פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום, הבן שלי בן 6 וחצי ומאז הגן מעדיף לשחק עם בנות ולהיות בחברת בנות. רוב הפעמים שמזמין חברים הביתה מעדיף להזמין בנות. עכשיו הוא בכיתה א' חשבתי שאולי הדברים יתחילו להשתנות, אבל אין ממש שינוי ואני מרגישה שכשהוא מנסה לקבוע עם חברות אחה"צ הן מנסות להתחמק ממנו ורוב הפעמים לאחר ניסיונות להזמין חברות הוא נתקל בסרובים, מתייאש ונשאר בבית... כשאני מציעה שיזמין חבר יש רק חבר אחד שהוא מסכים (שההורים שלו חברים טובים שלנו ואולי הוא מרגיש איתו ביטחון...) איך אפשר לחבר אותו ליותר חברים - בנים מהכיתה?

שלום בני בן שנתיים וחודש לאחר מקרה שנבהל מחתול שניסה לתקוף אותו מתחיל לפחד , פתאום באמצע משחק או כל התנהלות שגרתית מתחיל לצרוח בהיסטריה כאילו יש חתול לידו( ואין כלום). הוא מסתכל אחורה וממש מפחד האם תקין??? הוא לא קטן מכדי לדמיין ? סהכ בן שנתיים, מצריך בדיקה ?

שלום בתי בת 11 בתקופה האחרונה כ חצי שנה יש לה פעמים שהיא לא מצליחה להירדם בוכה נלחצת שהיא לא נרדמת היא עולה לשון בדרך כלל ב 10 מה עושים

הילדה לא עברה שום שינוי בחייה הדבר קרה גם בחופש חנוכה היא בת 11 ואחייה בן 10 הייתי משאירה אותה עוד עד שתהיה עייפה אבל אז גם הוא רוצה והוא זקוק לשנה בזמן הוא עייף כל היום והיא גם אם תלך לשון מאוחר לא תהיה איתה בעייה בבקר כל היום היא בבית ספר חוגים שעורי בית התכוננות למבחנים מתאמנת על הגיטרה ובלילה לא נרדמת רוצה פתאום להתחבק אתי במיטה שלי מול הטלווזיה אבל זו בעייה גם הוא רוצה אין לי מקום במיטה וחצי לא נוח לי הם מדברים בלי סוף אי אפשר לראות תכנית בשקט חשוב לי שהוא ישן טוב שיהיה מרוכז בלימודים אני מבינה שהיא גדלה רוצה וצריכה להשאר יותר

ירדן , קודם כל תודה על תשובתך. אין לי ספק שנכדי יודע את ההבדל בין שקר ודמיון. אני מתחברת להשערתך שהסיבה היא בדידות ואינצליגנציה גבוהה. אבל איננו יודעות (אני ואמו) כיצד לעבד את המידע ואיך לעזור לו ממשית. למי לפנות ובמי להעזר. תודה על סבלנותך ועזרתך

שלום, הבן שלי בן שנה וחודש (ילד חמוד וחברותי) לא מסתדר עם אמא שלי. כשהיה תינוק קטן היא טיפלה בו הרבה ועזרה לי והייתה גורם משמעותי. כאשר הגיע לסביבות גיל 8-9 חודשים החל בשינוי יחס כלפיה. לא מסכים שהיא תטפל בו (תרים אותו / תשחק / תאכיל / תרדים/ תחליף לו). בתקופת הקיץ בו אימי שמרה עליו לבד הוא בכה מאוד כשעזבנו אותו איתה אבל אחרי כמה דקות ובלית ברירה היה איתה בסדר. לעומת זאת הוא מאוד מאוד קשור לאבא שלי, כל פעם שהוא מגיע הוא שמח מאוד, וכבר לא מתעניין בי או בבעלי אלא רק סבא. לאחרונה ההורים שלי באים כל הזמן ביחד. הוא פשוט לא מוכן להיות איתה בכלל ורק עם סבא. לוקח לה דברים מהיד ונותן לסבא (חיתול / מגבת / בקבוק / אוכל) לאנשים אחרים, גם כשפוגש לראשונה מסכים ללכת ואליה לא (רואה אותה כמה פעמים בשבוע) היא כמובן אוהבת אותו מאוד ומטפלת בו מדהים אך מתוסכלת מאוד. כואב לנו מאוד והמצב כבר לא נסבל. איך ניתן למצוא פתרון לקרב ביניהם ולגרום לכך שהוא יסכים שתטפל בו ויאהב אותה ?

שלום מה יכולה להיות ההשפעה של קיום יחסי מין (אמא וגבר שהוא לא אבא של הילד) על תינוק בן שנה ו4 חודשים, שהיה נוכח בחדר וראה את המתרחש? תודה

האם זה צריך להדליק נורה אדומה אם ילד בשנתיים האחרונות משחק עם בובות ..יותר נכון קושר אותם.עוקר להם ראש ואברים..הילד בן 13

נכדי בן 7וחצי , חכם ,מקסים ומצחיק. רציתי להתייעץ לגבי בדמיון המופרז, לדעתי שבו הוא ניחן - למשל, "ממציא" שיחות של התקיימו , מספר למורה כל מיני דברים שלא קרו , כמו למשל שהיה עד לתאונה וכד'. ניסינו להסביר לו הבדל בין שקר לדמיון - אך לא כ"כ הצלחנו. מתי דמיון הוא מדאיג ואיך מטפלים בענין זה ? תודה מראש, ניצה

שלום רב אשמח דחוף לעזרה ילדתי לפני שבועיים תינוקת ויש לי ילד בן 3.8 במקביל ללידה עברנו בית חדש ובספטמבר התחיל גן חדש כאשר לא שלט קודם בעברית אלה היה בגן רוסי אז הכול אולי קשור לתופעות אלו; הוא התחיל להיות מאוד אגרסיבי, מכה ומקלל אותי ואת אמא שלי בעיקר שיושבת אצלנו עכשיו כמעט כל יופ ושומרת על תינוקת, לר מציק לתינוקת אותה דווקא אוהב, אבל לי ובעיקר לה ממש מציק מרביץ ומקלל , היחיד שמקשיב לו ומעדיף אותו זה אבא כשבבית רק בבוקר ובשעות ההשכבה מעדיף ודורש רק אותו וזה גם מעליב ממש כשאני לוקחת אותו מהגן הכול בסדר הבלאגן מתחיל בהית והופך לסיוט עד הערב עד שבעלי בא מה העצה? האם ללכת לפסיכולוג? מיואשת;( תודה

שלום לגברת ליאת מנדלבאום, ברצוני להתייעץ איתך לגבי בתי, היא בת 18 + , נמצאת בבית לא יוצאת מהבית, לא יודעת מה כדאי לה לעשות , למותר לציין שהיא תלמידה מצטיינת בעלת יכולות גבוהות הממוצע שלה בתעודת הבגרות היה 95 עבדה כמה זמן במשרד כשליחה עד שנמאס לה, אני ממש דואגת שילידה בגילה נמצאת כל היום בבית מה עלי לעשות? תודה על תשובתך המהירה.

שלום רויטל, אני מבינה מדברייך שבתך סיימה את לימודיה בהצלחה, עם תעודת בגרות מצויינת. לא הבנתי מן הכתוב האם בתך אמורה להתגייס לצה"ל ואינה יודעת מה כדאי לה לעשות במסגרת השירות שלה, או שמא אינה מתגייסת, ואז עליה להחליט על כיוון בחייה. כך או כך, התקופה בה היא נמצאת מתאפיינת בהרבה מאד בלבול, לפעמים אפילו חרדה. לאחר האינטנסיביות של התיכון (ובחינות הבגרות), ובעצם לאחר שנים רבות בהן אנחנו "זורמים" ממסגרת חינוך אחת לשנייה, נפרשים פתאום - לאחר סיום שנות ביה"ס - מרחבים עצומים של בחירה, שעלולים לשתק חלק מהאנשים הצעירים, שעוד לא ממש "סגורים על עצמם". לפעמים אנחנו רואים תופעה דומה גם (ובעיקר) אצל צעירים המשתחררים מהצבא. בעיני, חשוב שאנחנו ההורים, נוכל לכבד את הבחירה של הצעיר/ה לא להחליט. מותר לו לקחת פסק זמן למחשבה, להתלבטות, ואפילו להתנסויות מוזרות שנראות בלתי הולמות את כישוריהם. באופן ספציפי, לגבי בתך, אני חושבת שקשה להמליץ לך "מה לעשות" אם איני יודעת מה הסטטוס שלה כרגע. אם את חוששת שההסתגרות בבית יכולה לשקף גם דברים שמעבר למה שפרטתי כאן (כמו למשל חרדה או דיכאון, או אולי קושי חברתי חריג), עדיף לשקול פניה לגורם מקצועי לצורך הערכת מצב. בברכה ליאת

היי הבת שלי בת 5 מתעקשת לישון עם הצעצועים שלה בשקית את השקית היא שמה איתה במיטה האם נובע מחשש שאחיה התינוק ייקח לה אותם -קנאה- או שיכולה להיות סיבה אחרת - נניח אופי רכושני. תודה

שלום. חמודה הבת שלך. בעיני יש בזה משהו נחמד, ההליכה לישון יחד עם שקית צעצועים נוסכת ביטחון. יכול להיות שמדובר ברכושנות (וזה בסדר), אך הגיוני יותר להניח שמדובר בתופעת מעבר (היקשרות לחפץ/חפצים כאובייקט מנחם בשעות 'רגישות'). כך או כך, הייתי מניחה לה להמשיך ולנהוג בצעצועיה כרצונה. זה יחלוף מעצמו. בברכה ליאת

היי, בני בן שנתיים ושלושה חודשים. בגמילה מאז אוגוסט, עם פיפי תמיד היו פספוסים , קקי בהתחלה היה בסדר, הודיע ועשה בסיר ובשבועיים האחרונים התחיל לפספס גם. הפספוסים הם בעיקר בבית. בגן לוקחים אותו פעם בשעה והוא עושה, בבית הוא לא מוכן, אומר שאין לו. ניסינו כבר המון שיטות ומרגיש שלא מתקדם לשום מקום. יש ימים טובים שהוא יוזם והולך ועושה ויש ימים שיכול לפספס כמעט כל הזמן. הוא ישן בלי חיתול בצהריים, ומסוגל להתאפק שעות ארוכוצ אם אנחנו מחוץ לבית. בנוסף התחיל לו מעין גמגום , לפעמים כשמנסה לדבר ממש נתקעות לו המילים והוא ממצמץ ומנופף בידיים עד שהמילה יוצאת. אנחנו לא תמיד מגיבים ברוגע לפספוסים ומרגישים שפגענו בכל התהליך. מצד אחד לא נראה לנו שלהחזיר חיתול זה הפתרון כיהוא כבר הרבה זמן בלי ומצד שני אין לנו כבר רעינות איך לשפר את המצב. אודה לעזרתכם

שלום עדי, תהליך גמילה בהחלט יכול "להתקלקל" לפעמים, מכל מיני סיבות, כשאחת ה'מובילות' היא לחץ. במקרים כאלה, אני נוטה להמליץ על הפסקת התהליך לזמן מה, כדי להתחיל אותו מחדש, ממקום אחר, ידידותי יותר. נראה שכרגע, עיקר הלחץ ממוקד בבית - המקום שבו המעורבות הרגשית גדולה יותר. כרגע, לא מוכרחים להחזיר טיטול, אלא רק להכריז על "שמיטה". הודיעו לו שאתם סומכים עליו, ויודעים שבסוף הוא יצליח (זאת, אגב, תחזית די וודאית!), ושמרגע זה אתם לא כועסים עליו ולא מדברים איתו על זה. הניחו את הסיר בהישג ראייתו, ועזרו לו אם הוא מבקש. במקרה של פספוס, עזרו לו להתנקות במינימום תגובה. הזכירו גם לעצמכם שמדובר בתהליך רצוף פספוסים ונסיגות, ושכל הילדים כולם לומדים, מי מהר ומי יותר לאט, לעשות את הפיפי והקקי במקום המיועד לכך. אני יודעת שזה די מעצבן לנקות קקי שוב ושוב, אך נדמה לי שאם עושים את הדברים ברצון טוב ונדיבות, זה מעט קל יותר. ממליצה גם לך, למצוא מאמר טוב ברשת בנושא הגמילה, ולפעול צעד צעד בעצתו, לאחר תקופת המנוחה שהצעתי. ראי עצמך מוזמנת לעדכן. בהצלחה ליאת

לילד בן 11 וחצי הסובל מחרדות

שלום אתי, לצערי אינני יכול להמליץ לך על פסיכולוג/ית במסגרת הפורום. תוכלי לקבל רשימת פסיכולוגים באתר של שירותי בריאות כללית או בשירות לקוחות. בהצלחה, אמיר.

היי, ביתי בת 5.5 לומדת בגן חובה. ביום הקבוע שאבא שלה מוציא אותה מהגן (אנחנו גרושים) היא לא רוצה לאכול. לפי מה שהבנתי מעובדות הצהרון היא במתח ולא רוצה לאכול צהריים עם יתר הילדים. מחכה לו. כך שיוצא שהיא אוכלת אם בכלל מעט בגן ועם אבא שלה בהמשך (וזו שעה מאוחרת מידיי לאכול צהריים). מה ניתן לעשות על מנת להרגיע את הלחץ שלה ? איך להנחות את עובדות הצהרון ? תודה

שלום, קשה לדעת כיצד להרגיע לחץ, שאין אנו יודעים מה מקורו. לפחות אני לא יודעת... האם יש לך השערה מדוע המפגש עם האב מעורר כ"כ הרבה מתח? האם זו התרגשות וציפייה? האם סוג של מצוקה? דאגה? כרגע, עניין האוכל פחות מטריד, והייתי מניחה לה לאכול (או לא לאכול) כרצונה. מה שחשוב בעיני זה לנסות להבין ממה היא נלחצת, ולפעול להפחתת הלחץ. בברכה ליאת

שלום, אנחנו נפרדים ויש לנו ילד בן 5. ניסינו לחשוב על יומיים ברציפות אבל איכשהוא זה יוצר רצף של חמישה ימים (סופש עד שני בבית אחד) וזה לא נשמע לאף אחד מאיתנו הגיוני. לדוגמא: א+ב- אבא ג+ד- אמא ה+ש- אבא אבל אז יוצא ששוב אצל אבא בימים הקבועים א+ב וכן הלאה. אפשרות נוספת שחשבנו עליה: יום א- אבא יום ב- אמא וכן הלאה. וכל סופש שני אצל אחד מאיתנו.אבל גם זה לא מותיר הרבה אפשרות לימים קבועים כי ששוב ביום א הוא יצטרך להתחיל סדר הפוך. ממש נשמח לעזרה בעניין הזה חג שמח ריטה

שלום ריטה, חלוקת הימים בין ההורים היא עניין לא קל בשום מקרה, והדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות למען בנכם, הוא שיתוף פעולה מתוך התחשבות ורצון טוב. אין כללים חד משמעיים בנושא זה. אני אישית מכירה משפחה שמתנהלת עפ"י הסידור שפרטת, וכדי להימנע ממה שמדאיג אותך, הם עובדים במתכונת "שבוע-שבוע". זה אמנם מטרלל קצת את המערכת (שבוע אחד ימים א' וב' אצל אמא, ובשבוע שאחרי - אצל אבא), אך מאפשר גם חלוקה שוויונית בהסעות לחוגים, וכד'. אם אתם מצליחים לשמור על הידברות חיובית ושיתוף פעולה, תוכלו לנסות דרך אחת, לבחון אותה כבסיס לשינוי, ולתקן בהמשך בהתאם לצרכים. העיקר, וחשוב להדגיש זאת שוב ושוב, זו היכולת להימנע ככל האפשר ממאבקים מתישים, ולשמור על חברות וכבוד ככל הנוגע לגידולו של הילד. בהצלחה ליאת

ערב טוב וחג שמח. כיצד מסבירים לילדים (גיל 4-6) כיצד תינוק נכנס לבטן של אמא ואיך מגיעים ילדים לעולם? תודה רבה

שלום מיכל, לילדים בני 4-6 יש בדר"כ מושג כלשהו, גם אם מעורפל, על כך שתינוקות גדלים בבטן אמם, ושמעורב גם אבא בעניין. יש לא מעט ספרים בנושא, חלקם טובים וחלקם קצת פחות, וכדאי לנסות ולבחון איזה מהם מתאים לתפיסת העולם שלכם. בכל מקרה, חשוב להקפיד על אמירת אמת - לצורך יצירת תינוק יש הכרח שביצית הנמצאת בגופה של האם (אפשר להיעזר בתרשים המדגים היכן נמצאים הרחם והשחלות) תופרה ע"י זרע הנמצא בגופו של האב (תרשים...). אפשר להסביר שהמבנה האנטומי של איברי הרבייה הנשיים והגבריים נועד בדיוק לצורך כך, ושההורים - האוהבים! - מוצאים את הדרך להתקרב באופן שיאפשר לאב להחדיר את הזרע לפתח המיועד לכך בגופה של האם. השאלה האם ועד כמה לפרט קשורה גם למידת הסקרנות של הילד. רצוי להקשיב למה שהוא שואל, ולא להעמיס מידע מיותר או מכביד. בהצלחה! ליאת

שלום, אנחנו נפרדים עם ילד אחד בןבסביבות גיל 5. חשבנו על חלוקת הימים כך שיום אחד אצלי ויום אחד אצל אבא. כלומר: יום א- אמא יום ב' אבא וכן הלאה וכל סופש אצל אחד מאיתנו. האם זה סידור שיכול להיות טוב לילד? אם לא, מה האפשרויות הטובות למקרה כזה? הבנתי שיש את ימי ב ו-ד אצל האב וכל סופש שני, אולם בן הזוג מתנגד לזה כי המרווחים גדולים לו מדי והוא רוצה לבלות יותר עם הילד. אשמח לרעיונות

שלום ריטה, פורום זה לא עוסק בנושאים אלה ולא נמצא בתחום התמחותי. בהצלחה, אמיר.

שלום, אני כותבת לך כי אני ממש חסרת אונים. בתי בת ה-15 היא מתבגרת מורדת, חוצפנית, חסרת כבוד ולא מעריכה את מה שנותנים לה. נתחיל עם תמונת הווצאפ שהיא הגדירה כתמונת פרופיל, תמונה פרובקטיבית עם בגד ים שאני ואביה ביקשנו שתחליף כי זה לא מכבד אותה וכל מי שנמצא ברשימת אנשי הקשר שלה (מתוך זה גם חברים שלנו) רואים אותה ואנו מתביישים. היא בשלה. לא מעניין אותה. נמשיך עם משהו שקרה אתמול וזו הסיבה שאני כותבת. אנו כהורים החלטנו להקציב לשני הילדים שלנו דמי כיס שבועיים בסך 100 ש"ח שישמשו אותם למשך כל השבוע. הנערה ביקשה ממני לקנות לה שמלה למסיבת יום הולדת ועניתי בשלילה, כיוון שיש לה את דמי הכיס והיא היתה אמורה, לחסוך אותם ולקנות בהם שמלה ושתמצא בארון משהו ללבוש. מסתבר, שהנערה גנבה מהארנק של אחותה 200 ש"ח והלכה לקנות עם זה שמלה. אני ואביה ערכנו איתה שיחה ובהתחלה הכחישה אבל אחרי שהוכחנו לה היא הודתה. אבא שלה ערך איתה שיחה (ביקש ממני לצאת מהחדר כי ממש התחלתי לצעוק עליה) שבסופה הבנתי ממנו כי אמר לה שהיא תבחר עונש. אני לא מסכימה עם הגישה שלו. היום, אני שומעת את הילדה מתארת לחברה בטלפון איך השמלה שהיא קנתה נראית ומתי ואיך היא תגיע. אני כולי רותחת מעצבים כיוון שאני חושבת שהיא צריכה לקבל עונש והוא לא ללכת למסיבה ואם כן, אז לא עם השמלה שהיא קנתה בכסף שגנבה. אציין עוד כי בדיעבד אנו מבינים כי היא גנבה מאיתנו כספים בתקופה האחרונה היה חסר לי ולאבא שלה כסף בארנק (סכומים בין 10 ל-50 ש"ח) וכששאלנו אותה אם היא לקחה היא השיבה בשלילה. איך מתמודדים??

שלום רב. בני בן ה 3 לפעמים קשה לו לשבת בגן בשקט לאורך המפגש. היום לאחר מסיבת חנוכה שבה התנהג יפה אמרתי לו שכל הכבוד לו שהוא התנהג ממש יפה במסיבה בגן. אישתי אמרה שאסור לי להגיד לו משפט שבתוכו המילה התנהגות נשמע לי מוזר.. האם נהגתי נכון או שאמרתי משהו לא תקין תודה

האם זה תקין ילד בן 13 שמתגורר אצל אביו ובקשר לא טוב עם אמא(רואה אותה פעם בשבוע/פעם בשבועיים) רוצה כל הזמן מגע גופני עם האב כולל כל ערב לפני השינה שאבא ירדים אותו ישכב לידו.

שלום יש לי 4 ילדים וכלב הגדול שלי בן 11 הכלב אצלינו כבר 4 שנים אך בחצי שנה האחרונה הצטרפה אלינו תינוקת חדשה מה שגרם לנו קושי רב בהחזקת הכלב וטיפולו החלטנו שאנחנו צריכים למסור את הכלב למשפחה אחרת כולם מסכימים חוץ מהבן הבוגר שמאוד קשה לו עם זה כמובן שהסברנו לו שאין הרבה ברירות וזה לא מסתדר עם התינוקת איך מתמודדים עם הפרידה של הילד והקושי שלו ?

שלום, רציתי לשאול האם זה תקין שילדה בת 8 ציירה על הדובי שלה איבר מין גברי? האם זה עשוי להעיד על משהו שעברה?? אודה לתשובה

שלום, הבן שלי בן 5 עדיין מצייר קווים ועיגולים בלבד (התחיל עם העיגולים רק לאחרונה). אני רואה שחבריו בגן אפילו בני ה4 כבר מציירים דמויות ועצמים והוא בכלל לא בשלב הזה. מה זה אומר? האם יש מקום לדאגה? תודה.

מבקשת עזרה במציאת פסיכולוג עבור בני בן ה 17, לא רוצה ללמוד...מעמד להשאר כיתה או לעבור לבית ספר אחר. באיזור תא, רג , גבעתיים תודה

שלום בני עוד חודשיים בן 5. עלה לגן של ילדי טרם חובה וחובה. בני הוא ילד נמוך קומה , הכי נמוך בגן,-ומבחינה רגשית תינוקי . לפי התחושה שלי ושחחתי על כך עם הגננת קשה לו חברתית בגן רוב הילדים כ 27 מתוך 35 הם ילדים שיעלו שנה הבאה לכיתה א אני שוקלת להחזיר אותו לגן בו היה קודם.. נשארו שם כמה ילדים משנה שעברה שהוא מכיר ורובם שם ילדי טרום טרום חובה אציין שהוא ילד חכם מאד ומבחינה זו אין לו בעיה כיום. האם זה יכול לפגוע בו אם אעביר אותו באמצע שנה גן? האם יחווה זאת ככשלון? יודע שהוא בגן של גדולים היום...? אני ממש מוטרדת תודה רבה לתשובה שלי

שלום רב,בני בן 9 הגיע ממסגרת של חינוך מיוחד (בגלל כשל שפתי) לבית ספר רגיל, בשנה האחרונה חלה ירידה מבחינה חברתית וחווה חרם. לאחר שיחה עם המנהלת והיועצת הועלה רעיון שיטופל (רק אם נביא אבחון פסיכולוג) ע"י פסיכולוגית הערייה שמגיעה לבי"ס. אולם לאחר ששילמתי מכספי לאבחון הממלי על טיפול פסיכולוגי הבי"ס מתנער וטוען כי הפסיכולוגית לא מדברת עם תלמידים. זה לא במסגרת תפקידה. השאלה: האם מבחינת בי"ס יש שעות פסיכולוגית שתומכת בתלמידים הזקוקים לזה? תודה מראש

יש מעט מאוד שעות שהפסיכולוגית יכולה להקציב לטיפול במסגרת ביה"ס. תוכלי להרים טלפון לשירות הפסיכולוגי ולברר. עם זאת, ניתן במסגרת סל השילוב לקבל תרפיה רגשית במתי"א. כיוון שהוא מגיע מהח"מ+ יש לו אבחון, אני לא רואה מניעה לבקש ממורת השילוב בביה"ס שתקדם את הנושא מול המתי"א. מעבר לזה, תוכלי לבקש מהיועצת והמחנכת לספר לך על התכנית שניתן להפעיל בכיתה, כדי לקדם את השתלבותו החברתית. חרם זה משהו שנהוג לקחת מאוד ברצינות...

שלום רב הבת שלי כמעט בת 9. מלחמה יומיומית איתה. מתחיל בבוקר שמסרבת קום מהמיטה, כי היא עייפה שלא הלכה לישון מוקדם. כמה שאנחנו מנסים לשמור על איפוק לפעמים זה לא מצליח. מנסה את כל הסבלנו והרוגע שבעולם. היום למשל נשארה במיטה ולא רצתה לקום. בכתה כי ניזכרה שבערב קראה לאבא שלה והוא לא בא. אני חייבת הייתי לצאת מהבית לעבודה והיא נשארה במיטה אך בסוף יצאה התארגנה והלכה לבית הספר.להיכנס למיקלחת זאת מלחמה, לא משנה באיזו שעה נבקש מימנה להיכנס. ביום שהיא חוזרת מיחוג אני מבקשת להיכנס להתקלח והיא פשוט לא נכנסת. אני מכניסה בכח, היא מתחילה לצרוח!! פשוט לצרוח. צאי מכאן עופי מכאן. כשאני יוצאת, היא שניה אחרי מיחוץ למקלחת. . שוב אני מכניסה בכח. לפעמים אני מכניסה אותה למקלחת עם הבגדים בכח ופותחת מים וכמובן צרחות. (לפני כמה שבועות הזמינו השכנים משטרה בגלל הצעקות). אחרי שכבר נכנסת למקלחת היא שוכחת לצאת, וכשיוצאת ואני דורשת להיכנס למיטה, שוב מילחמות. נכנסת יוצאת צורחת בטירוף. עופי לי מהחדר, אני לא שואלת אותך. לכן היא גם עייפה בבוקר. איומים על עונשים לא כל כך מפחידים ומרתיעים אתה בכלל.אני מאיימת שאוציא אותה מהחוג, שלא אתן לה לצאת מהבית. כשאני מחליטה על עונש אני לא מוותרת. יש להדגיש, כשהבת שלי מיחוץ לבית אצל משפחה, בבית הספר, בחוג, חברים שלה או של המשפחה, היא מ-ל-א-כ-ית !! אף אחד לא מאמין שזאת אותה ילדה. בחוץ היא שקטה, עדינה בקושי מדברת. מדברת בלחש. אני ביאוש, כואב לי שהמצב בבית כזה. זה גורם למלחמות גם עם בעלי . לפעמים אני מוצאת עצמי צורחת עליה דבר שאני לא יכולה לסבול. אני חסרת אונים. מסתובבת כל היום בלי מצב רוח, עם אכזבה, פשוט הילדה הזאת מכניסה אותי לחוסר מצב רוח, אני מרגישה שביגללה ממש רע לי. האם אני נוהגת נכון עם כח ועונשים? מה לעשות ??? בברכה

כמובן שמלחמה יומיומית עם שעורי הבית וארוחות. עד שבאה לאכול צריך לקרוא מלא פעמים כשאני אומרת אם לא תבואי תוך כך וכך דקות אני לא מכינה לך אוכל, כמובן שהיא צורחת. צורחת בטירוף. ואם אני רואה שזמן הארוחה נמשך בגלל משחקים שלה אני מקציבה זמן לסיום הארוחה. כשהזמן מסתיים אני לוקחת את האוכל מהשולחן, כמובן שהיא צועקת.כשהיא במחשב היא לא מתייחסת כשמבקשים לבוא לאכול או שעורים. ואני פשוט מכבה מחשב בכח ואז צרחות !!

שלום. הילדה בת כמעט 4 הלכה השנה לראשונה לגן ומתחילת השנה יש לה התנהגות מוזרה שמתבטאת בשאלות שחוזרות על עצמן על הגן כמו "יש לי קצת גן היום?", "מתי יש לי חופש?" , " היום נצא לחצר?" למרות שאנחנו עונים לה בסבלנות ,השאלות חוזרות על עצמן כל 2 דקות.בנוסף יש לה בחילות ורצון להקיא. הגננת אומרת שבגן היא מתנהגת יפה. אנחנו עובדי עצות. מה עושים?

שלום, בני בן ה 6 עלה השנה לכתה א'. בבי"ס עושה רושם שמסתדר טוב, מבחינה חברתית אולי מתקשה קצת אבל באופן כללי, מתקדם טוב בחומר החדש הנלמד , מקשיב למורה, לא משתולל וכו' לעומת זאת בבית, מספיק שיפסיד במשחק קלפים , נכנס להתקפי זעם המופנים רק כלפי (האמא) עם בעיטות,נשיכות,זריקת חפצים ,דיבור לא נעים ואיומים שיברח מהבית ויחפש משפחה אחרת וכו וכו... אני מנסה להרגיע , לא כועסת , לא שולחת אותו לחדרו לא מבודדת אותו אלא מחבקת, מרגיעה. אבל לא נראה שיש שינוי ... אלא רק החמרה במצב. כבר ערבתי את מחנכת הכתה ואת היועצת... לאיזה עוד גורם חשוב יש לפנות במקרה כזה ?

בני בן שמונה וחצי. ילד חכם ומצד אחד מלא שמחת חיים ומשתולל כל הזמן (במובן החיובי של משתולל), מצד שני גם עתיר חרדות ומחשבות. קטן מאד מאד פיזית (הרבה מתחת לכל העקומות). מצד אחד נראה מלא בטחון כמו נפוליון קטן (אוהב לתאר את הצלחותיו ולהפגין את יכולותיו) מצד שני לעתים, כמו שתראו בסיפור הזה, נראה לי מאד חסר בטחון. מאד אהוד חברתית. הדבר הכי חשוב לו בחיים זה כדורגל. הוא בחוג במועצה האזורית שאנו חיים בה, ומעבר לכך משחק שעות בבית ובבית ספר. כל עתידו עד להצלחה בברצלונה ברור לו. לי ברור שהוא משחק יפה (הרבה יותר טוב מאבא שלו) אבל לא בדרכו להיות ליאו מסי. מזמן מתעקש שהוא רוצה להתקבל לקבוצה שמשחקת בליגת ילדים ולא סתם חוג. דחיתי ודחיתי, אבל חברים שלו הגיעו לקבוצה והוא התעקש והתעקש, ובסוף לקחתי אותו לאימון מבחן ביישוב קרוב שם חבר שלו משחק. למחרת התקשר המאמן ואמר שהוא חושב שהוא לא מתאים, בינתיים לפחות. סיפרתי לו בבית. ראו על פניו שהוא מאוכזב. לא אמר הרבה. שאלתי אם הוא מבואס וענה שקצת. המשיך להתעסק בעניינים אחרים. בהמשך אפילו אמר שזה טוב שיישאר עם החברים שלו במושב. בערב אשתי שיבחה את הבת שלנו על כמה שהיא מציירת יפה (והיא אכן), ואז הבן הגיב "אני היחיד במשפחה שאין לו שום כשרון". וזה מה ששבר לי את הלב. במיידי ענינו שנינו את כל מה שצפוי, שמה פתאום, ומנינו את כשרונותיו כמה שהוא חכם ומצחיק ויודע לשמח, ומעולה בחשבון ושהוא גם עדיין מצוין בכדורגל גם אם זה לא היה מספיק לקבוצה. התשובה שלו הייתה "אולי, אבל אין לי שום כשרון שרואים, כמו שרוני מציירת יפה, ו(שם של בן-דוד שלו) מצוין בכדורסל" ועוד כמה דוגמאות. מאד ביאס אותי. איך מעודדים? ומה זה אומר על הבטחון העצמי שלו? ממש לא מגיע לו להרגיש ככה.

היחדה שלי החלה גמילה מחיתולים בגיל שנתיים וחצי בערך, העניין הלך מצויין חוץ מהקטע עם הקקי. בעקבות עצה של חברה הורדנו לה את החיתול גם בשינה וכך בעצם הורדנו לה את גלגלי ההצלה. זאת כמובן הייתה טעות והיחדה נכנסה ממש לדכאון מזה. החלטנו להחזיר לה את החיתול ואת שמחת החיים. עכשיו היא בת שנתיים ושמונה ולאחרונה אחרי שהיא עושה קקי היא מפחדת ללכת לנקות ולא רוצה להפרד מהחיתול עם הקקי רוצה לשים אותו שוב. אנחנו ממש אובדי עצות. איך מתי להמשיך גמילה איך להתנהג שהיא רוצה להחזיר את החיתול? תודנ

היי בני בן 10 סופג לאחרונה דחייה ועלבון מצד חבר בכיתה. החבר קורא לו שמן יש לציין שהילד גבוה מאוד לגילו בריא וממש לא שמן. מה אני כאמא אמורה להגיד לבני במקרה כזה ? שחלילה לא יתפתח אצלו משהו רגשי בנושא?

שלום, החלטנו להיפרד ואנחנו כבר בעיצומו של תהליך. כבר מצאתי דירה והשבוע נפגשים לנסח הסכם גירושין. אנחנו שואפים לסיים את הפרידה מתוך כבוד והערכה הדדיים וכן למשמורת משותפת. נגור במרחק הליכה האחד מהשני ובקרבה לגן של ביתנו, מתוך מחשבה רבה עליה. ביתנו בת 5.5 שנים. איך נכון וכדאי לספר לה? ומתי לעשות זאת? היציאה שלי מהבית אינה מיידית וניקח את כל הזמן שצריך מרגע השיחה איתה. ומה נכון עבורה שנחלק את הימים לסירוגין(יום אצלי ויום אצלו) או עדיף יומיים אצלי , יומיים אצל האבא? ובמידה והיא אצלו ובוכה ומבקשת אותי, האם לקפוץ אליה או עדיף שלא? המון שאלות. אודה לכם על התשובות. שבוע טוב

שלום רב, השבוע העברנו את הבן שלנו, בן ארבע, לגן אחר, עקב משבר אמון קשה עם הגננת. בשל רצף האירועים, לא הספקנו לעדות לבננו תהליך הכנה למעבר, וממש הסברנו לו יום לפני שהוא עובר לגן חדש. אמרנו לו שהילדים בגן המדובר שמעו עליו ומאוד רוצים שיצטרף אליהם ומאוד רוצים להכיר אותו. היום הראשון עבר נהדר, אבל בערב הוא אמר שאינו רוצה ללכת לשם שוב. הוא לא בכה, לא עשה "עניין", רק אמר וזהו. למחרת בבוקר הוא אמר שוב שאינו רוצה, אבל התרצה די מהר והיום עבר נהדר. בשני הימים לא היו רגעי משבר בגן. אציין שמדובר בילד מאוד שמח וחברותי. למרות שהמעבר עובר טוב בסך הכל, אני מוטרדת מכמה דברים:1. לא נתנו לו הסבר מדוע עבר גן (מחבד מה שכתבתי) ורציתי לדעת אם יש הסבר שאוכל לתת לו שיעשה לו יותר סדר והיגיון. 2. לא היתה פרידה מהגן הקודם. האם יש טעם לעשות פרידה אירי שעבר, או שזה רק יבלבל אותו? אציין כי אנחנו גרים ביישוב קהילתי קטן ואמרנו לו שהחץבאים שהיה עמם בגן ימשיכח להיות חבריו ושיוכל להמשיך להיפגש איתם אחר הצהריים. אשמח מאוד לעזרתך, כדי למנוע ממנו בלבול ולמנוע השלכות רגשיות בעתיד. תודה רבה, אמא לא רגועה...

ראשית, תודה רבה ירדן על התשובה המפורטת. באופן ריאלי, הכי מוקדם שיהיה זה כשבוע אחרי העזיבה. האם זה זמן סביר לדעתך, או כבר עלול לבלבל אותו יותר? המון תודה!

ילד בן 8 התפרצות עד כדי הכאה עצמית... שלום רב ! יש לנו ילד בן 8 , ילד מקסים חכם נבון חרוץ , הוא אמצעי בן 2 אחים ( 12 ו 5 ) ... אתמול התקשרה אלי האחראית על הצהרון ומסרה לי שהילד שלנו בלי כוונה נתן מכה לילד אחר שכתוצאה מכך הילד שקיבל מכה בכה , מה שגרם לילד שלנו להתפרץ בבכי עם רגשות אשם עמוקות ולתת לעצמו מכות בפנים , לטענת הסייעות בצהרון הם ביקשו ממנו להירגע בטענה שזה לא נורא מה שקרה הוא המשיך לבכות בצורה היסטרית ולבקש מהסייעת להעניש אותו על מה שקרה . כשדיברתי עם האחראית על הצהרון האם זכורה לה התפרצות כזו בעבר היא טענה ששנה שעברה בחנוכה הוא שבר בטעות נר והוא גם התפרץ בבכי ואמר לה שהוא צריך לקבל עונש על זה שהוא שבר נר ... חשוב להדגיש לכשהוא מגיע הביתה הכל רגיל , הוא לא לוקח את מה שקרה הביתה ולא מתלונן על מה שהיה , יש פעמים שהוא טוען שלא אוהבים אותו . היה מקרה שגם המורה התקשרה אלינו בטענה שהיא תקנה אותו בשיעור שפה בזה שהוא לא קורה מדויק וגם במקרה זה הוא התפרץ בבכי ... מה ההסבר על פי מה שתיארתי על התנהגות הילד ? מה אנחנו בתור הוריו אמורים לעשות על מנת לטפל בילד ? אנו מאוד רוצים לטפל בזה על מנת שזה לא יפגע בו במהלך חייו הבגירים חשוב לציין שאחיו הם פחות רגישים ממנו תודה מראש

ליאת שלום, לבני בן ה-6 יש בתקופה האחרונה התנהגויות חדשות, גם של כעס וגם של ניקיון, בדר"כ מופנה כלפי אחותו כאשר הוא מבקש ממנה לא להתקרב לחפצים שלו ואם היא עושה את זה הוא מנקה את השולחן למשל בכעס. מעדיף שגם אני לא אשב ליד השולחן או אגע לו בדברים יש לו משפט שהוא חוזר עליו לפני השינה שמרגיע אותו והוא מחכה שאענה לו עליו גם אם הוא שואל את זה כמה פעמים באותו ערב. יש לו משחק לגו שהוא מאוד אוהב אך הוא ישחק איתו רק לפני המקלחת לפני מעל לחודש זה קרה בתדירות גבוהה יותר כיום זה קורה פחות אך עדיין קיים. כל התנהגות או משפט כזה מקפיצים אותי ומאוד בולטים לי. התייעצתי ונאמר לי שמדובר בסימפטום של חרדה ושצריך להוריד את הלחץ שלו ולהרגיע. אני מנסה לעשות זאת (מבלי לדעת מה הסיבה ללחץ) אבל במקביל אני לא יודעת איך להתייחס למקרים בהם הוא מנקה או כועס או כשהוא מפנה אליי שאלות כדי להרגיע את עצמו. אני מרגישה שאני זקוקה להדרכה לגבי אותם המקרים אך לא יודעת למי לפנות האם פסיכולוג ילדים שעובד בשיטה הקוגניטיבית התנהגותית הוא הכתובת שלי (מאיזה גיל ניתן לטפל בשיטה זו?) או הדרכת הורים רגילה ? תודה

שלום רב, אני מחפשת פסיכולוג/ית מחולון מטעם קופ"ח כללית לבתי בת ה- 13. אודה מקרב לב להמלצות. תודה רבה, קרן.

בבית הספר של בננו מתקיימים חוגי בחירה. בננו בחר חוג סריגה ואנחנו חוששים מסטיגמה. בננו בן 10 ומבחינה חברתית הוא לא מוביל אבל לא דחוי. אין לו מגוון חברים ואחר הצהריים הוא מבלה בעיקר בבית או עם חבר אחד. לא נראה לנו שהוא מרגיש בבעיה כלשהיא מבחינה חברתית. הוא תלמיד טוב, דעתן ומאוד אסרטיבי. הסברנו לו את ההשלכות החברתיות בבחירת החוג הזה והוא מתעקש. ברור לנו שההסתייגות שלנו נובעת מתוך פחדים ודעות חשוכות. מצד שני הנזק בדיל הזה יכול להיות גדול. נשמח לתגובה

תודה רבה על תגובתך. היא צועקת משפוטיות..קשה שלא לשמוע את הכעס שלך עלינו ועל פחדינו כהורים. אנחנו רוצים להרגיע אותך, בננו תמיד מקבל חיבוק אוהב ברגעים הכואבים. ערב טוב

שלום. אני אמא לילד מקסים בן ארבע. לצערי אחרי לידתו סבלתי מדיכאון אחרי לידה מאד קשה וממושך. תמיד טיפלתי בו ומעולם לא השארתי אותו בוכה או רעב, אבל תקופות ארוכות לא יכלתי לדבר לצחוק או לתקשר איתו. כיום אני בסדר, אבל אני מרגישה שהנזק שנגרם הוא בלתי הפיך. אני חושבת שיש לו את כל המאפיינים של התקשרות חרדה מתנגדת, הוא מחפש את קרבתי ומכה ודוחה אותי בו זמנית, הפרידות קשות מאד, ובאופן כללי הוא מלא בכעס רב. אנחנו הולכים לייעוץ הורי ומנסים לתת לו את הטיפול הרגיש ביותר. האם לדעתך כדאי להפנות את הילד עצמו לטיפול? האם השנה הראשונה לחייו תשאיר בו את הצלקות האלה ותעצב את אישיותו? האם אוכל לתקן? מלבד הכעסים הוא ילד מאד חכם, חברותי ואהוב. אבל אני מרגישה שהמלחמה שלו בי לא תגמר לעולם. אני לא כועסת עליו, אני מבינה לגמרי שהכל באשמתי ואני כואבת את זה כל יום. אשמח לתובנות. תודה.

תודה ירדן על התשובה הרגישה. אשקול את הטיפול הדיאדי. שבוע טוב ושקט.

שלום רב, בני בן 5.5 שנים, בגן מגלה נטייה להתחבר לילדים היותר שובבים של הקבוצה ולעשות מה שהם מבקשים ממנו (פעולות שליליות, כגון לשפוך מים על הרצפה, לפזר את הספרים בפינת הקריאה). בבית ישנן גבולות ברורים והוא ילד ממושמע ויודע גבולות, אך מדאיגה אותי מאוד ההתנהגות זו. ממה היא נובעת וכיצד ניתן לטפל בה

הי , אשמח לקבל המלצה למייל על פסיכולוגית טובה באזור חדרה ( השרון) עבור מתבגרת בגיל 15. המייל שלי : [email protected] תודה

לילה טוב, ביתי בת 4.7 יש לה 2 חברות טובות בגן עוד משנה שעברה ואיתן היא בעיקר משחקת. אתמול היא הלכה לראשונה לחברה חדשה שהגיעה השנה לגן ונהנתה מאוד אולם היום לא רצתה לשחק עם אותה חברה , לדבריה, כי לא רצתה לאכזב את 2 החברות הותיקות. איך אוכל להסביר לה שכדאי להפתח לחברות נוספות ולשמור על החברות הטובות? האם בכלל כדאי להתערב? תודה מראש

שלום, אני נוטה להמליץ להורים להימנע מהתערבות מיותרת בחיי החברה של הילדים, אלא במקרים קיצוניים של בדידות, דחייה או חרם. ילדים, במיוחד הצעירים שבהם, עדיין אינם פועלים בהתאם לאמות מידה מוסריות ותפיסות בינאישיות בוגרות, והבחירות שלהן יכולות לשרת צרכים מיידיים או חולפים, המשתנים לעתים מיום ליום. כהורים, אפשר לנסות לכוון בעדינות למשחק הוגן, להימנעות מפגיעה או תוקפנות, אך לא הרבה מעבר לזה. הניחי לה לבחור בהתאם לעדיפויות שלה, וקווי לטוב. בשמחות ליאת

שלום רב, ביתי בת ה 4 וחצי נמצאת בחרדה מטלויזיה, היא לא משתפת בסיבה לכך (חוץ מזה שאמרה לנו פעם שהיא מפחדת לראות בית חולים ודם), היא לא מוכנה ללכת לשום מקום שבו הטלויזיה פתוחה. גם ערוצי תינוקות היא לא מוכנה לראות. כרגע המצב מאוד בעייתי כי בגן הם רואים טלויזיה והיא נכנסת להתקפות של בכי וצעקות וממש חרדה. בנוסף היא לא מוכנה ללכת לשום הצגת ילדים ובטח שלא לסרטים... ובימים האחרונים היא מתחילה לבכות אפילו מלשמוע סיפור שבו ילד נפל או קיבל מכה. אשמח לעצות...

שלום, ככל הנראה בתך נחשפה לתוכן מפחיד שעורר את התגובה הזאת. כמו בכל מקרה אחר של חרדה, ה"הכחדה" נעשית בדרך של חשיפה הדרגתית לתוכן המאיים. כרגע, גם בגלל גילה הצעיר, הייתי מאפשרת לה סוג של הפוגה ותחושת שליטה (לא רוצה טלויזיה, לא צריך). בגן היא תוכל לבחור אם לראות עם כל הילדים או לעשות משהו אחר. בעוד מספר שבועות, בהם אתם לא עושים שום פעולה מיוחדת, אפשר יהיה ליזום חשיפות "אגביות" או מכוונות, ולבחון את התגובות. אם עדיין יהיו ביטויים חריפים של חרדה, שווה להתייעץ ולקבל הנחיות מאיש מקצוע. בכל מקרה, יש לא מעט הורים שהיו "קונים" ילד שלא רוצה טלוויזיה :-)) בהצלחה ליאת

לאחרונה אנחנו מרגישים שבתנו בת ה-6 אינה שבעת רצון כשמשהו לא הולך כפי רצונה. לדוגמא: חמש דקות לפני היציאה מהבית נזכרנו שיש לה במערכת ספורט והיא צריכה להחליף לנעלי ספורט. הילדה הגיבה בכעס,בעטה, התעצבנה שלא נוח לה עם הגרבים, כעסה צעקה, והלכה לביה"ס בוכה. כמובן שיש דוגמאות נוספות - כל קושי או משהו שאינו לפי רצונה היא מגיבה בצורה קיצונית וזורקת את עצמה. מאיפה מתחילים ? ומה עושים?

שלום ליאור, אם מדובר בהתנהגות שהחלה לאחרונה, ההתייחסות לכך שונה ממצב שבו תמיד קשה לה לקבל לא. אני מניחה שמדובר בילדת כיתה א', שעדיין לא מסוגלת לנהל את ההתארגנות בעצמה. צריך לעזור לה לפתח הרגלים נאותים של לקיחת אחריות והתארגנות, ואין טעם לכעוס או "להתאכזב ממנה". הכניסה לביה"ס מטילה עומס עצום על ילדים מסוימים, וכתוצאה מכך הם מתנהגים באופן שנראה פחות מווסת. חשוב לעשות הכל כדי להפחית את הלחץ, ולסייע לה בהסתגלות הדרגתית. אם, לעומת זאת, מדובר בהתנהגויות שאתם מכירים מקודם, חשוב לנסות ולשים לב למצבים הללו,ולבחון אם לא מדובר בבעיית גבולות וקושי לעמוד בתסכולים. במקרה כזה - הדרכת הורים קצרה יכולה להועיל. ממליצה לך לנסות לדפדף בין דפי הפורום שלנו, דרך מילת החיפוש "גבולות", ולהיעזר בתשובות לשאלות דומות. בברכה ליאת

ממליץ להורים כאן להתקין על תוכנה ישראלית חינמית בשם "בקרת הורים גולשים בזמן" - www.surfingintime.com. התוכנה מצויינת ועושה הגבלת זמן מחשב לילדים חסימה וסינון אתרים לפי בחירה ועוד הרבה דברים נוספים. ממליץ בחום.

נכנסתי לראות במה מדובר, ולא נותר לי אלא להצטרף להמלצה.

בוקר טוב, בני בן 10, הוא ילד שקט ועדין, אני רואה כי הוא חוזר הרבה פעמים מאוד מתוסכל מבית הספר, מבחינה לימודית הוא די מצליח, ויש לו את החברים הטובים שלו- שרובם דומים לו בהתנהגותם- ילדים טובים- לא כוחניים- לא אגרסיביים- ורגישים לסביבתם, אולם, לאחרונה הוא מעדיף לשחק בהפסקות עם ילדי הכיתה האחרים במגרש הכדורגל, פיזית, הוא קטן יחסית לילדים בגילו- ולא משחקני הכדורגל המוצלחים ביותר, הילדים לא מתייחסים אליו לא יפה במגרש, מעליבים אותו, זורקים הערות על כך שהוא לא משחק טוב, ואני מרגישה כי זה גורם לו לתסכול רב, עד כדי חוסר רצון וחשק ללכת לבית הספר, חוסר מוטיבציה כללית רעה ביותר, איך אני אמורה לנהוג? מה ליעץ לו לעשות? האם להגיד לו להפסיק לשחק כדורגל (למרות שהוא מאוד רוצה)? איך לעזור לו להתמודד עם התגובות הלא נחמדות שהוא נתקל בהן? אני מתוסכלת בעצמי מהמצב, כי באמת אני יודעת כיצד לנהוג, הילד שלי לא שמח- איך אני יכולה לעזור לו?..

שלום, הילד שלך, למרות שיכול היה "להסתפק" בחברים השקטים והעדינים (שדומים לו), בחר לאתגר את עצמו, ולנסות להתחבר לקבוצת הילדים ה"פיזיים" יותר. אתגר, מעצם קיומו, כרוך בסוג של מאמץ או סיכון. אם בנך אינו כדורגלן מצטיין, עליו לקבל על עצמו את המחיר האפשרי של ה"התלמדות", וללמוד לספוג גם הקנטות או ביקורת. תוכלי לשוחח איתו, ולברר מדוע הוא מעדיף לשהות ולשחק דווקא בזירה הזו, שבה אינו מצטיין, ולסייע לו לעמוד בהשלכות של בחירותיו. תוכלי, כמובן, לנסות לשלוח אותו גם לחוג כדורגל אחה"צ, ולשפר את המיומנויות הספורטיביות שלו, אם כי בעיני חשוב הרבה יותר לחסן אותו מפני הפגיעות הפוטנציאלית במצבים שבהם הוא פחות טוב. מאחר שלא תמיד יש לנו שליטה על אופיים והתנהגותם של האחרים, עדיף להשקיע את מאמצי ההתערבות שלנו בילד הפרטי שלנו, ובאופן שבו הוא ממשיג את המציאות ומתייחס אליה. אני במכוון לא נכנסת כאן לנושא הכאוב והרחב הרבה יותר, הנוגע לתרבות האלימה שרווחת בחברה שלנו, ובאה לביטוי כבר בגן ובביה"ס היסודי, וממשיכה אל מגרשי הכדורגל, אל התור לאוטובוס ולקופת הסופרמרקט. עצוב. ליאת

שלום לכם. בני הבכור בן 13 וחצי מאובחן כADHD וסובל מקשיים בתחומים שונים. מטופל בקונצרטה. בשנה האחרונה בעיקר (היו תופעות כאלה גם בעבר אבל בתדירות פחותה), אנחנו רואים שהוא גונב כל מיני דברים בבית, כמו כסף מקופות החסכון של אחיו הקטנים, ממתקים שאינם לשימוש חופשי והערב גילינו שגנב שתי קופסאות ממתקים שהיו מוחבאים ושמורים לארוע קרוב. הוא מתקשה להודות בגניבה וכשהוא כן מודה הוא מודה חלקית. מה עושים? ניסיתי לדבר איתו ולדובב אותו שינסה להבין בעצמו מה המניע לגניבה (הרגשת חסר בממתקים למשל) אך הוא לא הצליח להגיד. נשמח לעצתכם. תודה.

שלום, בן שלי בן 13 מאובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז מגיל 8. קיבל בעבר ריטלין 30. בעיות בבית ספר, בעיות בבית. מתנהג רע גם בבית הספר וגם בבית, מתחצף,משקר, מקלל,רב עם ילדים,מקלל מורות, ילדים,מבוגרים. בקיצור, לא עובר יום בלי בעיות. ומה שעוד שמתי לב שהוא מפרש מציאות אחרת ,לא כמו שהיא. והוא מאמין במה שהוא אומר,אפילו נשבע בכל דבר,למרות שזה שקר. האם זה בעיה פסיכיאטרית נוספת? ואיך מטפלים בה?

האם נכון לתת לילדים ממתק או עוגיה כצ'ופר על התנהגות טובה רצויה כמו סידור חפצים למקומם אחרי סיום שימוש בהם או שעדיף לחשוב על חיזוק חיובי שאינו בצורת אוכל כגון שבח מילולי או מדבקה?

כל עוד הוא מוכן לפתוח את הפה ולאכול (מכפית שמגישים לו לפה) סימן שהוא עדיין רעב ואמורים להמשיך להאכיל אותו עד שהוא יתנגד ממש או מספיק שהוא מתחיל לאבד עניין באכילה ולהתרכז בסביבה כדי להבין שהוא כבר לא רעב? בעקבות ויכוח עם מישהי שטענה שכל עוד הילד פותח את הפה למרות שעסוק כבר בכלל בדברים אחרים מבחינת הפניית מבט וגירויים שמושכים את תשומת ליבו ולא מחפש אוכל יותר זה בסדר מבחינתה להמשיך לקרב את האוכל עם כפית לפיו כי בסוף הוא פותח ובולע. לי זה היה נראה שממש לא חייב להגיע לשלב שהתינוק מתנגד ממש לביס נוסף ואפשר להתחשב באובדן עניין שלו באכילה והתרכזות בדברים אחרים כאילו זה סימן שמבחינתו הרעב עבר לו והוא סיים לאכול. אין טעם להמשיך להאכיל רק כי הוא עדיין מגיב בפתיחת הפה כשמגישים לפה כפית כי כל יתר החושים ואיתותים שלו כבר לא מופנים לחווית האכילה יותר. אז איך נכון לנהוג? להתחשב בתודעה שלו שמאבדת עניין באכילה ולא מבקשת אותה יותר או להתחשב רק בגוף שמתנגד באופן פעיל לקבלת אוכל נוסף בצורה של הפניית ראש וכיווץ פנים? אשמח לתשובה. לדעתי הרגישות צריכה להיות כבר להיבט המנטלי של הילד שמאבד עניין (להבנתי אם עדיין היה רעב אז לא סביר שהיה מאבד עניין באוכל ופונה להסתקרן בדברים אחרים) ולא להסתמך רק על איתותים גופניים שכבר ממש חד משמעיים בהתנגדות שלהם להמשך אכילה. אודה לתשובה :)