתמש באלימות נגד ילדי הכיתה ו המורה וכששואלים אותו למה הוא אומר לא עשיתי כלום וממש מנסה לשכנעה שלא עשה כלום מענין אותי מאוד למה הוא עושה את זה, למה הוא מרביץ ומקלל ואחר כך בשיחה איתי הוא טלית שכולה תכלת ואמא הם סתם מתנפלים עליי

שלום, בני לומד בכיתה א' והוא ילד מקסים, אחותו קטנה ממנו בשנה ואנחנו נמצאים שלושתנו הרבה ביחד. בתקופה האחרונה כשהוא כועס עליה בורחת לו מכה עם היד או הרגל, הוא יודע שאני לא מרשה ומאוד משתדל שלא אבל לפעמים בורח לו מה אני יכולה לעשות או להגיד במצבים בהם היא מתגרה בו או שהוא כועס עליה ללא התגרות מצידה דקה לפני שזה קורה ? אשמח לקבל טיפים תודה

בתי בת 1.3 למדה לדחוף את אצבעותיה לגרון ולהקיא בכל פעם שלא מרצים אותה שאנחנו לידה אנינו מוציאים לה את היד ואומרים אסור כמובן שלא מרצים אותה. הבעיה היא שזה קורה שהולכת לישון משכיבים יש שקט של שינה ל-10 -15 דק ופתאום שומעים קולות הקאה והיא מקיאה לפני שמספיקים להגיע. קורה בתקופות במשך חצי שנה בערך. השאלה שלי האם יש דרך אחרת לטפל בזה? האם יש דרך למנוע זאת? יש לזה הסבר מקצועי?

שלום ילדתי בכיתה א אחת התלמידות הטובות בכיתה, אך לדבריה היא מתקשה בגיאומטריה. זה שעור אחד בשבוע בימי שישי הלמידה היא חווייתית, מדידות וכדומה דברים שהיא התנסתה בהם מגיל 3 בערך. המורה גם היא אינה רואה קושי הילדה פותרת נכון ומהר בלי כל בעיה ללא תיווך או צורך בעזרה את המשימות בכיתה ובבית. ושתינו לא מבינות איפה הקושי. היא דברה עם הילדה ובזמנו עקב מחלה היה לה הרבה להשלים והילדה ספרה שזה היה הקושי. אך היום שוב טענה שכשהיא רואה גיאומטריה היא קופאת ( המילים שלה). מה הקושי? מדוע האנטי למקצוע? זו ילדה שאוהבת ללמוד, צמאה לידע וכאן היא מתקשה? מדוע? אנא עזרתכם.

שלום ירדן תודה על העזרה, כן זה ממש מתאים לבתי, היא מאד מתוסכלת כשאינה מצליחה, מתפרצת כועסת (בבית לא בכיתה) גם בספורט המאמנת שלה הבחינה ברצון/שאיפה החזקה לנצח ולהיות הכי טובה. לא בטוחה אייך אבל אנסה לדבר איתה ולהרגיע את הלחץ.שוב תודה.

שלום אני מחפשת פסיכולוג לנוער. באזור כפר סבא. דרך מכבי. איך עושים את זה ? והאם מכירים מישהי מומלצת ? בתודה

בוקר טוב, ביתי בת קרוב לשש ונמצאת בגן חובה, בימים האחרונים מתלוננת על הצקות בגן דווקא מצד החברות הקרובות ואף אומרת שלא רוצה ללכת לגן. היא ילדה מאוד מקובלת שמחה ולבבית. דיברתי עם הסייעת שנמצאת איתה כל היום והיא אמרה שהחברות כל הזמן מחפשות את קרבתה וכשהן רבות הן גם מתפייסות מהר. מה ניתן לייעץ לביתי כשהיא חוזרת מהגן ומספרת על תקריות עם החברות ? תודה

שלום. בתי הת 3 ואחיה הקטן בן שנה ו 3 חודשים. בחודשיים, שלושה האחרונים בתי עושה םיפי בממטה כל לילה ולפעמים פעמים ושלוש. אני מקשרת את זה לעובדה שבני הקטן, אחיה התחיל ללכת וקיבל המון תשומת לב ומחמאות מהסביבה. אני מאמינה שזה היה קשה לה למרות שלא החסרנו ממנה תשומת לב, חום ואהבה לרגע. ניסיתי את כל השיטות- להתעלם, לדבר איתה, לתת מדבקה על הצלחה, פרסים ומה לא. כלום לא עוזר. היא הייתה גמולה יותר מחצי שנה עד שזה חזר ואני ממש אובדת עצות. חשבתי להחזיר לה חיתול ללילה אבל אני חוששת שזה ישפיל אותה ויעליב אותה. מה הפתרון במצב כזה? נמאס מכמויות הכביסה והמקלחת בבקרים בשיא בלחץ. אשמח לעצתכם המקצועית .

שלום רב. בתי בת 12.7 ילדה בכורה האמצעית בת 9 עוד מעט השלישי בן קרוב ל-6 ורביעית 3 חודשים היא ילדה חכמה ונבונה עם הפרעת קשב וריכוז ADD בעלת התנהגות ילדותית לגילה יש לה חברה טובה אחת בכיתה וחברה טובה שהייתה איתה בבית הספר אך עברה לבית ספר אחר עדיין נפגשות ובקשר בניהן. הבעיה המרכזית היא חוסר יוזמה חברתית והתעניינות מאוד שקטה בחברה כן משחקת עם חברים אך לא משמיעה את קולה כאילו נמצאת שם אך לא מרגישים אותה . כמו כן כל דבר צריך לבקש ממנה מספר פעמים והיא מאוד חוצפנית לא מקשיבה שמעירים לה בבית היא רבה עם אחותה הקטנה ממנה ומציקה לה כל הזמן משווה מי קיבל מה וכמה ואם קורה לה שמשהו הולך לה לאיבוד מאשימה רק אותה...אודה בבקשה לעזרתך כיצד אוכל לעזור לו במיוחד שבשנה הבאה היא עולה לחטיבת הביניים ולא תוכל להיות עם חברתה. מדברת מאוד בקצרה לא מרחיבה מסבירה את עצמה בצורה מאוד לא זורמת . קשה לי מאוד להגיע אליה כול דבר שמעירים לה לא רוצה לשמוע וצועקת והיא לה מבינה שזה לטובתה אם תוכלי לתת דוגמאות ליישום והמלצות .

שלום רב שאלה: מה הבדל בין פסיכולוג קליני לבין פסיכולוג בהתמחות חינוכית.

האם פסיכולוג חינוכי מוסמך לטפל בהורים גרושים המצויים בסכסוך קשה.

שלום,אשתף במה שאירע אתמול. בני בן שלוש כמעט לא ישן עד השעה חמש בערב.לאחר מכן נרדם לחצי שעה וקם כי היינו צריכים לצאת. הילד קם עם פיפי במכנסיים(שכחתי לשים לו חיתול של שינה) מציינת כי גם צומחת לו שן טוחנת ובטוחה שסה יוצר אי שקט. הילד הביע כעס וכשרציתי להחליפו לא הפסיק לצעוק עליי ועל בעלי עם בכי שמתלווה. מרגיש בכי של תיסכול של אחד שאינו מוצא את עצמו. הוא החל להרביץ לי ושמתי אותו בחדר שיחשוב איך מתנהגים. הוא צרחחחח ובכההה ועשה עם הפה והלשון כאילו משחק ועושה תרעש עם הלשון שיוצא רוק וצרח אהההה אהההה עליי. בעלי הגיע ואמר אני אתן לך סטירה תירגע. כמובן שפה לא הסכמתי לזה. ילדיי המשיך אהההה אהההה ולקח את הטישו שהיה לידו והכניס בכוח לפה שלו עם פרצוף של עצבים!כל זה במשך שעה וחצי. מצב קשה להתמודד.כבר לא נשארה לי ברירה והפשטתי אותו בכח וזה הגביר את התיסכול והבכי . הפסקתי. לאחר חצי שעה הצלחתי והילד נרגע. מזה הבכיייי הבלתי פוסק והצעקות אהההה אהההה עלייי. וההכנסה בכעס לפה את הטישו. מתוסכלת. עזרה. הסברתי לבעלי כי התגובות שלו יותר קשות ומאיימות מאשר מחנכות כך שהוחלט שיקח צעד אחורה בחינוכו של הקטן.

מציינת שיש אח6ת בת 4 חודשים

בני בן 14, מעביר אותנו תקופה קשה של גיל ההתבגרות, הקו האדום נחצה כאשר הוא מציק בלי הרף לאחותו העדינה והאהובה בת השבע. הם נמצאים יחד אחהצ עד אשר אנחנו שבים מהעבודה והוא לקח תחושת בעלות שאנו שבים ומזכירים לו שהוא לא אבא שלה. אבל אולי עצם ההשגחה שלו עליה כל יום מעודדת התנהגות עליונה כזו. הוא מעליב אותה ומשפיל ללא הרף בנוכלות המשפחה בעיקר לגבי המשקל שלה ואנו חוששים שייגרם לה נזק. הוא פשוט משועמם . ( יש לו חוג מס פעמים בשבוע. ). אחים שלהם הקטנים מתחילים לדבר כמוהו ואנחנו מאד במצוקה. לשלול ממנו הנאות כמו חוג? יציק לה יותר ?

שלום בתי בכיתה א שנה שניה בחטצ ובלי עין הרע מסתדרת טוב תלמידה טובה, יש לה קבוצת חברות חמודות, אהובה על התלמידים והמורה. לאחרונה חגגנו לה מסיבת יום הולדת ומרבית ילדי הכיתה הגיעו. נכון נשמע נפלא? בהזדמנות זו יצא לנו לפגוש את הכיתה שלה. הייתה שם קבוצה גדולה של ילדים שבדכ לא מגיעים לימי הולדת ואם כן אז ההורים נשארים. הפעם לא נשאר אפילו הורה אחד. הם הרסו את יום ההולדת שלה, אין לי אפילו תמונה אחת מיום ההולדת שלה כל הזמן הייתי עסוקה בלהפריד ולהרגיע ממש להפריד פיזית. הם עשו נזקים בחדר שחגגנו בו. אפילו המפעיל שהיה מדהים וניסה כם הוא לעזור ואז התברר שתחום עיסוקו חינוך מיוחד. אמר שזו אחת הכיתות הקשות שראה ושזה מעבר לרגיל צריך לערב את הצוות החינוכי והורים. וכעת אני מעריכה אף יותר את ביתי שמצליחה למרות זאת וכמובן את המורה שלה. אך מודאגת אם ילדתי צריכה להתמודד עם ילדים אלה 8 שעות ביום, לפחות למשך חמש השנים הבאות וככל שיגדלו זה רק יחמיר? אולי כדאי להעבירה לכיתה פחות קשה או בית ספר אחר? אולי אז גם תצליח יותר? אודה על עצתכם

שלום ירדן תודה רבה על תשובתך. הילדה אינה רוצה לעבור לבית ספר אחר, אך גם אומרת שרוב היום המורה צמודה לילדים אלה לפעמים משתלטת ולפעמים לא (מילותיה של הילדה). בקרוב יש טיול שנתי ומשום מה ההורים האלה תמיד זוכים ב"הגרלת" ההורים המלווים לכל יציאה של הכיתה, נראה לי שזה אומר הכול. איני רוצה שביתי תגדל באווירה זו, ככה הם מתנהגים בגיל 6 היום מי יודע מה יהיה בשנים הבאות ככל שיגדלו. שוב תודה על העצה.

שלום, בתקופה האחרונה בתי כועסת מתעצבנת על כל דבר קטן , צועקת וממש יוצאת מהכלים אם משהו לא מסתדר כפי שרוצה, ההתנהגות מתבטאת בבכי מוגזם צעקות, ואף מכות לאחותה בת ה 4, בנוסף ישר משתמשת בביטויים כמו אני שונאת העולם , שונאת אתכם, ולאחותה אומרת הלוואי ותמותי, תמיד היא היתה ילדה פעלתנית תוססת אך לאחרונה אנחנו ממש רואים שינוי קיצוני בדרכי התגובה ואין לי מושג מה גרם לזה, אני ממש מרחמת עליה במצבים האלה כי היא משדרת כאילו אף אחד לא אוהב אותה לא עוזר לה לא משחק איתה. ואנחנו נותנים לה המון תשומת לב אבל נראה כאילו כמה שאנחנו נותנים היא דורשת יותר. אשמח לעצות ודרכי תגובה שלנו כהורים

ירדן שלום! בני בן ה10 נדרש למשקפיים מרחוק. כשלושה חודשים יש לו משקפיים שאמור להרכיב ומסרב להרכיבם בכיתה. לדבריו מתבייש. שוחחתי עם המורה שתעודדו, הצעתי שיתוגמל על ידנו במידה וירכיב, שוחחתי עמו וציינתי עוד שמות של חברי כתה שמרכיבים, סיפרתי לו שגם לי כילדה היה מביך אך זה שלב שעובר, אך זה לא ממש עוזר. יש לציין שהוא ילד מקובל, ואהוב על חבריו ושהוא מסכים להרכיב בקרב המשפחה המורחבת. האם יש לך רעיונות שיוכלו לסייע לי לשכנעו להרכיב בכתה?

ירדן תודה על העיצה וההכוונה סיגל.

שלום רב. בני בן 12.5 ילד אמצעי לאח בן 15 ואחות בת 8 הוא ילד חכם ונבון אך מצד שני בעל התנהגות ילדותית מאוד לגילו ותחרותי ועל כן יש לו קשיים חברתיים .בזמן שהוא לא בחוגים הוא בבית יכול להעביר שעות מול הטלוויזיה מבלי שיהיה לו אפילו צורך בחברים.בבית הספר הוא מסתובב עם חבר אחד או שניים רק כי צריך אך אין לו צורך בהם אחר הצהריים. הוא אימפולסיבי ומאוד קשה לו לדחות סיפוקים אם הוא חפץ בדבר כלשהו זה יהיה כאן ועכשיו ויחפור לנו עד שיקבל אותו כמו כן כל דבר צריך לבקש ממנו מספר פעמים והוא לא מקשיב לנו והדבר גורם לוויכוחים רבים שיוצאים מכלל שליטה.במשך היום הוא רב עם ביתי הקטנה על מקומות ישיבה לדוג בישיבה בסלון בזמן צפייה בטלויזיה וזו רק דוגמא אחת למגוון ההתבכיינות שלו כל הזמן משווה מי קיבל מה וכמה ...בבית הספר אין לו בעיות משום שהוא תלמיד טוב מאוד אך יש לו הרבה בעיות עם הילדים שכן הוא מתבכיין ותחרותי ולא כיף להם איתו יש פער גדול בין החוכמה שלו להתנהגות הילדותית שלו.אציין שהוא פחות אוהב כדורגל ומשחקי בנים למינהם הוא יותר אוהב ללכת לפינת החי בבית הספר לטפל בחיות ובבית לצפות בטלויזיה ומעט במחשב אין לו כמעט תחומי עניין נוספים.אודה בבקשה לעזרתך כיצד אוכל לעזור לו במיוחד שבשנה הבאה הוא עולה לחטיבת הביניים וההתנהגויות שלו לא יתאימו לחתך גילאים שלו.תודה רבה

תודה רבה על הסיוע והתשובה המפורטת . אשמח לדעת אילו פתרונות את מציעה להתנהגות הילדותית שממש לא תואמת גיל והאם יש דבר כזה ילד שלא זקוק לחברים? תודה רבה

שלום..יש לי בעיה קצת מורכבת ואני אובדת עצות ואני מקווה שתוכל לכוון אותי מה לעשות. יש לי אחיין בן 6 ומאז שהוא נולד ההורים שלי ואני מטפלים בו. אמא שלו אובחנה במחלה נפשית מסויימת ולא יכלה לטפל בו באותה תקופה. ועד היום היא לא כשירה לגמרי להיות המטפלת העיקרית שלו. אבא שלו בריא אך לא מעורב בחיים של הילד מהסיבה שהוא פשוט לא רוצה לקחת אחריות על הילד והוא כביכול מתקשה לטפל בו לבד. אך למרות שאנחנו עושים את כל העבודה ומבקשים ממנו להיות איתו לפחות שעה ביום הוא לרוב לא עושה את זה. הילד התחיל להביע שהוא רוצה להיות עם אבא שלו.. יש לילות שהוא מתעורר ובוכה ואומר שהוא מתגעגע אליו. דבר נוסף הוא שאני הייתי זאת ששומרת עליו במהלך היום..לפני מס חודשים התחתנתי ואני מנסה כל יום להיות איתו לשעה או שעתיים. בהתחלה הוא בכה לידי כמה פעמים ואמר שמתגעגע אליי וכיום הוא נראה כאילו התרגל למצב. עכשיו הסיבה שאני כותבת פה היא בגלל שהוא הפך להיות ילד עצבני ולפעמים אני מרגישה שהןא מתוסכל. הוא הפך להיות ילד מפונק כי אין לו גבולות. ובכל פעם שמבקשים ממנו להפסיק לשחק במחשב או לעשות משו הוא מתחיל עם התקפי זעם ואומר דברים שהם לפעמים נוראיים כמו לדוגמא שהוא אומר לסבא שלו שהוא יעשה לו משהו רע ברגע שילך לישון וכו. בנוסף הוא תמיד אומר על אמא שלו כשאני מדברת איתו על המשפחה ושכולנו אוהבים אותו אז הוא אומר שהוא לא אוהב את אמא שלו ושהיא מתה בתאונה ושהיא לא תחזור. רציתי לדעת מה ניתן לעשות? האם לקחת אותו לטיפול פסיכולוגי? למרות שלא יודעת עד כמה יעזור כי הוא לא יבין את השפה. או להחזיר אותו לההורים שלו? שיתחילו לקחת אחריות עליו? אני מפחדת שהמצב שלו רק יחמיר ויהיה מתוסכל יותר כשיגדל כי עכשיו הוא התחיל להבין את המשמעות של המשפחה וזה מתחיל להפריע לו שההורים שלו לא מטפלים בו. אשמח לתשובה.. תודה:)

היי ירדן, בני בן 3. הוא לא מקשיב לי ולא לגננות בגן. מידי פעם, הגננת פונה אליי ומעירה לי שהילד מטפס על גדרות ומקומות מסוכנים, לא מקשיב לה בכלל, זורק צעצועים לכל עבר וגם על ילדים אחרים. אני חווה את אותם דברים גם בבית. יש בקרים שהוא קם בקריזה. לא רוצה ללכת לגן. לא רוצה להתלבש. הבוקר הלבשתי אותו בכוח, והוא הסיר את הנעליים והבגדים מעליו. התרחקתי להתארגן בעצמי ועזבתי אותו ככה בוכה. שאלתי אותו מה הוא רוצה? אמר שאלביש אותו. אמרתי קח את הבגדים וחכה לי בחדר. כשאסיים אני, אלביש אותך. וכך היה. אתמול היינו בחנות צעצועים, וכשסירבתי לקנות את הצעצוע השלישי, הוא סירב לצאת ממנה. לקחתי אותו על ידיי והוא משך את שיערותיי בחוזקה. ליד האנשים שאחד מהם צחק. איך אני מנחילה אצלו מרות והקשבה לי ולממונים עליו? אציין שאני אם יחידנית ואין דמות גברית שתיקח קצת מהסמכות ההורית.. תודה

כך זה כל הזמן. אני מוצאת עצמי מתווכחת ונאבקת איתו על כמעט כל דבר הכי קטן. דוגמאות נוספות: 1. יצאנו מהגן היום ורציתי ללכת הבייתה כי היה קצת גשום. הילד התעקש ללכת לגינת משחקים קטנה. לא רציתי אבל התרציתי. שיחק קצת וביקשתי שנחזור הבייתה. ניכנס לרכב. הוא התנגד, השתולל בתוך הרכב, לא רצה לשבת בכסא שלו. התיישב בכסא הנהג ושיחק עם ההגה. הוא צוחק עליי. עד שהתחלתי במאבקי כוח. זה עלול להגיע גם למכות. הוא פשוט לא מקשיב לי!! 2. שעת ערב, אני מבקשת להלביש לו פיג'מה. שוב הוא סוחב את עצמו ולא רוצה לבוא. מתעקש על גופייה שנמצאת בכביסה. לא משתף פעולה. יצאתי משליטה וצרחתי. הוא בכה והלבשתי אותו. תוך שהוא מושך את החולצה מעליו. אחרי הבכי ליטפתי אותו והוא נשכב עלי. הסברתי לו יפה שאני אוהבת אותו ואני רוצה שיקשיב לי. שהמאבקים האלה לא נעימים לי. הוא הסתכל עליי במבט ממזרי מחייך קצת. אני לא יודעת אם הוא מבין את המשמעות של מילותיי.. ממש קשה לי איתו :(

שלום רב, יש לנו כלבה כבר 3 שנים בערך, הילדים הקטנים מאוד אוהבים אותה. תאומים בני- 9. קשורים אליה מאוד. אתמול האח הגדול שלהם לקח אותה אליו הביתה, רצה אותה לכמה ימים, והיום טייל איתה ורכב פגע בה. היא בבית חולים לחיות. מצבה לא טוב, ייתכן ותישאר נכה, לא תוכל ללכת. אני כמובן בדילמה קודם כל איך להחזיק כלבה נכה סיעודית בבית. מי יטפל בה ? איזה הנאה יש מימנה. אולי בכלל לא תישרוד את הלילה, יש לה גם פגיעה פנימית. השאלה שלי: מה אומר לילדים שלי בני ה- 9, אם היא תמות, או אם תישאר סיעודית, ומי בכלל יכול לטפל בה?? כרגע הם חושבים שהיא בבית של האח שלהם. אנא ענו לי , אני כל כך עצובה על הכלבה שסובלת. כואב הלב על הבן הגדול שזה קרה כשהיתה איתו. וכואבת על התאומים שעדיין לא יודעים כלום ואני לא יודעת מה לספר. ואיך. קשה לי לומר להם שהיא נידרסה. נישמע אכזרי. או לומר להם שתקפה אותה מחלה חיידק והיא כנראה תישאר נכה ?? אנא עזרתכם הדחופה

שלום רב, תודה על תגובתך, בינתיים הכלבה חזרה הביתה אחרי שהייה בבית חולים וטרינרי. היא חזרה חבושה עם קטטר (שיוצא כל הזמן לצערנו) הכלבה לא זזה רק שוכבת. אך התחילה לנבוח, אוכלת מעט. סיפרנו לילדים (תאומים בני 9) שהיא נפגעה ברגליים ומחכים שתוכל ללכת. אך המצב לא כך. זזו לה חוליות בעמוד השידרה, לכן הרגלים האחוריות משותקות. הסיכוי שתוכל ללכת הוא חמישים אחוז (יותר מיזה הרופאים לא יודעים לומר) אם הכלבה תישאר ככה כמובן זה סבל בשבילה, סבל בשבילנו, כל היום עושה את הצרכים במיטה שלה וכל הזמן צריך להחליף שמיכות. הוטרינר אמר שאם תוך חודש היא לא חוזרת לעצמה ותוכל ללכת, ואת הצרכים תעשה ללא שליטה לא תהיה ברירה אלה לתת לה זריקה. מה שהילדים שלי לא יודעים. כולנו תיקווה שהיא תוכל ללכת. אבל באיזו צורה אוכל להסביר לילדים אם חלילה נצטרך לתת לה זריקה. כלבה צעירה שרגילה להשתולל ולשחק פתאום לא יכולה לזוז, רק לשכב ולינבוח, אוכל ושתיה צריך לתת לה לפה. לבד היא לא יכולה כרגע להגיע לצלחת.זה רחמנות. וגם מי יכול לטפל בה במצב כזה? חצי מהיום אנחנו בכלל לא בבית. עכישו נעזרים בבן הגדול שבא לעשות עליה "ביביסיטר" אודה על הנחייתך. גם שני הבנים הגדולים _בני 20+ לקחו את הנושא קשה...) תודה ודבת שלום

בני בן החמש שיחק לפני כחודשיים בגן שעשועים עם ילדה בת 7 שהראתה לו את האיבר מין שלה והוא למד שיש הבדל בין בנים לבנות מאז הוא סקרן וביקש פעמיים משתי ילדות שונות בגן שיראו לו האם זה נורמטיבי לגילו?? מה עלי לעשות??

בשבועיים האחרונים בני בן ה4 מפגין את כעסיו או פחדים מדברים דמיוניים ע"י כך שנושך את עצמו, שורט את עצמו , לא מבינה מדוע עושה זאת ניסיתי להסביר, לכעוס, לתת אלטרנטיבות כמו שאתב כועס ורוצה להכות שים ידיים מאחורי הגב אך זה לא עוזר. מה ניתן לעשות כדי למנוע זאת ולא לתת לזה במה

שלום, בני בן ה-6 לומד בכיתה א' ונשאר בצהרון עד סוף היום. במסגרת הצהרון הוא אוכל ארוחות צהריים. בימים האחרונים הפסיק לאכול ארוחת צהריים בטענה שלא טעים לו ומאז אני שולחת אותו עם כריכים גם עבור ארוחת הצהריים. כששאלתי אותו מה מפריע לו האוכל או צורת ההגשה הוא ענה ששניהם. מעבר לזה שאגיע לבדוק את האוכל, האם יש משהו נוסף שניתן להגיד לו או לעשות ? תודה.

תודה על תשובתך יכול להיות שזה חלק ממשחק כוחות (לא מודע) שלו מולי? אם זה ככה איך עליי להמשיך לנהוג ? תודה

שלום, בשנה האחרונה בני בן ה8 מתנהג בבית ספר ובבית בצורה נוראית. כל מס' שבועות אני מקבלת מכתבים או הערות מהמורים בכיתה. הוא לאחרונה מרבה לשקר, להרים ידיים מהר על חברים ועל אחותו בת ה6, במשחקי חברה הוא נוטה הרבה לרמות . ובזמן האחרון התווסף לכך שהוא מנבל את פיו ואומר מילים שאינני מבינה מהיכן הוא שומע אותם. בנוסף לכך, שבוע שעבר קיבלתי מכתב שהוא הלך בהפסקה עם שני חברים לכיתה לכיתה אחרת והרסו שם ציוד והיום התקשרה המורה לציין שהוא נתן סתירה לתלמיד אחר ואף פשט את מכנסיו והראה לחבריו את תחתוניו. אני לא יודעת כיצד להתנהג איתו. שוחחנו איתו מספר פעמים, השתמשתי בטבלת התנהגות שבועית ופרס, התנהגתי בצורת עונשים לא ללכת לחברים או לשחק משחקים. ודבר אינו עוזר. הוא לא משתף אותנו יותר מידי וכששואלים אותו מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה, אין לו תשובות. איך לפעול על מנת שיפסיק ויחזור להיות תלמיד מן המניין רגיל שמקסימום מפטפט בשיעור. אני ובעלי מיואשים, הוא כל הזמן רב עם אחותו ולא רוצה לשחק איתה אף פעם. ( יש לו 2 אחיות אחת בת 6 ואחת בת שנה). אילו טיפים אני יכולה לקבל על מנת לגרום לו להבין מה הוא עושה וכדי למנוע את המשכיות ההתנהגות הזו.

ילדי מוגדר כמחונן על סף הגאונות. ילד נבון מאוד, עם תחומי ידע רבים עניין והבנה נרחבת מאוד. הוא בן 10 ולומד בביס רגיל עם הפניה ליום לימודים יחיד במרכז מחוננים עירוני. לילד יש בעיות חברתיות למרות שיש לו חברים רבים והוא אהוד. הוא מרבה להיכנס למצבים שדורשים ממנו יכולת תמרון הוא לא עומד בכך ומרבה לבכות, ללכת מכות, לקלל מדי פעם, להשליך חפצים וכו'. כשאנחנו עוברים איתו על הסיטואציה החריגה בניהול הכעס שלו הוא לא זוכר שקרו דברים. ממש מכחיש אותם מהיסוד. בוכה וטוען שהם לא קרו ושהוא לא מדחיק אלא הם מומצאים. הוא לא עושה עלינו מניפולציה אלא בטוח בעצמו לחלוטין שהדברים לא קרו. לרוב מדובר גם בהתנהגויות חריגות מאוד שאליהם הוא כנראה מגיע אבל ממש לא זוכר. כמו קללות בוטות במיוחד, כמו זריקת חפצים וכו'. הוא גם טוען שנאמרים דברים קשים שהובילו להתנהגויות הללו. (לא אלו שהוא מתכחש להם אלא אחרות) וכשאנחנו עושים בירור עם הסביבה לא היו דברים מעולם. אני לא יודעת מה זה אומר והאם מדובר בהפרעה נוירולוגית, או התנהגותית, אייך בוחנים את העיניין? תודה

שלום רב, ילדה בת 5, שבלא מעט מקרים (לעיתים קרובות) כאשר היא מציירת לדוגמא ציור ואינה מרוצה מהתוצאה מתעצבנת, לוקח את הדף ומקמטת, זורקת ומתחילה להכין חדש. אותו הדבר עושה כאשר כותבת... ברור שמדובר בשאיפה לשלמות אך באותו נשימה מדובר בבעיה של תסכול יתר וחוסר יכולת להתמודד עם "כשלון" לכאורה. מה עלינו לעשות?! כיצד ניתן לטפל בבעיה זו בכדי שלא תהפך להיות תסכול גדול אף יותר עבורה?