פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום בתי בכיתה א שנה שניה בחטצ ובלי עין הרע מסתדרת טוב תלמידה טובה, יש לה קבוצת חברות חמודות, אהובה על התלמידים והמורה. לאחרונה חגגנו לה מסיבת יום הולדת ומרבית ילדי הכיתה הגיעו. נכון נשמע נפלא? בהזדמנות זו יצא לנו לפגוש את הכיתה שלה. הייתה שם קבוצה גדולה של ילדים שבדכ לא מגיעים לימי הולדת ואם כן אז ההורים נשארים. הפעם לא נשאר אפילו הורה אחד. הם הרסו את יום ההולדת שלה, אין לי אפילו תמונה אחת מיום ההולדת שלה כל הזמן הייתי עסוקה בלהפריד ולהרגיע ממש להפריד פיזית. הם עשו נזקים בחדר שחגגנו בו. אפילו המפעיל שהיה מדהים וניסה כם הוא לעזור ואז התברר שתחום עיסוקו חינוך מיוחד. אמר שזו אחת הכיתות הקשות שראה ושזה מעבר לרגיל צריך לערב את הצוות החינוכי והורים. וכעת אני מעריכה אף יותר את ביתי שמצליחה למרות זאת וכמובן את המורה שלה. אך מודאגת אם ילדתי צריכה להתמודד עם ילדים אלה 8 שעות ביום, לפחות למשך חמש השנים הבאות וככל שיגדלו זה רק יחמיר? אולי כדאי להעבירה לכיתה פחות קשה או בית ספר אחר? אולי אז גם תצליח יותר? אודה על עצתכם

שלום ירדן תודה רבה על תשובתך. הילדה אינה רוצה לעבור לבית ספר אחר, אך גם אומרת שרוב היום המורה צמודה לילדים אלה לפעמים משתלטת ולפעמים לא (מילותיה של הילדה). בקרוב יש טיול שנתי ומשום מה ההורים האלה תמיד זוכים ב"הגרלת" ההורים המלווים לכל יציאה של הכיתה, נראה לי שזה אומר הכול. איני רוצה שביתי תגדל באווירה זו, ככה הם מתנהגים בגיל 6 היום מי יודע מה יהיה בשנים הבאות ככל שיגדלו. שוב תודה על העצה.

שלום, בתקופה האחרונה בתי כועסת מתעצבנת על כל דבר קטן , צועקת וממש יוצאת מהכלים אם משהו לא מסתדר כפי שרוצה, ההתנהגות מתבטאת בבכי מוגזם צעקות, ואף מכות לאחותה בת ה 4, בנוסף ישר משתמשת בביטויים כמו אני שונאת העולם , שונאת אתכם, ולאחותה אומרת הלוואי ותמותי, תמיד היא היתה ילדה פעלתנית תוססת אך לאחרונה אנחנו ממש רואים שינוי קיצוני בדרכי התגובה ואין לי מושג מה גרם לזה, אני ממש מרחמת עליה במצבים האלה כי היא משדרת כאילו אף אחד לא אוהב אותה לא עוזר לה לא משחק איתה. ואנחנו נותנים לה המון תשומת לב אבל נראה כאילו כמה שאנחנו נותנים היא דורשת יותר. אשמח לעצות ודרכי תגובה שלנו כהורים

ירדן שלום! בני בן ה10 נדרש למשקפיים מרחוק. כשלושה חודשים יש לו משקפיים שאמור להרכיב ומסרב להרכיבם בכיתה. לדבריו מתבייש. שוחחתי עם המורה שתעודדו, הצעתי שיתוגמל על ידנו במידה וירכיב, שוחחתי עמו וציינתי עוד שמות של חברי כתה שמרכיבים, סיפרתי לו שגם לי כילדה היה מביך אך זה שלב שעובר, אך זה לא ממש עוזר. יש לציין שהוא ילד מקובל, ואהוב על חבריו ושהוא מסכים להרכיב בקרב המשפחה המורחבת. האם יש לך רעיונות שיוכלו לסייע לי לשכנעו להרכיב בכתה?

ירדן תודה על העיצה וההכוונה סיגל.

שלום רב. בני בן 12.5 ילד אמצעי לאח בן 15 ואחות בת 8 הוא ילד חכם ונבון אך מצד שני בעל התנהגות ילדותית מאוד לגילו ותחרותי ועל כן יש לו קשיים חברתיים .בזמן שהוא לא בחוגים הוא בבית יכול להעביר שעות מול הטלוויזיה מבלי שיהיה לו אפילו צורך בחברים.בבית הספר הוא מסתובב עם חבר אחד או שניים רק כי צריך אך אין לו צורך בהם אחר הצהריים. הוא אימפולסיבי ומאוד קשה לו לדחות סיפוקים אם הוא חפץ בדבר כלשהו זה יהיה כאן ועכשיו ויחפור לנו עד שיקבל אותו כמו כן כל דבר צריך לבקש ממנו מספר פעמים והוא לא מקשיב לנו והדבר גורם לוויכוחים רבים שיוצאים מכלל שליטה.במשך היום הוא רב עם ביתי הקטנה על מקומות ישיבה לדוג בישיבה בסלון בזמן צפייה בטלויזיה וזו רק דוגמא אחת למגוון ההתבכיינות שלו כל הזמן משווה מי קיבל מה וכמה ...בבית הספר אין לו בעיות משום שהוא תלמיד טוב מאוד אך יש לו הרבה בעיות עם הילדים שכן הוא מתבכיין ותחרותי ולא כיף להם איתו יש פער גדול בין החוכמה שלו להתנהגות הילדותית שלו.אציין שהוא פחות אוהב כדורגל ומשחקי בנים למינהם הוא יותר אוהב ללכת לפינת החי בבית הספר לטפל בחיות ובבית לצפות בטלויזיה ומעט במחשב אין לו כמעט תחומי עניין נוספים.אודה בבקשה לעזרתך כיצד אוכל לעזור לו במיוחד שבשנה הבאה הוא עולה לחטיבת הביניים וההתנהגויות שלו לא יתאימו לחתך גילאים שלו.תודה רבה

תודה רבה על הסיוע והתשובה המפורטת . אשמח לדעת אילו פתרונות את מציעה להתנהגות הילדותית שממש לא תואמת גיל והאם יש דבר כזה ילד שלא זקוק לחברים? תודה רבה

שלום..יש לי בעיה קצת מורכבת ואני אובדת עצות ואני מקווה שתוכל לכוון אותי מה לעשות. יש לי אחיין בן 6 ומאז שהוא נולד ההורים שלי ואני מטפלים בו. אמא שלו אובחנה במחלה נפשית מסויימת ולא יכלה לטפל בו באותה תקופה. ועד היום היא לא כשירה לגמרי להיות המטפלת העיקרית שלו. אבא שלו בריא אך לא מעורב בחיים של הילד מהסיבה שהוא פשוט לא רוצה לקחת אחריות על הילד והוא כביכול מתקשה לטפל בו לבד. אך למרות שאנחנו עושים את כל העבודה ומבקשים ממנו להיות איתו לפחות שעה ביום הוא לרוב לא עושה את זה. הילד התחיל להביע שהוא רוצה להיות עם אבא שלו.. יש לילות שהוא מתעורר ובוכה ואומר שהוא מתגעגע אליו. דבר נוסף הוא שאני הייתי זאת ששומרת עליו במהלך היום..לפני מס חודשים התחתנתי ואני מנסה כל יום להיות איתו לשעה או שעתיים. בהתחלה הוא בכה לידי כמה פעמים ואמר שמתגעגע אליי וכיום הוא נראה כאילו התרגל למצב. עכשיו הסיבה שאני כותבת פה היא בגלל שהוא הפך להיות ילד עצבני ולפעמים אני מרגישה שהןא מתוסכל. הוא הפך להיות ילד מפונק כי אין לו גבולות. ובכל פעם שמבקשים ממנו להפסיק לשחק במחשב או לעשות משו הוא מתחיל עם התקפי זעם ואומר דברים שהם לפעמים נוראיים כמו לדוגמא שהוא אומר לסבא שלו שהוא יעשה לו משהו רע ברגע שילך לישון וכו. בנוסף הוא תמיד אומר על אמא שלו כשאני מדברת איתו על המשפחה ושכולנו אוהבים אותו אז הוא אומר שהוא לא אוהב את אמא שלו ושהיא מתה בתאונה ושהיא לא תחזור. רציתי לדעת מה ניתן לעשות? האם לקחת אותו לטיפול פסיכולוגי? למרות שלא יודעת עד כמה יעזור כי הוא לא יבין את השפה. או להחזיר אותו לההורים שלו? שיתחילו לקחת אחריות עליו? אני מפחדת שהמצב שלו רק יחמיר ויהיה מתוסכל יותר כשיגדל כי עכשיו הוא התחיל להבין את המשמעות של המשפחה וזה מתחיל להפריע לו שההורים שלו לא מטפלים בו. אשמח לתשובה.. תודה:)

היי ירדן, בני בן 3. הוא לא מקשיב לי ולא לגננות בגן. מידי פעם, הגננת פונה אליי ומעירה לי שהילד מטפס על גדרות ומקומות מסוכנים, לא מקשיב לה בכלל, זורק צעצועים לכל עבר וגם על ילדים אחרים. אני חווה את אותם דברים גם בבית. יש בקרים שהוא קם בקריזה. לא רוצה ללכת לגן. לא רוצה להתלבש. הבוקר הלבשתי אותו בכוח, והוא הסיר את הנעליים והבגדים מעליו. התרחקתי להתארגן בעצמי ועזבתי אותו ככה בוכה. שאלתי אותו מה הוא רוצה? אמר שאלביש אותו. אמרתי קח את הבגדים וחכה לי בחדר. כשאסיים אני, אלביש אותך. וכך היה. אתמול היינו בחנות צעצועים, וכשסירבתי לקנות את הצעצוע השלישי, הוא סירב לצאת ממנה. לקחתי אותו על ידיי והוא משך את שיערותיי בחוזקה. ליד האנשים שאחד מהם צחק. איך אני מנחילה אצלו מרות והקשבה לי ולממונים עליו? אציין שאני אם יחידנית ואין דמות גברית שתיקח קצת מהסמכות ההורית.. תודה

כך זה כל הזמן. אני מוצאת עצמי מתווכחת ונאבקת איתו על כמעט כל דבר הכי קטן. דוגמאות נוספות: 1. יצאנו מהגן היום ורציתי ללכת הבייתה כי היה קצת גשום. הילד התעקש ללכת לגינת משחקים קטנה. לא רציתי אבל התרציתי. שיחק קצת וביקשתי שנחזור הבייתה. ניכנס לרכב. הוא התנגד, השתולל בתוך הרכב, לא רצה לשבת בכסא שלו. התיישב בכסא הנהג ושיחק עם ההגה. הוא צוחק עליי. עד שהתחלתי במאבקי כוח. זה עלול להגיע גם למכות. הוא פשוט לא מקשיב לי!! 2. שעת ערב, אני מבקשת להלביש לו פיג'מה. שוב הוא סוחב את עצמו ולא רוצה לבוא. מתעקש על גופייה שנמצאת בכביסה. לא משתף פעולה. יצאתי משליטה וצרחתי. הוא בכה והלבשתי אותו. תוך שהוא מושך את החולצה מעליו. אחרי הבכי ליטפתי אותו והוא נשכב עלי. הסברתי לו יפה שאני אוהבת אותו ואני רוצה שיקשיב לי. שהמאבקים האלה לא נעימים לי. הוא הסתכל עליי במבט ממזרי מחייך קצת. אני לא יודעת אם הוא מבין את המשמעות של מילותיי.. ממש קשה לי איתו :(

שלום רב, יש לנו כלבה כבר 3 שנים בערך, הילדים הקטנים מאוד אוהבים אותה. תאומים בני- 9. קשורים אליה מאוד. אתמול האח הגדול שלהם לקח אותה אליו הביתה, רצה אותה לכמה ימים, והיום טייל איתה ורכב פגע בה. היא בבית חולים לחיות. מצבה לא טוב, ייתכן ותישאר נכה, לא תוכל ללכת. אני כמובן בדילמה קודם כל איך להחזיק כלבה נכה סיעודית בבית. מי יטפל בה ? איזה הנאה יש מימנה. אולי בכלל לא תישרוד את הלילה, יש לה גם פגיעה פנימית. השאלה שלי: מה אומר לילדים שלי בני ה- 9, אם היא תמות, או אם תישאר סיעודית, ומי בכלל יכול לטפל בה?? כרגע הם חושבים שהיא בבית של האח שלהם. אנא ענו לי , אני כל כך עצובה על הכלבה שסובלת. כואב הלב על הבן הגדול שזה קרה כשהיתה איתו. וכואבת על התאומים שעדיין לא יודעים כלום ואני לא יודעת מה לספר. ואיך. קשה לי לומר להם שהיא נידרסה. נישמע אכזרי. או לומר להם שתקפה אותה מחלה חיידק והיא כנראה תישאר נכה ?? אנא עזרתכם הדחופה

שלום רב, תודה על תגובתך, בינתיים הכלבה חזרה הביתה אחרי שהייה בבית חולים וטרינרי. היא חזרה חבושה עם קטטר (שיוצא כל הזמן לצערנו) הכלבה לא זזה רק שוכבת. אך התחילה לנבוח, אוכלת מעט. סיפרנו לילדים (תאומים בני 9) שהיא נפגעה ברגליים ומחכים שתוכל ללכת. אך המצב לא כך. זזו לה חוליות בעמוד השידרה, לכן הרגלים האחוריות משותקות. הסיכוי שתוכל ללכת הוא חמישים אחוז (יותר מיזה הרופאים לא יודעים לומר) אם הכלבה תישאר ככה כמובן זה סבל בשבילה, סבל בשבילנו, כל היום עושה את הצרכים במיטה שלה וכל הזמן צריך להחליף שמיכות. הוטרינר אמר שאם תוך חודש היא לא חוזרת לעצמה ותוכל ללכת, ואת הצרכים תעשה ללא שליטה לא תהיה ברירה אלה לתת לה זריקה. מה שהילדים שלי לא יודעים. כולנו תיקווה שהיא תוכל ללכת. אבל באיזו צורה אוכל להסביר לילדים אם חלילה נצטרך לתת לה זריקה. כלבה צעירה שרגילה להשתולל ולשחק פתאום לא יכולה לזוז, רק לשכב ולינבוח, אוכל ושתיה צריך לתת לה לפה. לבד היא לא יכולה כרגע להגיע לצלחת.זה רחמנות. וגם מי יכול לטפל בה במצב כזה? חצי מהיום אנחנו בכלל לא בבית. עכישו נעזרים בבן הגדול שבא לעשות עליה "ביביסיטר" אודה על הנחייתך. גם שני הבנים הגדולים _בני 20+ לקחו את הנושא קשה...) תודה ודבת שלום

בני בן החמש שיחק לפני כחודשיים בגן שעשועים עם ילדה בת 7 שהראתה לו את האיבר מין שלה והוא למד שיש הבדל בין בנים לבנות מאז הוא סקרן וביקש פעמיים משתי ילדות שונות בגן שיראו לו האם זה נורמטיבי לגילו?? מה עלי לעשות??

בשבועיים האחרונים בני בן ה4 מפגין את כעסיו או פחדים מדברים דמיוניים ע"י כך שנושך את עצמו, שורט את עצמו , לא מבינה מדוע עושה זאת ניסיתי להסביר, לכעוס, לתת אלטרנטיבות כמו שאתב כועס ורוצה להכות שים ידיים מאחורי הגב אך זה לא עוזר. מה ניתן לעשות כדי למנוע זאת ולא לתת לזה במה

שלום, בני בן ה-6 לומד בכיתה א' ונשאר בצהרון עד סוף היום. במסגרת הצהרון הוא אוכל ארוחות צהריים. בימים האחרונים הפסיק לאכול ארוחת צהריים בטענה שלא טעים לו ומאז אני שולחת אותו עם כריכים גם עבור ארוחת הצהריים. כששאלתי אותו מה מפריע לו האוכל או צורת ההגשה הוא ענה ששניהם. מעבר לזה שאגיע לבדוק את האוכל, האם יש משהו נוסף שניתן להגיד לו או לעשות ? תודה.

תודה על תשובתך יכול להיות שזה חלק ממשחק כוחות (לא מודע) שלו מולי? אם זה ככה איך עליי להמשיך לנהוג ? תודה

שלום, בשנה האחרונה בני בן ה8 מתנהג בבית ספר ובבית בצורה נוראית. כל מס' שבועות אני מקבלת מכתבים או הערות מהמורים בכיתה. הוא לאחרונה מרבה לשקר, להרים ידיים מהר על חברים ועל אחותו בת ה6, במשחקי חברה הוא נוטה הרבה לרמות . ובזמן האחרון התווסף לכך שהוא מנבל את פיו ואומר מילים שאינני מבינה מהיכן הוא שומע אותם. בנוסף לכך, שבוע שעבר קיבלתי מכתב שהוא הלך בהפסקה עם שני חברים לכיתה לכיתה אחרת והרסו שם ציוד והיום התקשרה המורה לציין שהוא נתן סתירה לתלמיד אחר ואף פשט את מכנסיו והראה לחבריו את תחתוניו. אני לא יודעת כיצד להתנהג איתו. שוחחנו איתו מספר פעמים, השתמשתי בטבלת התנהגות שבועית ופרס, התנהגתי בצורת עונשים לא ללכת לחברים או לשחק משחקים. ודבר אינו עוזר. הוא לא משתף אותנו יותר מידי וכששואלים אותו מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה, אין לו תשובות. איך לפעול על מנת שיפסיק ויחזור להיות תלמיד מן המניין רגיל שמקסימום מפטפט בשיעור. אני ובעלי מיואשים, הוא כל הזמן רב עם אחותו ולא רוצה לשחק איתה אף פעם. ( יש לו 2 אחיות אחת בת 6 ואחת בת שנה). אילו טיפים אני יכולה לקבל על מנת לגרום לו להבין מה הוא עושה וכדי למנוע את המשכיות ההתנהגות הזו.

ילדי מוגדר כמחונן על סף הגאונות. ילד נבון מאוד, עם תחומי ידע רבים עניין והבנה נרחבת מאוד. הוא בן 10 ולומד בביס רגיל עם הפניה ליום לימודים יחיד במרכז מחוננים עירוני. לילד יש בעיות חברתיות למרות שיש לו חברים רבים והוא אהוד. הוא מרבה להיכנס למצבים שדורשים ממנו יכולת תמרון הוא לא עומד בכך ומרבה לבכות, ללכת מכות, לקלל מדי פעם, להשליך חפצים וכו'. כשאנחנו עוברים איתו על הסיטואציה החריגה בניהול הכעס שלו הוא לא זוכר שקרו דברים. ממש מכחיש אותם מהיסוד. בוכה וטוען שהם לא קרו ושהוא לא מדחיק אלא הם מומצאים. הוא לא עושה עלינו מניפולציה אלא בטוח בעצמו לחלוטין שהדברים לא קרו. לרוב מדובר גם בהתנהגויות חריגות מאוד שאליהם הוא כנראה מגיע אבל ממש לא זוכר. כמו קללות בוטות במיוחד, כמו זריקת חפצים וכו'. הוא גם טוען שנאמרים דברים קשים שהובילו להתנהגויות הללו. (לא אלו שהוא מתכחש להם אלא אחרות) וכשאנחנו עושים בירור עם הסביבה לא היו דברים מעולם. אני לא יודעת מה זה אומר והאם מדובר בהפרעה נוירולוגית, או התנהגותית, אייך בוחנים את העיניין? תודה

שלום רב, ילדה בת 5, שבלא מעט מקרים (לעיתים קרובות) כאשר היא מציירת לדוגמא ציור ואינה מרוצה מהתוצאה מתעצבנת, לוקח את הדף ומקמטת, זורקת ומתחילה להכין חדש. אותו הדבר עושה כאשר כותבת... ברור שמדובר בשאיפה לשלמות אך באותו נשימה מדובר בבעיה של תסכול יתר וחוסר יכולת להתמודד עם "כשלון" לכאורה. מה עלינו לעשות?! כיצד ניתן לטפל בבעיה זו בכדי שלא תהפך להיות תסכול גדול אף יותר עבורה?

היי, אני בת 17,יש לי חבר שהוריי קיבלו עליו רושם ראשוני ממש גרוע(בלשון המעטה).הוא גדול מימני בשנתיים וחצי,הוא חייל ואני תלמידה בכיתה יא. אני מכירים כבר מאז שהייתי בכיתה ו. הוא לא מהאזור שלי, אלא די רחוק. יש בינינו מערכת יחסים מדהימה ואני באמת מאוד מאוד אוהבת אותו ולא חושבת שאתחבר ואפתח למישהו ככה כמו אליו. כשאני נוסעת אליו זה בסודיות ויוצא שאני משקרת להורים כי אני יודעת שהם לא ירשו לי לנסוע עד אליו וגם בפרט אליו בכלל כי הם לא אוהבים אותו וחושבים שהוא עושה לי לא טוב. אני מרגישה ממש ההפך ואני בטוחה בזה שנחזיק המון זמן.לחבר לא נעים שההורים שלי לא אוהבים אותו ואף הוא מפחד מהם קצת כי מרגיש נבוך בעקבות אותו מקרה שמימנו הם קיבלו עליו רושם ראשוני לא טוב. העניין הזה מדכא אותי ממש ואני כל הזמן חושבת על זה .. מדכא אותי שהם לא תומכים בי עד שמצאתי מישהו שאני אוהבת. אנחנו עברנו כמה ריבים לא נעימים עם ההורים ואמרנו שאולי ננתק קשר, אבל זה באמת היה בלתי אפשרי. אני באמת מרגישה שזה מישהו שאני באמת מתחברת אליו ופשוט מדכא ומייאש אותי שזה המצב. הם נעולים על דעתם. באמת כבר לא יודעת מה לעשות.. מוציא לי את כל החשק מהחיים ולפעמים אני פשוט בוכה ונשברת בגלל זה שכל פעם שאני באה אליו אני צריכה לשקר להם כדי לראות אותו והם לא רוצים שאהיה איתו בקשר. הוא באמת בן אדם טוב ואני מכירה אותו. לא תעזור שיחה עם ההורים כי הרושם הראשוני נשאר.. ממש לא יודעת מה לעשות כל העניין מדכא אותי ומפריע להתנהלות שלי ביום יום. אשמח לעצה תודה

שלום רב, ביתי בת החמש לא אוהבת לשהות במחיצת אביה. אנחנו זוג שלא מתפקד בצורה נורמטיבית, מע' יחסים מורכבת לקראת פרידה. הילדה הייתה עדה לצערי הרב ולא בשליטותי להתפרצויות של אביה כלפי (טונים גבוהים והאשמות) וזה גרם לה באופן טבעי להתרחקות ממנו. היחסים הילדה לאביה נעים על מטוטלת. מצד אחד הוא יקנה לה הפתעות ויפנק אותה מצד שני הוא לא מפגין בפניה חום,אהבה, סבלנות וכד'. הילדה נעלבת ממנו בקלות. אני מרגישה שהוא פוגע בנבכי נשמה ואף משפיל אותה בביקורת שמטיח כלפיה. אני אף פעם לא יודעת איך להתנהג במצב הזה. האם להתערב? אם כן- באיזה צורה? אני מצד אחד לא רוצה להעצים את ההשפלה ומצד שני בא לי לחבק אותה חיבוק גדול. אני ממש כואבת אותה ברגעים האלה. בנוסף הילדה לא מוכנה שאבא שלה יקח אותה לגן. היא טוענת שהוא צועק עליה והיא ממש בוכה לי מיד בוקר. לי אין כל כך ברירה בגלל העבודה ואני משאירה אותה איתו בלב כואב והרבה מחשבות של ההשלכות של זה... אני לא רוצה שהיא תיפגע, אני לא רוצה שהחוויה והתחושה שלה תהיה שאבא לא אוהב אותה.אני לא רוצה שהיא תשנא את אבא שלה.(פעם היא אמרה לי שהיא רוצה שנגור לבד בלי אבא) איך אני יכולה לעזור לילדה? להקל עליה בתחושות? מה עליי לעשות במצבים שהוא כועס עליה על ידי? אודה לסיועך. שבת שלום!

היי, ילד בן 7 מאוד אהוב ע"י כולם, ביטחון עצמי רב ,חכם מאוד,די דמות של מוביל. שתי בעיות עלו לאחרונה שאינני יודעת כיצד להתמודד איתן, אין לי גם בעיה לקבל המלצה על טיפול מתאים,פשוט לא יודעת איך מתחילים. אז אתחיל: יש לו חבר אחד שהוא פשוט מעריץ ואוהב\עושה כל מה שאותו חבר אומר לעשות, וזה כולל להתעלם ממישהו שעד לפני שנייה היה חבר טוב שלו. ההתנהגות שלו בנוכחות אותו ילד לא בריאה לטעמי והיחסים מזכירים מאוד יחסי גורו ותלמיד במובן השלילי. הוא מאוד מחפש לרצות אותו בין אם זה במילים או במעשים וכל הזמן גם שואל אותו אם זה בסדר מה שעשה בכדי לזכות באישור של אותו ילד לכל דבר,אני יושבת ומסבירה לו שאני שמחה שיש לו חבר שהוא ככ אוהב אבל הוא צריך שיהיו לו דעות משלו, לא הולך לי :( . זה לא קורה עם שום חבר אחר ויש לו הרבה חברים, להפריד לא ניתן היות והם לומדים יחד באותה הכתה. דבר שני: הוא יכול להיות חבר מקסים עד שהוא מחליט שהחברות הסתיימה(זה יכול להיות בגלל שהחבר שלו ציווה עליו לעשות את זה או בגלל שילד או ילדה מסויימים עשו מבחינתו מעשה שלא יעשה, זה יכול להיות גם שנגעו לו בציוד ללא רשות ולא הקשיבו גם כשביקש שלא יעשו זאת) וכשהחברות מסתיימת הוא פשוט אומר מה שעל ליבו ללא סינון, הוא יכול בנוכחות ההורים של הילד להגיד שהוא לא חבר שלו,לא מעוניין לשחק איתו,שונא אותו וכו...אתמול לראשונה כשרציתי להפגיש בינו לחבר אחר הוא פשוט אמר לידי וליד האמא של הילד שהוא שונא אותו והוא לא חבר שלו וברח בריצה מהמקום(היום כבר קרה בפעם השנייה עם אותו החבר בסיטואציה אחרת)....תוך עשר דקות הוא נרגע ושיחק עם אותו ילד ואפילו להפריד בניהם בסיום המשחק היה קשה מרוב שנהנו. מה יכול להיות מקור ההתנהגות הזו??? גם בסוגייה הראשונה וגם בשנייה...מה עושים????? מרגישה אבודה

שלום! בני הבכור בן 6 ,ילד חכם ,רגיש ,חרד היינו בטיפול ריגשי בשנה שעברה, תמיד אהב לדבר אבל בחודשים האחרונים זה פשוט מוגזם.הוא לא מפסיק לדבר לשנייה אחת ,אנחנו מנסים להכיל את זה אבל לאט לאט הסבלנות פוקעת ובסוף אנחנו מבקשים ממנו שיפסיק לדבר .מיותר לציין שהוא פשוט לא מסוגל וממשיך לדבר עד שאנחנו כועסים. אני באמת לא יודעת איך לעזור לו,מצד אחד אני מרגישה שאני צריכה לשקף לו שהדיבור שלו מפריע(הרבה פעמים אנשים וילדים מפסיקים להתייחס אליו בגלל שהוא מדבר הרבה). מצד שני אני לא רוצה לפגוע בו או בבטחון שלו.מה לדעתך אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לו?תודה מראש אביבה.

ביתי בת 17 מקבלת ייעוץ מעובדת סוציאלית קלינית. נודע לנו שהמטפלת נוהגת לתת עבודה קלה לביתנו תמורת סכום כסף. כלומר משלמת לה כמה עשרות שקלים מידי פעם. זה לא נראה לנו תקין, ואף עבירה על החוק. האם אנחנו צודקים?

הבת שלי בת 8 עברה טראומה של שתי פריצות בהפרש של שבועיים. מאז מפחדת להרדם ולישון לבד בחדר כל לילה זה סיוט.מרדימה אותה ובאמצע הלילה באה אליי למיטה שישן איתה, חוזרת איתה לחדר כאשר היא נרדמת אני חוזרת שוב למיטה שלי וכך זה כל לילה .מה עושים מיואשת.

שלום רב, בתי בת החמש צפתה בסרטון ביוטיוב של הפסטיגל, לאחר שהוא נגמר היא לחצה על סרטון אחר של סרט של ערוץ הילדים שמיועד למתבגרים. במהלך הסרט היה זוג שהתנשק נשיקה צרפתית וכשהגעתי אליה הבנתי שהיא ראתה את הקטע בריפיט מס' פעמים. הסברתי לה שיש תכנים שלא מתאימים לגיל שלה והיא לא הייתה אמורה לראות את זה. אני משתדלת לא להשאיר אותה אף פעם לבד עם המחשב או הנייד אבל יצא ככה לכמה דק ואני אכולת רגשות אשם. התוכן עצמו לא היה קשה אבל בהחלט לא הולם לגילה. היום 4 ימים לאחר הצפייה היא ציינה בפניי שהזיכרון עולה לה לפעמים וקשה לה להפסיק לחשוב על זה. ביקשתי ממנה כל פעם שהיא נזכרת להתעסק במשהו אחר ולא לדבר על זה עם חברותיה ואז הזיכרון ייעלם. אני ממש מפחדת שזה יעשה לה נזק או שהיא תפתח התנהגות בעלת אופי מיני כלפי הסביבה בעקבות המקרה הזה. גם ככה היא ילדה מאוד סקרנית ומתעניינת כל הזמן בגופה ובגוף האדם בכללי אני לא יודעת איך להתמודד עם הדבר הזה ומאוד כועסת על עצמי שאפשרתי לזה לקרות. אנא תנו לי כלים להתמודד עם זה כדי למנוע נזק עתידי בהתנהגות שלה.

שלום אני מחפשת פסיכולוג/פסיכותרפיסט מומלץ דרך מכבי לטיפול בילד בן 15 עם ADHD.תודה

שלום רב, ביתי הקטנה עוד מעט בת חמש. בחודש וחצי האחרון מביעה פחד רב מפני דברים שנחשפת אליהם כתוצאה מצפיה בטלויזיה (תכניות שאחיה הגדול רואה - דמויות גיבורי על, זומבי וכו... - כמובן תכניות מצוירות או מערוץ הילדים) הפחד שלה כה גדול שלא מסכימה להשאר לבד בחדר או בשרותים ובכל לילה מתחננת לישון איתנו - ההורים. גם כשאפשרנו לה להירדם אצלנו ואז להעבירה - היא מתעוררת אחרי זמן מה בפחד וקוראת לנו. קראתי שאלו פחדים אופייניים לגיל ואנו מנסים לעזור לה להתמודד בלי שינה במיטת ההורים - אך היא כל כך בוכה שזה פשוט לא אפשרי ואנו "נכנעים" לה. גם בגן היא מספרת שמפחדת ללכת לשירותים. הגננת לא רואה שינוי משמעותי ואפילו ניסינו להקריא לה סיפורים בנושא פחד - פחדרון, שולה מכשפולה וכו... - לא עוזר. שקלתי גם ללכת אני או לקחת אותה לייעוץ פסיכולוגי - אך לא יודעת אם המצב באמת מחייב... אשמח מאוד לעצתכם

שלום, ביתי בת 11.5 ילדה עם חרדות מטריד אותי שהיא נרדמת לידינו כל יום מול הטלויזיה(מנהג מקובל אצלנו) אך היא נרדמת מיד כשאנחנו מעירים אותה היא נכנסת לבכי ארוך וכעס בכלל היא נוטה לבכות ארוכות על שטויות ונראה שזה בא מבפנים

בן 3.9 עם איחור שפתי. אני חושבת שיש לו חסימה ריגשית.האם פסיכולוג יכול לבדוק אם קיימת. ואם כן איך ניתן לשחרר?

יש לי בן 11. בזמן האחרון שמנו לב שהוא כל הזמן מכניס יד לתוך המכנסיים.ניסינו לדבר איתו על כך ולא עזר.מה לעשות,מה סיבה לכך(הוא עושה את זה בשינה וגם בזמן ישיבה בסלון או בחדר מול המחשב.

לום רב, הנני אם חד הורית לילד בן 11, בחודשיים האחרונים התנהגות בני השתנתה. הוא יותר כועס, אם הוא כועס הוא יכול לפתוח את הדלת ולאיים לברוח. לפעמים אני עומדת על המשמר שהוא לא יצא מהבית. לא פעם כשאנחנו מגיעים הביתה הוא יוצא מהאוטו מסרב להיכנס הביתה. אני אף מוצאת את עצמי מנהלת איתו משא ומתן על כניסה הביתה. ולפעמים אף רודפת אחריו ברחוב. כל מה שאומרים לי, תתעלמי, תכנסי הביתה הוא יבוא אחרייך. לא בר מימוש עבורי. אני מוצאת את עצמי לחוצה, בוכה ברחוב וחסרת אונים. משיחה איתו עולה שהוא מרגיש כעסים ולפעמים אף עצבות. יש לי תחושה שקצת קשה לו לעבד את הרגשות שלו. אני מנסה לשוחח עימו על הרגשות שלו, אך ללא הועיל. התחלתי טיפול פסיכולוגי שיתן לי את הכלים כיצד להתמודד עם תופעה זו ועם כעסים כל כך גדולים מצידו. היתי מעויינת לשמוע את חוות דעתך כיצד עלי לפעול במצב שכזה? תודה סוזי

שלום. אנחנו הורים לילד מקסים וחכם בכיתה א'. בחצי שנה האחרונה בננו מרבה להכניס את הבגדים שלו לפה,חולצה, מעיל, ז'קט ובבית אפילו כריות וכדומה. יוצא שהוא מסתובב עם חולצה רטובה מרוק והדבר מרחיק אחרים ממנו בכיתה. ניסינו לומר לו ולדבר אל ליבו אך ללא הצלחה. מה עושים? נשמח לעזרה

שלום, בתי בת 12 ילדה נבונה וחברותית. הקושי הוא בכך שהיא מתפרצת בזעם בכל פעם שמשהו לא לשביעות רצונה. הדבר קורה בתדירות רבה היות והיא מפרשת את המציאות כנגדה. קורה מולנו כמשפחתה וכן מול מורים או חברים. היא נכנסת להתקף ולא מפסיקה לזעום, לצעוק ולקלל. דבר זה מרחיק ממנה אנשים והיא מתוייגת כבעייתית בכל מסגרת. מילדה פורחת, ספורטאית, פעילה ותלמידה טובה היא הופכת לכזו שפוחדים לדבר איתה פן "תתפוצץ". היא מתוסכלת ועצובה אבל לא רואה את עצמה כאחראית. נודה להדרכה, מה יכולים להיות הגורמים? (וזה פחות גיל ההתבגרות מכיוון שזה מוגזם מדיי)וכיצד מומלץ לטפל בה? תודה רבה

שלום. יש לי ילדה בת שש. גן חובה שנה אחרונה. תמיד הייתה חברותית גם בנים וגם בנות. השנה רוב החברים שלה בגן הם בנים ) חבורה כמו שהיא אומרת(. תמיד אהבה מגע חיבוקים נשיקות כי אנחנו ההורים נותנים לה מזה בשפע. נוצרה בעיה - לא בעיה בגן ) לא מבחינת הילדה אלא מבחינתי כי אני מבינה את ההשלכות של זה מהצד(. היא כל הזמן מתחבקת ומחזיקה ידיים עם בנים של החבורה שלה. מבחינתה היא עושה את זה בקטע של חברים וזה מחמיא לה מאוד אבל מבחינתי וגם מבחינת הגננת זה עובר את הגבול של הטעם הטוב ןגננת כל הזמן מסביאה לה ולא לתת לחבק אותה כל הזמן ולא להחזיק ידיים כל הזמן שמדי פעם זה בסדר אבל לא כל הזמן שאפשר לשחק גם בלי לתת לבנים כל הזמן חיבוקים וידיים ) להחזיק יד כל הזמן זה גם סוג של שליטה שהיא לא מבינה את זה (. בספטמבר היא תלך לבית הספר ושם בהפסקות יהיו גם בנים יותר גדולים של כיתה ג וד ואני נכנסת כבר לםאניקה מה יהיה אם הם יראו בת כל הזמן בכזאת אינטראקתיה עם בנים וירצו גם ואז זה לא יהיה תמים ובת שלי לא מבינה עדיין את ההבדל הזה בין חיבוק תמים לבין לא. השאלה היא איך גורמים לה שתפסיק עם החיבוקים והחזקת ידיים שהיא מעבר לטעם הטוב. שתבין שרק לפעמים זה בסדר ולא עותר מזה. בלי שהיא תבין שגילויי חיבה כאלה אסורים כי אני לא רוצה לגרום לתת מודע שלה לאסור בעתיד על גילויי חיבה עם בנים. מה עליי לעשות?

הבת שלי בת 4 מאז ומתמיד היתה ילדה מאתגרת בעלת מזג חם אבל בזמן האחרון זה פשוט עובר כל גבול. טנטרומים על כל דבר קטן וברגע שזה מתחיל יכולה להמשיך לצרוח ןלבכות במשך שעה שלמה! מתחילה לבכות מכל שטות לדוגמא אם לא קירבתי אותה לשולחן, אם לא הבאתי לה מים ועוד.. ואז כשהיא כבר מתחילה היא בועטת ומרביצה אם מנסים להתקרב, אם עוזבים אותה לבד היא בכלל מתחילה להשתגע. וכשהיא בטנטרום היא כאילו מאבדת את המילים - היא רוצה משהו אבל לא אומרת מה ורק צועקת "את זה" ו "שם" ואני צריכה לנחש מה היא רוצה. . ניסיתי לדבר ולהסביר, ניסיתי להתעלם, ניסיתי לכעוס, ניסיתי עונשים וניסיתי פרסים וכלום לא עובד! היא ילדה מאוד חכמה, בגן היא פשוט מלאך, הגננןת לא מאמינות לי שככה היא בבית. לא היה שום שינוי בחיינו ואני לא יודעת מאיפה זה בא ואיך להתמודד עם זה.

שלום ירדן, ביתי הבכורה היא תכף בת 5 והיא ילדה חמה, לבבית, בוגרת, עצמאית ונבונה. לאחרונה אני חשה כי אני פוגעת בה שלא במתכוון. לאחורנה אני שמה לב לשינוי בהתנהגות שלה ובריחוק שנוצר אצלי אליה בעקבות ההתנהגות שלה וה מטריד אותי וכואב לי. אני מרגישה מאוד חסרת אונים וחסרת כלים מולה. מפחיד אותי שזה יכול להתדרדר ואני רוצה לעבוד על זה עכשיו. אני חד הורית ל-2 ומאוד חשוב לי לגדל את ילדיי בצורה הטובה ביותר שאני יכולה ובשימת דגש על אהבה, קבלה, משפחתיות ושמחה. כמה נקודות שמטרידות אותי: 1. אני מרגישה שאני עושה השלכה מחווית הילדות שלי על הבת שלי על אף שאני יודעת בהיגיון שהיא שונה לחלוטין ממני, בעלת אופי שונה וכד'. אני מגוננת עליה יותר מידי ולעיתים נותנת לה להתמודד לבד כשהיא אולי צריכה אותי(לא מוצאת את האיזון) דואגת לה, לוחצת עליה ללמוד ולהצטיין(והיא כבר כמעט יודעת לקרוא) וכל זה מהמקומות הכואבים שלי כילדה בינונית, לא יפה ולא אהובה. האבסורד הוא שהבת שלי היא יפיפייה אמיתית ומבריקה. הדבר היחיד שמפריע לי זה העובדה שהיא מלאה.(זה משפיע עלי) אני כל הזמן על המשמר ודרוכה כשזה נוגע אליה. לפעמים אני מרגישה שההתנהגות שלי כלפיה פוגעת בה מלהיות מי שהיא ולמרות שהדבר האחרון שאני רוצה זה שתהיה כמו שאני הייתי בגילה, לשם אני באמצע מובילה אותה. לעומתה, כשזה נוגע לאחיה הקטן אני יותר משוחחרת, בטוחה ורגועה ויש לי יותר מקום לחוש רגשות של אהבה וקרבה אליו. אני מאוד רוצה לשנות את ההסתכלות שלי כלפי ביתי. בא לי לראות אותה ממקום אובייקטיבי ונקי ולאפשר להיות מי וכל מה שהיא רוצה להיות. אני לא יודעת איך אפשר לעשות זאת ללא טיפול שאיני מסוגלת לאפשר לעצמי.אשמח לעצות או כלים ליישום. 2. הילדה לאחרונה מתחילה באימוץ התנהגות בכיינית ונוטה לכעוס הרבה. מצד אחד אני שמחה שהיא בוכה ומוציאה את הכאב החוצה אבל מצד שני אני חושבת לעצמי מה עובר עליה? מה אני מחמיצה? אני מאוד רוצה לעזור לה להתמודד עם הכעסים שלה בצורה טובה. 3. אני מרגישה שקשה לי לגלות כלפיה אמפטיה כאשר שתינו כועסות ודווקא היא זו שבאה אליי לחבק אותי במקום שאני אבוא אליה. אני כמובן מחבקת אותה ומנשקת אותה אבל מרגישה שזה דבר שהיה צריך להגיע ממני עם שיחה לצד זה. זה משהו שאני משתדלת לעבוד עליו אבל זה מרגיש לי לא טבעי לעשות, למה?

יש לי בן בגיל 11 הוא לומד בכיתה קטנה ויש סרבול וקושי מוטורי. לא יודע לקשור שרוכים אני מנסה ללמד וקשה לו לתפוס ולעשות זאת. בעלי לעומתי פחות נוקשה ואומר שמתי שהוא הוא ידע. איך ומה אוכל לעשות על מנת לקדם את הנושא? תודה

שלום, הבן שלי בן ה-6 לעיתים נעלם. לוקח את הרגליים ונעלם. הפעם הראשונה היתה כשהיה בן כשנתיים כשנעלם בפארק במשך 45 דקות. לבסוף נמצא ע"י עוברי אורח. לאחרונה החל להעלם בצורה דחופה יותר. שניה קטנה של אי תשומת לב והילד הולך לטיול רגלי היכן שניראה לו... גם במקומות שאינם מוכרים לו. למרות שהסברנו לו אלפי פעמים את חשיבות ההודעה, שלהיות קרובים לאבא ואמא יש תחושה שהוא לא באמת מבין. אתמול היה שיא נוסף כאשר נעלם שוב לכמה דקות. הוא לא הבין על מה המהומה... הוא רק הלך לחכות לנו ליד האוטו (שוב, במקום שהוא לא מכיר). לפעמים יש לי תחושה שהוא כאילו "מתנתק", והולך... מה עלי לעשות??? אשמח להדרכה. תודה, ורד - אמא מאוד מודאגת

שלום, אני חיה עם בן זוג שאלה נישואים שניים שלו ויש לנו ילדה משתפת בת 6. לעיתים כשאנו רבים , גם ליד הילדה, הוא מטיח בי שהוא הביא את הילדה רק בשבילי (יש לו שני ילדים גדולים ), והוא מצידו לא היה צריך עוד ילד. אני מסבירה לו שזה לא בסדר שהיא שומעת זאת כי היא תחיה בהרגשה שאבא שלה לא רצה אותה. האם אני צודקת? חוצמזה הוא אבא מקסים ויש להם קשר נהדר. אורלי

שלום רב. אני אמא לתאומים בני 3, לא זהים ושוקלת האם יהיה נכון להפריד בניהם בשנת הלימודים הבאה. הם מאד קשורים אחד לשני. משחקים יחד המון, דואגים מאד אחד לשני וישנן גם הצקות מידי פעם. בשיחה עם הגננת בגן הפרטי נאמר לי שיש בניהם קשר מדהים. הם משחקים שניהם אחד עם השני ובמקביל עם קבוצה של ילדים. עוד נאמר לי שכאשר אחד מהם לא מגיע לגן, השני משחק עם ילדים שאיתם הוא לא שיחק קודם. מצד אחד התשובה ברורה- להפריד. מצד שני, קראתי שגעגוע והפרדה כשהקשר הוא טוב יכולים להשפיע דווקא לרעה. ההחלטה מאד מאד קשה. מה נכון לעשות? אשמח לעצתך. תודה

הילדה אמורה לעלות לכיתה א' לאחר שנשארה שנה נוספת בגן (לא הייתה מספיק בשלה רגשית). אני מנסה לעבוד איתה על לימוד אותיות ה א' ב'. היא יודעת לומר את כולם בעלפה מ- א' ועד ת' אך כשאני מבקש ממנה לומר איזה אות זו בצורה אקראית היא לא זוכרת לומר (למרות שהזכרנו אותה שניה לפני)ואז מתחילה מהתחלה את כל האותיות עד שמגיעה לאות ששאלתי. אציין ואומר שיש 4-5 אותיות שהי כן יודעת לזהות ולומר. אני מודאג שמה יש בעיה כלשהי. האם יש מקום לבדוק או לבצע אבחון כל שהוא ע"י גורם כלשהו?

שלום, בני בן 1.8, לאחרונה סיגל לעצמו מנהג של חפץ מעבר בדמות כרטיסים מגנטיים (כגון של קופת חולים, משחקייה וכו'). הוא רוצה שניים תמיד, רוצה להחזיקם רוב הזמן ביום ואף בלילה (לעיתים מתעורר ומבקש אותם), רוצה כרטיסים קבועים. העניין מטריד כיוון שמדובר בחפץ מעבר לא שיגרתי בכלל ובנוסף הילד לא נמצא במסגרת גן. אם אחד הכרטיסים הולך לאיבוד מגיב בבכי, ונראה שפתח סוג של אובססיביות כלפיהם. יש לציין שמקודם החזיק 2 קוביות עץ עם תמונת דובי כשנאבדו אמץ את הכרטיסים. אשמח לקבל ייעוץ. האם תקין? כיצד להגיב? תודה, ס.

שלום רב יש לי ילד בן שנה וחצי בן יחיד ,ברקע עם אסטמה של העור. הוא בגן מעון מספטמבר אך לאחרונה החלו לו התפרצויות כעס ובכי כשהוא קם משנת צהריים או כשאספתי משחק שרצה. לאחר זמן מה הוא נרגע אך לוקח זמן רב לעתים ונראה ששום דבר לא מרגיענאותו. גם לא חיבוק או קול תקיף ורגןע ככל שניתן.אינני יודעת מה הסיבה הפתאומית וכיצד להרגיעו. בנוסף מזה זמן הןא לעתים בוכה כשמורידה מכנס להחלפת חיתול. אשמח לתשובה כיוון שאובדת עצות תודה

הכל פחות או יותר כשורה למעט זה שמדי פעם נותנים לו מכה בגן ואף ילד או שניים נתנו לו יותר ממכה אחת. אינני יודעת כיצד להצייחס לכך .חלק אמרו לי ששכיח אצל ילדים בתהליך עמידה על שלהם,כשמדובר במכה שצעעם.

שלום! בתי בת שנתיים ושלוש גמולה כ-5 ילדה חיכנית וחיבורתי , התחילה להרטיב בגן ורק בגן שהיא קמה מהשינה, כמו כן היא בוכה הרבה ורוצה שאני יריב אותו וגם עח הזמן רוצה לישון ( לא בשעות הרגילוצ שלה שהם 19:30-20:00. מעוניינת לשאול מה הסיבות שגורמות לה להרטיב ולהיות בחוסר שקט.. חשוב לי לציין שינם שינוים של הצוות במעון וכמו כן ישנם אני מקצוע שנמצאים בגן בשביל תיקונים שונים.

שלום רב, אני אם לילד בן 10 שלאחרונה , חצי שנה לערך, החל להיות חרד בכל הקשור ללילה. הוא מפחד לישון לבד, מבקש להירדם בחדרינו. כאשר אנו מעבירים אותו לחדרו , מתחיל לבכות בצורה היסטרית שנרדים אותו. איך שהערב יורד הוא מתחיל לשאול אותנו מתי בכוונתינו לישון. רוב הזמן אני נאלצת לשקר ולומר שאעלה למיטה רק ב2 לפנות בוקר כדי שיירגע. הנ"ל הפך להיות מטרד עבורו קודם כל וגם עבורינו. אנו לא יכולים לצאת מהבית לפני שיירדם. לפני כשבוע יצאנו לאירוע והוא נשאר עם סבתו שאוהב מאוד והטלפונים אלינו לא פסקו כל הערב בכדי לברר מתי אנו מגיעים. הוא לא ישן אצל חברים למרות שעשה זאת בעבר.ביומיים האחרונים בעלי שוכב לצידו כל ערב במשך חצי שעה עד שנרדם ואז ישן כל הלילה. אין אנו יודעים לשים את האצבע על האירוע שהביא לשינוי התנהגותו אנו חושבים שיש קשר לכך שבן דודו סיפר לו באחת הפעמים שהבית שלידו נפרץ (זוהי רק הנחה) אשמח לדעת כיצד עלינו לנהוג במצב זה. האם כדאי לפנות לטיפול מקצועי? האם יש משהו שאנו יכולים לעשות על מנת לשפר את המצב? תודה מראש על התשובה. קרן

אני כל לילה ישנה עם הבן שלי ותמיד שהוא חוזר מהמעון אני איתו הוא קשור אלי מאוד לפני שבועים היתי צריכה להתאשפז בבית חולים ובעלי היה צריך להיות איתי אז הוא ישן במשך 3 לילות רצופים אצל חברה שלי שהיא גם הגננת שלווהיה נעים ולא בכה הרבה אחרי זה שהגעתי והוא ראה אותי הוא שמח לקראתי ולא כעס עלי אך לא הרפה ממני לרגע במהלך אותם ימים הוא נדבק בוירוס במעון ושהה איתי בבית ימים רצופים ישנו יחד אכלנו יחד והוא כל הזמן היה איתי ושבוא חולה הוא ממש תלוי הי ואם אני זזה לרגע הוא בוכה הוא בוקשי משחק ורוצה רק תשומת לב ממני הרבה יותר מהרגיל השבוע שוב היתי צריכה לכנס לבית חולים והוא נכנס להיסטריה ובכה המון לילה שלם בעלי היה איתו וגם זה לא עזר הוא רק בכה וצעק "אמא אמא" אחרי אותו לילה הוא קצת נרגע חמותי ובעלי וחברה שלי היו איתו ושימחו אותו למרות שמדי םעם הא היה נכנס להתקפי היסטריה מאז הוא לא רוצה להגיע למעון איך שמגיעים םאזור המעון הוא צועק ובוכה עוד באוטו ובוכה ואם הוא מתחיל לבכות זה היסטריה ולא בכי רגיל כמו שהיה עד עכשיו עד לפני כל המקרה הזה הוא היה מחכה למעון ואומר כל ערב שהוא רוצה מעון אני מבינה שהוא חווה טלטלה אבל בבקשה תתנו לי כלים איך לעזור לו אני לא יודעת איך לעזור לו אני מםחדת שזה יפגע בו בטווח העתידי

שלום בתי אוטוטו תהיה בת 5, ועדיין לא גמולה בלילה. גמילת יום התרחשה בגיל מתאים, ללא בריחות כלל במהלך היום. כרגע ישנה עם "תחתון גמילה", ומתעוררת איתו בדר"כ ספוג, ובכל מקרה תמיד רטוב. אנחנוו יודעים כי שנתה מאוד חזקה, אבל אין לנו מושג אם זו, או רק זו, הבעיה. שאלנו אותה פעם אחת, והבנו ממנה שאינה מודעת לזה שעושה פיפי בשינה. רוצים לפנות לטיפול אך לפני כן, מתלבטים כיצד לגשת עם זה אליה. הילדה מאוד חכמה, עם אינטלגנציה רגשית גבוהה כלפי הסביבה וכלפי עצמה, ויחד עם זאת עדינה וחסרת ביטחון בחברה. ברור לנו שסדרת האבחון והבדיקות לא "יעברו לידה", והיא תבין שמשהו פה לא תקין. כיצד מומלץ להסביר לה את הנושא ? אנו לא רוצים שנושא ההרטבה שיעלה עקב האבחון והבדיקות, יגרמו אצלה לחוסר ביטחון, יותר ממה שקיים כרגע, ואף עניינים של דימוי עצמי נמוך וכו'. אודה לעזרה.

ילדה בת שנה בוכה רק כאשר האבא מגיע לגן לקחת אותה, לא רוצה ללכת מהגן בוכה אצל האבא על הידיים, הכל משתנה כשיוצאים מהגן, נמשך רק בשבועיים האחרונים. מה יכולה להיות הסיבה?

שלום, בתי בת 7 החלה בימים האחרונים לסרב ללכת לחברות/סבתא אחה"צ (סירוב עד כדי בכי). לטענתה, בגלל שמחשיך מוקדם היא מרגישה כאילו היא תצטרך להשאר לישון שם ושאנחנו לא נבוא לקחת אותה. אציין שתמיד היו לה קשיים להשאר לישון במקומות שאינם הבית שלה - כולל אצל הסבתא (שהיא נמצאת שם כמעט כל יום) או החברה הכי טובה (שאיתה היא מתראה כל יום). פעמים רבות נאלצנו לבוא לאסוף אותה באמצע הלילה כי היא בכתה שהיא רוצה הביתה. אציין שלפני שבועיים נסעתי לחו"ל לשבוע במסגרת העבודה וזה התחיל מיד אחרי שחזרתי. יתכן וזה הזכיר לה נשכחות? - לפני שנתיים ולמשך כמעט שנה שהיתי בחו"ל לעבודה לתקופות ארוכות (כחודש כל פעם) עם ביקור בבית של כשבוע וחצי בכל פעם. איך אפשר להפיג את החששות שלה?

בני בן השמונה סובל כל הזמן ממחשבות רעות בתקופה האחרונה זה יותר מתגבר לדוגמא הוא כל הזמן מפחד שיחטפו אותו או שהוא מדמיין כשהוא יוא מהאמבטיה שמישהו נמצא שם הוא די חרדתי אני לא יודעת למי עליי לפנות ואיך לטפל בזה הוא מוכן לשתף פעולה ולטפל בזה הוא מאוד רוצה הוא שאל אם יש רופא שמוציא מחשבות רעות

שלום, אני אמא לנערה בת 16. השנה עברה ללמוד מחטיבה במושב לתיכון בעיר. הילדה מרגישה על גג העולם..רכשה חברים חדשים, נהייתה מחוזרת ומוקד חברתי. הדאגה שלנו התחילה כאשר התברר לנו שגם התידדה עם נער מאוד שלילי וחצוף וגם כאשר היא הולכת לישון אצל חברותיה בעיר הם (קבוצה גדולה) של נערים ונערות משוטטים בעיר מפיצריה לפיצריה וכו. לא נראה לי שלהורים של הנערים יותר מידי אכפת כי לפי דבריה של ביתי אין שם בכלל הגבלות וזה "נורמאלי" שהם מסתובבים בעיר עד 3:00. חשוב לי ליצור דיאלוג טוב ומכבד עם ביתי המתבגרת ולכן אשמח לקבל חוות דעת עד מתי לדעתך אני צריכה לאפשר לה "להסתובב" עם חבריה מהעיר? ואיך להעביר אליה את טענתי להגבלה זו? כי הרי מבחינתה ההורים של חבריה לא עושים שום בעיות ורק אני הלחוצה והלא מאפשרת. תודה שרין

שלום,אני פונה אליכם בנוגע לבן של בן 13 מתלונן על כאב ראש כל בוקר ,כאבי בטן חוסר נשימה ,משהו ריק בבטן ריקנות לא יודעת איך לעזור לו. אני מבינה שזה תופעות חרדה מכיוון שבדיקות דם תקינות .איך אני צריכה להתמודד איתו. אשמח לתשובה

פורום יקר, לפני שבע שנים בדיוק, פתחתי את הפורום הזה, באהבה גדולה ובתחושת שליחות עצומה. שבע שנים טובות, בהן לוויתי אתכם כאן, מנסה לחשוב ולהתלבט יחד אתכם בדילמות הקטנות והגדולות, להקשיב, לשמוח ולהתעצב, לעקוב אחר הצמיחה של הילדים דרככם, לצלוח את סערות גיל שנתיים, פחדי גיל שלוש, התמודדויות ילדי ביה"ס ומשברי גיל ההתבגרות. ראיתי כאן בפורום את מה שאני רואה גם בקליניקה - הורים חושבים, שוחרי טוב, מתלבטים, תוהים, נאבקים ולא מרפים - במאמץ גדול ומעורר השתאות לגדל בני אדם טובים ומאושרים. ראיתי והתפעמתי, ראיתי והתרגשתי להיות חלק מכל זה. במהלכה של הדרך הזו התבגרתי גם אני, ומתוך סיפוק גדול (וגם קצת עייפות) קיבלתי את ההחלטה להעביר את השרביט לירדן, וללכת הלאה. מודה לכולכם על ההזדמנות לחשוב, ללמוד, ולהעשיר את ההתבוננות המקצועית שלי. וכמובן, תודה גדולה גם לירדן, על הנכונות למלא את מקומי בשמחה ובנדיבות, בחום ובחכמה, בכוחות ואנרגיות רעננות. מאחלת לכולכם הרבה הרבה טוב, אוהבת ליאת

ליאת היקרה, תודה על הכל! בשנים האחרונות הייתי רוב הזמן קוראת סמויה בפורום שלך, עקבתי בהנאה אחרי התשובות הנפלאות והרגישות שנתת לכולם תמיד התפלאתי איך את מצליחה לענות תשובות כאלה אמפתיות ואכפתיות גם בשעות כל כך מאוחרות( שמוצגות ליד הכותרות) זה לא מובן מאליו. ליאת, השם של הפורום הזה מתקשר אצלי אוטומתית לשם שלך, הפורום הזה זה את! אני עדיין לא מאמינה שאת מפסיקה לנהל את הפורום הזה. תהני בזמן הפנוי שיווצר לך :-) שלך, ט 3>

נעזרתי בפורום הנפלא הזה , ובעצותייך מספר פעמיים . אני רוצה לומר לך תודה ענקית על הנתינה , ההקשבה והתשובות הכל כך מקצועיות ונהדרות שלך מרגישים שאת משהו מיוחד . בהצלחה גדולה לך ולירדן !

ליאת,תודה גדולה על פועלך בפורום והצלחה בהמשך!

תודה לכולכן על המילים החמות.

נכדתי בת 4 חודשים בוכה כאשר אני מחזיקה אותה או כשהורייה מחזיקים אותה והיא מסתכלת עלי.יש לציין שאני רואה אותה לפחות 3 פעמיים בשבוע וכל השינוי חל בחודש האחרון. מה עושים?

הילדה לא עברה שום שינוי בחייה הדבר קרה גם בחופש חנוכה היא בת 11 ואחייה בן 10 הייתי משאירה אותה עוד עד שתהיה עייפה אבל אז גם הוא רוצה והוא זקוק לשנה בזמן הוא עייף כל היום והיא גם אם תלך לשון מאוחר לא תהיה איתה בעייה בבקר כל היום היא בבית ספר חוגים שעורי בית התכוננות למבחנים מתאמנת על הגיטרה ובלילה לא נרדמת רוצה פתאום להתחבק אתי במיטה שלי מול הטלווזיה אבל זו בעייה גם הוא רוצה אין לי מקום במיטה וחצי לא נוח לי הם מדברים בלי סוף אי אפשר לראות תכנית בשקט חשוב לי שהוא ישן טוב שיהיה מרוכז בלימודים אני מבינה שהיא גדלה רוצה וצריכה להשאר יותר

האמת שאני פונה אליכם כי כבר אני מרגישה ללא מוצא הילדה שלי בכיתה ד בבית ספר עשו איחוד כיתות חברה טובה שלה עזבה את הארץ הילדה לא מתחברהת לאף אחד עירבתי את המורה והיועצת הן אומרות שהיא לא לבד בהפסקות הפער בין הבית ספר לבית גדול הילדה חוזרת בוכה ומתוסכלת ובאמת אין לה מפגשים אחהצ עם חברים לא מתקשרים אליה ושהיא יוזמת דוחים אותה אני שואלת את עצמי האם באמת אפשר לשנות מצבים חברתים אם אין לך חיבור עם אף אחד???!!!! חייבת לציין שמדובר בילדה חברותית תמיד היו לה חברות

בהצלחה !!!! וליאת בחלט ננתי לקרוא את דבריך ולהיות קוראת סמוי לגבי מ שרשמתי ירדן הפער הוא שבבית ספר הילדה מחזיקה את עצמ ובבית יא מתפרקת אני מקבלת אותה בוכה עם מחשבות לא טובות ועם הרבה שנאה עצמית שהיא לא שווה בעבר היתה בטיפול רגשי אבל כמו שאני רואה זה לא עזר או קידם ילדה מאוד רגישה שנ שעברה היו לה שתי חברות החברה שטסה היתה בניהן רמוניה וזרימה עד היום הן מדברות ושניה יחסים מורכבים תמיד החברה השניה אמרה שאין לה זמן בשביל הילדה שליוגם החינוך שלה בבית הוא חינוך השגי בלבד אין זמן לחברים ככה שבאמת אחצ יא מוצאת את עצמ לבד מבחינהת איחוד הכיתות איחדו שלאש כיתות לשתיים אז יתה חלוקה לפי הבקשה של הילדים אם איזה חבר טוב הם רוצים להיות בגלל כל הרגישות של הילדה והסיטואציה המורכבת מתחילת השנה אני באמת מתחילה לאבד אימון