פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

הוא לא מדבר לא משמיע לא קולות של חיות וגם לא מרבה לאצביע ומשמיע קולות ממש ראשונים אבל מצד שני הוא כן מתקשר, מחבק משחק עם ילדים

הבן שלי בן 5. הוא ילד חייכן, מצחיק ועם חיוך תמידי. כאשר הוא נפגע ממשהו הוא נוטה לבכות בצד מבלי שיראו אותו , משתלט על הבכי לבד ומשדר אחר כך שהכל תקין. אנחנו מאוד מעודדים אותו לדבר על הרגשות שלו ושזה בסדר גמור לבכות ולהראות את זה גם. מאוד מדאיג אותנו האם יש הסבר לתופעה?

שלום בשבועיים האחרונים הבת שלי אוספת כל נייר או דבר אחר מהרצפה ולא מסכימה שנזרוק את האשפה . היא בכיתה ג' וזה כבר שבועיים ככה היום המורה עידכנה שזה קורה גם בכיתה והיא אוספת כל נייר שנופל לילדים ולא מסכימה שיזרקו את הזבל של הכיתה לפני שבועיים היא הייתה בבית שהמנקה שלנו הייתה אצלנו וראתה שהמנקה זרקה לפח הרבה יצירות שלה. מה ניתן לעשות?

שלום, עברתי לאורך השנים חוויות רבות וקשות עימן התמודדתי. אני אמא גרושה לארבעה ילדים כיום, לאחר שאיבדתי את ביתי האמצעית (חלתה בשיתוק מוחין) בהיותה כבת 21 לפני מספר שנים. יש לי שני ילדים נשואים ושני ילדים קטנים. בני ובתי בני 10 ו- 11 טופלו במשך שלוש שנים על ידי עוסית לפגיעות מיניות (שניהם חוו פגיעה מינית מתמשכת על ידי קטין בן משפחה). אירוע הפגיעה יצר קרע ביני לבין אמי ואחותי, משום שבחרו לקחת צד באירוע, לטובת הפוגע הקטין. במסגרת הטיפול קיבלנו גם הדרכות הורים וטיפול משפחתי. אני חליתי לפני מספר שנים בסרטן שד והחלמתי. לאחר הטיפול בטראומה המינית של בני, הוא קיבל טיפול באומנות במשך תשעה חודשים לעיבוד המבנה המשפחתי ותכנים פנימיים נוספים. אנחנו גרים במתחם של דירת שתי קומות. בקומה הראשונה גרה ביתי הנשואה, בעלה ושני ילדיה הקטנים. בקומה שנייה אני ושני ילדיי בני 10, 11. ובדירת סטודיו בתוך המתחם גר הגרוש שלי, האב של ילדיי. ברצוני למקד את הקושי שלי מול בני בן 11. אני עובדת שעות רבות מחוץ לבית, כשרוב הזמן הוא בבית עם אחותו הנשואה וילדיה (שומר עליהם, משחק איתם). נוח לי מאוד שביתי הבכורה מסייעת לי, ומטפלת ברוב הדברים הקשורים לבני כולל קשר עם בית הספר. אני מיודעת בהכל אבל בשל אילוצים נעזרת בבתי. הסברתי למטפלת באמנות שאנחנו משפחה בסגנון אחר, גרים ביחד כולם ומסתדרים יפה גם אם יש גירושים. לא מזמן יצאנו לנופש משפחתי כולם ביחד והיה מושלם. אך אומר שאני לא מרוצה מהתנהלות בני בן 11: הוא מתפזר, לא מצליח לאסוף את עצמו, מתקשה להחליט מה לעשות קודם. בבוקר הוא בכלל מתפרץ בזעם כשהוא לא מספיק כלום. השנה עבר לבית ספר אחר כיתה ו, וציוניו ירדו, לא לומד טוב, אך מבחינה חברתית משגשג ומצליח. המטפלת באמנות ציינה שהוא לא רגוע, מתחיל ומפסיק לעבוד באומנות ולא מסיים. רוצה לתפוס הכל מהכל. המטפלת ציינה שבמשך תשעה חודשים הוא לא הצליח ליצור את משפחתו בפלסטלינה כפי שבחר. את דמותו יצר פעם שנייה לאחר שלא היה מרוצה ממה שיצא. אני חושבת שיש לו בעיית קשב וריכוז. אני מוטרדץ ממנו ולא יודעת מה לעשות. עזרתך בבקשה

שלום רב. בתי בת ה7 נוגעת באיזור הריסים המון ולעתים אף תולשת ריס. אני לא יודעת איך לעזור לה. כשאומרים לה להפסיק היא מפסיקה לרגע וחוזרת להתעסק עם האזור. תודה מראש

בני בן 7 והוא דווקא ילד דיי בוגר, ואמנם קורה ממש הרבה שהוא מדבר כמו תינוק ומתנהג בתינוקיות, נמרח עלינו ועל הרצפה וכו' מה אפשר לעשות כדי לבגר אותו

היי...אני מנהלת בית ספר יסודי, אשמח לשמוע דעתך/ עצתך בעניין תלמידים הלומדים בכיתות חינוך מיוחד בבית ספר רגיל, כיתות ג ה , ו. אני מבחינה בהצפה של התנהגויות אלימות בבית הספר, הן של התלמידים בינם לאחרים והן כלפי הצוות החינוכי, זריקת כיסא, אבן, קללות, בעיות משמעת קשות רק עם אותם תלמידים ספציפיים בכיתות חנמ.כל יומיים אני שומעת ממחנכת על התנהגות בעייתית של מספר תלמידים. אני שמה לב לכמות גדולה של השעיות של תלמידים כעונש. השעייה פנימת או חיצונית בבית. מרגישה שזה קצת מיצה אץ עצמו והצוות כבר עייף מההתמודדות האינסופית. כמובן שייש מערך של מטפלות באמנות ושיתופי הורים, אך המענה הוא לא מספק. מוטרדת ומוצפת מהעומס הרב של התלמידים המאתגרים ומתקשה למצוא מענה אחר מלבד השעיות. מה דעתך? אציין כי אני מנהלת חדשה, סו שנה שנייה.

היי, אח שלי איים עליי בסכין כשהייתי בגילאי התיכון, הוא קטן ממני באיזה 3 שנים לפחות. הוא היה כבר אחרי בר מצווה, משהו כמו 15... זוכרת את הסיטואציה מאד מפחידה, זה אח שהייתי רבה איתו המון (גם אחיות אחרות רבו איתו, הוא רב עם כולם) והוא באופן כללי מאד לא שלט בעצמו, פעם כשהייתי ממש קטנה הוא זרק עליי קופסא גדולה של משחקים על הראש. בפעם הזאת של הסכין כנראה רבנו, הוא כעס מאד והלך להביא סכין מהמטבח. זוכרת עד היום את הסכין - אלה שמשתמשים בהם לחיתוך בשר, גדולה מאד (היום אני בת 23). היינו רק שתינו לבד בבית וההורים שלי לא היו, זוכרת שגם לא הרגשתי יכולת כאילו לפנות אליהם לעזרה הייתי פשוט חסרת אונים ויש לי קצת דיסוצאיאציה על האירוע כאילו איך זה נגמר אני לא זוכרת. כן אני זוכרת שהוא היה לגמרי רציני ולא עשה את זה בצחוק או מתוך חוסר מחשבה, כאילו הוא לגמרי רצה להרוג אותי... השאלה שלי האם זה נורמלי? זה משהו שילדים רגילים עושים בגיל הזה? לאחרונה הבנתי שאחיין שלי בן 13 גם איים על אמא שלו בסכין ואמא שלי התיחסה לזה בשעשוע... מנסה להבין האם מה שחוויתי הוא דבר רגיל שקורה להרבה אנשים ואני לא צריכה לעשות מזה עניין או שמדובר בסוג של טראומה שהולכת איתי. לא זוכרת שההורים שלי דיברו איתי על זה אחרי או משהו, זה היה מושתק שנים עד כדי שכמעט חשבתי שדמיינתי. מנסה להבין גם איך הם היו אמורים להגיב? מה הורה צריך לעשות כשהילד שלו מאיים בסכין על ילד אחר מתוך מריבה? האם יש בגיל שלו משהו שמראה על חומרה יותר של המעשה והיה צריך לפנות למישהו מקצועי? אשמח לשמוע את דעתך, מעניין אותי מאד לסדר לעתמי בראש את מה שקרה. תודה מראש!

שלום ביתי בת 16 חוותה פירקוסים פעם ראשונה בחיה ,לאחר בירור בבית חולים לא נמצא סיבה לפירקוס, מה שלנו ידוע שהלימודים מאוד קשים בתקופה זאת , היא ילדה מאוד מצטיינת אך לומדת קשה. בנוסף מצאנו על אחד מדפי הלמידה שהיו לה קשים במיוחד ציור של גולגולת ועניים עם דם. האם אפשר לסיק מסקנה כלשהי מהציור הזה. חשוב לציין כי לא היה נראה כל פחד או קושי לפני, הילדה משדרת רוגע ושלווה . עד לאותו מקרה שבו שיתפה כי מקצוע מסויים קשה לה במיוחד.

הקטנה שלי בת כמעט 3 חכמה משחקת נהדר עם אחותה בת 4.5 יוזמת ועומדת על שלה בבית. נכנסה לפעוטון של 10 ילדים בספטמבר לשנת הכנה לפני גן עירייה.לכאורה הסתגלה בסדר אין בכי,אוכלת ,גמולה בלי בעיות. בהתחלה נשארה במקום אחד כנראה כדי להמנע מאינטראקציה עם הילדים היום מסתובבת בגן אבל לפי הגננת לא רוצה לשחק עם אחרים. לא נענת לניסיונות שלהם לשחק איתה. מתוארת כפסיבית שמעדיפה לשחק לבד וגם לא בוחרת לעצמה משחקים. שונה מאד מהבית. בגן משחקים אם יש ילדים אחרים נאחזת בי ואם מתקרב אליה ילד כשהיא על מתקן היא תלחץ ותרצה לרדת. אני מניחה שמדובר בחרדה חברתית. אני אזום מפגשים אחת על אחת. מה עוד אפשר לעשות כדי להקל עליה?

תודה רבה רבה על הנירמול .זו אכן היציאה הראשונה שלה מהבית למסגרת. והגננת לצערי מצפה ממנה ליותר מדי, מהר מדי. מה שהלחיץ אותי שלא לצורך. אני אזום מפגשים חברתיים ובעיקר אזכור שיש לי ילדה נהדרת שמוצאת את הדרך שלה בקצב שלה לחיים בחברה.

נמצאת בקשר כבר 4 שנים. לבן הזוג ילד בן 10 במשמורת משותפת. הילד מכיר אותי שנה וחצי. הוא לא יודע שאני בת זוג אלא חושב שאני מטפלת שלו. התקדמנו ממש לאט. יש לי קשר מעולה עם הילד הוא אוהב מאוד ויש יחסי אמון. ערכתי לבן הזוג יום הולדת יחד עם הילד. ולראשונה בן הזוג החליט להכיר לי את בני משפחתו ואמר לילד שיזמין בסוף החגיגה שערכנו שלושתינו, את אחיו וילדיו הקטנים. אבל אז הילד הגיב בצורה קשה. התנגד נחרצות. אמר בסוד לאביו שהוא אוהב את בני הדודים. אבל לא הסכים שהם יגיעו כשאני נמצאת. אביו לא הצליח לחלץ ממנו נימוק. לבסוף הזמין את האח ללא הילדים. כי עם זה לילד לא הייתה בעיה. אני לא יודע מה הסיבה להתנגדות? מאוד מוטרדת ומודאגת. השלב הבא היה אמור להיות שאנחנו מסםרים לילד על הזוגיות. לילד יש קשר פתוח סימביוטי וקרוב מאוד עם האבא. ולמרות זאת לא נתן לאב נימוק. לא יודעת כיצד נתקדם מכאן? ובעיקר מה גרם להתנגדות הקשה. הילד גם רצה שכשהאח יגיע אשאר איתו בחדר אבל האב לא הסכים. כל השיח בינהם התנהל בחדר ולא לפני. עיקר השאלה שלי היא מה הסיבה להתנגדות? ומה ניתן לעשות, כיצד מומלץ להתקדם מכאן? דואגת - מה אם הילד יטיל וטו כשיסופר לו על הזוגיות. אני ממתינה לזה 4 שנים.

תודה על תשובתך. אנחנו רוצים לספר לילד. האם לדעתך עדיף שאהיה נוכחת? האם יש לך המלצות לאיך לספר לבן של הבן זוג ? בן הזוג כמובן יאמר שרק עכשיו התחלנו להיות בזוגיות. יש חשש שהילד קשור אלי ואז יחשוב שאביו לוקח אותי ממנו ולחילופין שהילד יחשוש שהאב יהיה פחות טוטאלי לילד. . בכל מקרה גם אחרי שנסםר אנחנו לא נעשה שיניים מול הילד עד שנראה את תגובותיו בהתנהגות

ילדה בת 3 שנים הורידה מכנסיים לנכדתי בת 3 שנים בגן. גננת לא דיווחה. רק הנכדה סיפרה. איך הכי נכון להגיב? תודה

שלום רב, בני תלמיד מצטיין בכיתה ט. עם השנים אני נוכחת במגמה מתחזקת של אי - עשייה. הילד "נולד עייף וחי בשביל לנוח". מבחינתו הבילוי האולטימטיבי זה לא עשות כלום / לרבוץ ולשחק בנייד. שום תחביבים, שום תחומי עניין, שום דבר שמעניין או מסקרן אותו. עושה אימון כושר פעמיים בשבוע כי אנחנו מכריחים. משחק מידי פעם עם חברים במחשב, ונפגש לעיתים עם חבר/שניים בעיקר לצורך הכנת מטלות לביה"ס. מתחמק מכל מטלה בבית - עושה "חצי עבודה" - לדוגמה רוקן רק קומה אחת במדיח. כשמעירים לו עונה "לא שמתי לב"... כל מי שמסביבו הורים/חברים לכיתה/ בני דודים / סבים וסבתות - פעילים - אם זה תחביבים, עבודה, בילויים.. איך אוכל להניע אותו להתחיל לזוז? אפילו ברמה של לתכנן בילוי עבור עצמו הוא לא מוכן לפעול. מה אפשר לעשות?

זה בדיוק העניין... הקטע של ההצטיינות בלימודים גם נעשה בסוג של "לצאת ידי חובה" - הוא ילד מאוד חכם עם תפיסה מהירה ומגיל צעיר תמיד הצטיין בלימודים ותמיד תוגמל על כך - גאווה ועידוד מהמשפחה, הערכת המורים וכו'. זה גם משהו שמזוהה איתו בכיתה - מורים משבחים אותו ותלמידים מרבים להיעזר בו - הוא עושה את המינימום (מדגישה - מינימום) כדי לשמר את זה - לדוגמה: מקפיד להקשיב בכיתה כי חוסך לו זמן בחזרה למבחן, מקפיד להתנהג למופת כי מזכה בנק' בונוס מהמורים. במטלות/שיעורי בית תמיד עושה את המינימום הנדרש - אם ביקשו בשאלה מסוימת לתת "לפחות 2 דוגמאות" תמיד ייתן רק 2 דוגמאות. פעם אחת הגיש מטלה עם המון מחיקות וקישקושים כי "לא היה לו כוח לכתוב מחדש על נקי, ובטח המורה תקבל את זה..." (המורה העירה לו, והתריעה שפעם הבאה יירד ניקוד) אם מורים נותנים מטלת בונוס או יש פעילות בית ספרית שהיא לא בגדר חובה, אף פעם לא משתתף / לוקח על עצמו משימה / מתנדב לכלום - גם דברים שלא דןרשים עשייה - אפילו ברמה הכי בסיסית של להביא משהו לבית הספר...

שלום,אתמול בני בן ה9 סיפר כי הוא שם לב שכשהוא רואה סרטונים עם גברים חזקים הוא מרגיש שהוא רוצה ללכת איתם מכות והפין שלו מתקשה. אמרתי ככנראה שהיה לו פיפי. הוא אמר שאכן היה אבל טוען שזה לא קשור. הבטחתי שאבדוק את העניין…בעבר שמעתי אמירה שכזו שכשבא לו להרביץ הפין שלו מתקשה. אשמח לדעתך

שלום!זאת שוב אני ,הילד הזה גם סיפר לי שאבא שלו זרק אותו ואת אמא שלי והוא לא מדבר איתו אמרתי לו שגם אני לא מדברת עם אבא שלי... ואז כתבתי לו "לא רציתי להכאיב לך מתי שסיפרת על אבא שלך ,אני מבינה שזה כואב אן אתה צריך משהו אתה יכול לפנות ,יצא בן אדם טוב וזה חשוב לא כולם כאלה הכול הייה בסדר" הוא לא קרא את זה אפילו,יש לנו קבוצה שם הוא ענה גם לי אבל בפרטי לא איך להבין את זה, למה? ולפני זה שלחתי את חברה שלי לשאול מה הוא חושב על כול אחד היא אמרה שהיא לא הספיקה לשאול עליי כי מישהי נכנסה ,ושמתי לב שאחרי זה הם התקרבו... הם ריכלו עליי? יש דרך לדעת אם היא משקרת? תודה!

אני דודה פעילה ל 3 אחייינים(7/5/1). הקשר קרוב מאוד מבחינת תדירות ומבחינת שיתוף של האחיינים בדברים שהם חווים לטוב ולרע.עד היום הגדולה הביעה משאלה מול ההורים שלה ולעיתים מולי שהיא רוצה שיהיו לי ילדים וענינו שיהיה בעתיד.לפני מס' ימים שאל האחיין בן ה5 בישירות את אחי למה אני עדיין לא אמא ואחי הציע לו לשאול אותי.לאחרונה התחלתי טיפולי פוריות(יחידנית).האחיינים לא יודעים.מניחה שהשאלה של האחיין תגיע אליי בקרוב.באיזה אופן כדאי לענות?

תודה על המענה. המטרה היא לא לספר על טיפולי הפוריות ולא לטפח אצלם תקוות. אבל כן להביע את הרצון שאני רוצה ומקווה להיות אמא אלא שפשוט עד עכשיו לא מצאתי את האדם הנכון ואני מקווה שזה יקרה במהרה ושיהיו להם בני דודים לשחק איתם

שלום רב, בני בן 15. החל בהתבגרות מינית יחסית מוקדם - "גילה" את האוננות כבר בגיל 12. בהתחלה היה סקרן ומודאג, הסברתי לו שמדובר בתהליך טבעי ונורמלי לחלוטין, ושהדבר מעיד על כך שהוא בריא והכל בסדר ושיהנה. כעבור כמה חודשים הוא התחיל לפתח דאגות ורתיעה מנוזל הזרע - בהתחלה שמישהי חלילה תיכנס להריון אם היא תבוא במגע עם שאריות, כתם , טישו שבפח וכו. הסברתי שמדעית אין מצב שיקרה והצעתי לו להיפגש עם הרופא בקופת חולים (הוא מאוד מעריך אותו ) לשיחה על מנת שיסביר לו את כל ההיבטים הפיזיולוגיים באופן מוסמך ושלם. הוא סירב כי זה מביך אותו. מאז החששות קיבלו "טוויסט" ובשנה האחרונה עברו לכיוון של: "כל פעם שזה נןגע בי אני מרגיש מלוכלך, ואם אני נוגע במשהו אני חושש שאלכלך (גם אם כבר התרחץ) וכו'". כתוצאה מכך התפתח טקס רחיצת ידיים ומקלחות ארוכות במיוחד כדי "להיטהר". הוא ממש אומלל והמחשבות סביב הנושא ממש משפיעות לו על סדר היום והבחירות/הימנעויות שעושה. הוא רוצה לשפר את המצב אבל חושש ומובך נורא לשוחח עם מטפל/ת. מה עושים?

תודה רבה על המענה. העניין הוא, שכבר היינו ב"סרט הזה". לבקשתו היה לפני כחצי שנה בטיפול פסיכולוגי. הסברתי למטפל מבעוד מועד שיש עניין של טקס רחיצת ידיים ושאני חוששת שמדובר בנסיון לשכך חרדות. היו כ-10 מפגשים במהלכם בני היה פתוח וקשוב אבל נעצר כשהמטפל החל להציע כלים ושיטות למיתון החרדה והצורך בטקסים. הוא תירגל כדי לצאת ידי חובה ולבסוף בני אף סיים את הטיפול ביוזמתו ובאופן חד צדדי. יש מצב שבחרנו מטפל שאינו מתאים (למרות שהכשרתו ובשיחה מקדימה זה היה נראה מתאים) , לכן עכשיו אני מנסה לנקוט משנה זהירות, כי כבר יש חווייה שהיא כביכול שלילית/מאכזבת בתחום. ידוע לך אולי אם יש אפשרות להדרכת הורים בנושא? תודה רבה

תודה רבה :)

יש לי תלמיד בכיתה ו חינוך מיוחד. התלמיד מרבה להעלות תכנים מיניים בכל הזדמנות. בעבודה שקשורה ליצירת תעודת זהות, הוא הדביק שתי בחורות לבושות בגדי ים, ועשה תנועה שהוא יושב עליהן. במשחק בחול הוא לקח בובות של דמויות אנושיות והמחיש סיטואציות של אונס, בובה של אנס שפוגע פיזית ומינית בבובת סבתא או בובה של ילדה. ואז הוסיף סידרה שלמה של פגיעות אלימות של אחד בשני ופעילות מינית של סקס בכפייה ובאונס. הוא משתמש במילים כמו "חזק" "עמוק" בשיח כיתתי ללא הקשר, (מעלה ניחוח מיני). לאחרונה הבחנתי כח בסוף השיעור הוא הניח את ראשו על כתפי, כמו תינוק, ואמר: תודה לך על שיעור יצירה. מה דעתך? האם זה מותאם? ברור לי שבגיל זה ההורמונים חוגגים ועיסוק שלו במין טבעי, אנושי ומובן.

שלום ,יש מישהו בשכבה שלי שאני לא ממש מבינה אותו. הוא מדבר אליי מבלי להסתכל אליי,לפעמים הוא מסתכל בעיניים ואז על הידיים שלו... הייתה פעם אחת ששאלתי אם אני יכולה להתייעץ איתו ,הוא אמר בטח וחייך ,ואז הוא אמר שאני לא צריכה לפחד להתייעץ עם מישהו והשאלה הכי טיפשה בעולם זו זו שלא שואלים אותה. הוא אמר לי מה שהוא חושב ,ואז התחיל לדבר על נושא אחר והתחיל לספר שהוא היה במחנה ושתה עם המנהל של המחנה ואפילו נתן לו לעשן,הוא הפסיק לשתות לבד כי הבין שזה לא טוב והוא רוצה גם להספיק לעשן(יש להם עצות שאני אתן לו בבקשה?) הוא אמר שזה נורא קשה,כי ההורים שלו מעשנים וכמעט כול החברים.... דיברנו ואז שנכנסו חברות שלנו ,הוא אמר אני סיפרתי לה הרבה דברים ואז קם ופשוט הסתובב בכיתה והפסיק לדבר... וגם שמתי לב שאיתי הוא מתנהג אחרת פחות מקלל יותר שקט... עם ילדות אחרות הוא כמו נוגע בצחוק והם מתחילים בצחוק לריב ,איתי הוא לא כזה,או שרגע אחד הוא פתוח ואז סגור וקר ...הוא שונא אותי? חושב שאני מוזרה?אני רוצה יותר להתקרב אליו ,איך אפשר?

שלום רב. אנחנו הורים גרושים. יש לנו שני ילדים. אחד בן 7 וילדה בת 8.3. הילד סובל בחודשיים האחרונים משינוי התנהגות קיצונית המתבטאת אצלי בבית. הוא מתעצבן מאוד בקלות, צועק ומתפרע בבית, משליך דברים. יש לציין שהוא ילד טוב וחכם ואין לו בעיות התנהגות בבית ספר , ההיפך, טוב לו מאוד בבית ספר. אנחנו נמצאים במשמורת משותפת שנכפתה עליי. הילדים סבלו מאלימות האבא עוד לפני ההחחטה הזו אך כיוון שהיו מאוד קטנים לא הקשיבו לדבריהם . כעת הילדים גדולים ומספרים לי על התעללות נפשית ולפעמים שימוש בכוח בלתי סביר בעיקר כלפי הבן שלי. הילד אומר לי שלא רוצה את אבא שלו שאני אתחתן כבר עם מישהו אחר שיהיה לו אבא אחר , אומר שנמאס לו מהחיים ומספר על התעללות נפשית של האבא בו ושימוש בכוח פיזי. הילדה מאשרת את דבריו. הילד נפגע מכך מאוד ונהיה אלים ועצבני אצלי בבית. אני מנסה לעזור לו, פניתי ליועצת בית ספר ולפסיכולוגית. היועצת שוחחה איתו אך הוא לא משתף אותה בבעיות אלו . אני מתוסכלת מאוד ולא יודעת מה לעשות בנדון. הילד סובל וגם אני סובלת ודואגת לו. תמיד מבקשים הוכחה או צילום של דברים גם בבית משפט אך אין לי אפשרות לעשות את זה כמובן. מה היית מציעה לעשות ולאן לפנות?

היי:) אני אמא לילד בן 10 חודשים, אני מעוניינת לעבור הסבה מקצועית למטרת רישיון הוראה שדורשת ממני שינה מחוץ לבית במתכונת הבאה- ראשון ושני לינה, חזרה לבית בשלישי, ואז חזרה ללינה ברביעי עד חמישי. הכשרה זו תערך למשך 5 שבועות והילד יהיה כבן שנה וחצי. הילד יהיה עם בעלי ומאחר והוא סטודנט, אמא שלי תעזור בשני ורביעי, שאלו ימי הלימודים שלו. אני לא דואגת לרווחה של הילד אך אני כן חוששת לקשר שלנו, אני מאוד קשורה אליו וכך גם הוא ואני מפחדת שהוא יביע כלפיי כעס ויהיה קשור אליי פחות ובכלל שהקשר שלנו ייפגע והתקשורת ביננו תיפגע גם היא. אני מאוד רוצה ורואה את עצמי כמורה, המשך העבודה מתאים לי גם כהיותי אמא וגם מבחינה מקצועית בהקשר של הכישורים שלי ומאחר ואת ההכשרה הזו ניתן לעבור גם בשנה הבאה ובכל שנה בעצם, השאלה שלי היא האם לחכות לשנה הבאה שהוא יגדל, או שעדיף כשהוא בגיל הזה, כשנה וחצי ,או בכלל האם לוותר על כל זה כי העזיבה תשאיר צלקת שלא ניתן או שיהיה קשה לתקן? אני ממש ממש מודה לעונים!!!

שלום, קבלתי היום טלפון מגננת הצהרון של הבת שלי, שבשבוע האחרון ההתנהגות שלה מאוד השתנתה. היא ילדה מאוד חברותית וקשובה ובשבוע האחרון היא התחברה לילדה, שהגננת טוענת שבתי ״נגררת״ אחריה. הן לא מרשות לילדים אחרים לשחק איתן בגן, משתלטות יחד על חפצים ומשחקים משותפים ולא מאפשרות משחק. כמו כן הבנתי שהיא הולכת אחריה לכל מקום כמו לשירותים, לחצר, בשטיפת ידיים וכו. את שמה של הילדה הזו לא שמעתי אף פעם, מלבד השבועיים האחרונים שהיא כל הזמן מבקשת להפגש איתה ושתבוא אלינו. ברור לי שזה משהו שהיא בוחרת ומושך אותה ולא רק נגררת, כפי שמתארת הגננת. מניחה שהיא מתארת את זה כך מכיון שמדובר מבחינתה בשינוי קיצוני מילדה משתפת וחברותית לילדה שאינה משתפת ולא משחקת עם חברים אחרים ומתנהגת אליהם לא יפה. הייתי רוצה לדבר איתה על כך, לא רק באופן חד פעמי. כיצד ניתן לגשת לנושא הזה ומה עשוי לעזור? תודה

אציין שבבית לא ניכר שום שינוי, היא מתנהגת כרגיל.

הבת שלי בת ה6 כל בוקר רבה איתנו לא ללכת לבית הספר וכשמגיעים לכיתה היא לא מוכנה ללכת וצריך לריב איתה כל בוקר מחדש מה עושים?

אני בת 11 , ואני בדרך כלל לא בוכה סתם, אבל בזמן האחרון תמיד שאני בריחב או שאני באיזה מצב כזה אני בוכה, אפילו אם זה לא מעליב כול כך, וזה נוראה מביך אותי, אני כול יום בחששות מה יחשבו אלי, ואני לא מצליחה להישתלת על הבכי , אני פשוט לא מצליחה, ואני לא מפסיקה ליבכות, אשמח לדעת למה זה תמיד קורא לי, ואם אני יכולה להפסיק ליבכות מיכל דבר קטן?

היי...אני מחנכת של תלמידה מכיתה ה, מכירה אותה השנה. בשיעורים התלמידה לא מפסיקה להשמיע דעתה, בכל רגע גם כשלא ניתנת לה רשות לדבר. הדבר מתרחש גם בשיעורים אחרים. היא פשוט מצביעה ותוך כדי הצבעה גם מדברת. הצבתי גבול בכיתה על הרשות לדבר אך היא מתקשה לקבל זאת. בנוסף, היא עוצרת אותי בהפסקות ומבקשת לדבר איתי ולספר את כל חוויותיה. כך קורה עם מורות מקצועיות אשר מותשות מהמקום השואב הזה. היכ קוטעת מורות בזמן שהן בשיחה, ומתפרצת לדיבריהן. יש קושי משמעותי בויסות. במפגש כיתתי שהיה היא התחיחה לספר ש"ברח" לה, אך אני עצרתי את זה מייד. היא משפריצה מידע עלינ לכל כיוון ללא שליטה רק כדי לקבל תשומת לב, אך זה לא מותאם, ויש לי גם 35 ילדים נוספים. היא מקבלת תרפיה באומנות, שעה בשבוע, אך לא מספיק.שוחחתי עם המטפלת שדיווחה שגם אצלה זה קורה, מקום בולעני , ובמסגרת טיפול עובדת על זה. קשה לה לראות את האחר, ורוצה שיראו רק אותה.נראה שהיא זקוקה המון לאוזן קשבת שלא ניתנת לה בבית והיא אף מדברת על כך. בפועל הוריה גרושים, אמא של מתגוררת עם בת זוג (יצאה מארון) ויש לה קשר עמה במהלך השבוע. היא מתגוררת לסרוגין אצל האב והאם. בפועל האב מגדל אותה.התלמידים מפתחים אליה אנטיגוניסם ואני מנסה לפתח בהם חמלה ואמפטיה לאחר. לא תמיד זה הולך. הם מאבדים סבלנות וגם אני. ממש קשה לי איתה. מה מציעה?

יש לי קרוב משפחה קטין שמתקשה להתמודד עם ההורים שלו כי הם אטומים ולא מקשיבים לו הם אוסרים עליו לצאת עם חברים לא סומכים עליו לצאת לפעלויות חברתיות והוא מתחיל להציג סממנים של דיכאון והוא רוצה עזרה אבל בגלל שהוא קטין זה ידווח וההורים שלו מאוד יכעסו. בעבר הוא פנה לעוס וההורים לא קיבלו את זה בטוב. מה עושים יש דרך לעקוף זאת? דרך לקבל עזרה מבלי שידווחו להורים?

ילד בן 3 יש לו עוד 2 אחיות בבית בת 5 וחצי ובת שנתיים הילד בגן ,חוגים גני שעשועים מתנהג יפה ממושפע וזורם בבית הוא פשוט ילד אחר מתנהג ממש לא יפה גם ביררנו עם הגננת ואמרה שהוא מדהים וגם שהוא הולך לחברים הביתה מתנהג יפה

צהריים טובים בתי בת 11 מקנאה קינאה עזה בילדה מהכיתה שזוכה להמון תשומת לב בשל היותה יפה מאד.. מופיעה בפרסומות וכו ויחד עם זאת מאד אהובה עלמהילדים בכיתה שנלחמים על תשומת ליבה. זה ממשיך בחוגים המשותפים שתמיד מתייחסים אליה בהערצה אפילו המורים. בתי חוזרת בוכה כל פעם כשמעדיפים את הילדה על פניה... הדבר נמשך כבר שנים. כיצד אוכל להרגיע את בתי? פייר מבינה את תיסכולה. אין לה מקום...כולם " עפים" על אותה בת... אשמח להמלצות מעשיות תודה!!

ילדתי בת 8, לומדת בכיתה ג מגלה לאחרונה התנהגויות של חוצפה וחוסר כבוד. היא מסוגלת לענות לי בחוצפה כשאני מעירה לה למשל, לשים את התיק שלה במקום, או כשהיא קמה בבוקר עצבנית והיא צורחת עליי. היא מתפרצת בזעם על בן זוגי שמתגורר איתנו, וגם על אחיה למחצה בן 11 . אספר כי אני גרושה מזה מספר שנים ולפני מספר חודשים נישאתי בשנית לגבר גרוש עם ילדים, אשר חיים לסרוגין אצלנו. בנישואין הראשונים סבלתי מאלימות מצד הגרוש שלי, והיו אפיזודות של אלימות לעיני ילדיי. גם אני בילדותי גדלתי בצל אלימות של אבי כלפי אמי, והיום אינני בקשר עם אבי כלל. לאורך חיי התנהלתי בהשרדות ועבדתי קשה לפרנסתי. מאז שנישאתי בשנית הורדתי מעו הילוך בפרנסה, אך עדיין אני עובדת רבות מהבית. אציין כי בתי עונה בחוצפה גם כלפי בן זוגי וכשאני מתערבת, היא כועסת עליי על כך. בבית הספר המחנכת לא מאמינה שהיא מתנהגת כך בבית, בבית הספר היא מדהימה וממושמעת. כששוחחתי על כך עם ביתי ממושכות היא אומרת שאיננה אוהבת שאני צועקת עליה. אני משתדלת לא לצעוק אך עדיין היא ממשיכה בחוצפה. מה מציעה לי?

שלום, בני הבכור בקרוב בן 12. לפני שנה יצאנו לרילוקיישן לארה״ב. הילד מתקשה להשתלט על השפה, וכעת לפני כחודשיים עלה לחטיבת הביניים, דבר שגרר עליה חדה בדרישות הלימודיות. הוא מקבל ציונים נמוכים במבחנים ולמרות שאנחנו מעודדים אותו שמדובר בתהליך ארוך ואין כרגע חשיבות לציונים אלא רק לכך שירגיש בנוח הוא מתקשה להתמודד עם תחושת הכישלון, ומדבר על תחושת תשישות וסבל בבית הספר בגלל העומס הנפשי. כיצד אנחנו יכולים לתמוך בו? אנחנו חוששים מאד שהוא יגיע למצב של קריסה.

שלום רב, בננו בן 9 הוא ילד מדליק, חכם, נבון,סקרן ומתנהג למופת.הוא לומד בבית ספר בכיתה ד'. הוא ילד מאוד מאוד רגיש שנוטה לבכות בקלות אם מעליבים אותו (בגיל קטן יותר היה בוכה מרעש ולא יכל לסבול מחיאות כפיים). אהוב על ידי תלמידי כיתתו ולא ידוע לנו על הצקה ספציפית כלפיו. הוא מדבר ומתכתב בווטסאפ עם חברים וחברות, יוצא אחת לשבוע לחוג ולא ניכרת מצוקה חברתית או חלילה התעמרות כלפיו מצד ילדי הכיתה כך לפחות לפי הנראה לעין. הוא בריא לפי בדיקות דם אבל "חלש" כלומר לא מסוגל לקפוץ לגובה או לבעוט בכדור לשער בחוזקה, הוא מעיד גם על עצמו שהוא חלש. קשה לו פיזית בהליכה ארוכה או בשיעורי ספורט/קרטה במסגרת בית הספר מהם היה מעדיף לדבריו להימנע. אין ספק שמדובר גם בפן ריגשי מעבר לחולשה הגופנית. נראה כי הוא לא נהנה ואף סובל בפעילות בשיעור ספורט (את אותה הפעילות מבצעות גם בנות כיתתו אשר "דקיקות" ממנו). אנחנו כהורים לא יודעים האם נכון פשוט לתת לו "לשחות במים" ולהסתדר עם מה שיש או למנוע ממנו סבל על ידי זה "שנחביא אותו מתחת לסינר שלנו" כלומר למנוע ממנו פעילות שבהם הוא מביע חוסר רצון להשתתף עקב קושי. הילד מסביר שהוא לא עושה את התרגילים בספורט כי "כמעט ונקרעו לו השרירים" כמובן הוא מתאר את המאמץ שלו בהגזמה. אנחנו מחזקים אותו כל הזמן על כך שהוא חזק במוח ושיש אנשים אשר חזקים יותר בתחומים שונים ומצד שני מתקשים לראות אותו סובל - הסבל הזה כמתואר, אינו "סבל מוצדק" כי עובדה היא שכול הבנים וכל הבנות בגילו בכיתתו כן מסוגלים ומסוגלות לבצע את הפעילות הגופנית הנדרשת. הוא עדין במבנה הנפשי והגופני שלו. מהי הגישה הנכונה לפעול עם הילד לפי מה שתיארתי? אשמח מאוד לעצתך המלומדת.

היי הכרתי מישהו מהבית ספר ,הוא כבר לא שם אבל הוא עדיין בקשר עם כמה משם.. ופעם אחת כתבתי יש לי "חזה קטן וישבן בסדר" (כי היה לי חוסר ביטחון מיזה) הוא כתב שזה בסדר שאני אשב עליו הידיים שלו יהיו למטה והוא אמר שאפשר להתאמן בקלות ,ואני אמרתי ובלי חזיה..הוא עשה לזה צילום מסך,ששאלתי למה הוא אמר שהוא רוצה ממני מזכרת כזאת ,אמרתי שזה מוזר ואני לא רוצה ,הוא הראה לי שיש לו רק צילום מסך אחד ומחקתי מהגלריה והוא אמר שזה ישאר אצלנו בצ'אט ... אחר כך הוא אמר שהוא מחק הכול ולא נשאר לו כלום ממני אנחנו כבר לא מדברים אבל ילד שמדבר איתו אמר לילד אחר שהוא חושב שיצאתי איתו שאלתי את הילד מאיפה אתה חושב ככה הוא אמר כי תמיד שהוא בא היינו ביחד,אני אמרתי שפשוט סתם דיברנו עם ילדה(באמת הייתה שם עוד מישהי )ובאותו זמן היה לי מעניין עכשיו כבר לא ואנחנו כבר לא מדברים ,שאלתי אם הוא עדיין מדבר איתו הוא אמר שכן אבל רק משהו ספציפי לא כמו פעם(חיים אישים וכו'..) ולא כדאי לי לצאת איתו בגלל שהוא נתקל לבנות... ובגלל זה אמרתי לחברה שלי שהוא הציע לי לצאת איתו ואמרתי לו ,והיא אמרה שהוא הציע גם לה ולעוד מישהי מלפני כמה שנים ...אמרתי לה שלא תגיד לאף אחד,עכשיו אם היא תספר למישהו? והוא לא מחק את הצילום מסך הוא יכול להפיץ את זה ,יש שם משהו נורא?? ואחרי מה שהוא אמר לי אני מרגישה טיפשה שבגלל דיברתי איתו ,אני מרגישה מטופשת מה לעשות?

היי בני בן השנתיים, נכנס למעון לפני שבועיים, ונהייתה לו התנהגות אלימה, ותוקפנית, מפחית באכילה, לא אוכל בגן טוב, את ארוחת הבוקר והצהריים, לדברי הסייעת אוכל פירורים, מכינה לו בקבוקי דייסה, בבוקר לפני הגן ולא רוצה לאכול, משאיר לי בקבוק שלם מלא, ויוצא לגן,וגם לא רוצה להיפרד ממני בבוקר ממש צורח, הוא היה איתי בבית שנתיים, ואין לי ספק שזהו שלב מעבר, איך את מייעצת לי, לגרות את הילד, לאכול, כי גדל ונמצא עד השעה ארבע במעון, וחייב לאכול, על מנת לתפקד. אמא מודאגת. התנהגות נוספת ששמתי לב, שלא רוצה ללכת בכלל לגן, ואומר לי לא רוצה בגן, יש לציין שהסייעות כן תומכות ומאפשרות לו נחיתה רכה, ומרימות אותו כל בוקר, כדי שייפרש ממני לשלום.

היי, בני בכיתה ח, לא מעוניין לצאת לטיול שנתי של יומיים. מסרב בכל תוקף להגיד למה, פשוט עונה "לא בא לי לא יוצא וזהו. שנה הבאה אני אצא." פניתי למורה והיא דיברה איתו והמליצה לא ללחוץ , אמרה שעלו לו דמעות והיא שחררה. יש לציין ששיש לו המון חברים, אין לו שום בעיה לישון אצל חבר למשל, אין לו בעיה עם התנסויות חדשות וכו'. אני יודעת אי אפשר להכריח אבל לא יכולה לדאוג האם עלול לפגוע בו חברתית? התבגרות, פיתוח עצמאות וכו? (בפעם אחת שכן ענה לי זרק לי משהו אולי יהיה לי חם מדי אולי קר מדי אני לא יאהב את האוכל ולא היה מוכן להמשיך את השיחה) תודה רבה סליחה על האורך

הבת שלי בת 11 כל הזמן נפגשת עם חברות הולכות לקניון, הולכות סתם למטה ואז קונות דברים היא לוקחת מהקופה שלה ומבקשת שאחזיר לה אחרי זה כמובן בצורה יפה בפעמים הראשונות הבאתי לה כסף אבל היא הולכת לקניון וקונה כל פעם סתם שטויות מצד אחד לא רוצה להגיד לה משהו כי היא מאוד חסרת בטחון וסוף סוף יש לה מצד שני כל הזמן זה עוד 50 שקל עוד 100 שקל וזה כבר כבד אודה לעזרה

היי יש לי 2 חברות ומוצא חן בעינין ,אותו בחור. הבחור הזה מהשכבה שלי והן 2 שכבות מתחתנו... הוא בן 15 אני 16(זה כול כך משנה? שנת לידה שלו 2007 שלי 2006 ,זה קריטי?) הוא תמיד קורא לי ברצ׳וק שואל מה עיניניים ... גם פעם אחת דיברנו שבהפסקה נילך לבחוץ ,והואמשכח ואז הוא ראה אותי ואמר למה לא הזכרת לי אל תהיי עצובה ,הופסקה הבאה הוא בא ושאל אם אני רוצה ללכת לבחוץ עדיין אמרתי שכן דיברנו ,הוא אמר שאני אספר לו הכול מהרגע שנולדתי ,הוא גם סיפר לי קצת על עצמו,וששאלתי אז אתה פשוט גר עם אמא ואבא ואח שלך ,והוא חזר אחריי ואמר פשוט כמוני וצחק, למה? גם פעם אחת מישהו שאל אותי אם אני שומרת שבת,בהתחלה לא עניתי ואז אמרתי נו כן ,והילד האחר אמר למה לא ענית ישר ,והוא אמר "כן עכשיו תתחיל לתחקר אותה ".... הוא גם נותן לי כיף תמיד,או נוגע בי בכתף ,גם פעם אחת ישבנו והוא חיבק אותי...(גם אנחנו משחקים פינג פונג ויש לו חבר והוא אמר לו היא משחקת טוב ,והחבר שלו ענה יותר טוב ממני ,ושהם משחקים החבר שלו אומר אני משחק כמו יעל תתסתכל ,הם צוחקים עליי?) עכשיו שמתי לב שהוא נותן כיפים גם לאחרים שואל אותם גם מה נשמע...וגם פעם אחת ישבנו ביחד והחברה שאוהבת אותו אמרה לחברה השניה שהיא מתלבשת יפה ,והוא אמר לי שאני פצצה ואז אמר לחברה השניה גם את ...ולחברה הראשונה (מתי ששיחקנו אמת /חובה והייתה שם שאלה מה הוא חושב עליה ,הוא אמר בן אדם הולם )והייתה שם עוד שאלה מוצאת חן /לאהוב מישהו ,הוא אמר "שזה שבן אדם מוצא חן בעיני זה לא אומר שאני אוהב אותו ,זה שני דברים שונים ואנשים לא מבינים את זה...ואז ששאלתי אותו אם היא מוצאת חן בעיניו,הוא אמר כן בסדר ,והיה קצת לחוץ להתחיל לגעת בידיים שלי וכמו חצי חיבוק ואז הוא חייך ונתן לי כיף ... איך לדעת אם אני מוצאת חן בעיניו? או שהוא סתם טיפוס כזה פתוח? ומה לעשות עם החברות שלי? אסור לעשות דבר כזה לא?

בני בן 34 הוא אבא לשתי בנות 2 ו-5 התחיל להתאפר ולמרוח לק ,הוא טוען שהוא לא הומוסקסואל ,אלא הוא אוהב "יופי" .אני סבתא דואגת שואלת כיצד הדבר יכול להשפיע על בנותיו עכשיו ולכשהתבגרו ?

שלום, לפני 3 חודשים ילדתי ילד שני, מאז הוחרפו התנהגויות של בתי בת ה5: בכי היסטרי כמעט מכל תרחיש של שריטה, נפילה של משחק, קר לה חם לה ועוד שלל תרחישים מינוריים -ממש התקפות היסטריות ולא ניתן להרגיע אותה...מגיע למצב שהיא צועקת ששונאת אותנו, לפעמים מנסה לתת מכה קטנה, משקרת המון ובאופן כללי המצב הופך להיות בלתי נסבל בבית. אנחנו מנסים לדאוג לזמן אחד על אחד איתה ,לשתף אותה בטיפול באח וכו' ואכן יש ימים שקטים ואז תמיד חוזרות התפרצויות הקיצוניות ואנחנו כב.בנוסף, חזרה להרטיב בלילה בתדירות גבוהה ( גם קודם היה בורח לה בתדירות נמוכה והגמילה שלה הייתה ממש ארוכה),

וואו תודה רבה לך על המענה המהיר ! האמת שלמזלה ולמזלי יש לה אבא מדהים...הוא איתה המון גם לפני הלידה ובפרט עכשיו,גם הבאנו בייביסיטר עוד לפני הלידה שנקשרה אליה ומשחקת איתה המון כמו "אחות גדולה" ,אמה מה הילדה מנתחת את הסיטואציה שקשה לנו לטפל ב2 עכשיו שאנחנו רוצים להיות לבד עם התינוק,כל אחד מאיתנו כל פעם בתורו שומע שאנחנו לא אוהבים אותה ...לא משנה כמה פעמים נאמר ונראה אחרת...חוששת שירד לה הביטחון .בקיצור מרגישה שאנחנו והיא צריכים הכוונה.

שלום. יש לי אחיינית מתוקה בת 2.5. היא עברה ממיטת תינוק למיטת ילדים לפני כמה ימים. ההסתגלות מאד קשה לה- היא קוראת להורים שלה בבכי, יוצאת מהמיטה ולא מוכנה ללכת לישון. בהתחלה היא נכנסת למיטה כשהיא צוחקת ורגועה אבל אח"כ בוכה הרבה. איך אפשר לעזור לה וליצור הסתגלות קלה יותר? חשוב לציין שיומיים אחרי שהיא ישנה במיטה החדשה היא קיבלה מכה במהלך השינה שזה כנראה הגביר עוד את החרדה שלה :(

יש לי ילדה בת שש ביום שישי לפני מסיבת יום הולדת שלה עם חברים התקלחתנו ביחד ללכת למסיבה , סיימנו להתקלח והביאתי לה מגבת ולי והתחלנו להתנגב , היא צחקה ואמרה אמא יש לך שערות בפושפוש , ואני אמרתי לה נכון גם לך יהיה שתהיה גדולה , ואז היא אמרה גם לבנים גדולים יש שערות . ואני שתקתי לרגע ולא הבנתי מאיפה זה נפל עליי , שאלתי אותה איך את יודעת ?, היא התביישה ולא רצתה לענות שאלתי שוב היא ענתה לא יודעת , ושנצה את המשפט שלה רק רצתי לשאול אם יש גם לבנים גדולים . אמרתי לה שאם יש משהו שהוא נראה לה לא במקום היא צריכה לספר לי ולא הסתיר סודות , יצאנו מהמקלחת , והמשכתי לשאול שוב היא שקע במחשבות וקראתי לה בשמה והיא חזרה לעצמה ושאלתי אותה על מה חשבת היא אמרה שהיא רק בוה בספה . אני אמא חד הורית שגרה עם הורים ויש גברים גדולים ואני כן מפחדת , הדברים האלה באים מאנשים הכי לא צפויים , ולצערי אני גם עברתי בגיל מאוד צעיר (4)אונס ואף אחד משפחתה לא יודע את חוץ ממני . ואני לא רוצה שגם הילדה שלי תעבור את זה . כמה ימים שאני לא אוכלת ולא שותה בגלל זה . אשמח תשובה טובה . 😭😭🙏🏽

יש לי בן בכור שחושב שהוא לא יפה ולא חתיך. ברור לי שהרבה אנשים וילדים לא מרוצים מהמראה שלהם אבל מדובר בילד יפה תואר, דגמן בעבר, ספורטאי חתיך, נראה מעולה שאחת לתקןפה אומר שהוא מכוער ולא יפה ושמנמן. מספיק שמישהו אומר לו מילה לא במקום והוא נכנס לסרט ( ילד קרא לו שמנמן ואז כמה ימים הוא חושב ככה). מה לעשות? זה ממש ממש מתסכל ומדכא. איך אני יכולה לעזור לו? תודה מראש

אמא לתינוק יונק בן 5 חודשים וילד בן 4, מעוניינת לטוס עם בעלי לחו״ל יחד עם התינוק אך חוששת מהתחושה שירגיש בן ה4 מבחינת אפליה ונטישה+ תחושה שלילית כלפי אחיו. לציין שנסענו בעבר ל5/4 ימים לאחר שהיה בן 3 בטרם נולד אליו הקטן והוא היה בסדר גמור עם סבא וסבתא. אשמח לדעת האם מוטב לקחת אותו גם או שזה בסדר להשאירו ולקחת את אחיו.

הי, בתי בת ה-8, ילדה רגישה וקצת חרדתית הלומדת בכיתה קטנה . הלכה איתי ועם בני הקטן היום לבריכה , וניגש אליהם ילד בערך בן 14 (כנראה על הספקטרום) לשחק עם הכדור . ראיתי שהם מסתדרים והתרחקתי מעט, ופתאום שחזרתי ראיתי שניגש אליה במים וניסה לחבק ולנשק אותה. צעקתי לעברו מתי שהיה ממש קרוב אליה והוא התרחק , אך הבת שלי נבהלה והחלה לבכות. דיברנו בבית על כך ועל עניין הגבולות , והסברתי שהוא ילד שמתקשה חברתית וניסה להתחבר באופן לא מותאם. ואימא של הילד אף ביקשה ממנו להתנצל. אני דואגת לבת שלי שלא תושפע מכך יש משהו שאני יכולה לעשות? בתודה מראש

שלום ירדן, מבקשת לברר את עמדך בנושא לגבי נער בן 18 שאינו אוהב להתקלח. הוא חלילה לא בדיכאון פעיל אוכל יוצא אבל תדירות המקלחות לדעתי לא גבוהה כמצופה. הכוונה מקלחת כל יום. לדעתי מתקלח אחת ל- 3 ימים וזה בעייתי בעיניי כמובן כי כאילו לא רענן וכו. כמובן שאיני יכולה להעיר בנושא כי פעם הערתי והוא כעס נורא. האם יש אנשים שלא מפריע להם לא להתקלח? אודה לתשובתך תודה.

שלום ביתי בת ה1.5 הייתה איתי בבית עד כה. הייתה לעיתים נדירות בסיטואציות עם הרבה אנשים. נשארת רק אצל סבתא לעיתים ל4-5 שעות בכיף גדול. נכנסה לגן לפני שבוע. אני עושה הכל ממה שקראתי שנדרש- חפץ מעבר, להסביר לפני, טקס פרידה קצר ואסרטיבי, לשדר ביטחון וכד') בכל אופן, השאלה היא אם בכל זאת יש בכי היסטרי שלא מפסיק לבכות 10 דקות ומעלה ואף אחד לא מצליח להרגיע אותה, תוך כמה זמן ממליצה לקחת את הילדה כדי לא לעשות לה נזק? והאם יכול להיגרם נזק של חוסר בטחון בהורה או סטרס?

תודה רבה על הכנות. אני לגמרי מסכימה עם כל מה שכתבת. גם בעד להישאר איתה עוד בבית כמה שצריך,אך בעלי חולק עליי. וגם עברתי כבר מספר גנים שלא תאמו את הגישה החינוכית שלי, שראו בילדים "ילדים בוכים ומפונקים".. או כך הרגשתי לפחות. בכי הוא טבעי לגמרי, ועוד בעת פרידה בייחוד שהקשרות בין האם לילדה היא הקשרות טובה. ואני מנסה להסביר לגנים שאני מעוניינת להישאר עד שתהיה היקשרות לפחות מנימלית, בין המטפלת בגן לבין הילדה, אך לא מצאתי גן שמאפשר הסתגלות כזאת. מקסימום נותנים 1-3 ימים בודדים לצערי כל יום 1-1.5 שעות מקסימום :( ובזמן הזה לא ניתן לייצר היקשרות לדעתי.

בתקופה האחרונה בני בן ה- 12 מוטרד מאוד מבעיות ניקיון. הוא מוצא באוכל ( כל אוכל ) נקודות שחורות או לבנות וחושש לאכול אותו ., שוטף כפית ומזלג מספר פעמים ועדיין חושש שהם מלוכלכים, שוטף ידיים פעמים רבות ומוטרד עד דמעות מכתמים או פצעונים לכאורה בגופו. התופעה חדשה. מספר חודשים. הילד עלה לכיתה ז. החליף בית ספר לגדול בהרבה וכך גם כיתה. לא יודעת אם יש קשר, אך זו בערך התקופה בה החלו התופעות. אשמח להתייחסות . תודה מראש

היי !אז ככההכרתי בחור מהבית ספר(הוא כבר לא לומד פה) הוא כתב לי כול יום מה שלומי וכו'.. נהפכנו ממש לא יודעת איך להסביר את זה קרובים, אני יודעת עליו הרבה והוא עליי.. וזו פעם ראשונה שדיברתי עם מישהו על ס*ס הוא פעם ראשונה שאל באיזו גיל אני חושבת שאפשר להתחיל וכו'... מה שמפריע לי זה ,שהוא לא תמיד אבל לפעמים היה שואל שאלות כמו מה ,עד כמה אני וולגרית וכו'..הוא אמר שהוא ממש וולגרי זה האופי שלו,אם ראיתי פור** וכו' ,בחיים לא ראיתי הוא אמר שראה ורוצה להפסיק... ומיד שני הוא אמר שאני ממש מיוחדת,שואל כמה ילדים אני רוצה,מה אני מחפשת בגבר ,אם אני רואה איתו עתיד..וכו' גם שאמרתי שאם נהיה ביחד אז עד שלא יהיה לי 18 לא נשכב,הוא אמר שמין זה לא הכול ובסדר למרות שזה הרבה.. ואמר שהוא רוצה שנבנה ביחד את העתיד שלנו וכו'.. ואני מרגישה עכשיו רע,למה? אמרתי שאני לא רוצה יותר לדבר איתו,הוא אמר שהוא לא רוצה שנפסיק ואני באמת חשובה לו ,אבל שעל הנושא של מין אני סתם עושה דרמה שהוא לא ממש זוכר שדיברנו על זה ובקושי דיברנו על זה,ושהוא מבטיח שהכול בינינו ,ושהרבה בנים מדברים על זה עם בנות,וגם האקסית שלו הייתה ממש וולגרית ואפילו שלחה לו תמונה של הגוף והכל בסדר... לפני שאמרתי לו שזהו,שאלתי אם הוא דיבר איתי רק בשביל דבר אחד ,הוא אמר שיכול להיות שאני לא אבין אותו כי יש לי רקע חרדי,אבל זה גיל כזה ולדבר על זה זה בסדר והרבה מדברים על זה ,ואני סתם דואגת ,הוא גם לא ממש זוכר שדיברנו על זה,ואני זוכרת וזה בגלל שאני לא רגילה והוא רגיל וזה לא משנה לו.וזה הרומונים וגיל כזה,הוא צודק? אני מרגישה שירדתי ברמה שלי,ומרגישה רע,אולי זה בגלל שאנחנו לא נתראה יותר ולא נדבר יותר?איך לשכוח ולהתקדם הלאה? האם בני נוער אחרים באמת מדברים על זה גם?הוא רצה אותי רק בשביל דבר אחד ? גם סיפרתי לו שאני החלפתי שם משפחה ,ושאלתי מה שלו ואמרתי בצחוק אני לא אקח אותו,והוא אמר אני לא יודע מה יהיה אולי תיקחי אותו,יכול להיות בגלל שהוא כמו הבטיח עתיד אני האמנתי פתחתי את הלב ועל זה לפח כואב לי? אנחנו גרים ממש רחוק,והוא נסע עד אלי טיילנו בפארק,הוא גם קמה לי גלידה(התעקשתי להחזיר את הכסף ושאני אשלם על עצמי אבל הוא אמר שהוא רוצה להיות ג'נטלמן,ושהוא לא אוהב שהבנות ישלמו עליו) יש פה משהו חריג?הוא אמר שרגיל לפרידות למרות שהוא יודע שלא ימצא עוד אחת כמוני והוא לא רוצה להפסיק לדבר...אז למה כואב לי? אם הוא יספר משהו למישהו? יכול להיות בגלל שזה פעם ראשונה שככה פתחתי את הלב וזה נגמר? יש פה משהו חריג שהוא שאל הרבה על ס*ס? גם אם הוא יספר משהו למישהו יש פה משהו חריג? אני סתם עושה דרמה? זה כתם לכול החיים?זה שברון לב? זה חלק מההתבגרות?

גם הבנתי שאין צורך לעשות דברים כאלו יותר.. אבל מה שמפריע לי אם הוא דיבר איתי בשביל דבר אחד או לא.. ואם יש שם משהו חריג יש לי חברה ואמא שלה ממש פתוחה

בתי בת 7 עברה לפני כשנתיים בדיקה אצל אנדוקרדיולוגית בשל חשש להתפתחות מוקדמת. הבדיקה הייתה תקינה אבל השאירה לה זכרון לא נעים בשל בדיקה אינטימית שלא הייתה מוכנה אליה (גם אני לא הייתי מודעת ולכן לא הכנתי אותה). היא מזכירה את הבדיקה פעמים רבות ואף סיפרה עליה לחברותיה. הערב לפני שנרדמה סיפרה לי שכדי להירגע לפני השינה ולא לחשוב מחשבות רעות היא חושבת שאחות בית הספר מבצעת את הבדיקה בה ובחבריה לכיתה. כמובן שמיד שאלתי אם זה קרה או רק במחשבות ואמרה שזה רק מחשבה שנעים לה לחשוב והיא מרגיעה אותה. אשמח לעזרה והנחיה כיצד להגיב ומה לומר לה בנושא. תודה.

הבת שלי בת 14 שמתי לב שמילדות ישנה עם לשון בחוץ העם זאת בעיה? העם זאץ בעיה שמצריכה טיפול? .על מה זה מעיד ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,........... ..... ......... תת. ...................... תת. @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@×@@@@@

שלום, יש לי ילד בן 4 שלאחרונה התחילו להגעיל אותו דברים רק במהלך האוכל, וזה מגיע למצב שהוא לא רוצה לאכול או מנסה לאכול ומוציא החוצה נגעל. למשל לאחותו יש נקודת חן שרק בזמן אוכל הוא לא יכול לשבת לידה בגלל זה כי הוא לא מצליח לאכול ולבלוע. מה ניתן לעשות בנידון?