פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום,יש לי בעיה בן 19 לא התגייסתי ,מגיל צעיר אני לא לובש לבוש תחתון,ולא מזמן התגלתה אצלי דלקת מתמשכת,והרופאים אמרו לי שכדי שזה יעבור צריך לשים משחה ועל התחתונים,ואמרו שאין טיפול אחר וגם צריך במקרה הזה תחתונים מסוג טנגה עם בד מיוחד ,אבל מאוד קשה לי ללבוש אותם,אני מרגיש קשה וגם לא נוח עם זה ,וחוץ מזה אני מתבייש ללבוש,השאלה היא מה עליי לעשות ואם כן איך עליי להתגבר ,תודה על ההקשבה

שלום, אם נוח לך להסתובב ללא תחתונים מתחת למכנסיים, תמשיך לנהוג כך.. אנחנו מדינה חופשית, וכל עוד אינך מפריע לאיש, איני רואה כל בעיה. כרגע, בשל הבעיה הרפואית, חשוב לפעול כפי שהורו לך הרופאים, ולהתייחס אל אי הנוחות כאל משהו זמני (כמו שהיית מתייחס לגבס או לתחבושת או לתרופה שהיית צריך לבלוע). כאשר האי נוחות היא זמנית, אפשר לחיות אתה. אם, לעומת זאת, אתה מרגיש חרדה ובושה שאינן מאפשרות לך בשום אופן לעזור לעצמך, פנה לטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי. אם הבעיה הרפואית שלך אקוטית ומחייבת אותך ללבוש תחתונים, תוכל לפנות לפסיכיאטר, ולהיעזר באופן זמני בתרופות הרגעה. בריאות! ליאת

אני מוכן לנסות אני קניתי וישים כמה חודשים השאלה היא איך אפשר להתרגל לזה תודה

שלום, האם זה בסדר לתת לבת שלוש לישון במיטה נפתחת עם אחיה בן ה- 6? מפאת חוסר מקום בחדר וצורך לקנות לגדול שולחן לימוד לכיתה א'. חברה אמרה לי שקראה שכל אחד צריך מקום משלו וזה לא מומלץ. מה דעתך המקצועית? וגם בהיבט שזה בן ובת . רוב תודות!!

שלום קרן, את יודעת, רבים מבני דורי, שגדלו באקלים כלכלי צנוע בהרבה מהנהוג כיום, עוד זוכרים חדרים קטנים שאכלסו שניים, שלושה, ואפילו ארבעה אחים, שישנו יחד בצפיפות - לטוב ולרע. כיום המצב שונה, ועצם זה שאת מתייעצת על כך מעיד על כך שרוב הילדים כבר אינם חולקים מיטה עם אחיהם. אני נוטה להסכים לרעיון שלכל ילד מגיעה מיטה משלו, גם בתנאי צפיפות. אפשר למצוא פתרונות טכניים, כמו מיטת קומותיים או שולחן כתיבה הממוקם מחוץ לחדר הילדים, בהול, במסדרון, או בפינה אחרת כלשהי בבית. ועדיין, גם הפיתרון של מיטה כפולה יכול לעבוד, תחת השגחה וחינוך לפרטיות וכיבוד המרחב האישי. בהצלחה ליאת

בני בן 13,5 תמיד היה פופולרי מבחינה חברתית גם בכיתי וגם בישוב. ילדים תמיד נמשכו אליו וביקשו את חברתו. תמיד הייתה לו נטיה להתנתק מהחברים, לא ללכת למסיבות אליהן היה מוזמן או למקומות אחרים אליהם היה מוזמן. המגמה הזו החמירה מאד. הוא מעדיף לשבת בבית ולראות טלוויזיה והרבהעמים כשמזמינים אותו הוא עונה בגסות שהוא עייף הוא כן אוהב להיפגש עם משפחה מצד שני הוא משתעמם במיוחד בחופש אבל לא מוכן לפגוש חברים. הוא אומר שכולם מעצבנים אותו

שלום גלית, תפקוד חברתי תקין בהחלט משקף הסתגלות טובה ובריאות נפשית אצל ילדים, אך נדמה לי שהורים נוטים לדאגת יתר בנושא זה, לעתים הרבה יותר מן הילדים עצמם. לא ציינת האם ההתרחקות שלו מחברים מתרחשת גם לאורך שנת הלימודים, או רק עכשיו, בחופש. חשוב שנזכור כולנו שיום הלימודים הארוך, והחוגים שאחריו, מספקים לילדים הזדמנות למגע חברתי אינטנסיבי, אם ירצו או לא ירצו. יש לא מעט ילדים שמעדיפים לבלות את הפנאי שלהם בשקט בבית, וזה לא בהכרח משקף בעיה חברתית או היעדר מיומנויות. גם עכשיו, בזמן חופשת הקיץ, העדפת הבית הממוזג על פני המפגשים החברתיים בחוץ יכולה להעיד דווקא על שיפוט נכון. אחרי הכל, המחשב והטלוויזיה מהווים חבילת בידור מושלמת עבור מרבית הילדים, שלא תמיד רוצים ומוכנים לטרוח ולהגיע לבית של חבר, על מנת לעשות בדיוק את אותו הדבר... כרגע, הייתי מפסיקה ללחוץ עליו, ומאפשרת לו לבלות את חום יולי-אוגוסט כרצונו. בתחילת שנהל, אפשר לחזור ולבחון את הדברים, ולבדוק מחדש את המוטיבציות. אם את מתרשמת שקיימת חרדה/מצוקה/בעיה שממשיכה להרחיק אותו מחברים, התייעצי שוב. כרגע, איכשהו, זה לא נשמע מדאיג. בברכה ליאת

מצאתי את ביתי ( בת 17 ) מספר פעמים לוקחת מאות שקלים מהארנק שלי ללא רשות כולל את כרטיסי האשראי ושימוש בהם לצורך בילויים שונים ומוניות סך אלפי שקלים מצטבר מספר פעמים תפסנו אותה והיא לא הכחישה אבל שוב המשיכה במעשה מה עושים ?

שלום ענת, ילדים עלולים להסתבך במעשי גניבה, ובדר"כ המוטיבציות שלהם רגשיות, ואינן מעידות על נטייה עבריינית. עם זאת, כשמדובר בנערה בת 17, הסלחנות כבר אינה במקומה, ומדובר בתופעה מדאיגה שמחייבת התייחסות חסרת פשרות. מן האופן שבו את מתארת את התופעה, עולה "ניחוח" של חוסר אונים, חוסר גבולות, ואפילו מידה של העלמת עין. למרות שידעתם שהיא גונבת, ואף משתמשת בכרטיסי האשראי שלכם, אפשרתם לתופעה להמשיך באין מפריע, גם כשהיא הודתה במעשיה. זוהי עמדה בעייתית מאד, ואם להודות על האמת, קשה לי להאמין שתוכלו לטפל בנושא ללא עזרה של גורם מקצועי. יש כאן התנהגות שמחייבת התייחסות תקיפה, עירוב של גורמים נוספים, וכמובן נקיטה של צעדים שיבטיחו - א. את בטחון הכסף שלכם ואת יכולתכם לשלוט בחשבון הבנק שלכם. ב. עמדה מכבדת מצידה כלפי כספכם ורכושכם, כולל החזר כספים בדרך של עבודה בבית או מחוצה לו. פנו ללא דיחוי לפסיכולוג שמתמחה בעבודה עם ילדים ונוער, וטפלו בבעיה בנחישות. בהצלחה ליאת

שלום רב, יש לי שני ילדים, האחד בן 6 וחצי והשני בן שנתיים וחצי. קצת רקע: בני הבכור ילד חכם ורגיש מאוד, מאוד מושפע מסביבתו, כלומר אם מרגיש שכועסים עליו הוא מתגונן מאוד, קשה לו לקבל ביקורת, סותם את האזניים כי מפחד שירימו עליו את הקול או שיבקרו אותו ולפעמים במקום לדבר על מה שבאמת חשוב ועיקרי הוא עסוק בהאם כועסים עליו. בעבר טופל אצל מרפאה בעיסוק על רקע קושי בויסות חושי ורגשי, רגישות שמיעתית ורגישות למגע, מוסחות גבוהה וחיפוש גירויים. כשבני הקטן נולד הגדול התקשה לקבל את זה, למרות שבהדרגה מאוד התחבר אליו ויש רגעים יפים שהם משחקים ביחד והגדול מנסה להיות בתפקיד האח הגדול לעזור ולהסביר. אבל רוב הזמן לצערי הדינמיקה בבית נוראית, הגדול מתנהג בילדותיות ומחכה התנהגויות של הקטן ומקנא לקטן, הקטן מציק וממש מתקרצץ לגדול ושניהם נוטים לדחוף ולהרביץ זה לזה . יש הרבה צעקות בבית ובכי של שניהם, אף אחד מהם לא מצליח להתמודד עם זה שאחד ההורים משחק עם אחד מהם. לפעמים אין ברירה וצריך לשחק רק עם אחד מהם בשך הפרשי הגיל. יוצא שאנחנו מפרידים ביניהם הרבה כי זה פשוט בלתי נסבל הביחד הזה. אנחנו ההורים מותשים וחסרי סבלנות ויוצא שמרימים את הקול הרבה...יש עצות פרקטיות לפני שפונים לייעוץ?

שלום רינה, רבות נכתב כאן, בפורום, על מריבות בין אחים. מציעה לך לחפש קצת דרך חלונית החיפוש. בכל מקרה, גם קנאת אחים וגם מריבות אחים הן תופעות נפוצות ושכיחות, המושפעות דרמטית - לטוב ולרע - מעמדתם ופעולותיהם של ההורים. אם את מציינת שאתם מותשים מהמריבות, סימן שאתם מאד מעורבים ומאד מופעלים ע"י הילדים. המשקל ותשומת הלב הרבה שאתם נותנים לקונפליקטים בין שני הילדים, מתגמלים למעשה את התופעה ומנציחים אותה. מריבות וקונפליקטים הם חלק מחיי השגרה בבית, וחשוב מאד לאפשר לילדים להסתדר ולפתור אותם בכוחות עצמם. במצבים של פערי גיל גדולים, כאשר קשה למצוא פעילות משותפת שאפשר לחלוק, יש בהחלט טעם להפריד בין הילדים, ולהקדיש לכל אחד מהם זמן "סולו" עם אחד ההורים או עם שניהם, כדי למנוע תחושות קנאה וקיפוח. ילד גדול שמחקה התנהגויות של קטן עושה זאת בדר"כ כי הוא מאמין שכך ישיג את תשומת הלב והיחס המוקדשים לאחיו. כרגע, במקום לכעוס ולשמש שוטרים, אני מציעה לתכנן את שעות הפעילות כך שכל אחד מן הילדים יקבל נתח ראוי מן התשומות ההוריות, המותאם לגילו ולצרכיו. נוסף על כך, יש לאפשר להם בילוי זמן משותף, עם מינימום מעורבות שלכם, גם במקרים של קונפליקט. כשלא תתערבו, יש סיכוי גדול יותר לוויתורים ולשיתוף פעולה. כאשר אתם משמשים שוטרים או "שופטים", מעבר לכך שאתם מסתכנים במשפט לא הוגן, אתם מצ'פרים אותם בתשומת לב דווקא כשלא צריך, ומונעים מהם את ההזדמנות ללמוד להסתדר. נסי לקרוא, כאמור, תשובות נוספות באותו עניין שניתנו כאן בעבר, ובמידת הצורך, פני להדרכה הורית קצרה. בברכה ליאת

שלום, בוקר טוב, לא יודעת אם השאלה מתאימה לפורום, אך מקווה שתוכלי לעזור לי. בני בן חודשיים וחצי מסרב לקבל המוצץ והתחיל למצוץ את האגודל שלו. כל פעם אני מוצאיה לו האגדול מהפה מתחיל להיות עצבני ולוקח לו שעות ארוכות לישון. כיצד ניתן לגמול אותו ולהחליף במוצץ. והאם יכול להיות שזה שמוצאיה לו האגודל מהפה משפיע עליו מבחינה נפשית לרעה? האם ההשפעה ארוכת טווח? אני ממש מתוסכלת מהעניין ואודה לעזרה. התסכול שלי נובע העיקר מכך שילדים שמוצצים אצבע קשה לגמול אותם ואני לא רוצה להיות במקום זה אך מצד שני לא רוצה לגרום לו להיות עצבני או לפגוע בו מבחינה נפשית. תודה

שלום, אין ספק שהמציצה מספקת רגיעה ונחמה לתינוקות רכים, וחשוב לאפשר לתינוק למצוא את הדרך שנוחה לו. לא בטוח שיש כאן תשובה נכונה אחת. אני שייכת לאסכולה שאינה נבהלת גם ממציצת אצבע, אם זה מה שהתינוק או הילד מעדיף. אני מניחה שאחות טיפת חלב תוכל לספק לך "טריקים" שיגרמו לו לקחת בסופו של דבר את המוצץ במקום האצבע. בעיני, קשה מאד לעמוד על המשמר כל הזמן, ובסופו של דבר אם הוא יעדיף את אצבעו, יהיה קשה למנוע זאת ממנו. לטעמי, עדיף תינוק רגוע ומסופק גם במחיר של מציצת אצבע. אין לי ספק שיהיו מי שיחלקו עלי, וככל הנראה גם את תצטרכי לקבל את ההחלטות שלך עפ"י אמונתך ונטיית לבך. בברכה ליאת

שלום רב, בני בן ה6 וחצי סובל בשנתיים וחצי האחרונות מפחד להיות לבד. הדבר מתבטא לדוגמה שבמקרה שבו אני רוחצת את בתי, הוא נמצא איתי באמבטיה ונצמד אלי , גבו לגבי. במקרים אחרים שוהה אך ורק בחדר בו אני נמצאת. לאחרונה כשסידרנו לו חדר לבד לפני מעבר לכיתה א' - בוכה כל לילה שאינו יכול לישון לבד, צועק מהמיטה ואף מתעורר באמצע הלילה בבעתה ורץ בהיסטריה למיטה שלנו. כל ערב לוקח כשעה וחצי שעתיים התכוננות לשינה. אנחנו מותשים מכך מאוד. מה כדאי לעשות ולמה זה קורה?

בני חגג לפני מספר ימים יום הולדת 3. בתחילת היום הולדת מהרגע שהגיעו האורחים (סבא סבתא דודים וכו) נצמד אליי ביקש רוב הזמן חיבוק לא רצה לשחק עם הילדים שבדרך כלל כן משחק איתם. בסוף לאחר חצי שעה הפשיר והחל לשחק בתיווך שלי, ביקש להיות הרבה איתי. לא חדש לי שהילד הוא ילד שלוקח לו זמן להתחמם, יש לציין שלא רואה הרבה את האורחים שהגיעו (לא דומיננטיים בחייו). הוא לא אוהב להיות במרכז תשומת הלב ולכן השתדלתי כמה שיותר לחגוג עבורו יומולדת בצורה רגועה. בזמן השירים לכבודו הוא עומד דיי קפוא ורואים שלא אוהב שמוחאים בשבילו כפיים משפיל מבט. גם לא מדבר הרבה. בגן נמצא מגיל שנתיים לאחר הסתגלות לא קלה הוא משתתף בחוגים , משחק ורק לאחרונה פונה לצוות הגן לבקשת עזרה. אותי המצב הזה מאוד מתסכל לא קל לי בכלל עם זה שהוא נדבק ונצמד אליי כשבאים אורחים לא מוכרים או כשהולכים לבתים אחרים, הייתי כל כך רוצה ילד משוחרר ולא יודעת איך לעזור לו (בן יחיד). בכלל הוא לא מתנהג כמו רוב הילדים שאני מכירה.

הבן שלי בן 2.03 שנים. לפני חודש נסענו אני ובעלי למשך שבוע והשארנו אותו אצל הסבים. הוא היה בתקופת גמילה מחיתולים. כשחזרנו התברר שהוא סבל מיציאות ושהיו לו עצירות קשה עם בכי ומצוקה. זה נמשך לשבוע אחר כך הוא סבל מוירוס עם הקאות ושלשולים. החזרתי את החיתולים. חשוב לציין שלפני שנסענו הוא שלט בפיפי באופן מלא. היוםהוא מתפרץ מאוד, בוכה, דופק ראש ברצפה במקרה שלא נותנים לו מה שהוא רוצה. ולאחרונה עושה מיפי על הרצפה בכוונת תחילה. ומלכלך לי את הרצפה עם במים או שוקו או קורנפלקס. מה אתן מציעות לי לעשות. איך להתמודד?

שלום רב, יש לי שלושה ילדים: בן בן קרוב ל-5, בן אמצעי בן קרוב ל-3 ותינוקת בת חמישה חודשים. מאז שהיה תינוק היו לנו בעיות עם הבן הבכור: הוא עקשן בצורה לא רגילה וחכם מאוד (כל משפט גורר אחריו שאלות נוספות בכל התחומים), קולט מהר ובעל ידע רב בהמון נושאים. אך הוא לא מקבל מרות של אף אחד: של ההורים, הסבים, הגננות ולא מקשיב למבוגרים. כשהוא איננו בבית הבית מתנהל על מי מנוחות עם קשיים רגילים של גידול ילדים אבל כשהוא בבית, הבית כולו לא רגוע והוא מטריד את שני אחיו ומתעמת עם המבוגרים. אני חושבת שאפשר להצביע בהתנהגות שלו על מספר בעיות עיקריות: 1. ריכוז יתר: כשהוא עסוק במשהו/ במישהו אי אפשר לקבל את תשומת ליבו. אם קוראים בשמו הוא לא עונה, הוא שוכח את צרכיו הבסיסיים (ידחה רעב, פיפי וכו') 2. חוסר ריכוז כשאחיו בסביבה: לא מסוגל לאכול, לשחק, להקשיב כשאחיו או לפעמים ילדים אחרים בסביבה. כשהם בסביבה הוא לא יכול להתרכז בכלום חוץ מבהם (אינו שומע ומבטו וכל תשומת הלב שלו ממוקדים רק בהם). לא מרפה מהם כולל מהתינוקת. נוגע בהם ומציק להם ולא מרפה מהם. 3. לא מקשיב ולא ממושמע. לא מוכן לקבל שום דבר שאומרים לו (כולל לקחת פסק זמן לחשוב, תוצאה של עונש להתנהגות שלו או סתם הנחייה או איסור). תמיד יש לו מה לענות והוא כופה את מה שהוא אומר ואת דעתו על סביבתו. ניסינו להתעלם אך הוא לא מרפה, חוסר הסכמה מביא לעימות קשה (הוא צועק, מתווכח,בוכה, מכה, מכחיל) שלא מסתיים אלא רק בקבלת דבריו ואני לא חושבת שהפיתרון הוא להסכים איתו במיוחד כשזה מנוגד למה שאמרנו. אך עד שלא מסכימים עם מה שהוא אומר הוא לא מרפה וחוזר וחוזר. עם השנים למדנו שאי אפשר ללכת איתו "ראש בראש" כי זה רק מוביל לעימות קשה מאוד. אנחנו אובדי עיצות כי החיים בבית הפכו לסיוט ואנחנו חוששים שעם הגיל זה רק יחריף כי הביטוי לעקשנות שלו רק משתנה עם הגיל ובאיזשהו שלב הוא יגבר עלינו. אודה מאוד מאוד לתשובתכם, הנחייתכם ועזרתכם, מיכל

תודה רבה על תשובתך. הגדרת נכון את מאפייני הילד(אינטילגנציה גבוהה, דעתנות, צורך נשנה בהסברים). אנחנו מנסים כבר זמן מה להשתמש בשיטת 1,2,3 ולשלוח אותו לחדרו אם הגיע ל-3 או כפי שציינת להפעיל סנקציות קשורות ולא עונשים. הבעיה היא שכשיש להפעיל את הסנקציות אנחנו נתקלים בהתנגדות קשה ביותר. לדוגמא - אבא שלו יצטרך פיסית לקחת אותו לחדרו תוך כדי בעיטות, בכי וצעקות וגם כשיצליח הילד ינסה בכוח לצאת משם ולא יקבל זאת (ראש בראש לא עובד איתו). רק הסברים מרובים ומתישים אולי יגרמו לו לקבל משהו שהוא אינו מסכים איתו. מה דעתך על שיטת 1,2,3? האם את חושבת שיש צורך להסביר ולדון בכל דבר כדי שתתקבל הסכמה? (אם הוא אינו מקבל הסבר שמספק אותו ימשיך ויתווכח) ומדוע את חושבת שיש לבדוק הפרעת קשב וריכוז (מה מצביע על העניין?) שוב רוב תודות!!!!

בני האמצעי הוא ילד מקסים, רגיש, מופנם ועדין. הוא מגמגם מאז גיל 3 כאשר היו תקופות שהגמגום כמעט לא הורגש והיו תקופות, כולל היום, שהגמגום מאוד כבד. הוא היה ברכיבה טיפולית במשך שנתיים מגיל חמש עד שבע. זה עזר בעיקר בשנה הראשונה. אחר כך הוא נכנס לכיתה א ושוב הייתה רגרסיה נוראית. בכיתה ב' טופל על ידי קלינאית תקשורת המתמחה בגמגום שבעצם נתנה גם טיפול רגשי והטיפול היה טוב מאוד אך גם הוא הסתיים כעבור מספר חודשים כשהמטפלת עזבה את הקליניקה וגם טענה שהטיפול די מוצה. אחר כך שוב הייתה רגרסיה. מדובר בילד עם דימוי עצמי מאוד נמוך. הוא רואה עצמו כמכוער (למרות שהוא יפיפה), מוטרד מאוד מהעובדה שהוא נמוך ומתקשה לקבל הערות של חברים בנושא. הוא מפחד להשתתף בכיתה, לא יוזם מפגשים עם חברים ובאופן כללי מאוד מפחד משינויים וממצבים לא מוכרים. חשוב לציין שהוא אהוב על חבריו ועל מוריו. ילדים מנסים להתקרב אליו והוא לא כל כך מעוניין. מפחד ללכת לימי הולדת ומפגשים כיתתיים, למרות שכשהולך בסופו של דבר כיף לו והוא נהנה. אני כל כך רוצה לעזור לו ולא יודעת איך. הוא ילד מדהים עם איכויות נדירות של אינטליגנציה רגשית, חם ואוהב, מחבק ומנשק, אבל אני מרגישה שהוא זועק לעזרה. מתלבטת בין פסיכו-דרמה לבין פסיכולוג. אשמח לקבל עצה בנושא. תודה רבה

שלום רב, מקווה שזה המקום לשאול את שאלתי. קצת ארוך. בננו בן שנה ו5 חודשים, מחובר ואוהב מאוד את אבא :) בעיה קטנה.. האבא עובד בלילות... לפני כחודש האבא היה בחופש ארוך של 3 שבועות בו הם בילו יחדיו כמעט כל הזמן. בתקופה הזו הילד נקשר אליו מאוד. (הוא היה קשור אליו לפני וזה הלך והתעצם) היום האבא יוצא בצהריים לעבודה, שהילד בגן.. וחוזר ב 2, 3 בלילה. הבעיה גם שהילד קם בבוקר האבא ישן. על מנת לצבור כוחות ליום למחרת. השבוע הוא חזר לעבוד והילד מגיע הביתה מהגן פותח את הדלת ואומר אבא בציפייה לראות אותו, מתאכזב ומידי פעם אומר אבא בבכי קל עובר הזמן והילד הולך לישון לפעמיים בבכי קל תוך אמירת אבא אבא.. הילד ישן נפלא לילה שלם .. רק שהשבוע הוא קם כמה פעמים באמירת אבא.. וכאשר רואה אותו במיטה ישן הוא בוכה תמרורים שירים אותו האבא ניגש מחבק .. ומניח ואומר לו לחזור לישון אבל הילד לא מוכן הוא רוצה להיות איתו מצביע לו לדלת ורוצה לשחק איתו כאשר האבא אומר לו שעכשיו לילה הוא מתעצבן וזה יכול לקחת לו שעה עד שחוזר לישון. בבוקר הילד קם ומחבק את האבא והאבא ישן... כואב לי הלב.. הילד כל כך מתגעגע אליו וזה דופק לו את כל השינה.. הוא קם כמה פעמים בלילה כי הוא הבין שמתישהו הוא יקום ןיראה אותו, הוא הבין שאבא מגיע באמצע הלילה. אין לי שום רעיון איך לשפר לו את ההרגשה ... מה עושים ? אני מאוד מבינה אותו, וממש רואה את האכזבה שהוא חש.. ואני בדר"כ לא כזאת רגשנית :)

שלום רב שמי סיון אני אמא *** בת ה 13 *** לפני שנה עברנו לגור אצל חמתי מה שהביא באיזה שלב מצב של הילדה לדמיין שמישהו פוקד עליה לפגוע בעצמה .*** היתה מאשפזת 10 ימים בבריאות הנפש ומאז לוקחת זיפרקסה כמובן שעזבנו את הבית של חמתי (היא לא הסבתא הביולוגית שלה )עברנו לשכירות ולפני כשבוע ראיתי שהחלה למצמץ הרבה בעיניים הייתי אצל רופא עיניים מבחינת ראייה היא תקינה הוא נתן לה טיפות טען שזה יובש בעיניים למרות שהילדה לא מתלוננת על כאב או צריבה מה לעשות אני אובדת עצות .אודה לתשובתכם

שלום ותודה מראש על התשובה. יש לי בן שיחגוג שנתיים בעוד כחודש. הוא בן שני (הגדול שלי בן 4). אנחנו גרים במושב ומגיל שנה הוא נמצא במשפחתון במושב אחר. רמת שביעות הרצון שלי מהמשפחתון היא גבוהה ביותר. הוא נמצא במסגרת קטנה (7 ילדים בני גילו עם שתי מטפלות). המטפלות מדהימות, משקיעות בילדים, המון חום ואהבה ויחס חם. אין לי מילה אחת רעה להגיד עליהן ועל המשפחתון. הקטן שלי הולך בשמחה כל בוקר. במהלך השנה החלטתי לרשום אותו לגן אחר (גן שנמצא במושב בו אנו מתגוררים) עבור השנה הבאה (הכוונה לשנה הקרובה, זו שתחל בעוד כחודש). החלטתי להעביר אותו משני טעמים: 1. המשפחתון שהוא נמצא בו כרגע הוא במושב אחר, אם הוא ימשיך בו זה אומר שכאשר הוא יעלה לגן מועצה בעוד קצת יותר משנה הוא יעלה בלי אף ילד שהוא מכיר. אם אעביר אותו עכשיו לגן במושב הוא יעלה עם ילדים שהוא מכיר. 2. המשפחתון שהוא נמצא בו כרגע כולל 7 ילדים עם שתי מטפלות ויש לי חשש שאם יישאר בו עוד שנה אז המעבר מבחינת כמות הילדים לגן מועצה יהיה מאוד חד (מ-7 ילדים ל-30). בימים האחרונים התחלתי להתלבט שוב האם שיקוליי שציינתי להעביר את בני לגן במושב הם נכונים? כל כך טוב לו במשפחתון הנוכחי אז למה לקטוע לו את זה? הייתי שמחה לשמוע את חוות דעתכן. האם באמת עדיף להעביר אותו לגן במושב כדי שבעוד שנה הוא יעלה לגן מועצה עם ילדים שהוא מכיר ויהיה מורגל לכמות ילדים גדולה (בגן במושב יש 20 ילדים) או בעצם, אם כל כך טוב לו ואני כאמא מאוד מרוצה, האם לקטוע את זה? המון תודה! ליאת

היי, הילדה שלי בת 5 ילדה מקסימה ונבונה וטובת לב. לבתי יש חברה שהיא מאוד אוהבת ובתי מחפשת את קרבתה בצורה מדאיגה ממש. החברה מנגד מזלזלת בבת שלי, קורעת לה את הציורים, מכה אותה. הגננת בקייטנה התקשרה היום ואמרה לי שהילדה שלי בוכה בגללה עצובה וזה פשוט צורם לראות זאת. (זה היה כך גם בגן, והן ממשיכות יחד גם שנה הבאה) . מה עליי לעשות? איך להרחיק ביניהן? איך לחזק את הביטחון של הבת שלי? אני כל הזמן מדברת עם הבת שלי ומציעה לה לשחק עם בנות אחרות, אבל היא מתעקשת על הילדה הזו..וכל הזמן מחפשת להיות איתה. ומנגד טוענת שהיא שונאת אותה ושהיא זו שמנסה להתרחק.(וברור לי שזה לא נכון) תודה רבה מראש

שלום, הבן שלי בן 3 וחצי עולה לגן עירייה. גמול מפיפי אך לא מקקי מסרב בכל תוקף לשבת בסיר \ שירותים ומתאפק ניסינו להיות אסרטיבים, ניסינו להיות תומכים - הילד מסרב ומתאפק וסובל מכאבי בטן ולי נשבר הלב. ולכן אנחנו שמים לו טיטול נקודתית בשביל שיעשה קקי, ואז חוזר התחתון.. בבקשה ייעוצך מה עלינו לעשות.

לנו מאוד עזר להעביר בהדרגה לפול אפס ואחכ לחיתול, מעבר לזה- טבלת חיזוקים. כל פעם שעושה באסלה מקבל מדבקה ואז אוסף מדבקות ומקבל צ'ופר.

בני בן 6 עולה לכיתה א'. כעת בקייטנת ביה"ס במתחם ביה"ס. הילד לא מוכן להכנס לכיתה לשבת לעשות פעילויות ובכלל להקשיב למדריכות. הבעיה היתה עוד קיימת בגן, כאשר היה מחליט שלא מוכן לשבת במפגש היה קם והולך. לא מוכן להקשיב ושום דבר לא מרתיע אותו. טוען שלא בא לו להכנס לכיתה. מה עושים????

השבוע התברר שהבת שלנו שהיא בגיל 17 גונבת מהארנקים (מכחישה) ובנוסף קיבלה מבעלי כרטיס אשראי כדי לתדלק את הקטנוע (20 ש"ח מקסימום לתידלוק) והיא "חרשה" על כרטיס האשראי בגניבה בסכומים ענקיים, החודש 1,900 ש"ח ובחודש קודם כ-400 ש"ח. הנערה אינה עובדת (לא מוצאת לדבריה) ירדה בלימודים, עכשיו גונבת... בעיה נוספת, בשבוע הבא אנחנו מתוכננות לטוס לחופשה ארוכה של 17 ימים בתאילנד (הנערה ואני) ואני לא שמחה כלל לקחת אותה, אני מבררת אפשרות לבטל את החופשה. מה עושים מכאן והלאה?

שלום רב! אני ובעלי בסכסוך ובעלי עזב את הבית לפני כחודשיים. ילדיי בגיל 11 ו12.5 בני ילד מאוד קשור וגלוי אתי סיפר כי הגיע לפורקן (אונן) בפעם הראשונה בחייו שאל שאלות בנושא וכן שאל אם אני כועסת עליו. כמובן שאמרתי שלא ושזה דבר טבעי. לאחרונה בחופש הגדול הוא למעשה די משועמם שמתי לב כי הוא נכנס לאמבטיה עם הטלפון הנייד. לאחר כשבועיים חיטטתי בטלפון ושמתי לב כי הוא רואה סרטים פורנוגרפיים ולדעתי גם מאונן. לדעתי זה נעשה מדי יום ביומו אינני יודעת אם מס' פעמים או רק פעם אחת. שאלתי היא האם זה נורמלי? האם זה מעיד על מצוקה רגשית כלשהי והאם עליי לומר לו משהו בבנושא. תודה על תשובתך. חני

שלום, יש לי ילדה מקסימה ויפה בשם *** היא ילידת סוף אוקטובר 2011 בכורה מבין 2 (בת שנה וחצי) ***נולדה בהריון תקין/לידה רגילה ספונטנית מבחינת התפתחות הכל רגיל (ראש גדול בתור תינוקת מבחינת היקף/הליכה בגיל שנה וחצי עקב היפוטניה קלה/דיברה בגיל שנתיים וחצי) הסיבה שאני פונה אלייך היא שכרגע אינני עובדת ואני מבלה עקב חופשת הקיץ את מרבית היום עם *** (גם בעלי הוא אבא מאוד פעיל ונמצא) ואני שמה לב *** נוטה להתנהגות חוזרות כגון: בכיינות יתר מעיין הצפות רגשיות מרובות על סף דמעות תמידי/פחדים (היא כל הזמן צריכה אותי לידה קרוב מאוד ,אם לשנייה יצאתי מהרכב להביא משהו מהתא מטען היא ישר בוכה בהיסטריה/קימה שבועית בלילה מחלומות עד כדי זיעה ודפיקות לב מואצות אבל חוזרת לישון מיד לאחר שאני מרגיעה אותה) התלוננות חוזרת ונשנות על כאבי בטן (עד כדי עצירות קשה) או כאבי ברך (שקרו לה לפני חצי שנה ויותר) המציאות בבית כרגע לא קלה כי אני מרגישה שהילדה לא משוחררת. אני משתדלת מאוד לקחת אותה לגן משחקים אבל היא לא מוכנה לשחק אם אני לא לידה,או מתעקשת לחלק כיבוד לילדים כדי לרכוש אהדה. יש לה זיכרון טוב מאוד והיא נוטה לחזור על סיפורים שסיפרתי לה או שקרו כל הזמן ולהזכיר אותם בפנינו. בגן שהיא הייתה במסגרת במהלך השנה אמרו שהיא מתנהגת בסדר גמור ורק לידנו ההורים היא כביכול "מתפנקת"... אני דואגת לה מאוד כי אני מכל הלב רוצה שהיא תפרח ותהיה נינוחה. אני לא יודעת אם זה שאני נמצאת איתה מרבית היום (היא לא בקייטנה ולא נמצאת עם חוג חברים בשכונה ) עושה לה טוב או להפך רק מזיק לה.(כמו שאומרים בגן ששם היא כביכול רגועה אבל מאידך אני חוששת "לזרוק אותה למים" והיא בעצם תחווה מצוקה.) בגלל ההתנהגויות שלה יש לי חשש חזק להשאיר אותה עם קרובי משפחה או עם חברים לבד. היא הייתה אצל קלינאית תקשורות ולא אובחנה בעיה בדיבור (תואם לגילה.) ילדה שמאוד אוהבת משחקי דמיון/נוטה להכניס דברים לפה (כגון 2 אצבעות או חולצה או שיער) /עונה לעיתים בתוקפנות גם לנו ההורים וגם לזרים כגון: לא בא לי/שקט אתה וכדומה... אני פונה אליכם כאנשי מקצוע כי אני באמת לא יודעת כיצד לנהוג.... האם אלו תופעות שיעברו עקב הגיל..?.. עקב קנאה לאחותה הקטנה או האם חלילה מדובר בתמרורי אזהרה...? אני משתדלת לחבק אותה המון ולתת לה תשומת לב ועדין מרגישה קושי נפשי עבורה. אשמח למענה והכוונה.

הבת שלי בת 11. אחותה בת 10. הבעיה היא ששתיהן נמנעות מאינטראקציה עם ילדות אחרות, בנות גילן, ובעיקר עם כאלה שהן יותר דומיננטיות, דעתניות, שתלטניות וכדומה. קשה להן להשתלב מהר בחברת ילדים. ואם יש ילדה דומיננטית מאוד - הן (בעיקר הגדולה) מיד מפתחת אנטגוניזם כלפיה. היא מעצבנת אותה וכד'. איך אפשר לפתח לה בטחון עצמי רב יותר בקרב ילדים, גם אם דומיננטיים יותר ? הייתי רוצה שתדע להתמודד איתם. לא להימנע מהם. לא להיכנע להם. אבל "לחיות איתם" ולעמוד על שלה תוך כדי. אשמח לעיצה.

שלום כרמי, כמובן שעצה באינטרנט אינה יכולה להחליף טיפול מקצועי מסודר (המומלץ במקרים של חוסר ביטחון בולט או דימוי עצמי שלילי). באופן כללי, לפחות בעיני, מול ילדים (או אנשים) שתלטניים ודומיננטיים מדי, לא תמיד מוכרחים להתעקש על קשר או על עימות. לפעמים ההתרחקות וההימנעות מעידים דווקא על שכל ישר וחכמה. בכל מקרה, אם אנחנו רוצים לגדל ילד אסרטיבי העומד על זכויותיו, יש לאפשר לו להיות כזה גם בבית, בחיק המשפחה. ילדים לומדים רבות על החיים החברתיים דווקא בסביבתם הביתית. עלינו להשתדל ולאפשר לילדים להביע עמדה ודעה, ללא ביקורת או שיפוטיות. חשוב שילדים ירגישו שמכבדים את דעתם ומתחשבים בה. ילד צריך ללמוד להגן על עמדתו, ולהרגיש שאפשר לנהל גם וויכוחים וקונפליקטים ללא מנצחים או מפסידים. אין זה אומר שנאפשר לילד לנהל את הבית, אלא שניתן לו להרגיש ששומעים את מה שיש לו לומר (כולל את מחאותיו). מנגד, גם באווירה של פינוק יתר וחוסר גבולות, ילדים עלולים להתקשות להתמודד במצבים שבהם "לא עושים להם הנחות". ילדים כאלה עלולים להעדיף מגע חברתי רק עם ילדים חלשים מהם, צעירים מהם, או עם מבוגרים (שמוותרים להם). נסי לראות איזה משני המצבים מתאים לבית שלכם, ולפעול לאווירה מאוזנת יותר. בהצלחה ליאת

שלום, רציתי לברר לגבי בני - מאז שהוא ילד קטן הוא נשבר ב"לא" הראשון שאומרים לו. גם על התנהגות לא טובה שהוא עושה מעירים לו מס' פעמים ואם לאחר מכן "שוברים את הכלים" ומענישים הוא מתחיל להגיד מילים כמו:"הלוואי והייתי מת", הלוואי ותמותו, "מזל שאבא ימות לפניי ואני אחיה אחיו". איכשהו הוא מגיע לנקודות האלו בכל פעם שצריך להעיר לו. מה ניתן לעשות והאם צריך לטפל בכך או להתעלם?

שלום דנה, כל מי שקורא בפורום שלנו, כבר יודע מה חשיבותם של גבולות ברורים וסמכות הורית. עם זאת, גבולות נוקשים מדי, "שבירת כלים" או הענשת-יתר, עלולים להחטיא את המטרה, ובמקום להשיג ציות ושיתוף פעולה מצד הילד, מייצרים תחושת מרירות, תסכול ועויינות. התיאור שלך עורר בי עצב וחמלה, הן כלפי בנך בן השמונה, והן כלפי חוסר האונים שלכם, ההורים, שנאלצים להגיע לאיומים (ואולי גם הפעלה) של עונשים. אני מאמינה שהורים הנדרשים לענישה תכופה אינם מציבים את הגבול בדרך יעילה מלכתחילה. הם נוטים להיות וותרניים מדי, מפנקים מדי, לא סמכותיים ולא עקביים. הילדים מנצלים את הפרצות הללו, מקצינים את התנהגותם ומביאים את ההורה אל הקצה. נדמה לי שמשהו מן הדינמיקה הזו קורה גם אצלכם. הפיתרון, בעיני, הוא הדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים (לפעמים גם בפגישה אחת או שתיים), ושיפור היכולת הסמכותית שלכם, כך שלא תיגררו להתפרצויות ועונשים, וכדי לא לפגוע במערכת היחסים עם הילד. לגבי האמירות על הרצון למות, יתכן שהוא גילה שאמירות כאלה מזעזעות אתכם ומפעילות אתכם, ואולי גם גורמות לכם לוותר. אני מציעה להתייחס לכך בדרך עניינית. "עצוב לנו שככה אתה מרגיש. זה באמת לא נעים לקבל עונשים ונזיפות. אנחנו אוהבים אותך, ולכן גם צריכים להגיד לך 'לא' לפעמים. אולי נחשוב יחד איך נוכל לשפר את היחסים שלנו, כך שנריב פחות, וככה יהיה נעים לכולנו". עשו זאת, כמובן, מבלי לוותר על עקרונותיכם או על ה'לא' שלכם. כאמור, אני ממליצה בחום על הדרכת הורים טובה. בהצלחה ליאת

שלום, בני בן 6, ילד שמח בדרך כלל, אנרגטי וללא בעיות התנהגותיות . לפני שנה רשמנו אותו לחוג ג'ודו מתוך אמונה שפעילות ספורטיבית יכולה רק לתרום לבריאותו הפיזית ולבטחון העצמי שלו. הוא מאוד לא אוהב את החוג. בהתחלה לא היה מוכן להשתתף והיה בוכה הרבה. המאמן המליץ להמשיך ולהתמיד להגיע ואכן לעט לעט הגיע שיפור, הילד הפסיק לבכות, משתתף, ואפילו זכה בכמה מדליות. אני אכן מרגישה שהוא התחזק מאוד מבחינה פיזית, וגם הדימוי העצמי שלו עלה. יחד עם זאת, בזמן האחרון, שמתי לב שלפני כל אימון הוא נכנס לשרותים להקיא. בלי לבכות, בלי לעשות הרבה רעש מזה. נכנס לחדר הלבשה, מקיא, מחליף בגדים ונכנס לאימון. אני יודעת שהוא לא אוהב את החוג, וברור לי שהקאות נובעות מרקע פסיכוסומטי, כי הוא בריא בדכ, ולא מקיא בשום סיטואציה אחרת. אני חוששת שרצון שלי לעשות לו טוב מבחינה פיזית, גרום לו נזק בפאן הנפשי. אני לא יודעת מה לעשות? להמשיך להתמיד כי יש שיפור משמעותי נראה לעין או להפסיק? אגב, ניסינו גם חוגים ספורטיביים אחרים. כל חוג, אותו סיפור. אודה להמלצה

שלום רוסלנה, בעיני, אין שום חוג ששווה מצוקה ברמה כזאת. כמו שאמרת, הבריאות הנפשית חשובה לא פחות מהבריאות הפיזית (ואותה גם קשה יותר לשקם). בכל מקרה, הייתי ממליצה לשתף את רופא הילדים שלכם, ולא להסתפק בקביעה שזה "פסיכוסומטי". בגיל 6, ובעצם בכל גיל, חשוב לאפשר לילדים פעילות שמתאימה לאופיים, לאישיותם ולהעדפותיהם. אפשר לעודד פעילות גופנית במסגרת הבית והמשפחה, ולא מוכרחים ספורט תחרותי או תובעני שכרוך במחירים נפשיים גבוהים. בברכה ליאת

שלום ליאת, יש לי 2 ילדים בני ילדה בת 5 וילד בן 3.5 אני מקלחת אותם בנפרד, אך הרבה פעמים כחלק מדירבון להיכנס למקלחת הם עושים ביניהם תחרות מי מוריד בגדים ראשון\ ומי מתלבש ראשון אחרי המקלחת (מדובר בסוג של משחק, ויש גם הרבה חיוכים ביניהם בזמן זה) כך שיוצא שהם רואים אחד את השני עירומים - האם זה בסדר? אני רוצה לציין שפרט לסקרנות טבעית ותמימה ודי רגילה שהם מביטים אחד בגופו של השני בשני לא נתקלתי באמרות בעלות אופי מיני אצלם. אני רק רוצה לדעת בבקשה האם זה תקין ועד איזה גיל ניתן לעשות זאת? או שלחילופין עדיף כבר מגיל זה להקפיד שהסרת ולבוש בגדים ייעשה באופן פרטי בלבד. אני אודה מאוד לתשובתך..

שלום, אין כללי ברזל בנושא זה. מה שאת מתארת בהחלט נשמע לי בגבול הסביר והמותר. פסיכולוגים נוטים לדבר באופן כללי על גילאים 3-5 (פלוס מינוס) כעל תקופה שבה אפשר להתחיל להצניע את הגוף העירום (במיוחד את זה שלנו, ההורים) מפני הילדים. כל עוד את בסביבה, והפעילות נשארת תמימה ומשחקית (גם אם סקרנית) זה נראה לי כרגע בסדר. בשמחות ליאת

שלום רב, הנני אמא לתאומות זהות, בנות 11 עוד מעט. ללא ילדים נוספים. מפריעה לי בעיקר ההתמודדות עם אחת מהן, שלטעמי - "מתבגרת" מהר מדי. אני מרגישה שהיא מתעניינת בעיקר במשחקי מבוגרים. בדיבורי מבוגרים. ולא ממש בענייני ילדים. (בעוד אחותה עסוקה במשחקי כדור, מחשב, וכד' היא עסוקה בהופעה חיצונית, בבניית פראצ' לציפורניים וכל מיני כאלה שממש לא מתאימים לגילה). ויש כמה התנהגויות שאני מוצאת אצלה מדי פעם שמכעיסות אותי מאוד. ויש בהם אפילו משהו פרובוקטיבי. מיד אמחיש. (לציין כי מדובר בילדה מאוד אינטליגנטית. אף מניפולטיבית). ההתנהגויות הן - למשל, פתיחת דלת המקלחת בזמן שאנו (אחד מהוריה) בפנים, ועל אף שהוסבר לה מיליון פעם שאנו לא מרשים זאת. יש לה כל מיני הערות כמו "הייתי רוצה לראות את הבולבול של אבא" וכדומה... (מטבעה, היא ילדה מאוד מאוד חקרנית וסקרנית ושואלת מיליוני שאלות, אז אני לא יודעת אם לייחס זאת לכך או לחשוד במשהו אחר). לאחרונה, תפסתי אותה פעמים רבות הולכת עם שמחה, ללא תחתונים מתחת. הערתי כמה פעמים, אבל עד שאני לא ממש צורחת, ומענישה והיא מייללת כמו תינוקת - שום דבר לא זז. (התירוץ שלה היה "שאין לה תחתונים" וכל מיני מניפולציות אחרות). מה ההתמודדות הנכונה עם ילדה מתבגרת שמפגינה התנהגות פרובוקטיבית מדי לטעמי ?

שלום שרה, עיסוק יתר בתכנים ובפעילויות בעלות אופי מיני, מחייבים התייחסות ותשומת לב זהירה. הייתי שמחה לפטור אותך באמירות כמו "זה הגיל" או "זו סקרנות טבעית", אך לצערי התיאור שלך מעורר דאגה, ומחייב בירור, במיוחד על רקע מה שנראה לפעמים כהתנהגות חסרת שיפוט. ברמה המידית, דאגו להתקלח עם דלת נעולה, מבלי שתהיה לה האפשרות להיכנס למקלחת כשאתם ערומים (במיוחד כשמדובר באבא). מעבר לכך, חשוב לבחון האם היא חשופה לתכנים בלתי הולמים באינטרנט או בטלוויזיה, תכנים שעלולים להוות גירוי יתר, או חלילה לסוג של הטרדה/פגיעה מינית. הקפידו על לבוש תואם גיל, אך עשו זאת ללא ענישה או השפלה וכעס. במקביל, אני ממליצה על פנייה לפסיכולוגית ילדים קלינית, לצורך הערכה והתערבות. פנו לעזרה פסיכולוגית פנים אל פנים. בהצלחה ליאת

אני דוד ויש לי אחיין בן 4 (בן של אחותי) לאחרונה שהוא בא לבקר אותנו הוא מחביא דברים זה לא פעם ראשונה ולא פעם שנייה ויותר שהוא את זה מדובר בדברים חשובים, דיסקאוןקי, משקפיים, טלפון! כל פעם שהם באים לבקר יום למחרת אני מוצא את עצמי מחפש בנרות הוא עושה את זה גם שיש אורחים אחרים בלי בכלל שנשים לב... הוא הודה פעם שהוא שם איזה משהו באיזה מקום מה אפשר לעשות עם זה??! אחותי כנראה לא יודעת

שלום אייל, ראשית, מבקשת להזכיר לך שעבור ילד בן ארבע, אין הבדל גדול בין קוביית לגו לבין דיסק-און-קי או טבעת יהלום. כל העולם כולו הוא גינת שעשועים אחת גדולה, וכל מה שמעורר מהומה - עושה שמח. וברצינות, ילדים שמעלימים חפצים או אפילו גונבים אותם ביודעין, אינם עושים זאת בשל כשל מוסרי, אלא מתוך מוטיבציות אחרות, רגשיות. לפעמים העלמת החפצים היא חלק ממעשה קונדס, לפעמים חלק ממשחק דמיוני, ולפעמים דרך לעכב את הפרידה מאנשים אהובים. יהיו הסיבות אשר יהיו, אפשר לנסות לבקש ממנו רחמים, לפקוח עין, או לדאוג להעלים מהישג ידו חפצים חשובים או יקרים. לתחושתי, זה יעבור... בשמחות ליאת

שלום, בתאריך 13.7 פירסמתי הודעה תחת הכותרת "התייעצות". מפנה בבקשה את תשומת ליבכן לתגובה שפירסמתי לתשובה שקיבלתי. תודה רבה על התייחסותכן

שלום רב, יש לי ילדה בת 4 שמסרבת להיפגש עם אבא שלה. האב מכיר בילדה מגיל שנתיים, ומאז רואה אותה רק בנוכחות שלי. הילדה לא רוצה ללכת איתו לבד, נסתי הכול גם בטוב וגם בחוזק. שום דבר לא עוזר הילדה פשוט מסרבת, מתחילה בבכי ולא מוכנה ללכת. מה עושים?

שלום רב, וויכוח עם בעלי בנוגע לבכי של תינוק בן חצי שנה. אני בדעה שיש להיענות לבכי ולא לתת לו לבכות, בעלי בדעה שלא קורה כלום אם הילד קצת ושבכי מפתח. מה הנכון?

שלום, לבני בן 7 יש התפרצויות זעם נוראיות. מכל דבר קטן(בקשה להתרחץ לבד, ביקורת על השחייה שלו, חולצה שלא נראית לו וכו') הוא הורס דברים בבית, זורק כסאות, בורח מהבית (לא רחוק ואחר כך חוזר לבד). הוא מתעצבן ולא מדבר, צריך להוציא ממנו שעה מה קרה. הוא צועק ששונא אותנו, רוצה לגור במשפחה אחרת. לאחרונה התחיל להגיד שהוא רוצה למות, מבקש שאני אהרוג אותו כי הוא לא רוצה להיות בחיים האלה. עם כל זה בביה"ס הוא ילד מצטיין גם בלימודים וגם בהתנהגות. לאיזה טיפול עדיף לפנות? האם זה באמת מחשבות אובדניות? תודה

היי,לפני כשבוע בעת שבני הלך ביחד עם מדריכת הצהרון ביחד עם ילדים נוספים מבית הספר לצהרון,פנה אליו איש זקן וקילל אותו(האיש מוכר כאדם לא בריא בנפשו).מאז התחיל הילד לפחד להתקלח לבד,לישון לבד ואף לצאת מהבית גם בנוכחותי או בנוכחות אישתי.אתמול כאשר הייתי איתו בחוץ ועברה לידנו אישה מבוגרת תפס את ידי בחוזקה,הוריד את הראש והחל לבכות.כרגע לא מוכן בכלל לצאת מהבית אלא לקייטנה וכל אינטראקציה עם אדם מבוגר שהוא לא מכיר יוצרת אצלו מתח גדול.הילד הוא ילד מאוד מסוגר,לא מוכן לפתוח את הבעיה ולהודות שהוא מפחד אלא טוען שכואבות לו הרגליים והוא עייף ולא רוצה לצאת החוצה,יש לציין שהוא ילד מאוד פעיל בד"כ ותמיד רוצה לצאת ולשחק.מה אפשר לעשות האם הפיתרון שלנו הוא פסיכולוג או שניתן לטפל בו לבד באמצעות חשיפה איטית לטיולים משפחתיים ברגל?תודה מראש

שלום, יש לי ילד בן 4.5 , שלאחרונה - בחודש האחרון- הוא מגלה בעיות התנהגותיות מאוד קשות בכל הנוגע למרות. הוא אינו מוכן לקבל ולבצע שום דבר שמבקשים ממנו, על כל דבר הכי קטן כגון (אוכל,להתלבש לגן, לעשות מקלחת וכו וכו..) אני נתקלת בהתנגדות מצידו של "לא רוצה" "לא מקשיב לך" . חשוב לציין ששוחחתי עם הגננת, בגן היא אינה נתקלת בבעיות מסוג זה, הבעיות הינן בתוך הבית ומחוצה לו רק כשאני או בעלי נמצאים במחיצתו. כשאני חוזרת ומבקשת ממנו כמה וכמה פעמים זה גורר אחריו סוג של תגובה מלגלגת ומזלזלת מצידו, ולעיתים הוא אף נגרר לאלימות(בועט ומשתולל) . בתחושה שלי קצת איבדתי שליטה על ההתנהגות שלו ועל הפעלת המרות מולו. חשוב לי לציין שגם אצלי יש נטייה לפנק את הילד מעבר לממוצע, אני נוטה להיות מאוד רגשנית מולו ולצערי לא תמיד מצליחה לעמוד באיומים שאני מפעילה עליו אולי הבעיה היא בעיקר אצלי.. אשמח לקבל איזושהי הכוונה בסיסית כיצד להתחיל להתמודד עם הבעיה ואיך אוכל להשיב אליי את יכולה המרות, הכבוד וההקשבה שלו למה שאני/בעלי מבקשים ממנו.חושב לי לציין דבר אחרון... הוא כרגע בקייטנה , אולי הבעיות יכולות להיות קשורות גם לעובדה שכרגע בגן אין את הגננת שמטילה מרות ? תודה רבה

אני עתידה לחנך בסוף הקיץ בכיתה ז תלמידים ברמה לימודית גבוהה. בין 27 התלמידים ישנה בכיתתי תלמידה מוסלמית שמתנהגת לפי מנהגי האיסלאם. בין היתר צום רמדאן שמתרחש בתקופה זו. אני חוששת מאוד מתגובות לא נעימות של תלמידי כיתתה כלפי, הערות. אמירות.ופגיעות. גם מצד תלמידי כיתתה וגם מצד יתר תלמידי השיכבה. היא התלמידה היחידה המוסלמית בכל בית הספר, ואני בטוחה שזה יעורר תגובות. מה עליי לעשות או כיצד לעבוד עם הכיתה למצב הזה? להקדים תרופה למכה או לטפל רק אחרי שיתעורר משהו?

שלום, הבן שלי, בן 1.9, חווה לאחרונה חרדת נטישה. מעבר לדברים הרגילים (בכי כשהולכים מהבית, בכי כשמשאירים אותו בגן), בימים האחרונים הוא לא מוכן ללכת לישון במיטה שלו (עד לפני מספר ימים היה הולך ברצון ובקלות לישון במיטה שלו בלי כל עזרה ומתעורר בבוקר), גם לא כשאני עומדת לצד המיטה ומלטפת אותו. זה קורה גם בשנת הלילה וגם בשנת הצהריים. כמו כן, מתעורר בלילה ומתהפך במיטה כמה שעות עד שמצליח לחזור לישון. נשללה בעיה רפואית. בגן טוענים שלא קרה כלום ושלא היה כל שינוי וששם נרדם כרגיל. האם אלו מאפיינים קלאסיים של חרדת נטישה או שמא עובר עליו משהו מעבר? כיצד רצוי לנהוג? רוצה לתת לו את כל החום והבטחון שזקוק להם אבל חשוב לי שיישן במיטה שלו. תודה, שרון.

תודה לך ליאת על כך שאת זמינה עבורנו, כיף לדעת שיש אוזן קשבת ומשהו שמלווה אותך ונותן מענה ללבטים שאתה מעלה. בעיקר אציין את העובדה שהמענה שאת נותנת הוא מיידי, זמין, מקצועי ואמפטי מאוד. תודה תודה תודה

אכן כיף! אנחנו משתדלות להיות קשובות ונענות, ותמיד נעים לדעת שמן העבר האחר יש מי שיודע להעריך. תודה רבה מאד :-) ליאת

היום סיפרה לי ביתי העולה לכיתה ג וכרגע נמצאת בקייטנת בית הספר ,בכאב לב על כך שהיא מתקשה לומר לא לחברות מכיתתה. על פי התייחסותה הן, מבקשות ממנה: טושים, צבעים, או דפים צבעוניים ומאחר וקשה לה לסרב להם , היא נעתרת לבקשתם. חברה אחת שביקשה ממנה דף צבעוני ביקשה מאוד והיפצירה בה עד כדי התחננות, וביתי סירבה בהתחלה אך החברה המשיכה לבקש. בהמשך הבקשה עשתה פרצוף מתחנן מאוד. ביתי סיפרה שלא יכלה לעמוד במצב כזה ומייד נעתרה. למעשה כששאלתי את ביתי לפשר התנהגותה, סיפרה ביתי כי אותה חברה לימדה אותה לרקוד בהפסקות ומשום כך חשה ביתי שהיא חייבת לה. בנוסף אציין כי אותה חברה נחשבת מלכת הכיתה, היא דמות שכולם מעריכים ומכבדים ויש לה אפילו שתי בנות מהכיתה שסרות למשמעתה. מלכת הכיתה אמרה לה שאם לא תיתן לה מהדף אזי לא תשחק איתה ותהייה איתה ברוגז. ביתי נפגעה מאוד ובלב כבד הסכימה לתת מהדף. כך קורה גם עם בנות נוספות מהכיתה שמבקשות דבר מה. עוד מספרת ביתי שכאשר צריך להתחלק לטורים של בנים ובנות, היא תמיד מוותרת לבנות והן עוקפות אותה. זה מסב לה כאב רב. חוסר יכולתה לעמוד על שלה ולגלות אסרטיביות מולן, והתחושה לדבריה שהיא מרגישה בכיתה בהתחלה כמו אבן אך בהמשך אבק שמתפזר ואין לו כוחות ומי שרוצה מטאטא אותו לכל כיוון. בנוסף השתמשה בדימוי של מנורת רחוב כבוייה כדי לדמות את עצמה, ביחס למנורות רחוב מאירות שהן בעצם חברותיה לכיתה. היא אומרת בפה מלא כי במקומות האלה היא חלשה ומתקשה מאוד. עוד אוסיף...ביתי מאוד וורבלית...היא מספרת הבקשה של הבנות ממנה דומה לטפיחות בישבנה של ביתי אותן היא חשה מצד הבנות בכיתה כדי לדרבן אותה להסכים. היא מדמה את מלכת הכיתה לשמש שמצד אחד מאירה ומצד שני שורפת ולא נעימה כי היא צועקת ומשתלטת במשחק על הבנות. ואת עצמה מדמה לכוכב קטן שמאיר לבד. בהזדמנות זו גם סיפרה כי אותן בנות נוהגות לקפוץ על גבה ולהתלות עליה, דבר שלא נעים כלל לביתי, ופה היא כן הצליחה להביע עמדתה ולומר די. יצויין בזאת כי ביתי מאוד חברותית ונעימה ויש לה חברה טובה וחברות אחרות נוספות. לפעמים קשה לביתי לסרב גם לחברה הטובה. בבית לעומת זאת ביתי מאוד דעתנית ומגלה אסרטיביות .היא מסבירה את עמדתה על נקלה.ביתי ציינה כי בבית קל לה לסרב לי ולחברותיה קשה .מה דעתך? אשמח אם תסייעי לי. בשלב זה כפי שהבחנת למדתי על החוויה של ביתי תוך התייחסות לדימויים מאוד מפורטים ותיקפתי את הרגשתה. הייתי שם בשבילה וחשתי פתיחות עזה מצידה. מה כעת?

שלום רב, ברצוני להתעניין בקשר לבן של חברתי בן 6, שהחל תהליך גמילה בגיל שנתיים, כאשר מאז ועד היום ניכרות בעיות בתהליך. הילד מתאפק לאורך כל היום לפיפי ובלילה מרטיב באופן קבוע. נעשו נסיונות לקחת אותו לפיפי באמצע הלילה, אך זה עבד רק בחלק מהזמן (בהמשך היה מרטיב גם אם היו לוקחים אותו). מקלחת והחלפת מצעים הם עניין שבשגרה בכל בוקר משך תקופה ארוכה מאוד. באשר לקקי- הוא מתאפק עד כמה שהוא יכול ועושה רק כשכבר לא יכול להחזיק. ההורים היו בדעה שזה יעבור, וניסו מספר שיטות כמו התעלמות, הסברה, חיזוקים. ברמה המשפחתית- יש לו אחות קטנה עם צרכים מיוחדים. באופן כללי הוא ילד שובב הנוטה לקחת סיכונים ומתקשה לעמוד בגבולות. אציין שבימים שהוא מצליח להתעורר יבש הוא שמח מאוד. חברתי מתלבטת האם לפנות לטיפול, אם כן מאיזה סוג ולמי עליה לפנות ? (אציין שהם די חוששים מפסיכולוגים וכיו"ב) תודה רבה מראש.

תודה רבה על תשובתך. אנא, בזמנך, אודה מאד באם תוכלי לתאר בקצרה את השערותיך. כמובן שאעביר את המסר. מודה לך מאוד!

שלום רב , לי שני ילדים הבכורה בת 5+6 ואחריה בן 4+2 שנים. הילדה לא מאפשרת לאחיה להתבטא בחופשיות ברוב הסיטואציות אם זה בבית במשחקים כמו פאזלים ומספריי סיפורים או בסביבה בחוץ (ישנם מקרים רבים בהם הם מסתדרים יחד ומשחקים וצוחקים ומשתוללים יחד) כיום הם יחד בקייטנה ושם נאמר לי כי המדריכה דואגת להפריד ביניהם כי האחות לא מרפה. האחות אומרת שהיא מנסה לשמור עליו ולדאוג לו וכשאנחנו מסבירים לה כי הוא יכול להסתדר לבדו ויש לתת לו להתנסות לבדו זה לא כל כך עוזר. אני לא חושבת שהיא עושה זאת בכוונה אלא מתוך כוונות טובות. הדבר מאוד מעצבן אותי היא תמיד מתקנת אותו גם בדיבור היא לא ממתינה שינסה להסביר דברים לבד ,היא מדברת במקומו, מסבירה במקומו וזה מקומם אפילו אותו ולא רק אותנו ההורים. איך מתמודדים עם הסיטואציה הזו? אני מוצאת את עצמי צועקת אליה בגלל זה לא מעט בזמן האחרון, זה מתסכל!!! לילד יש קשיים בהתפתחות השפה והוא בטיפול אצל קלינאית תקשורת ואני חוששת שהסיטואציה הזו לא מאפשרת לו להתפתח כראוי. תודה מראש - לילי

שלום, בתי בת ה-5 נוטה לספר לנו שכל הזמן מרביצים לה בגן \ בקייטנה לדעתנו היא מקצינה לצורך משיכת תשומת לב אך מה שיותר מטריד זו העובדה שכאשר אנחנו מסבירים לה שעליה לעמוד על שלה, היא עונה שאם תעשה כך היא לא תהיה מצטיינת והיא חייבת להיות מצטיינת תמיד. מה עליי לעשות עם תשובה שכזו? כיצד לדבר איתה שלא חייב להיות מושלם\מצטיין תמיד? אני חוששת שהשאיפה שלה לשלמות ולריצוי הסביבה תהיה בעוכריה בעתיד תודה

שלום רב, הבת שלי בת 5. בתקופה האחרונה כשהיא לא רוצה משהו ( להמשיך לאכול, לישון במיטה שלה וכו..) היא מתלוננת שכואב לה משהו. פעם הידיים, הרגליים, הבטן. כשהיא מקבלת את שלה זה עובר. חשוב לציין שאני מאוד חרדתית, וכל תלונה על כאב אני לוקחת לבדיקת רופא, אבל אני כבר לא יודעת אם להאמין לה או לא. אני מנסה לדבר איתה על זה, אבל זה לא ממש עוזר והיא מתעקשת על שלה. היא ילדה מאוד רגישה ונבונה. אשמח לעצה בנושא תודה

היי. הבת שלי בת ארבע וחצי.. היא ילדה שמחה ומאושרת (בדרך כלל) בתחילת החופש הגדול רשמתי אותה לקייטנה של הצהרון שהיא הייתה בו בשנת הלימודים בגן..חשוב לציין כי הקייטנה היא בבעלות של אחותי שהיא בקשר מצויין עם ביתי והן אוהבות וקשורות מאוד. כמו כן היא מכירה את כל הילדים וחברה של חלקם. מאז צחילת הקייטנה היא לא מפסיקה לבכות כבר בערב שלפני ,ואז שמגיעים לקייטנה היא בוכה עד לרגע שאני מגיעה. מסרבת לאכול ולהשתתף בחוגים ולהכנס לבריכה. כל הזמן שואלת מה השעה(כל חמש דקות!!)והולכת אחרי אחותי לכל מקום.. היא מסרבת לשחק עם הילדים שמבקשים את חברתה ופשוט מתענה שם.. דיברתי איתה ושאלתי האם מישהו מציק לה? האם מישהו מפחיד אותה?השיבה שלא. שאלתי האם תרצה אולי קייטנה אחרת עם חברים אחרים מגן השיבה שלא.. אומרת שהיא רוצה להיות בבית עם אמא. אומרת שהיא רוצה את אמא ולא יודעת איך להתגבר.. כל הזמן פוחדת שאני לא אגיע לקחת אותה ודורשת לדעת את השעה שאגיע.. יש לציין שמעולם לא שיקרתי לה או שהבטחתי לקחת אותה ולא הגעתי לכן זה מאוד מוזר לי.. אמרתי לה האם זכור לה מקרה שלא הגעתי לקחת אותה או שהבטחתי משהו ולא קיימתי והיא משיבה שלא קרה דבר כזה. הסברתי לה שאני עובדת טאת המשמעות של העבודה שלי(שאם לא אעבוד יהיה לנו קשה לקנות דברים וכו) היו כבר מצבים שכבר כעסתי ויצאתי בהצהרות שאנחנו לא ניסע לחופשה השנתית ושהיא לא תעלה לגן חובה.. אני יודעת שעונשים ואיומים הם לא פיתרון.. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים מה לעשות בכדי לעזור לה.. האם מדובר בחרדת נטישה בגיל כזה?? מניפולציה ?? אשמח לחוות דעתכן ולעצות.. תודה, מיטל

שלום, לאחרונה יש בגן של בני (6) "מיתקפה" שמגיעה ממספר ילדים בגן שבאים אליו ואל ילדים אחרים בגן/קייטנה ואומרים לו שהם לא חברים שלו(למרות שהם כן) או אם תהיה חבר של הילד הזה והזה אני לא אהיה חבר שלך, או לך לילד הזה ותגיד לו.. לפני תום השנה התייעצתי עם הגננת שאמרה לבני שאם משהוא שולח אותו לילד אחר שלא יסכים ללכת ושאם משהוא בא אליו ואומר לו שהוא לא חבר שלו שיענה לו אז לא וילך לשחק עם ילד אחר ושלא ייקח ללב. הבעיה היא שהילד שלי מאוד רגיש ונעלב ולוקח ללב ומאוד מוטרד מזה, יש לו הרגשה שאין לו חברים וכשהוא אומר לי את זה אני שואלת אותו מיהם החברים שלו חוץ מאותו הילד וכשהוא אומר לי את השמות שלהם אני סופרת עם האצבעות ומראה לו שבעצם יש לו הרבה חברים. חשוב לציין שאותו הילד שמציק ילדותי ולא נחשב לילד "חזק" וכל פעם חובר לילד אחר. איזה כלים אני יכולה לתת לו שיוכל להשתמש בהם בגן בשעת אמת ? תודה

שלום, באופן כללי, אני נוטה להמליץ להורים להישאר בלתי מעורבים בחיי החברה של הילד שלהם, אלא במקרים קיצוניים של חרם חברתי או נידוי, או במקרים של היעדר מיומנויות חברתיות. את יודעת, ילדים יודעים להיות בוטים וישירים, והביטוי "אני לא חבר שלך", משמש לעתים קרובות בשעת ריב או קונפליקט. אני חושבת שהצידה הכי טובה שאת יכולה לתת לילד שלך בצאתו לעולם שמחוץ לבית, זה הביטחון שלך ביכולותיו, בכישוריו, בקסם וביופי שבו, וגם ביכולתו לפתור קונפליקט. נסי לשים לב למה שקורה לו כשהוא משחק עם חברים בבית, ולנסות להבין מה קורה לו בנסיבות של משבר או ריב. שם זה המקום לשכלל את הכלים החברתיים, ללמדו לוותר אך גם להיות אסרטיבי ויעיל, להתמודד בדרך עצמאית ככל האפשר, ולהשתמש במבוגר כשאין ברירה. כאשר ילד מגלה שההורה מגיב יתר לכל אירוע חברתי, הוא עלול להיות שקוע מדי בקונפליקטים, כדי להביא את המבוגר למעורבות. בעיני זה לא רצוי, ולכן ההמלצה שלי היא להניח ככל האפשר לילדים להסתדר בעצמם. בהצלחה ליאת

בבני בן ה6 שאובחן כסובל מODD (ללא ADHD). יש לו קושי לקבל דעות שונות משלו וקושי להתמודד עם תסכול, מה שמוביל להתפרצויות זעם אלימות. הפסיכיאטרית המליצה על טיפול פסיכולוגי (דיאדי) בשילוב עם ריספרדל (שמפחיד אותי מאד). הוא עולה עכשיו לכיתה א והחששות שלנו ההורים להשתלבותו גדולים. האם יש פסיכולוגים שמתמחים ב ODD גם ללא קשב וריכוז? אשמח אם ניתן לתת קצה חוט היכן להתחיל לחפש או לקבל שמות של פסיכולוגים באזור רעננה-הרצליה-רמת השרון

שלום טולי, פסיכולוג ילדים קליני הוא הכתובת לטיפול ב-odd, עם או בלי הפרעת קשב. הטיפול המועדף הוא cbt, ורצוי למצוא מטפל שכבר מנוסה בעבודה עם הפרעה עקשנית זו. בכל מקרה, חלק נכבד מההתערבות הטיפולית מתמקד בהדרכה הורית, וחשוב שתדעו זאת ותתגייסו. אמנם איני רופאה, אך אוכל לספר לך מניסיוני, שריספרדל נמצאת בשימוש נרחב בילדים (לא במינונים המשמשים כתרופה אנטי-פסיכוטית, שזה למעשה מה שמפחיד את ההורים), ויש לה השפעה מצויינת ויעילה, הן על ילדים עם חרדות קשות והן על ילדים עם התפרצויות קשות. אם את עדיין דואגת, בקשי מהפסיכיאטרית שתסביר לך מעט יותר ותרגיע אותך. לא נוכל להמליץ כאן על מטפלים באזורך, כי הפרסום אסור כאן, אך תוכלי לנסות להיעזר ברופא הילדים, יועצת ביה"ס, פסיכולוגית הגן, או אולי בפסיכיאטרית שאבחנה אותו. מאחלת לכם הצלחה והרבה כוח ליאת

ילד בן 2.5 חכם מאד אך נולד רעבתן.טורף אוכל ובעיקר לא עומד בפני מאפים ומתוקים. ממש מתחנן לקבל. יש לו אחות בת 7 חודשים אך כאמור הבעיה קיימת מיום שנולד. הוא כבר שמנמן

שלום שרה, נדמה לי שהכתובת לבירור הוא רופא הילדים שלכם. לעתים, המשאלה הבלתי פוסקת לאוכל משקפת בעיה פיזיולוגית או התפתחותית. בהיעדר בעיה ממקור אורגני, אפשר יהיה להפנותכם לאחת מן המרפאות להפרעות אכילה של הילדות (יש בשניידר ובאיכילוב, אך לא רק שם), בה תוכלו לקבל מענה רחב, הן פסיכולוגי-רגשי והן תזונתי. בהצלחה ליאת

בני אוטוטו בן 9, ילד שהתנהג רגיל ללא פחדים חריגים. לפני כחודש ילדה בכיתתו סיפרה לו והראתה לו סרטון של צ'קי הבובה הרוצחת ומאז הילד בפחדים , לא מוכן לשהות בשום חדר לבד בבית גם באור יום, מבקש שישנו איתו ואם לא אז לא נרדם לבד, בוכה שהוא מפחד להרדם ושהמחשבות על הבובה מטרידות אותו, הוא ממש מבוהל, יכול להשאר ער שעות בלי להרדם עד שבאים לישון איתו. הוא גם מתעורר לפעמים באמצע הלילה בפחד ועובר למיטה שלנו . לפי הבנתי הם עדיין מתעסקים בזה בכיתה (עכשיו בקייטנה) ועושים כל מני דברים מפחידים. הסברנו לו על ההפרדה בין מציאות לדמיון, על כך שזה לא אמיתי , ניסינו לדמיין יחד דמות שתגן עליו. כל זה ללא הצלחה הילד בהיסטרייה כשהוא לבד. הדבר היחידי שהוא מרגיש איתו מוגן זה ספר שהוא קורה או משחקי מחשב... אנחנו מתקשים להמודד עם זה. מה אתן מציעות לעשות?

שלום מורן, כל פסיכולוג ילדים מכיר היטב את הדמויות המככבות בסרטי האימה, ובסיוטי הלילה של הילדים. אני נוהגת להתמודד איתן בדרך יצירתית, ומיידדת אותן עם הילדים. כלומר, מנסה לתת ל"מפלצת" התורנית את ממדיה הריאליים. אני מסבירה לילדים את הרציונל שעומד מאחרי הוגי הרעיון (יצירת 'באז' שיווקי, יצירת עוררות, חרדה וגירוי שמיתרגמים לעניין ולהצלחה כלכלית). לאחר שהילד מצליח להבין "בראש" שאין כאן סכנה אמיתית, מגיע שלב החשיפה. אנחנו יוצרים את הדמות המפחידה מפלסטלינה, מה שמאפשר לילד תחושת שליטה וכוח (יכול לעצב אותה כרצונו, ואף למחוץ אותה בהינף יד). הילד מבין שהדמות שמפחידה אותו אינה אלא פרי יצירה של אדם אחר, כמוהו, שהשתעשע ברעיונות טפשיים שתכליתם לעורר פחד אצל מי שרק אפשר. לאחר שהילד מצליח לייצר בעצמו את הדמות, קל לו יותר "לתפוס מרחק" ממנה, להפוך אותה לידידותית יותר או למפחידה יותר, עד להקהייה של הפחד מפניה, ולעתים אפילו עד להתלהבות ממנה. הסתכלתי עכשיו בתמונות של צ'קי הבובה, וראיתי שממש קל ליצור כזו מפלסטלינה. נסי ותהני :-) אם הפחד נמשך למרות זאת בעוצמה שאינה פוחתת, התייעצי עם פסיכולוג ילדים ופעלי לאור המלצותיו. בברכה ליאת

רעיון נפלא, תודה!!

שלום רב, בני בן השלוש, ילד בריא בדרך כלל , סבל לאחרונה מבעיה רפואית במערכת העיקול , מה שגרם לכאבים וטחורים וירידת דם בזמן צואה. יש לציין שהבעיה טופלה , ומצבו הרבה יותר טוב, וכמעט ונעלמו כל התופעות , אך לצערי החוויות הקשות האלה הכניסו אותו למצב מאוד קשה, הוא מסרב להיכנס לשירותים ומתאפק יותר מיומיים, בוכה וצורח ועושה קקי במכנסיים מתקשה להירדם וקם בשעות המוקדמות של הבוקר, אינו מסכים להירדם במיטה שלו.. אני מרגישה שהילד חיי בפחד כל הזמן! אשמח לקבל ייעוץ והכוונה לגורמים מטפלים תודה רבה

שלום אדי, יציאות מכאיבות אכן יכולות ליצור קושי זמני במתן צואה אצל ילדים. ההתנגדות שמקורה בפחד, יוצרת עצירות משנית, שמחריפה באופן מעגלי את התופעה, ומובילה לעתים לדליפת צואה או עשייה במכנסיים. במקרה שלכם, מלבד הפחד מכאב, יש חרדה כללית, מה שלא תורם למצב. כפי שאת ודאי יודעת ומרגישה על בשרך, כאשר מתעוררת בעיה רפואית אצל הילד שלנו, מתעוררים הרבה מאד רגשות גם אצלנו, המבוגרים. לפעמים יופיעו חרדה ודאגה, ולפעמים הזדהות עם סבלו של הילד, אשמה, חוסר אונים או רחמים. הרגשות הללו, גם אם טבעיים ומובנים מאד, עלולים להחליש את יכולתנו לעזור בדרך יעילה לילד שלנו, שצריך אותנו רגועים ונוסכי ביטחון. כרגע, אני מציעה לך לקחת הרבה אוויר, להזכיר לעצמך שהרע מאחריכם, ולשדר לילד אמון וביטחון ביכולתו לחזור ולעשות קקי "כמו גדול". נסי להתאזר בסבלנות, לא לעשות עניין גדול מנושא הקקי, ולהניח לטבע לעשות את שלו. השתדלי לספק תזונה עתירת סיבים או לבקש מהרופא מרככים, כדי למנוע את העצירות. כשבורח לו בתחתונים, הישארי עניינית, לא כעוסה או נוזפת, ועזרי לו (במינימום מלל) להתנקות במהירות. גישה רגועה וסבלנית תפתור את הבעיה, ותעזור לו להיאסף מחדש אל תפקוד תקין. אם תראי שהבעיה מתמידה מעבר לשבועיים שלושה, פני להדרכה אצל פסיכולוג ילדים קליני, שינחה אתכם באופן יותר ספציפי. מה שחשוב זה להימנע ככל האפשר ממאבקים מחד, או מהזדהות יתר או רחמים, מאידך. בהצלחה ליאת

שלום, בני כמעט בן שש, עולה לכיתה א. ילד חכם, שמח, רגיש ומקסים. ממש לאחרונה -חודש האחרון החל לכסוס ציפורניים. מה לעשות? להתעלם? למרוח מרה? יש לציין שיש לי עוד 2 בנות בת 3 ותינוקת בת חודשיים. וגם שהאוירה בבית היתה קצת לחוצה בתקופה הזאת שאחרי הלידה. אני מאוד רוצה שזה לא ישתרש לו כהרגל מגונה. מקריאת כתבות בעניין אני מודאגת ממה שזה יכול לסמל. תודה!!

שלום קרן, כסיסת ציפורניים משקפת בדר"כ מתח פנימי, עצבנות או דאגה אצל ילדים, והיא נפוצה מאד ובעיני גם לא מאד מדאיגה. ברמה הפרקטית, אם תופסים את זה לפני שזה משתרש כהרגל, אפשר להיגמל. ראשית, חשוב לנסות ולטפל בגורמי הלחץ המזוהים (במקרה שלכם, למשל, המתח לפני הכניסה לכיתה א'), ולפעול להרגעה והורדת מפלס החרדה. במקביל, לנסות להעסיק את הילד - ובעיקר את הידיים - בפעילויות חלופיות, כמו מעיכת "כדור עצבים", מגנטים, קפיץ מתכת, וכיוב'. גם הקפדה על ציפורניים גזורות יכולה לעזור כאן. בכל מקרה, אישית, אני נרתעת ממריחת חומרים מרים על הציפורניים של ילדים, שעדיין אינם מגוייסים מוטיבציונית למשימת הגמילה. בהצלחה ליאת

שאלה חשובה לי לשאול: יש לנו ילד בגיל 5.5 שנים שאני אנסה להגדירו בהגדות מתומצתות. הילד מוכשר ברמות על, זוכר ומרוכז מאוד בכיתתו בגן, לא מפספס סיפור של הגננת וכו'(כך שאי אפשר לתלות את זה בבעיות קשב וריכוז). הילד לא "מסופק" באופן קבוע, יכול לעבור ממשחק למשחק, וכך הרבה פעמים ללא מנוחה. הילד תמיד לא מרוצה ממה שמקבל ברגע שאחים שלו גם קיבלו אותו דבר (הוא רוצה יותר). הילד לא מסופק ממשחק שקט בבית הוא צריך לעשות משחקים מטורפים כולל סיכונים טיפוס וכדו'. וכן לא מסתפק במטלות שעושה בצורה נורמלית אלא חייב לעשות הכל בצורה מושלמת, והיה ולא הולך לו יכול להפוך את העולם.. וכן בבית כל הזמן אם לא מעסיקים אותו הוא מתפרץ ומציק לאחיותיו הקטנות. תמיד מנסה את הגבולות של ההורים והגננות בצורה מטורפת. חייב להיות דומיננטי בחברה בצורה יוצאת דופן, וכן בבית משתלט על חפצים של האחים הקטנים, שאלתי הקטנה היא : האם דבר זה אמור לחלוף עם הגיל או שחייבים לטפל בשביל שלא יחריף ומה הטיפול? ובקשתי הקטנה: אם אפשר להמליץ על ספר שיוכל לעזור לנו להתמודד ולהעלותו על דרך המלך, אודה ע"כ מאוד!

שלום שרה, התמונה שאת מתארת אינה מוציאה מכלל אפשרות קיומה של הפרעת קשב וריכוז, אך בהחלט יכולה לשקף גם מצבים רגשיים אחרים, כמו חוסר בשלות רגשית (קושי לעמוד בתסכולים), בעיית וויסות, פינוק-יתר, ועוד. אני חושבת שאם היית יושבת אצלי בקליניקה ומתארת את מה שתיארת כאן, הייתי מבקשת דו"ח מפורט מהגננת, ואולי גם שולחת לאבחון. מה שאני מנסה לומר לך, זה שבמצבים מסוימים רצוי לפעול בעזרתם של אנשי מקצוע, ולא לחכות שזה יעבור או ללמוד מספר איך לנהוג. קשה לי להמליץ על ספר מתאים לפני שברורה לי האבחנה שלו. ממליצה בחום להגיע להערכה מסודרת אצל גורם מקצועי (פסיכולוגי-התפתחותי), ולפעול בעצתו. תבדקי עם רופא הילדים שלכם אם אתם עדיין יכולים להיבדק בגיל זה במכון להתפתחות הילד. אם לא, הכתובת היא פסיכולוג ילדים קליני או התפתחותי. בכל מקרה, הדרכת הורים יכולה להיות מועילה מאד, ולסייע לכם בהתמודדות, תהיה האבחנה אשר תהיה. בהצלחה ליאת

ילדה בכיתה א', בת להורים פרודים, האמא מסיתה בצורה חמורה את הילדה כנגד האבא, ולוקחת ממנו כמעט לחלוטין סמכות אבהית,שולטת ומנתבת את כל התקשורת דרכה, כמו גם זמני מפגש של האבא עם הילדה .. לאבא בת זוג חדשה והיא בהריון... איך ומתי מספרים לילדה, האם ליזום לומר לה או לא (בהסתברות גדולה שהמידע יגיע אליה מאנשים חיצוניים, שיראו את הבת זוג החדשה שבטנה גדלה) תודה רבה

האם אתה אביה של הילדה?

שואלת מישהי שמכירה, ומנסה להבין מה עושים הכי טוב לטובת הילדה בנסיבות האלו

את יודעת, כשהורים מתגרשים "לא טוב", יש תקופה לא מבוטלת שבה ניתזים גיצים לכל עבר, כשהילדים בתווך, נחבלים ומיטלטלים, קרועים בתוך קונפליקט נאמנות, ומתקשים להכיל את כל זה. בשלב זה, גפ ההורים פגיעים מאד, וגם אצלם מתעוררות לא פעם פנטזיות ודאגות לגבי מה שקורה אצל ההורה האחר. הסתה של הורה אחד כנגד האחר היא בבחינת "חטא על פשע", ורוב ההורים - לפחות ברמה המודעת - משתדלים לא לעשות זאת. לא ברור מה באמת קורה במשפחה שאת מתארת. לא בטוח שיש הסתה, ומוטב להתייחס בזהירות לאפשרות כזו, ולא להתלהם כלפי הצד שכנגד. אני רוצה להזכיר, במידה של צער, שבמרבית המשפחות שאינן גרושות, עיקר נטל הטיפול בילדים מוטל על האם, ולכן, באופן טבעי, אחרי הגירושין אימהות מתקשות לסמוך לחלוטין על האב, ולהעביר אליו "בעינים עצומות" את הילדים למשמרת. הן ממשיכות להישאר קשובות ודרוכות גם לנעשה אצל אבא, לאו דווקא מתוך רצון להרע. היי קשובה לאפשרות הזו, ושגררי אותה במידת יכולתך גם אל האב. לגבי בת הזוג של האב - איני מכירה את טיב הקשר בינה לבין הילדה, ואת מידת המעורבות שלה בחייה. באופן כללי - מה שפחות סודות יותר טוב, כאשר את המידע יש לתת בצורה רגישה ומתחשבת, ולקבל בהבנה כל תגובה אפשרית, כולל תגובות שליליות, אם יהיו כאלה. בברכה ליאת

שלום רב, אני אבא של שלוש ילדות 16.5, 13.5 ו6.5. אני רוצה להתייעץ על ילדתי בת ה13.5, כפי שקראתם בכותרת יש לה בעיה חמורה של הגינה. כל משקשור להגיינה אישית חייבים להתחנן אליה כדי שתעשה את הדברים הבסיסיים: לצחצח שיניים בבוקר ( לדבריה היא חייבת לצחצח לאחר א.בוקר בגלל ה"טעם" של הצחצוח- אני ואשתי חושבים שזה תירוץ, הא.בוקר שלה זה רק שתיית שוקו), להסתרק אחרי אמבטיה ( ויכוחיים אינסופיים ולרוב היא לא מסתרקת ). היא שעירה בכל הגוף: שפם היא לא מוכנה להוריד, הולכת לרוב עם בגדים ארוכים(גם הקיץ) רק כאשר יש אירוע או הולכת לבריכה אז היא מטפלת באופן חד פעמי בשיער בגוף. לאחרונה מצאנו תחתונים מוכתמים עם דם (אשתי דיברה על נושא המחזור החודשי ואיך לטפל בכל הנושא )מוחבאים בארון שלה ובסל כביסה. לאחר הסברים ומריבות לא נראה שהיא לוקחת את הנושא לתשומת ליבה ועושה משהו בנידון כדי לשנות ולשפר את המצב. לא ציינתי שהיא פרנואידית לגבי נושה הדם: לא יכולה ליראות טיפת דם, אבל מדובר על טיפה. היא נכנסת ללחץ והיסטריה. היא ילדה טובה עם לב רחב, זו דעתם של הרבה אנשים סביבנו, אך היא עקשנית מאוד, היא רוצה להגיד את המילה האחרונה ולקבוע. אני רוצה לציין שאני ואשתי מטופחים ודואגים למראה החיצוני שלנו. כמו כן, הילדה הגדולה שלנו גם כן, כל הזמן מטופחת ולבושה בהתאם. אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות... העלתי לאשתי אתמול לאחר מריבה גדולה עם הילדה את נושא הייעוץ הפסיכולוגי. מה דעתכם? תודה מראש.

שלום, בני נוער (בדר"כ יותר בנים, ולפחות עד גיל מסוים) יכולים להיות מרושלים למדי, עד כדי התרסה של ממש ו"פגיעה אקולוגית" בסביבה. אצל בנות זה קצת יותר חריג, ולכן יש אפשרות שכרגע מדובר בסוג של מרד או סוג של "תקשורת" אתכם, או בסוג של התגוננות מפני הנשיות שהגיעה בבת אחת בלי שתהיה מוכנה לקראתה היטב. יכולות להיות, כמובן, סיבות נוספות. אני מציעה להגיע להתייעצות עם פסיכולוגית ילדים, אך תחילה רק כהדרכה והכוונה עבורכם. במידת הצורך, ולפי שיקול דעתה של המטפלת, אפשר יהיה לצרף גם את בתכם. כרגע, הייתי מתחילה בהדרכת הורים בלבד. בברכה ליאת

תודה על תגובתך המהירה. ייתכן שזה אכן "מרד", אך אני מציין שהילדה קיבלה שיחות מראש ואשתי הכינה אותה לקראת המעבר לגיל ההתבגרות... נושא צחצוח השיניים למשל הוא נושא ישן שאנו רבים איתה מזה שנים...