פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום רב אנו הורים לארבעה ילדים, הגדול בן 9, אחריו בת 7 ותאומים בני 3. ההתמודדות עם התאומים לא תמיד קלה מעצם היותם שניים... לאחרונה הם "פיתחו" שיטת משחק חדשה, כל משחק מתחיל באווירה של נחת ואולם כעבור מס' דקות המשחק הופך להשתוללות חסרת שליטה, הם פשוט לוקחים את חלקי המשחק (פאזל, קוביות וכו') ומתחילים לזרוק אל חלל החדר או לחילופין אחד על השני. הם שמחים מאוד, ממש מתפוצצים מצחוק ואווירת ההשתוללות מתגברת (קופצים אחד על השני וכו'). קשה מאוד לעצור אותם שכן הם חשים בכוחם כשניים. הסברנו בבירור כי אנו לא מרשים לנהוג כך ואף הרחקנו אותם מהמשחק לזמן קצר וכשחזרו דרשנו מהם לאסוף הכל. זה לא הרתיע אותם להתחיל שוב מחדש. מצד אחד הם מאוד נהנים ושמחים ומצד שני הם יוצרים כאוס מוחלט. נשמח ונודה להדרכתך ועצתך בנושא

שלום רביד, העובדה שמדובר בשני ילדים בני אותו גיל אינה אמורה לשנות את ההתייחסות של ההורים לחוקים ולכללי ההתנהגות בבית. כוחם של התאומים אינו נובע מזה שהם שניים, אלא (אולי!) מעצם כך שאתם תשושים מכדי להקפיד על גבולות בצורה יעילה ועקבית. בסיטואציה שתיארת לא קשה לטפל, ואיני רואה מדוע אי אפשר היה לעצור את ההשתוללות. יכולתם של הילדים לאפק את הדחפים, לכבד את הכללים ולהתנהג טוב קשורה קשר הדוק ליכולתם של ההורים להציב את הגבול, לאכוף את הכללים, ולתסכל את הילד/ים במידה, גם אם זה אומר שיהיו (לרגעים) קצת פחות "נהנים ושמחים". אם את מרגישה שקשה לך לבד, פני להדרכת הורים קצרה, וחסכי מעצמך עוד תסכול וכאוס. בברכה ליאת

הי; הילדה שלי בת שנתיים וחודשיים והיא מגלה פחדים ואף חרדות מכל מני דברים וסיטואצית;אפילו ממשחקים שאהבה מקודם עכשיו היא חוששת למרות שלא קרה שום אירוע מיוחד! בנוסף;היא מתחילה לבכות עם על דמות שרוטה אותה בוכה הן בפועל והן וירטואלית(טלויזיה);אפילו בשעת סיפור כשמקראים לה סיפור ויש דמות שמפחדת;עצובה או בוכה ביא מתחילה לבכות! ברור לי שיש בעיה רגשית כלשהי אך לא ברור לי למי לפנות בגיל כזה?ואיזה סוג של טיפול רגשי יכול להתאים בגיל הזה? אשמח לתגובה בהשדם תודה מרטד וכל הכבוד על המאמץ והנוכנות לעזור יישר כח ;)

שלום מרים, בתך עדיין פעוטה, ולכן הפחדים שאת מתארת עדיין אינם מוגדרים כ'פתולוגיה' רגשית, אלא כפחדים נורמטיביים תואמי-גיל. בשל הקושי להבחין היטב בין מציאות לדמיון, פעוטות מפגינים פחד מיצורים שונים, מתקשים לפרש נכונה סיטואציות, ומיטלטלים בין חוויה של אומניפוטנטיות (כל-יכול) לבין תחושת נזקקות וחוסר אונים. זה גיל קשה מהרבה בחינות, וגם מבחינת מופע הפחדים. אני מציעה להתאזר בסבלנות, לוותר על סיפורים מעוררים מדי או מפחידים, להישאר קרובים ותומכים בשעה של פחד, ולהימנע מ'לעשות עניין גדול' מההתנהגות הזאת. ברוב הגדול של המקרים התופעות הללו חולפות גם ללא טיפול. אם תרגישו שאין שיפור גם בעוד מספר חודשים, התייעצו שוב. שבת שלום ליאת

שלום בן של י בן שלוש וחודשיים, עד גיל שנתיים ו4 חודשים היה בבית עם מטפלת נהדרת. בגיל שנתיים ו-4 חודשים הלך לגן , אחרי כחודש וחצי של הסתגלות, הדברים נהיו רגועים, הוא בכיף הלך לגן והכל היה בסדר. בספטמבר הוא עבר לקבוצה גדולה יותר עם אותם ילדים רק גננת חדשה. חודש היו עוד פעם צרות, אחר כך היה תקופה רגוע.וזהו השקט נגמר , ילד בוכה גם בבוקר וגם בערב בבית, אומר שלא רוצה ללכת לגן, שטוב לו בבית.וככה כבר יותר מחודשיים. לפני זמן קצר היה שבועיים בבית עקב מחלה. ואני העברתי אותו באותו גן לגננת אחרת.מזה מספר ימים. יש לציין שהוא משחק עם ילדים אחרים בגן וילדים מאוד אוהבים אותו, הוא אוכל לא תמיד טוב אבל אוכל וגם יושן בגן. פעם בשבוע אני לוקחת אותו לפני שינת צהריים הביתה. בשיחה עם גננת, לא קרה מהשהוא מיוחד, במהלך היום הילד בסדר. אבל בבית הוא כל הזמן בוכה ולא רוצה ללכת לגן. מה לעשות? תודה

שלום אולגה, לא בטוחה שאוכל להבין מרחוק, על סמך התיאור המאד חלקי שלך, מה בדיוק עובר על הילד, ומה צריך לעשות. לפעמים, כשהילד מתפקד היטב בגן ובוכה רק בבית, אנו משערים שההתנגדות לצאת לגן בבוקר קשורה דווקא למשהו שקורה בבית (אח קטן, קושי להיפרד מההורים, מיעוט זמן איכות עם ההורים שעובדים הרבה, ניסיון לזכות ברווחים משניים, וכיוב'). לפעמים הילד בוכה כדרך לגייס את המבוגרים, או כתוצאה של הזדהות עם עמדתו האמביוולנטית של ההורה כלפי הגן. במקרים אחרים הבכי באמת קשור למשהו שקורה/קרה בגן, ואת זה חשוב לנסות לחפש גם בדרכים עקיפות (למשל דרך משחק חופשי או בשיחה עם ילדים אחרים). רק כשתדעי בוודאות מה מפעיל את הבכי, אפשר יהיה לטפל בזה. גם פנייה להתייעצות עם פסיכולוג ילדים חינוכי או קליני (אפשר גם עם פסיכולוג הגן) יכולה להיות יעילה ולקדם את החשיבה והפיתרון. עד אז, קצרי ככל האפשר את רגעי הפרידה ממנו, והקדישי לו הרבה זמן בשעות אחה"צ, כדי להקטין את המוטיבציה שלו לקבל ממך תשומת לב דרך הערוץ הבעייתי. בהצלחה ליאת

יש לנו תור לבדיקת אבהות. המכון דורש שכל הנבדקים יבדקו באותה שעה. האם זה הגיוני? ומה אני אומרת לילד בן 8 שמעולם לא ראה את אביו? מעולם לא שיקרתי לילד, איך יוצאים מזה בסדר?

שלום שירה, איני מכירה את הפרוצדורה המדוברת, ולפיכך לא יודעת מה הגיוני או לא. לא הבנתי את מי הילד שלך אמור לפגוש ביום הבדיקה. בכל מקרה, אם מעולם לא שיקרת לו, אין שום סיבה להתחיל לעשות זאת עתה. הסבירי את הסיבה לבדיקה במילים פשוטות ובקצרה, תוך מחשבה על כל מה שזה יכול לעורר אצל הילד. נסי להיות מחושבת באשר למידת החשיפה והפירוט של המידע שאת מוסרת, והשתדלי להשיב על שאלותיו בכנות אך בחמלה והתחשבות. בהצלחה ליאת

איך אפשר לקרב בין ילדה בת 9 לבין אביה? אציין ואומר שהורי הילדה גרושים מאז שהייתה בת מספר חודשים. האם חיה עם מישהו האב נישא בשנית. את רוב גידולה מטפחים הסבא והסבתא מצד האם. הילדה גדלה עם המון הסתות מצד משפחת האם כנגד האב ואף האם מתנקמת ומתנכלת במשך השנים בכל דרך אפשרית לגרוש שלה וכתוצאה מכך הבת והאב מרוחקים מאוד האחד מהשנייה מבלי חום ואהבה מבלי תקשורת ומבלי חלק ולו הקטן בגידולה.גם הסדרי הראייה כמעט ולא מתקיימים. איך ניתן למנוע ומה אפשר לעשות כדי שהקשר בינהם לא יילך לאיבוד ושבחלוף השנים הילדה לא תגיע למצב שאביה לא נלחם עלייה?

שלום לאה, עצוב מאד לראות איך ילדים נקלעים לחזית המאבק בין הוריהם, ומשלמים מחיר כבד לטווח הקצר והארוך. כדאי לזכור שגם ילד מוסת, גדל בסופו של דבר, והופך לאדם חושב. בעיני, חשוב מאד שהאב ימשיך להיאבק על הילדה ועל הקשר עמה, גם אם במשך זמן רב זה יהיה חד צדדי. מתישהו, הילדה תתבגר ותיווכח שאביה נאבק עליה, חיזר אחריה, והתעקש לא לנטוש אותה גם כשניסתה להתנכר. הידיעה הזו חשובה מאד לילדה, גם כיום, גם אם אינה מודה בכך. כאשר ההורים עסוקים במאבקי כוח וכבוד, בינם לבינם או בינם לבין ילדיהם, יש רק מפסידים... בברכה ליאת

שלום רב! ביתי בת שנתיים וחצי. התחלתי את הגמילה מחיתולים כשהייתה בת שנה ו-8, לאחר שהראתה מוכנות לכך, בשיתוף כמובן עם מטפלת המשפחתון. התחלתי גמילה הדרגתית, רק בשעות עירות, אח"כ המשכתי גם בשנת צהריים ולילה. המצב כיום הוא שהיא גמולה לחלוטין וכמעט שלא מפספסת כלל, חוץ מהלילה. לאורך כל תקופת הגמילה, אין מגמת שיפור משמעותית בלילה: לפעמים מתעוררת יבשה ולפעמים רטובה ובתקופה האחרונה לאור ניסיונות שונים לשפר את המצב, חלה אפילו הידרדרות. הניסיונות שעשיתי עד כה: הפסקת מים בלילה תוך כדי שיחה, הסבר והסכמתה לכך. לאחר מכן, תוכנית חיזוקים עם מדבקות, לאחר מכן תוכנית חיזוקים עם התייחסות רגשית חיובית גדולה מאד. לאחר מכן, לקיחתה תוך כדי שינה לשירותים. (זה הניסיון היחיד שהוביל לשיפור, אבל הבנתי שזה צעד לא נכון וברגע שהפסקתי, חזרה ההרטבה). והניסיון האחרון והארוך, לצמצם התייחסות לעניין הגמילה. ניסיון זה הוביל להידרדרות קשה, וכל לילה היא קמה רטובה. יש לציין שמדובר בניסיונות שעורכים כבר חודשים רבים... אנחנו ממש חסרי אונים ולא יודעים מה עוד לעשות כדי לשפר את המצב. אשמח לעצתך. לירון

שלום לירון, את מדברת על "חודשים רבים" של ניסיונות לגמילת לילה, ואני רוצה להזכיר לך שיש הרבה ילדים שרק מתחילים את הגמילה בגיל זה. יש פער טבעי בין היכולת לשלוט בפיפי ביום לבין היכולת להתאפק גם בלילה. לרוב הילדים זה אכן לוקח יותר זמן. למה הייאוש הזה? למה תחושות חוסר האונים? תני לה ולכם זמן עד האביב. עד אז - תחתוני לילה. ממש לא נורא. היא עוד קטנה... בהצלחה ליאת

היי ליאת, מאז תגובתך לשאלתי, קיבלתי את עצתך והתחלנו לשים לביתי (בת 2.5) תחתוני לילה. נראה שהיא הגיבה לזה טוב. אין חוקיות: לפעמים הוא ספוג ולפעמים מרגיש כמו פעם אחת של פיפי. בכל אופן, קרה דבר מאד לא צפוי. כשבועיים לאחר שהחלנו עם תחתוני הלילה, התחילו 'פספוסים', הרטבות רציניות במהלך היום. חשוב לי לציין שזו ילדה שגמולה לחלוטין במהלך עירות (כולל שנ"צ) כ-8 חודשים אם לא יותר.... כיום מה שקורה הוא שהיא מתאפקת ומסרבת ללכת לשירותים, גם כשברור על פי תנועות הגוף שיש לה פיפי\ קקי. היא טוענת שאין לה, ואחרי זמן מה עושה ברצפה. גם בשנ"צ פעמים רבות היא מתעוררת עם פיפי ולפעמים עם קקי. מלבד השבועות הראשונים של הגמילה, לא היו כלל תופעות כאלו. יש לציין שאין שום שינוי במשפחה או במסגרת בה היא נמצאת. האם תוכלי לעזור לי להבין את שאירע ולחשוב מה רצוי לעשות כדי להחזירה לעשיית הצרכים בשירותים? נ.ב מה שניסיתי עד עכשיו: בהתחלה הייתי נכנסת איתה למאבקי כוח: יש לך, אין לי, תלכי, לא בא לי וכו'...זה לא היה יעיל ורוב הפעמים הפסדתי במאבקים. בשלב הבא ניסיתי שיטה של מעט דיבורים והרבה עשייה. כשזיהיתי שיש לה פיפי, הייתי אומרת "אני רואה שיש לך פיפי" ונותנת לה יד או במקרים של התנגדות מרימה אותה ולוקחת אותה לשירותים. גם לא יעיל, כי בפעמים שאני לא מזהה, או בשנ"צ היא עושה ברצפה.

אנא ממך אני לא יודעת עם את נוהגת לתת מייל אבל אנא ממך אני חייבת להתייעץ עמך בבקשה ממך תצילי אותייי

שלום דנה, אני שומעת את הבקשה שלך, אבל חייבת להנחית אותך לקרקע המציאות. קשה מאד, אם לא בלתי אפשרי, להציל אנשים ממרחק, דרך פורום או מייל. איני רואה הבדל מהותי בין כאן לשם, ולכן את יכולה לכתוב, ואני אקרא, אך תשובתי תישאר כשהייתה: טיפול. טיפול. טיפול. ליאת [email protected]

שלום אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג לגיל הרך עבור ילדה בת 4 בנושא העברה לגן חדש. תודה רבה

שלום דנה, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

גילתי שבני בן האחת עשרה וחצי היה עם האחיין שלי בן השבע במיטה, כששניהם עם מכניסיים מופשלים ונוגעים אחד לשני באיבר המין הדבר נעשה כבר פעם שניה, וככל הנראה הרעיון היה של בני מה לעשות?

שלום שולה, יש להגביר את ההסברה ולהדק את ההשגחה. אם זה קורה בפעם השנייה - כנראה שלא התייחסתם מספיק ברצינות לפעם הראשונה. אל תרשו להם לישון יחד מאחורי דלת סגורה, עד שתהיו בטוחים שהמסר הובן (ואולי גם אז...) וברצינות - בגיל אחת עשרה, ילד כבר אמור לדעת שנגיעה באיברים אינטימיים של אדם אחר היא טאבו. מדובר בפעילות של הטרדה (יש מי שיגידו "תקיפה"), וחשוב לברר אם הוא עצמו לא נפל קרבן לתקיפה דומה. אני ממליצה בחום להגיע להתייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני, שיעריך - בין היתר - את יכולות השליטה בדחף, והאם קיימת בעיה רגשית. בברכה ליאת

איך להגיב כשהילד משקר, הוא בן 5

שלום עדי, יש כל מיני שקרים, ולכל אחד מהם תתאים תגובה אחרת. יש שקרים שנועדו להימנע מהסתבכות - במקרה כזה, עדיף להשקיע ביצירת אווירה פתוחה ולא שיפוטית, כדי שהילד לא יפחד לומר לנו את האמת. יש שקרים שנועדו להאדיר את הילד באזני שומעיו - במקרה כזה, אפשר להגיב בחיוך שקט, שיבהיר לילד ש'עלינו עליו', אך מתייחסים בסלחנות. בדר"כ עומדת מוטיבציה כלשהי מאחורי השקרים, וחשוב לנסות להבינה, ולכוון לשם. באופן כללי, חשוב להסביר לילד ששקר אינו דבר רצוי או מקובל, אך עם זאת, אפשר להתייחס בסלחנות לשקרים של ילדים קטנים. ברוב המקרים הם אינם קשורים לנטייה עבריינית או התרופפות מוסרית, וככאלה - לפחות בעיני - הם נסלחים. אפשר להעיר בשקט ולומר "אני לא אוהבת שאתה משקר" או "לשקר זה לא יפה". נקווה לטוב ליאת

שלום ליאת בני בן 5.5 עם בעיות בכישורים חברתיים .הוא נוטה להתבכיין ,להגיב בתוקפנות להעלבות ,קושי בפרשנות שנותן לסיטואציות חברתיות ועוד .הומלץ לי לרשום אותו לקבוצה שעוזרת למיומנויות חברתיות וכך עשיתי .הצכוונתי לרשום אותו לקבוצה עם מדריך על 3-5 ילדים.אלא שעכשיו הפורמט שם השתנה וזה עתיד להיות קבוצה של מדריך על 3-4 ילדים כולל הורה אחד לכל ילד . משום מה זה נראה לי הרבה פחות טוב ואפקטיבי ופחות יעזור כי בעצם בגן ובבי"ס הילדים צריכים להסתדר בלעדינו ושם זה היה המקום בו הוא יכול היה ללמוד זאת עם תיווך המורה ,ועכשיו מרגיש לי מין בלאגן כזה עם כ"כ הרבה מבוגרים ושזה יאבד את האפקטיביות . אשמח לשמוע את דעתך המקצועית אולי זאת רק הרגשה לא נכונה שלי . תודה

שלום עדינה, איני יודעת מהי שיטת הטיפול. אם מי שמנהל את הקבוצה הוא פסיכולוג קליני מוסמך או עו"ס קליני או מטפל מורשה בהבעה (נא לבדוק תעודות!), את יכולה להיות שקטה יחסית, ולסמוך על מקצועיותו ואחריותו כגורם מורשה ומיומן בטיפול רגשי לסוגיו. בהצלחה ליאת

שאלתי פה אתמול ורציתי לדעת איך אני יכולה לטפל במספר בעיות שמתחלקות לכמה עיקריות ואיך אני יכולה לגדע OCD לבד ולהפסיק לכתוב דברים עם האצבע ועם הראש באוויר לאחר שאני רואה מילה כלשהיא תודה מראש דרך אגב אני יכולה את המייל שלך וגם לדעת אם אחרי טיפול לבד חרדה יכולה לחזור אליי

שלום דנה, נסי להיעזר בספר "די לאובססיה". לשאלתך השניה - יש כאן בשורה רעה ובשורה טובה: ה"רעה" היא, שאדם חרדתי מועד להגיב בחרדה למצבי משבר, ובמידה מסויימת להשלים עם העובדה שהוא חרדתי ויישאר כזה במידה כזו או אחרת. הבשורה הטובה היא שאפשר ללמוד לחיות עם החרדה, למתן אותה במידה ניכרת, ולחיות חיים איכותיים וטובים אם לומדים לשלוט בה. עדיין ממליצה לך מאד להיעזר באיש מקצוע, ובטיפול תרופתי בנוגדי חרדה. בהצלחה ליאת

שלום; הילדה שלי בת שנתיים וחודשיים;היא בת יחידה והיא כבר כמעט חצי שנה במסגרת משפחתון ועדיין אינה יוצרת קשר עם בני גילה כמו כן;היא מדברת מילים בודדות;אין עדיין צירוף של שתי מילים ההבנה שלה תקינה ןיש לה יכולות קוגנטיביות ראויות לציון מה יכול להיות הסיבה לקשיים החברתיים ואיך אפשר לטפל בהם? אגב היא מטופלת אצל קלינאית תקשורת והקשר שלה עם מבוגרים תקין לגמרי אשמח לתגובה תודה מראש

שלום בלסם, בגיל שנתיים, קשה לדבר עדיין על חיי חברה אצל הילדים, ולפיכך גם על "קשיים חברתיים". ילדים בגיל זה משחקים זה *לצד* זה, ולא זה *עם* זה. לא ציינת מדוע היא מטופלת אצל קלינאית תקשורת, אך יתכן שהקשיים שלה מסרבלים גם את האינטראקציות החברתיות שלה. כל אלה נמצאים בתחום עיסוקה ומומחיותה של קלינאית התקשורת, ולכן היא גם הכתובת הטבעית לשאלותייך. מציעה להתאזר בעוד סבלנות לפני שמכריזים שיש בעייה. אם את ממשיכה לדאוג, פני לאבחון במכון להתפתחות הילד. בהצלחה ליאת

רציתי לדעת אם ניתן לטפל במספר חרדות בו זמנית לבד כאשר החרדות והפחדים מתחלקים למספר סוגים עיקריים ואם אפשר גם לשלוח לך למייל רשימה של הפחדים/חרדות שלי שתראי אותם ותאמרי לי אם אני יכולה לטפל בהם לבד ואיך? ,חשוב לי לציין שאין לי מספיק כסף למותרות של פסיכולוג גם לא דרך כללית בבקשה ממך תצילי אותי אני על סף התאבדות אני כבר לא יכולה יותר

שלום דנה, הפרעות חרדה מופיעות במגוון צורות, ולעיתים המופע נראה כמו מספר הפרעות שונות. באופן כללי, אפשר להתמודד ברמה כלשהי גם לבד, אם מבינים את מנגנוני ההימנעות, ומוכנים להילחם בדחף לברוח/להימנע. אני מבינה שההסתייגות שלך אינה נובעת ממחסור כלכלי, כי יש בהחלט דרכים כיום לקבל טיפול מוזל ואפילו חינמי. אם את על סף התאבדות, אני מניחה שרמות החרדה עצומות, ולכן חבל מאד שאת מתעקשת על ההירואיקה של הלבד. טיפול תרופתי בשילוב של טיפול שיחתי יכולים לחלץ אותך די מהר מהמצב האקוטי שבו את מצוייה, וחבל שאת בהתנגדות כזאת. נסי לקרוא עוד על החרדה, ולהיעזר - לפחות חלקית בספרות העזרה העצמית המצויה על המדפים. בעיני, זה *ממש* לא כמו טיפול. בהצלחה ליאת

שלום גברת אני להלות חדש מרוסיה לארץ הזה לא טוב האיברית שלי ואני יש 11 בעיות של מחלה נפש כך בית אספר פסיכולוג אומר לאימה שלי אני לדעת בבקשה אם אפשר לטפל לבד בזה טודה רבה

שלום ילד בודד, בפרעות נפשיות קשות (במיוחד אם יש יותר מאחת) רצוי לא לטפל לבד. בשביל זה יש אנשי מקצוע, שלמדו שנים רבות איך לעזור לאנשים. הפסיכולוג, מעבר למקצועיות שלו, הוא גם אדם קרוב שיכול לעזור לך מול תחושות הבדידות. בהצלחה והרבה בריאות ליאת

שכחתי לציין קופת חולים מכבי וכן המלצה על סדנא או טיפול בבעיות התנהגות ( התפרצות , ויסות התגובות) ושוב תודה

אנא, צרפי כתובת מייל, כאמור. בהצלחה!

ליאת שלום אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג/ית לילד בן 10 עם בעיות קשב וריכוז שמלווה בבעיות התנהגות (בבית בלבד) אימפולסביות אשמח באזור אשקלון,אשדוד תודה מראש

שלום מירב, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

אם מעוניינת צרי קשר [email protected] בהצלחה בכל מקרה

שלום רב, בת דודתי בת 10 ולפני כשלושה שבועות אובחנה בפציאליס (שיתוק בחצי הפנים הימני) ורצינו לדעת האם זה יהיה נכון לשלוח אותה חזרה לבית הספר מחשש שהיא תסבול מהקנטות ואכזריות מצד ילדי בית הספר או שהיא תמשיך ללמוד בבית? תודה רבה מראש, טל.

שלום טל, חריגות חיצונית לעולם מסכנת אותנו בסוג של בולטות, וכשמדובר בילדים גם בסיכון "למשוך אש". עם זאת, לפחות בעיני, לא יעלה על הדעת שכל מי שנושא סוג כזה של חריגות, ייכלא בביתו מחשש לפגיעה. לילדים צעירים יצא מוניטין מפוקפק של אכזריות וחוסר רגישות כלפי חלשים, אך מסתבר שלא תמיד זה המצב, במיוחד כאשר נעשית עבודת הכנה והסברה נכונה. ילדים (ממש כמו מבוגרים) יודעים להיות חומלים, מתחשבים וסובלנים, ואני מאמינה שהאחיינית שלך בהחלט תוכל לפגוש את החלקים הללו. אין לי ספק שהיא תיתקל גם בתגובות אחרות, שמקורן בבורות ופחד, אך זה יכול לקרות גם בקניון, בקאנטרי קלאב, באוטובוס, ובעצם בכל מקום. לסיכום, אני בעד חיים רגילים ונורמליים ככל האפשר, גם לאנשים עם מוגבלות או חריגות, כאשר נעשים המאמצים ליצירת ההתאמות הרלוונטיות בסביבה, לצמצום פגיעה ותסכול. בהצלחה ליאת

שלום, ביתי בת 6 וחצי נכנסה השנה לכיתה א', המורה שלה דיווחה לי שבהפסקות היא לבד, כששאלתי את ביתי מדוע היא אמרה "סתם" לא ממש ידעתי להתמודד עם התשובה ואמרתי לה שתנסה לתכנן את ההפסקה שמתי לה גם כמה משחקים בתיק , לצערי הרב שלחתי אותה למשימה בלתי אפשרית היא חזרה עצובה ובקושי סיפרה -ששאלה מספר ילדים וכולם התעלמו ממנה. התחלתי לשים דגש על הנושא ומסתבר שגם פה עשיתי ללא כוונה רעה נזק - הנושא הפך לעוצמתי מבחינתה . אני מנסה להזמין חברות אחר הצהרים אבל היא לא רוצה להיפגש עם אף ילדה חוץ מאחת - אותה ילדה היא חברה שלה אחר הצהריים אבל בכיתה מתעלמת ממנה ולא משחקת איתה. ביום שישי האחרון היא קמה והתחילה לבכות שהיא נורא מכוערת (מה שלא נכון) ליבי נשבר , פתאום שמתי לב שגם בארוחות ערב היא משתדלת לאכול מעט מאוד ולא מזמן זרקה לי הערה ש"ציפס" משמין.... פניתי ליועצת - יש לי פגישה איתה בעוד שבועיים - רציתי לדעת - איך אני יכולה לעזור לה ? איך אני יכולה להפוך את הפסקות בית ספר למשהו מהנה ? אגב לא ציינתי אבל זוהי ילדה מאוד חברותית - שנה שעברה בגן כל יום היו אצלנו חברים והיא מאוד רגישה לחבריה , לדוגמא היא היתה הילדה היחידה בגן שפתחה את ליבה לילדה חרשת שהיתה מגיעה לשילוב פעמיים בשבוע וגם זכתה בתעודה על חברות מדהימה שגילתה.

שלום הילה, המחשבה על ילד בודד אכן קורעת לב, וגורמת לנו לתחושות קשות של אשמה וחוסר אונים. לפעמים יש לנו השערות על סיבות אפשריות לכך, אך לא תמיד. השיחה עם היועצת חשובה, שכן בגיל הזה ניתן לסייע ביצירת הזדמנויות לשיתוף פעולה וחברות. מבחינתך, תוכלי להמשיך וליזום מפגשים חברתיים בשעות אחה"צ, ולעודד את בתך לארח ולהתארח. במקביל, נסי להעשיר את חיי החברה שלה באמצעות חוגים קבוצתיים, שישפרו את איכות חייה ואת התפיסות העצמיות שלה. אם באמת קיימת בעיה של עודף משקל, עזרי לבתך לרזות בצורה נכונה ואחראית, ובכך לשפר את הדימוי העצמי שלה, ואולי גם את מעמדה החברתי. למרבה הצער אנו יודעים שלפעמים ילדים עם משקל עודף משלמים מחיר חברתי על כך. עד שהדברים ישתפרו, אפשר לחשוב על פיתרונות לתחושת הבדידות בהפסקות. תוכלי לצייד אותה, למשל, בטלפון נייד שבעזרתו תוכל לשוחח איתך ולהרגיש פחות לבד, בספר קריאה קליל, או במשחקים שיעסיקו אותה גם אם היא לבדה. בשיחה עם היועצת תוכלי להעלות רעיונות ובקשות לתפקידים שאפשר יהיה לתת לבתך, גם כדי להעסיקה בהפסקות וגם כדי לתת לה מרכזיות וחשיבות, בעיני עצמה ובעיני שאר הילדים בכיתה. בהצלחה ליאת

בני בן שנתיים וארבעה חודשיים . עד לפני חודש וחצי היה איתי בבית. ילד חכם ומפותח מאד לגילו. מדבר המון, סקרן , שואל שאלות כל הזמן. זוכר המון פרטים ואירועים, חד אבחנה , זוכר ספרים. ורגיש מאד למצבים חברתיים. לפני חודש וחצי הכנסנו אותו לגן אנתרופוסופי באזורנו. אני מוטרדת מהקשיים שהוא מבטא. מבחינת הגן הכל בסדר, הילד אמנם בוכה , אבל הגננות אומרות שהוא נרגע מהר, ומשתתף במהלך היום. אבל הילד מתחנן כל בוקר לא ללכת לגן בכל דרך שעומדת לרשותו. מנסה כל בוקר לשכנע אותנו לעשות פעילויות אחרות, ללכת למקומות אחרים, בוכה מכל סימן של יציאה מהבית , לבוש, נעליים. אומר שוב ושוב שקשה לו , שהוא עצוב כשאני הולכת. לפני שהוא נרדם בלילה, הוא פתאום אומר בשקט בלי קשר לכלום, שעצוב לו בגן והוא רצה אותי והוא בכה. מצד אחד הגננות אומרות שהכל בסדר, אבל לא מרגיש שהכל בסדר. נראה לי שהוא ממש חרד מהגן. שהוא קולט הרבה, ולא מסוגל להבין את מה שהוא רואה.אולי הוא רואה תקשורת קשה יותר ממה שהוא רגיל לראות בבית , וזה מפחיד אותו. איסורים שהוא לא רגיל אליהם. בינתיים אנחנו מחכים שהוא יסתגל , אבל נראה שהמצב לא נפתר מעצמו, ואולי אפילו מחמיר. אני לא יודעת איך אני יכולה לעזור לו. אני מרגישה שאנחנו במבוי סתום . מה עושים ?

שלום הילי, חודש וחצי זה לא הרבה זמן, כשמדובר בתהליך קליטה ראשוני בגן הילדים. מלבד היותו "חדש" בגן, כדאי לזכור שהשבועיים האחרונים התאפיינו במזג אוויר קשה, שמשפיע מאד על האטמוספירה בגנים: אי אפשר לצאת לחצר הגן הרטובה והבוצית, והילדים (חלקם מצוננים או בעוררות יתר) סגורים יחד בגן למשך שעות רבות. כשהמצב הזה נמשך לאורך זמן, הילדים והגננות "מטפסים על הקירות". זה בהחלט לא קל, והאווירה המתוחה והרוגשת עלולה להכביד על הילד שלך, שקשה לו מלכתחילה. בואי נקווה שהשבוע יהיה קל יותר. אם יש באפשרותך לקצר עבורו את שעות השהות בגן - מה טוב. זה תמיד מומלץ בעיני בשבועות הראשונים, בהם הילד משקיע אנרגיה נפשית עצומה. עוד קצת סבלנות... ליאת

שלום לכולם, אנו מחפשים פסיכולוג ילדים מומלץ באיזור בקעת אונו (קרית אונו, גני תקווה, יהוד) או המרכז (רמת-גן, גבעתיים, פתח תקווה) שעובד בהסדר עם מכבי. נשמח לקבל תשובות למייל [email protected] תודה מראש

בהצלחה!

שלום רב, ילדי בן ה-6.5 נשכב על הבטן ונוגע באיבר מינו לעיתים קרובות. הסברתי לו שיעשה זאת לבד בחדרו ולא ליד אנשים. לאחרונה, ראיתי אותו שוכב במיטתו ועושה זאת השהוא מחזיק בידו עיתון עם תמונה של אישה (לא תמונה אירוטית). האם זה נורמלי בגיל הזה? כיצד להגיב - האם לאפשר לו?

שלום רב, כל עוד לא מדובר בתוכן פורנוגרפי, לא הייתי מתערבת בפעילות שלו, מלבד הדרישה לעשותה בפרטיות בחדרו. בברכה ליאת

ליאת שלום, יש לי ילדה בת 9 מאד חברותית, אבל בחצי שנה אחרונה היא נמנעת מלהגיע לחברות. מסרבת בתוקף,אם בעבר הייתה מוכנה להשאר לבד בבית לעשר דקות, היום היא לא מאפשרת לי להוריד את הזבל. היא מתעקשת שלא קרה שום דבר, ואנו גם לא מודעים לארוע חריג שקרה. היא אומרת שמשהו מפריע לה, אבל לא יודעת מה נא עצתך אפי

שלום אפרת, כאשר חרדה נמשכת זמן רב כ"כ, ומפריעה באופן מהותי למהלך החיים השוטף, רצוי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים קליני, ולשקול התערבות טיפולית. יתכן שמדובר בהתקפי חרדה שבאים "כמו משום מקום". אפשר ורצוי לטפל בזה. בהצלחה ליאת

שלום רב יש לנו 3 ילדים ,כתה יב,כתה ח וגן חובה. נשמח לקבל המלצה לטיפול בעבור ילד הסנדוייץ שלנו . פסיכולוג נוער? פסיכולג קליני עם התמחות מסוימת? אנחנו תושבי אזור השפלה נשמח לקבל המלצות על מטפלים באיזור.תודה

שלום נורית, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

אבקש לקבל עיצה כיצד לנהוג עם בני שבכיתה ח' , הוא מאובחן כ-ADD הוא לומד למבחנים ומכין תמיד שיעורים אבל כשמגיע למבחן משהו מתפספס והוא נכשל. הוא מקבל עזרה בלימודים ויש לו מורה לאסטרטגיות למידה, מורה למתמטיקה, לאנגלית ושיעורי רכיבה על סוסים. מבחינתינו אנו עושים הכל וגם מבחינתו הוא הולך לשיעורים ברצון ומשקיע מאמצים וכל פעם שנכשל הוא נשבר ולא מבין למה הוא לא מצליח שהרי כל כל התאמץ ואינני יודעת איך לעודדו כי לומר לו שהדרך היא החשובה ולא התוצאה זה לא בדיוק נכון כי כולנו נמדדים בשורת התוצאה. מה עושים ?

שלום אורנה, כדי לדעת איך לעזור, רצוי לדעת מה *בדיוק* מכשיל אותו. ראשית, האם הוא מטופל בריטלין? חשוב לזכור שאסטרטגיות למידה, שיעורים פרטיים ואפילו רכיבה על סוסים, אינם מטפלים ייעודית בהפרעת הקשב ואינם נותנים מענה ישיר כמו הטיפול התרופתי. אם אינו מקבל סיוע תרופתי, יתכן שהגיע הזמן לשקול זאת. שנית, אחרי רצף של כישלונות, יש ילדים (וגם סטודנטים בוגרים) המפתחים חרדת בחינות. החרדה מפריעה הן לקליטת החומר, הן לעיבודו, והן ליישומו ברגע האמת בשעת המבחן. בחרדת מבחן אפשר ורצוי לטפל, אצל פסיכולוג המתמחה בטכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות. נסו להתחקות אחרי דפוס השגיאות שלו, וללמוד על פיו מה הבעיה. כשהתמונה תתבהר, אפשר יהיה לחשוב מה עושים. בהצלחה ליאת

מצטער על הגסויות אבל שנה שעברה אוננתי ממש הרבה ורק כיום מזה חודשיים אני מפחד למות כי דוד שלי הלך לבעל אוב והוא אמר לו שאני הולך להיות קשה בשנה הקרובה ומאז כי כולם נחמדים אליי גם מי ששונא אותי האם בעל אוב יכול לדעת מתי אחרים ימותו כשלא אני שואל אותו? תודה מראש תצילי אותי בבקשההה ממךךךךךךךךך

שלום לך בחור צעיר עד שתענה לך הפסיכולגית לא יודע מאיפה הסיפור הזה ואם אכן אמיתי אתה לא הולך למות ,אף אחד ,אבל אף אחד לא יכול לדעת גם אם תלך באופן אישי אליו לא יוכל לדעת !!!!!!! אל תאמין בזה כי אין בזה אמת !!! זה רק פחד כי אתה מאמין בזה !!! תרגע ...

שלום רב, אוננות היא פעולה טבעית ובריאה, ובניגוד למה שסיפרו לך, היא אינה גורמת לעונש מידי שמיים, ובוודאי שלא למחלה או מוות. אם כך היה הדבר, הרי שאוכלוסיית העולם הייתה נכחדת זה מכבר... בעלי אוב אינם יכולים לצפות את מותו של אדם, ולפיכך, מעבר לקוריוז, הייתי ממליצה לך להניח לבעלי אוב בכלל, ולכאלה שמתיימרים לחזות מוות בפרט. כבחור צעיר, נסה להתמקד בחיים ובמה שיש להם להציע לך, כולל הנאות הגוף. אתה בדיוק בגיל המתאים לכך. שבוע טוב! ליאת

שלום רב, הבת שלי בת 8בכיתה ג היא נמצאת בחבורה של שלוש בנות מאז כיתה א בזמן האחרון שתי הבנות האחרות מחליטות  לשגע אותה, פעם הן אומרות לה שהן חברות שלה ופעם לא. הכל תלוי באיזה צד הן קמו . אתמול לדוגמא אחת מהבנות עלתה לכיתה אמרה לבתי איפה את אני מחפשת אותך בקור הבת שלי ענתה שהיה לה קר למטה לכן עלתה לכיתה הילדה אמרה לה שבגלל זה מחר היא תחליט אם היא חברה שלה או לא. ועוד מקרים של ילדים אך קורעים לי את הלב. הבנות האלה הן מרכז הכיתה וכולן חברות שלהן קשה לבת שלי להתחבר לשאר הבנות מאחר וכולן רוצות להיות בחברת שתי הבנות. מה עושים במצב כזה לא חשבתי שהבת שלי תיהיה הקורבן. חשוב לציין שהבת שלי מאוד מוצלחת חכמה טובה יפה ומקבלת המון פרגונים ואהבה בבית.

שלום חנית, החיים החברתיים של ילדות בבית הספר היסודי אכן יכולים להיראות (ולהיחוות) לפעמים כמו רכבת הרים. מעורבים שם לא מעט רגשות, יצרים ומוטיבציות, שלא תמיד האדם המבוגר יכול להכיל. אנשים מבוגרים יודעים לבחור את חבריהם על סמך קריטריונים ברורים, לנהל מערכות יחסים יציבות, ולנהל קונפליקט בצורה בוגרת. הילדים שלנו חסרים עדיין את היכולות הללו, ולכן הם "ברוגז" ו"שולם", אוהבים ושונאים, מתחברים ומתנתקים, ולא תמיד מקבלים החלטות חברתיות בדרך הגיונית/הומנית/צפוייה. לכן, אני מציעה לך להימנע ממעורבות יתר בחיי החברה של בתך. נסי לחזק ולעודד אותה ברגעי המשבר, לעזור לה לשרוד את ימי ה'ברוגז', ובמידת הצורך לכוון אותה (בעדינות) לבנות הטובות שבכיתה, גם אם הן פחות מרכזיות. ההתערבות שלנו הופכת רלוונטית יותר ואפילו קריטית, במקרים של חרם, התעללות עקבית לאורך זמן, או דחייה אקטיבית. במקרים כאלה יש להפעיל את הצוות החינוכי של ביה"ס, עד רמת המנהל/ת, ולפעול לאלתר כדי לסייע לילד ולשנות את מצבו. בברכה ליאת

בני בן 7.5 החל לאחרונה לעשות את צרכיו במכנסיים, זה החל רק במתן שתן במכנסיים והחמיר גם בעשיית פעולת מעיים , בהתחלה זה היה רק בבית ספר, היום זה גם בצהרונית, אצל חברים וגם בבית . פשוט אינו נכנס כלל לשירותים. הוא טוען כי זה נובע מפחד בעקבות סרט שראה בשיעור מוסיקה. ניסיתי שיחות עימו , שוחחתי עם כל הגורמים האפשריים, מחנכת,מנהלת בית הספר, יועצת חינוכית והמורה למוסיקה. הפסיקו ללמד את היצירה שנלמדה בשיעור מוסיקה, מלווים אותו לשירותים במידה והוא מבקש(כמובן), אך זה לא עוזר. ניסיתי דרכים כגון מתנות, אם יחזור נקי מבית הספר יקבל מתנה- זה לא עזר. ניסיתי לעזור לו להתמודד עם הפחד- לא עזר. מנעתי ממנו ללכת לחברים בגלל עשיית צרכים- זה לא עזר. אני פשוט אובדת עצות.... מה עוד אוכל לעשות???? נראה שלא מפריע לו כלל שהוא עם הצרכים שלו בתחתונים ושהילדים מקניטים אותו וכו... אודה לך על תשובתך (-:

שלום צאלה, לפני שמתייאשים, חשוב לזכור שיש דרכים לעזור, ומה שנראה כמו מבוי סתום אינו בהכרח כזה. עם זאת, יש בעיות שאינן יכולות להיפתר באמצעות עצה אינטרנטית בפורום. ממליצה על פנייה לפסיכולוג ילדים קליני, שיוכל גם לטפל בחרדה וגם למנוע התדרדרות ביחסים בעקבות הסימפטום. בהצלחה ליאת

או מטפל רגשי תודה מראש

שלום שני, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

ביתנו בת השבע וחצי סיפרה לנו לאחרונה שיש דמות שמופיעה לידה בכל מיני מצבים ומדברת איתה (לא מדובר במין חבר דמיוני חיובי אלא בדמות אישה מבוגרת אשר מפחידה את הילדה לדבריה, לעיתים מזרזרת אותה, לעיתים נוזפת בה). האם נכון לפנות פנייה ראשונית בעניין לפסיכולוג ילדים או דווקא לפסיכיאטר ילדים? האם ניתן לקבל המלצה על גורם מטפל מתאים באזור השרון? תודה.

שלום רב, גם פסיכולוג ילדים קליני וגם פסיכיאטר ילדים - שניהם כתובת טובה להתייעצות בסוגיה שתיארת. ולבקשתך - למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

שלום, אודה לקבלת המלצות על פסיכולוגים לילדים באזור ראשל"צ אשר עובדים עם מכבי. תודה

שלום רב, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

ביתי בת 4.5, ילדה מקסימה, נמרצת, אינטיליגנטית, חברותית וחכמה. לאחרונה שמנו לב שלפעמים, כשהיא שואלת אותנו שאלה או אומרת לנו משפט כלשהו, היא חוזרת על המשפט ללא קול - רק עם השפתיים - לעצמה. היא לא מודעת לכך ואנחנו לא מצליחים למצוא חוקיות להופעת התופעה הזו. אשמח אם תוכלי לחוות דעתך בנושא. תודה.

שלום פרח, מציעה להתייעץ עם קלינאית תקשורת. יש פורום רלוונטי באתר זה. הנה - http://www.doctors.co.il/forum-5242 ועוד אחד - http://www.doctors.co.il/forum-71 איכשהו, לא נשמע לי מדאיג... בברכה ליאת

שלום בני בן 6 , הוא יליד נובמבר לכן החלטנו בשיתוף עם הגננת להשאיר אותו שנה נוספת בגן. הוא מאוד חכם ורגיש ועם זאת גם עקשן ומתוסכל מאוד כשלא מצליח לו משהו שהוא עושה (פרפקטציוניסט). בחודש האחרון הוא החל להתלונן המון שמשעמם לו (משעמם לו בגן, המשחקים משעממים , הטלויזיה, וכו) , הוא בוכה כמעט כל ערב לפני השינה ואף החל לומר בשבוע האחרון משפטים כמו: חבל שאני קיים... אני מאוד מודאגת מהמצב המתתפתח ורוצה לעזור לו , אני מרגישה שזו הייתה טעות שלא להעלות אותו לכיתה א' וזה חלק מהסיבה להרגשה הכללית שלו. התחלתי ללמד אותו לקרוא וזה מאוד משפר לו את מצב הרוח ומעניין אותו. בנוסף, הוא מאוד לא אוהב את החורף,וכל הזמן מברר מתי יגיע הקיץ (הוא אומר שהחורף עושה לו הרגשה לא נעימה) יש לציין שזו פעם ראשונה שעובר עליו משהו כזה, לאורך כל השנים הוא היה ילד שמח, נהנה מהכל אוהב לשחק ועם עולם פנימי מאוד עשיר.גם בתקופה הזו יש הרבה רגעים שהוא כן נהנה ממשחקים ומבילויים והתחושות האלו מגיעות לרוב בשעות הערב והלילה לפני השינה. אני לא יודעת איך להתחיל ואיפה להתחיל לעזור לו. יש כ"כ הרבה אפשרויות המוצעות באינטרנט והייתי רוצה לקבל הכוונה איפה להתחיל , האם ללכת למכון שיש לו התמחות לילדים או פסיכולוג ילדים (ואיזה ? יש כל מיני - קליני , חינוכי וכד') אודה לך אם תוכלי לכוון אותנו לאיזה התמחות או סוג של טיפול כדאי לפנות תודה רבה בברכה מיכל

שלום מיכל, הכתובת הטבעית לסוג כזה של קשים היא פסיכולוג ילדים קליני או מטפל/ת באמנות. פסיכולוגים חינוכיים הם מי שנותנים מענה לבעיות הקשורות לתפקוד הילד במסגרות החינוכיות, כולל אבחונים. נקודה למחשבה - מאחר והשארתם את הילד שנה נוספת בגן (לידה בחודש נובמבר אינה סיבה מוצדקת להחלטה כזו) רצוי לא להעמיס עליו תחושות נוספות של חריגות ובעייתיות, ועדיף לחזק את החלקים הבריאים, המתמודדים והכשירים. חשוב להיזהר מלקבע דפוס של בעייתיות אצל ילד שלא היה בעייתי מלכתחילה. בהצלחה ליאת

מחפשת בנרות פסיכולוג/ית טוב/ה לבת 13. הילדה מדוכאת מאוד, סגורה ולא משתפת.מחפשת מישהו מתאים באיזור השפלה ולא מוצאת. מישהו...?

שלום רב, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

אשמח לדעת מי יכול לסייע בהתנדבות /חינם/סטאז למשפחה בקריות לסיוע למשפחה בקשיים עם 4 ילדים לעזרתכם הדחופה

שלום נילי, אפשר להפנות את המשפחה לשירותי הרווחה בעיר שמספקים, בין היתר, גם טיפולים זוגיים ומשפחתיים והדרכת הורים. הטיפולים הללו נעשים בדר"כ בעלות מודולרית, בהתאם להכנסות המשפחה, ויכולים להגיע לסכום סמלי מאד, אם בכלל. תוכלי לנסות לפנות גם דרך "לוח המודעות" באתר פסיכולוגיה עברית. בכל מקרה, תצטרכי להשאיר דרך כלשהי ליצירת קשר. מה תפקידך בחיי המשפחה? ליאת

[email protected]

הי, בנותיי הן תאומות זהות בנות 4.5 שנים.בשבוע הבא ארשום אותן לשני גני חובה נפרדים.אם תוכלי לתת לי כמה עצות כיצד אני מסבירה לבנות שבשנה הבאה הן נפרדות? תודה.

שלום ע' ילדים נוטים לקבל את המציאות כפשוטה, כל עוד היא מוצגת להם בפשטות וענייניות. כאשר אנו מצפים לתגובות רגשיות סוערות, משהו בזהירות ובהיסוס שלנו יעורר - כמעט באופן בלתי נמנע - את התגובה לה אנו מצפים. בדומה, כאשר אנחנו סומכים על הילדים, לא מרגישים שאנחנו עושים להם עוול, ושלמים עם החלטותינו, משהו מהשקט והביטחון שלנו משודר גם לילדים, והם מגיבים בהתאם. לקראת סוף השנה, ואולי עוד קודם, אפשר להתחיל לטפטף את הרעיון המרגש של "בשנה הבאה כל אחת מכן תעלה לגן חובה, ולכל אחת תהיה גננת אחרת ועולם שלם של חוויות שמחות. בבוקר תיפרדו ובצהריים תיפגשו, כמו כל האחים והאחיות". לתפיסתי לא צריך לעשות מזה עניין גדול, ולאזכר זאת באופן אגבי מאד מדי פעם, בהתאם לנסיבות. דברי על כך עם חברות או עם בעלך, כאשר הן שומעות את הדברים ברקע, ואמרי זאת כדבר מובן מאליו. אם אין לך דאגה בנושא, זה לא יעורר בהן דאגה, ואם את מודאגת, נסי לברר עם עצמך מדוע, ולטפל בזה לפני שאת מציגה להן את החלטותייך. בהצלחה ליאת

אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג טוב ממכבי לילד בן 10 זה חשוב ודחוף תודה

בהמשך לבקשתי להמלצה על פסיכולוג ילדים לילדי בן ה-10 מאזור תל אביב חולון ראשון לציון תודה

האם מצאת?

הי אני אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג/ית קלינית לבן שלי בן עשר וחצי, מאיזור רחובות, ראשלצ, אשדוד, יבנה, גדרה.

שלום לילך, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

בני בן ה 15 עוד מעט פרפקציוניסט.לומד בכיתה ט' עם ממוצע ציונים 99.8. לומד מתמתיקה בבר אילן במסלול מיוחד לבגרות 5 יחידות מתמתיקה עם סיום בכיתה י'. כמעט כול המבחנים שלו-100.כתב היד שלו ישר ויפה בצורה כזו שכול המורות מעירות לו על כך לחיוב כמובן. יש לי בעיה עם זה ברגע שמשהו לא בדיוק מסתדר לו כפי שהוא רוצה.למשל ציון במבחן מתחת ל-100 ניראה לו לא תקין. למשל כאשר יש 2 מבחנים הוא מתחיל להיות לחוץ ולא מצליח להתגבר על כך. למשל כשייש לו עבודה להגשה הוא יכול לעבוד עליה ימים שלמים ולתקן כול פסיק ונקודה עד שזה מושלם בעיניו. מבזבז זמן יקר על סרגלים וקווים ישרים. והבעיה שאין לו מספיק זמן והוא נכנס ללחצים. השאלה- אם זה האופי שלו ואין מה לעשות או שייש דרכים לעזור לו להתגבר ולהשתנות?? שיחות של- לא נורא, גם 90 במבחן זה בסדר גמור לא ממש עוזרות.

שלום חנה, פרפקציוניזם הוא מנגנון תובעני המעניק (לפחות לזמן מה) תחושת שליטה ושלמות, והגנה מפני הידיעה שדברים יכולים להשתבש. מדובר במנגנון נוקשה מאד ובעייתי, בהיותו גוזל את מרב המשאבים, על חשבון רווחתו של האדם ומרחב הפנאי שלו. כמו שאת מציינת, חלק משמעותי מזמן ההשקעה שלו מוקדש להיבטים שוליים של המשימה, כמו קווים ישרים וסרגלים. כמובן ששיחות לא יעזרו כאן, ועדיף טיפול פסיכולוגי. למרבה הצער, אנשים כאלה ממעטים להגיע מרצונם לטיפול, אלא אם הם מגיעים למצב בו האסטרטגיה קורסת, והחרדה או הדיכאון מגיחים אל פני השטח. הייתי מעודדת אותו מאד להגיע לטיפול, ולהגמיש את עמדותיו ביחס להצלחה וכישלון, וכמובן ביחס לערכו בעיני עצמו. בהצלחה ליאת

שלום, בעוד כחודש וחצי ביתי (היא תהיה בת 10 וחצי חודשים) תחל להיות מטופלת אצל מטפלת שמטפלת בביתה בתינוקת נוספת בת 4 חודשים. כמה שאלות: 1. האם הפרש הגילאים בין ביתי לתינוקת השנייה יהיה טוב עבור ביתי? 2. אנא יעצי לי לגבי אופן התחלה הדרגתית לשם הסתגלות טובה יותר. תודה רבה

שלום אפי, לפני גיל שנתיים, לפחות בעיני, למטפלת יש עדיפות על פני גן/מעון מרובי ילדים. בתך נמצאת בגיל שבו חרדת הזרים נמצאת בשיאה, ולכן יש לצפות שתהיה מידה של רתיעה בהתחלה. הדרגתיות ו'חפיפה' מתבקשות במצב כזה, כמו גם ימים קצרים בהתחלה, למרות הפיתוי לקצת חופש בשבילך. בעניין התינוקת השנייה - אין לצפות לאינטראקציה כלשהי ביניהן, שכן מדובר בתינוקות עם צרכים התפתחותיים שונים. בעיני מדובר בשני גילאים תובעניים מאד, שעלולים להתיש גם את המטפלת המנוסה ביותר. כאמא, הייתי מעדיפה טיפול 'סולו', אך לוקחת בחשבון שלפעמים אין ברירה. נסי, ותראי איך הולך. בהצלחה ליאת

בני בן 5, ויש תקופות (כמו עכשיו) שבורח לו במכנסיים (קקי או פיפי). הוא ילד עם קשיים רבים על רקע ADHD ושוב לו מאוד להיות "המחליט" בכל דבר, אז אולי זה עניין של צורך בשליטה. מה אפשר לעשות? כמובן שנעלה את הנושא גם בהדרכת ההורים הקרובה אך חשוב לי מאוד לשמוע את העצות שלך (אם לא היית כל כך רחוקה היינו עושים אצלך הדרכת הורים)

שלום עינת, תודה על הקרדיט :-) אמונתי העמוקה היא, שילדים שואפים בסתר לבם דווקא *לא* להיות המחליטים, ולעיתים הם מקצינים את התנהגותם כחלק מהמשאלה שמישהו יעצור אותם ויחליט בשבילם. ילדים אינם יכולים עדיין לקבל החלטות הנוגעות לחייהם, ולשם כך נחוצים הורים, כדמויות סמכות נוסכות ביטחון. הילד שלך, עם ובלי קשר לADHD שלו, מאתגר אתכם ובוחן את הגבולות שוב ושוב. כאשר הוא מצליח לשלוט בכם, עולה גם החרדה שלו ("אם אני הקובע, אז מי שומר עלי? מי החזק בבית? על מי אני אוכל לסמוך?"), ואז מופיעות גם הנסיגות של הפיפי והקקי. ה'תאונות' הללו כמו מזכירות לכם, שמדובר בילד קטן מאד, שזקוק לטיפול והשגחה, ולגבולות נאותים. כרגע, אני מציעה להמשיך ולקבל הדרכה הנוגעת לשיפור מיומנויות הסמכות שלכם. אל תתנו לבנכם להחליט, ובכך תאפשרו לו להישאר ילד ולהתפנות למשימות ההתפתחותיות שלו. מול תאונות הפיפי והקקי נסו להישאר רגועים וענייניים ("לא נורא, בסוף זה יעבור ותצליח לעשות בשירותים כמו גדול. עד אז נעזור לך להתנקות ולהחליף בגדים") בהצלחה ליאת

וסליחה שקצת התפספסנו...

מכירים את ***** ? תודה (ההודעה נערכה)

שלום גילי, למרות הרצון לעזור, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

שלום רב, בני שגיא הוא ילד סנדוויץ ומה שקורה שהוא רוצה לחבק או כביכול לדבר הוא שולח יד בוקס או מכה כלשהיא גם לי גם לאבא שלו ושהוא פונה לאחיו הקטן שהוא עצמו בן 9 חודשים, הוא לפעמים מציק לו ברגליים במכות קטנות, שם לו את הראש על הגב, ולאחיו הגדול שמשהו לא מוצא חן בעיניו נותן פתאום בוקס..בקיצור ולעיניין הילד ישר שולח ידיים וכל היום יש עונשים, או חיבוקים, כל מה שיכול להיות, פעם אנחנו תוקפניים ופעם עדינים....הכל. אני רוצה לעזור לו כדי שהוא לא ילך לאיבוד

שלום יפית, ממליצה לך בחום להגיע להתייעצות והדרכה אצל פסיכולוג ילדים קליני או מנחת הורות, שיתנו לך כלים להצבת גבולות נאותה. התנהגות מציקה או פוגענית, גם כשהיא נעשית "מרוב אהבה", אינה רצויה בשום גיל, ורצוי מאד שהילד שלכם ילמד שהתנהגות כזו אינה מקובלת עליכם בשום מקרה. כאשר התגובות שלכם אינן עקביות (פעם עדינים ופעם תוקפניים) הילד הקטן שלכם לא בטוח כיצד עליו להתנהג. הדרך הרצויה, לפחות לדעתי, היא תקיפה (אך לא תוקפנית) וברורה, ובעיקר עקבית. עצרו אותו כשהוא פוגע, אמרו בקצרה "אסור להרביץ!", וכוונו אותו לפעילות אחרת ללא הסברים ותוכחות. אל תרשו לו בשום אופן להרים עליכם יד או רגל, גם לא מתוך משחק. כמובן שאין להפעיל מולו התנהגות אלימה, גם לא כאקט חינוכי. את מוזמנת לקרוא בין דפיו של פורום זה עוד בנושא אלימות וגבולות. היעזרי לצורך כך בארכיון הפורום דרך כפתור החיפוש. שבוע טוב ליאת

שלום בני בן כ- 9 מתקשה להביע את רגשותיו בעיקר בזמן שכועסים עליו. רואים שמוחו מלא במחשבות אך פניו חתומות והוא לא מוציא החוצה את שהוא מרגיש. כיצד ניתן לעזור לו להביע את רגשותיו? כיצד ניתן לעזור לו להמנע ממהתכנסות לתוך עצמו? תודה

שלום דני, אנשים נבדלים אלה מאלה ביכולתם לזהות ולבטא נכונה את מה שהם מרגישים. הבדלים אלה נעוצים, קודם כל, במאפייני האישיות שלנו (מופנמות/מוחצנות) אך גם בחוויות עבר, באווירה הרגשית שבסביבה המשפחתית, במודלים אליהם נחשף הילד, ועוד. ילדים לומדים לבטא בחופשיות את רגשותיהם כאשר הם חשים בטוחים, ויודעים שיהיה מי שיוכל להכיל אותם (כאשר הם מקבלים ביטוי עוצמתי) או להדהד ולשקף אותם (כאשר הם מהוססים). כאשר אתם כועסים על הילד, הוא מתכנס לתוך עצמו בפנים חתומות, אולי כי הוא למד שהבעת רגשות (כעס בחזרה, עצב, אכזבה, וכו') אינם מובילים לתוצאה רצויה מבחינתו. אומר בזהירות, שילדים שמגיבים לכעס או עונש בפנים חתומות יכולים לשקף לעיתים עמדה של "אין לי כבר מה להפסיד, ושום דבר שאומר או אעשה לא ממש ישנה או יעזור". אני רוצה להאמין שלא זה המצב אצלכם, אך מזמינה אותך לבחון באומץ גם את כיוון המחשבה הזה. בשמחות ליאת

בני בן ה-7 צריך לקבל את הורמון הגדילה. זאת לא רק בגלל גוההו הנמוך כי חסר לו והוא חייב זאת. את ההורמון מקבלים בזריקה בכל יום והוא לא מסכים בשום פנים ואופן. אני מדברת איתו בכל יום, מסבירה לו כמה זה חשוב וזה לא כואב, אפילו התמול הוא נפגש עם ילדה חמודה וראה איך היא עושה לעצמה ואמרה לו שזה לא כואב, אך הוא מפחד מאוד.אני רואה בפנים שלו כמה הוא מפחד והוא לא מצליח להתגבר על הפחד. בעלי כועס עליו ואומר לו שהוא מאוכזב ממנו אך אני מחבקת אותו ומנסה להרגיעו ושוב מנסה אך הוא פשוט "מת" מפחד. מה עושים. איך אני יכולהלעזור לו להתגבר על הפחד שלו. פעם ניסיתי עם "חצי" הסכמה שלו, הוא דחף את המחט וכתוצאה מכך המחט שרטה את רגלו וירד לו דם. איך אני גורמת לו להתגבר על הפחד? תודה מראש

שלום דינה, זריקה היא עניין לא נעים כלל וכלל, ואני מבינה מאד לליבו של בנך. נדמה לי שלהגיד לו ש"זה לא כואב בכלל", לא יביא לתוצאות, גם בגלל שזה לא נכון עובדתית, וגם בגלל שהוא ממילא לא מאמין לזה. לכעוס עליו זה בוודאי לא נכון, ויותר מכך - לא הוגן. בעיני, נכון הרבה יותר לספר לו את כל האמת, לומר שמדובר בדקירה לא נעימה בכלל, אולי אפילו קצת כואבת, אותה הוא חייב לקבל לצורך הגדילה שלו ובריאותו. הסבירו לו שנדרש ממנו להיות אמיץ מאד וגיבור, ושתעזרו לו בפרסים ומתנות קטנות, כדי שיהיה לו יותר קל. עוד תוכלו לומר, שיוכל לבחור אם לקבל את הזריקה בקופת חולים, מידיה של אחות, או בבית, בסביבתו הרגילה, ע"י מישהו מהמשפחה. מניסיוני למדתי, שילדים מוכנים לאזור אומץ ולהתגבר דווקא כשהאתגר מוצג להם ככזה, ולא כ"שום דבר". כאשר אתם אומרים לו שאין לו ממה לפחד ושהזריקה לא כואבת, הוא מרגיש בושה, אכזבה מעצמו, וכעס על כך שאינכם מבינים לליבו. אם הזריקה תוצג כמשהו רציני, כמשהו שרק ילדים גיבורים באמת יכולים לעמוד בו, אני מאמינה שיוכל לגייס כוחות, ולזכות כך בהערכה שלכם. בהצלחה ובריאות ליאת

מה שלומך??? קודם כל רציתי להגיד שאני פשוט מאמצת בחום את העצות שלך בפורום דבר שני התייעצתי איתך בעבר לגבי הבת שלי בת השש שההורים של החברה הטובה שלה סירבו שהילדה שלי תבוא אליהם הסברת לי בחום שלא כולם רוצים להיות חברים שלנו השנה החברה הטובה עזבה את הילדה שלי לטובת מישהי אחרת הצעתי לילדה שלי להפתח לחברות חדשות משום מה עדיין יש לילדה שלי תקווה שהן יחזרו ואני הסברתי לילדה שלי שהבנו את הרעיון ועכשיו אנחנו בנקסט ממשיכעים הלאה ההורים של אותה ילדה מתערבים לה בחבריות ןאפילו הילדה אמרה במפורש לילדה שלי שאבא שלה לא מרשה לה לשחק איתה מה עושים איך יוצאים מהלופ????? שבת שלום

שלום רב, במקרה כזה, כל שנותר לנו לעשות זה לתקף את רגשותיה של הילדה ("זה באמת מעליב שלא רוצים לשחק איתנו"), לשקף את המציאות ("אבל לא הכל נמצא בשליטה שלנו. לא נוכל לגרום למישהו לאהוב אותנו או לשחק איתנו בכוח"), ולהציע דרכי התמודדות ("אבל יש לנו שליטה על הבחירות שלנו. לכן, בואי נחשוב את מי את רוצה להזמין אלינו היום"). מעבר לכך, תוכלי לנסות להבין את הסיבות למצב. אפשר לנסות להיעזר לשם כך בהורים אחרים, או בצוות החינוכי, ולהבין האם יש משהו בהתנהגותה של בתך שיכול לתרום למצב החברתי שלה. אם מדובר רק בילדה אחת שמתרחקת, המצב מדאיג פחות מאשר כשמדובר בבדידות גורפת. נסי להבין את הנסיבות, ורק אז לחשוב באופן קונקרטי יותר כיצד לפעול. בברכה ליאת

שלום הבן של יבן 6 מסלסל את השער שלו (בעיקר לפני שינה) מה שמדלל מאד את השער באותו איזור - האם יש לי מה לדאוג - אני שמה לב שזה לא בשליטתו - גם כשאני מעירה או אוספת לו את השער הוא שוב עושה את זה בנוסף יש לו סימנים של ADHD אבל הרופא של התפתחות אמר שלא לחפש בעיות כי הוא בסדר גמור - הוא לא המליץ לי לטפל בשלב הזה - האם זה קשור? האם יש דרך לטפל בזה או שפשוט להרפות... תודה אמא דואגת

שלום רב, טריכוטילומניה היא הפרעת שליטה בדחף, המתאפיינת בתלישת שיער הראש, הגבות או הריסים, המתגברת במצבי דחק. מה שאת מתארת לא נשמע, על פניו, כסימפטום של טריכוטילומניה, אך יכול להיות קשור לצורך שלו להרגיע את עצמו בשעות של משבר או עייפות. יש בחייהם של ילדים תקופות בהן מפלס המתח והחרדה עולה, ואז הם עלולים לסגת להתנהגויות כמו מציצת אצבע, לעיסת דש הבגד, כסיסת ציפרניים או התעסקות (ממוללת) בשיער. אם ידועים לכם גורמי לחץ בחייו העכשוויים, פעלו להפחתתם. בעיני, אין להציק או להעיר לו על סלסול השיער, אלא להציע לו בעדינות דרכים חלופיות להתמודדות ("הנה, אשכב קצת על ידך ונקרא סיפור"). או במילים שלך...פשוט להרפות :-) שבת שלום ליאת

בני בן 7נמצא בכיתה א ומתחילת השנה לפחות אחת לשבוע אנחנו מבלים בבית הספר בעקבות תגובות של כעס ואלימות כלפי מורים ותלמידים רוב המקרים קורים סביב הפסקות או לחילופין בעקבות הפסד במשחק כיצד ניתןן להסביר לילד שאין כל רע גם בלהפסיד 

שלום יפעת, ראשית, אף אחד לא אוהב להפסיד, וקשה לשכנע מישהו, במיוחד אם הוא ילד חכם והישגי, בכך "שאין כל רע בלהפסיד". אדרבא, אפשר לומר לילד שלהפסיד זה באמת לא נעים ולא כייף, וללמדו מה אפשר לעשות כאשר זה קורה. הבעיה היא לא עם רעיון ההפסד, אלא עם היכולת לשאת את התסכול. כדי ללמד ילד להתמודד עם אכזבה ותסכול, חשוב לחשוף אותו למצבים כאלה גם בבית, וללמדו לקבלם בדרך שאינה הרסנית. זה מתחיל בדרישה להתנהג בכבוד כלפיכם, לעמוד בדרישות ובציפיות ממנו בבית, גם כאלה שאינן נעימות (כמו עמידה בסדר היום, שיתוף פעולה וציות, התאפקות במצבים של התנגשות רצונות, וכד'). אין לאפשר לו להתנהג באלימות או בהרסנות כלפי רכוש, גם כאשר הוא כועס, ורצוי להימנע מתוכחות והסברים מילוליים ממושכים. במקום זאת, עדיף לגרום לו להבין (במעשים ולא בדיבורים) שלהתנהגות אלימה יש תוצאה בלתי רצויה. כאשר העקרונות החשובים הללו יוטמעו בבית, וכאשר הוא יידע שאינו יכול לפגוע בכם בשעת כעס, הוא לא יעשה זאת גם מחוץ לבית. ממליצה מאד על הדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ליאת

שלום רב, יש לי ילדה בת 4 בכורה מבין שתים, אינטלגנטית חכמה ונמרצת, אבל מסרבת לקחת חלק באירועים חרבתיים עם בני גילה, אם זה ימי הולדת או מסיבות של הגן. ללכת באופן פרטני לחברות אין לה בעיה, אבל במסיבות היא נצמדת לנו לרגל ולמרות שאנחנו נשבעים שאנחנו נשארים ולא הולכים היא עדיין לא משתתפת. ניסינו להתחנן, להתעלם, להכין אותה לפני כן, לשחד אותה ומה לא... חשבנו אולי שאם בעלי ילך תהיה קצת שיתוף פעולה- אבל שום דבר. מה עושים?

שלום נוגי, מה עושים? פשוט מניחים לנושא ל-ח-ל-ו-ט-י-ן ומפסיקים לשדל, לכעוס ולשחד. תודה לאל, מסיבות וימי הולדת הן פעילויות רשות, ושום דבר לא קורה אם לזמן מה ילדים שקשה להם - מקבלים פטור. יש ילדים שחוששים מרעש והמולה, יש מי שפוחדים עד אימה מליצנים, בלונים או קוסמים. יש ילדים שסתם נרתעים בגיל הרך משהות מחוץ לבית בלי ההורים. כל אלה חולפים מעצמם, כל עוד לא יצרנו רווחים משניים או תגמולים המזכים את הילד בהרבה מאד תשומת לב כתוצאה מבעיותיו. לכן, אני מציעה לשאול את הילדה לפני כל אירוע, פעם אחת בלבד (!) אם היא רוצה ללכת, ולהבהיר לה שתכבדו כל החלטה. אם היא אמרה שאינה רוצה ללכת, קבלו זאת בהבנה והניחו לזה. אם תבקש את נוכחותכם, אמרו שהמסיבה נועדה לילדים בלבד, ולכן לא תוכלו להצטרף. אל תציגו זאת כעונש, אלא כעובדה פשוטה. הזכירו לה שזה לא סוף העולם, ושיהיו עוד המון מסיבות יום הולדת בעתיד. זכרו שמדובר בילדה קטנה מאד, שמותר לה עדיין לקבל פטור מפעילויות מלחיצות כאלה, גם אם במהותן הן נועדו לגרום הנאה. לא נעים, לא נורא... שבת שלום ליאת