פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שכחתי לציין קופת חולים מכבי וכן המלצה על סדנא או טיפול בבעיות התנהגות ( התפרצות , ויסות התגובות) ושוב תודה

אנא, צרפי כתובת מייל, כאמור. בהצלחה!

ליאת שלום אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג/ית לילד בן 10 עם בעיות קשב וריכוז שמלווה בבעיות התנהגות (בבית בלבד) אימפולסביות אשמח באזור אשקלון,אשדוד תודה מראש

שלום מירב, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

אם מעוניינת צרי קשר [email protected] בהצלחה בכל מקרה

שלום רב, בת דודתי בת 10 ולפני כשלושה שבועות אובחנה בפציאליס (שיתוק בחצי הפנים הימני) ורצינו לדעת האם זה יהיה נכון לשלוח אותה חזרה לבית הספר מחשש שהיא תסבול מהקנטות ואכזריות מצד ילדי בית הספר או שהיא תמשיך ללמוד בבית? תודה רבה מראש, טל.

שלום טל, חריגות חיצונית לעולם מסכנת אותנו בסוג של בולטות, וכשמדובר בילדים גם בסיכון "למשוך אש". עם זאת, לפחות בעיני, לא יעלה על הדעת שכל מי שנושא סוג כזה של חריגות, ייכלא בביתו מחשש לפגיעה. לילדים צעירים יצא מוניטין מפוקפק של אכזריות וחוסר רגישות כלפי חלשים, אך מסתבר שלא תמיד זה המצב, במיוחד כאשר נעשית עבודת הכנה והסברה נכונה. ילדים (ממש כמו מבוגרים) יודעים להיות חומלים, מתחשבים וסובלנים, ואני מאמינה שהאחיינית שלך בהחלט תוכל לפגוש את החלקים הללו. אין לי ספק שהיא תיתקל גם בתגובות אחרות, שמקורן בבורות ופחד, אך זה יכול לקרות גם בקניון, בקאנטרי קלאב, באוטובוס, ובעצם בכל מקום. לסיכום, אני בעד חיים רגילים ונורמליים ככל האפשר, גם לאנשים עם מוגבלות או חריגות, כאשר נעשים המאמצים ליצירת ההתאמות הרלוונטיות בסביבה, לצמצום פגיעה ותסכול. בהצלחה ליאת

שלום, ביתי בת 6 וחצי נכנסה השנה לכיתה א', המורה שלה דיווחה לי שבהפסקות היא לבד, כששאלתי את ביתי מדוע היא אמרה "סתם" לא ממש ידעתי להתמודד עם התשובה ואמרתי לה שתנסה לתכנן את ההפסקה שמתי לה גם כמה משחקים בתיק , לצערי הרב שלחתי אותה למשימה בלתי אפשרית היא חזרה עצובה ובקושי סיפרה -ששאלה מספר ילדים וכולם התעלמו ממנה. התחלתי לשים דגש על הנושא ומסתבר שגם פה עשיתי ללא כוונה רעה נזק - הנושא הפך לעוצמתי מבחינתה . אני מנסה להזמין חברות אחר הצהרים אבל היא לא רוצה להיפגש עם אף ילדה חוץ מאחת - אותה ילדה היא חברה שלה אחר הצהריים אבל בכיתה מתעלמת ממנה ולא משחקת איתה. ביום שישי האחרון היא קמה והתחילה לבכות שהיא נורא מכוערת (מה שלא נכון) ליבי נשבר , פתאום שמתי לב שגם בארוחות ערב היא משתדלת לאכול מעט מאוד ולא מזמן זרקה לי הערה ש"ציפס" משמין.... פניתי ליועצת - יש לי פגישה איתה בעוד שבועיים - רציתי לדעת - איך אני יכולה לעזור לה ? איך אני יכולה להפוך את הפסקות בית ספר למשהו מהנה ? אגב לא ציינתי אבל זוהי ילדה מאוד חברותית - שנה שעברה בגן כל יום היו אצלנו חברים והיא מאוד רגישה לחבריה , לדוגמא היא היתה הילדה היחידה בגן שפתחה את ליבה לילדה חרשת שהיתה מגיעה לשילוב פעמיים בשבוע וגם זכתה בתעודה על חברות מדהימה שגילתה.

שלום הילה, המחשבה על ילד בודד אכן קורעת לב, וגורמת לנו לתחושות קשות של אשמה וחוסר אונים. לפעמים יש לנו השערות על סיבות אפשריות לכך, אך לא תמיד. השיחה עם היועצת חשובה, שכן בגיל הזה ניתן לסייע ביצירת הזדמנויות לשיתוף פעולה וחברות. מבחינתך, תוכלי להמשיך וליזום מפגשים חברתיים בשעות אחה"צ, ולעודד את בתך לארח ולהתארח. במקביל, נסי להעשיר את חיי החברה שלה באמצעות חוגים קבוצתיים, שישפרו את איכות חייה ואת התפיסות העצמיות שלה. אם באמת קיימת בעיה של עודף משקל, עזרי לבתך לרזות בצורה נכונה ואחראית, ובכך לשפר את הדימוי העצמי שלה, ואולי גם את מעמדה החברתי. למרבה הצער אנו יודעים שלפעמים ילדים עם משקל עודף משלמים מחיר חברתי על כך. עד שהדברים ישתפרו, אפשר לחשוב על פיתרונות לתחושת הבדידות בהפסקות. תוכלי לצייד אותה, למשל, בטלפון נייד שבעזרתו תוכל לשוחח איתך ולהרגיש פחות לבד, בספר קריאה קליל, או במשחקים שיעסיקו אותה גם אם היא לבדה. בשיחה עם היועצת תוכלי להעלות רעיונות ובקשות לתפקידים שאפשר יהיה לתת לבתך, גם כדי להעסיקה בהפסקות וגם כדי לתת לה מרכזיות וחשיבות, בעיני עצמה ובעיני שאר הילדים בכיתה. בהצלחה ליאת

בני בן שנתיים וארבעה חודשיים . עד לפני חודש וחצי היה איתי בבית. ילד חכם ומפותח מאד לגילו. מדבר המון, סקרן , שואל שאלות כל הזמן. זוכר המון פרטים ואירועים, חד אבחנה , זוכר ספרים. ורגיש מאד למצבים חברתיים. לפני חודש וחצי הכנסנו אותו לגן אנתרופוסופי באזורנו. אני מוטרדת מהקשיים שהוא מבטא. מבחינת הגן הכל בסדר, הילד אמנם בוכה , אבל הגננות אומרות שהוא נרגע מהר, ומשתתף במהלך היום. אבל הילד מתחנן כל בוקר לא ללכת לגן בכל דרך שעומדת לרשותו. מנסה כל בוקר לשכנע אותנו לעשות פעילויות אחרות, ללכת למקומות אחרים, בוכה מכל סימן של יציאה מהבית , לבוש, נעליים. אומר שוב ושוב שקשה לו , שהוא עצוב כשאני הולכת. לפני שהוא נרדם בלילה, הוא פתאום אומר בשקט בלי קשר לכלום, שעצוב לו בגן והוא רצה אותי והוא בכה. מצד אחד הגננות אומרות שהכל בסדר, אבל לא מרגיש שהכל בסדר. נראה לי שהוא ממש חרד מהגן. שהוא קולט הרבה, ולא מסוגל להבין את מה שהוא רואה.אולי הוא רואה תקשורת קשה יותר ממה שהוא רגיל לראות בבית , וזה מפחיד אותו. איסורים שהוא לא רגיל אליהם. בינתיים אנחנו מחכים שהוא יסתגל , אבל נראה שהמצב לא נפתר מעצמו, ואולי אפילו מחמיר. אני לא יודעת איך אני יכולה לעזור לו. אני מרגישה שאנחנו במבוי סתום . מה עושים ?

שלום הילי, חודש וחצי זה לא הרבה זמן, כשמדובר בתהליך קליטה ראשוני בגן הילדים. מלבד היותו "חדש" בגן, כדאי לזכור שהשבועיים האחרונים התאפיינו במזג אוויר קשה, שמשפיע מאד על האטמוספירה בגנים: אי אפשר לצאת לחצר הגן הרטובה והבוצית, והילדים (חלקם מצוננים או בעוררות יתר) סגורים יחד בגן למשך שעות רבות. כשהמצב הזה נמשך לאורך זמן, הילדים והגננות "מטפסים על הקירות". זה בהחלט לא קל, והאווירה המתוחה והרוגשת עלולה להכביד על הילד שלך, שקשה לו מלכתחילה. בואי נקווה שהשבוע יהיה קל יותר. אם יש באפשרותך לקצר עבורו את שעות השהות בגן - מה טוב. זה תמיד מומלץ בעיני בשבועות הראשונים, בהם הילד משקיע אנרגיה נפשית עצומה. עוד קצת סבלנות... ליאת

שלום לכולם, אנו מחפשים פסיכולוג ילדים מומלץ באיזור בקעת אונו (קרית אונו, גני תקווה, יהוד) או המרכז (רמת-גן, גבעתיים, פתח תקווה) שעובד בהסדר עם מכבי. נשמח לקבל תשובות למייל [email protected] תודה מראש

בהצלחה!

שלום רב, ילדי בן ה-6.5 נשכב על הבטן ונוגע באיבר מינו לעיתים קרובות. הסברתי לו שיעשה זאת לבד בחדרו ולא ליד אנשים. לאחרונה, ראיתי אותו שוכב במיטתו ועושה זאת השהוא מחזיק בידו עיתון עם תמונה של אישה (לא תמונה אירוטית). האם זה נורמלי בגיל הזה? כיצד להגיב - האם לאפשר לו?

שלום רב, כל עוד לא מדובר בתוכן פורנוגרפי, לא הייתי מתערבת בפעילות שלו, מלבד הדרישה לעשותה בפרטיות בחדרו. בברכה ליאת

ליאת שלום, יש לי ילדה בת 9 מאד חברותית, אבל בחצי שנה אחרונה היא נמנעת מלהגיע לחברות. מסרבת בתוקף,אם בעבר הייתה מוכנה להשאר לבד בבית לעשר דקות, היום היא לא מאפשרת לי להוריד את הזבל. היא מתעקשת שלא קרה שום דבר, ואנו גם לא מודעים לארוע חריג שקרה. היא אומרת שמשהו מפריע לה, אבל לא יודעת מה נא עצתך אפי

שלום אפרת, כאשר חרדה נמשכת זמן רב כ"כ, ומפריעה באופן מהותי למהלך החיים השוטף, רצוי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים קליני, ולשקול התערבות טיפולית. יתכן שמדובר בהתקפי חרדה שבאים "כמו משום מקום". אפשר ורצוי לטפל בזה. בהצלחה ליאת

שלום רב יש לנו 3 ילדים ,כתה יב,כתה ח וגן חובה. נשמח לקבל המלצה לטיפול בעבור ילד הסנדוייץ שלנו . פסיכולוג נוער? פסיכולג קליני עם התמחות מסוימת? אנחנו תושבי אזור השפלה נשמח לקבל המלצות על מטפלים באיזור.תודה

שלום נורית, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

אבקש לקבל עיצה כיצד לנהוג עם בני שבכיתה ח' , הוא מאובחן כ-ADD הוא לומד למבחנים ומכין תמיד שיעורים אבל כשמגיע למבחן משהו מתפספס והוא נכשל. הוא מקבל עזרה בלימודים ויש לו מורה לאסטרטגיות למידה, מורה למתמטיקה, לאנגלית ושיעורי רכיבה על סוסים. מבחינתינו אנו עושים הכל וגם מבחינתו הוא הולך לשיעורים ברצון ומשקיע מאמצים וכל פעם שנכשל הוא נשבר ולא מבין למה הוא לא מצליח שהרי כל כל התאמץ ואינני יודעת איך לעודדו כי לומר לו שהדרך היא החשובה ולא התוצאה זה לא בדיוק נכון כי כולנו נמדדים בשורת התוצאה. מה עושים ?

שלום אורנה, כדי לדעת איך לעזור, רצוי לדעת מה *בדיוק* מכשיל אותו. ראשית, האם הוא מטופל בריטלין? חשוב לזכור שאסטרטגיות למידה, שיעורים פרטיים ואפילו רכיבה על סוסים, אינם מטפלים ייעודית בהפרעת הקשב ואינם נותנים מענה ישיר כמו הטיפול התרופתי. אם אינו מקבל סיוע תרופתי, יתכן שהגיע הזמן לשקול זאת. שנית, אחרי רצף של כישלונות, יש ילדים (וגם סטודנטים בוגרים) המפתחים חרדת בחינות. החרדה מפריעה הן לקליטת החומר, הן לעיבודו, והן ליישומו ברגע האמת בשעת המבחן. בחרדת מבחן אפשר ורצוי לטפל, אצל פסיכולוג המתמחה בטכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות. נסו להתחקות אחרי דפוס השגיאות שלו, וללמוד על פיו מה הבעיה. כשהתמונה תתבהר, אפשר יהיה לחשוב מה עושים. בהצלחה ליאת

מצטער על הגסויות אבל שנה שעברה אוננתי ממש הרבה ורק כיום מזה חודשיים אני מפחד למות כי דוד שלי הלך לבעל אוב והוא אמר לו שאני הולך להיות קשה בשנה הקרובה ומאז כי כולם נחמדים אליי גם מי ששונא אותי האם בעל אוב יכול לדעת מתי אחרים ימותו כשלא אני שואל אותו? תודה מראש תצילי אותי בבקשההה ממךךךךךךךךך

שלום לך בחור צעיר עד שתענה לך הפסיכולגית לא יודע מאיפה הסיפור הזה ואם אכן אמיתי אתה לא הולך למות ,אף אחד ,אבל אף אחד לא יכול לדעת גם אם תלך באופן אישי אליו לא יוכל לדעת !!!!!!! אל תאמין בזה כי אין בזה אמת !!! זה רק פחד כי אתה מאמין בזה !!! תרגע ...

שלום רב, אוננות היא פעולה טבעית ובריאה, ובניגוד למה שסיפרו לך, היא אינה גורמת לעונש מידי שמיים, ובוודאי שלא למחלה או מוות. אם כך היה הדבר, הרי שאוכלוסיית העולם הייתה נכחדת זה מכבר... בעלי אוב אינם יכולים לצפות את מותו של אדם, ולפיכך, מעבר לקוריוז, הייתי ממליצה לך להניח לבעלי אוב בכלל, ולכאלה שמתיימרים לחזות מוות בפרט. כבחור צעיר, נסה להתמקד בחיים ובמה שיש להם להציע לך, כולל הנאות הגוף. אתה בדיוק בגיל המתאים לכך. שבוע טוב! ליאת

שלום רב, הבת שלי בת 8בכיתה ג היא נמצאת בחבורה של שלוש בנות מאז כיתה א בזמן האחרון שתי הבנות האחרות מחליטות  לשגע אותה, פעם הן אומרות לה שהן חברות שלה ופעם לא. הכל תלוי באיזה צד הן קמו . אתמול לדוגמא אחת מהבנות עלתה לכיתה אמרה לבתי איפה את אני מחפשת אותך בקור הבת שלי ענתה שהיה לה קר למטה לכן עלתה לכיתה הילדה אמרה לה שבגלל זה מחר היא תחליט אם היא חברה שלה או לא. ועוד מקרים של ילדים אך קורעים לי את הלב. הבנות האלה הן מרכז הכיתה וכולן חברות שלהן קשה לבת שלי להתחבר לשאר הבנות מאחר וכולן רוצות להיות בחברת שתי הבנות. מה עושים במצב כזה לא חשבתי שהבת שלי תיהיה הקורבן. חשוב לציין שהבת שלי מאוד מוצלחת חכמה טובה יפה ומקבלת המון פרגונים ואהבה בבית.

שלום חנית, החיים החברתיים של ילדות בבית הספר היסודי אכן יכולים להיראות (ולהיחוות) לפעמים כמו רכבת הרים. מעורבים שם לא מעט רגשות, יצרים ומוטיבציות, שלא תמיד האדם המבוגר יכול להכיל. אנשים מבוגרים יודעים לבחור את חבריהם על סמך קריטריונים ברורים, לנהל מערכות יחסים יציבות, ולנהל קונפליקט בצורה בוגרת. הילדים שלנו חסרים עדיין את היכולות הללו, ולכן הם "ברוגז" ו"שולם", אוהבים ושונאים, מתחברים ומתנתקים, ולא תמיד מקבלים החלטות חברתיות בדרך הגיונית/הומנית/צפוייה. לכן, אני מציעה לך להימנע ממעורבות יתר בחיי החברה של בתך. נסי לחזק ולעודד אותה ברגעי המשבר, לעזור לה לשרוד את ימי ה'ברוגז', ובמידת הצורך לכוון אותה (בעדינות) לבנות הטובות שבכיתה, גם אם הן פחות מרכזיות. ההתערבות שלנו הופכת רלוונטית יותר ואפילו קריטית, במקרים של חרם, התעללות עקבית לאורך זמן, או דחייה אקטיבית. במקרים כאלה יש להפעיל את הצוות החינוכי של ביה"ס, עד רמת המנהל/ת, ולפעול לאלתר כדי לסייע לילד ולשנות את מצבו. בברכה ליאת

בני בן 7.5 החל לאחרונה לעשות את צרכיו במכנסיים, זה החל רק במתן שתן במכנסיים והחמיר גם בעשיית פעולת מעיים , בהתחלה זה היה רק בבית ספר, היום זה גם בצהרונית, אצל חברים וגם בבית . פשוט אינו נכנס כלל לשירותים. הוא טוען כי זה נובע מפחד בעקבות סרט שראה בשיעור מוסיקה. ניסיתי שיחות עימו , שוחחתי עם כל הגורמים האפשריים, מחנכת,מנהלת בית הספר, יועצת חינוכית והמורה למוסיקה. הפסיקו ללמד את היצירה שנלמדה בשיעור מוסיקה, מלווים אותו לשירותים במידה והוא מבקש(כמובן), אך זה לא עוזר. ניסיתי דרכים כגון מתנות, אם יחזור נקי מבית הספר יקבל מתנה- זה לא עזר. ניסיתי לעזור לו להתמודד עם הפחד- לא עזר. מנעתי ממנו ללכת לחברים בגלל עשיית צרכים- זה לא עזר. אני פשוט אובדת עצות.... מה עוד אוכל לעשות???? נראה שלא מפריע לו כלל שהוא עם הצרכים שלו בתחתונים ושהילדים מקניטים אותו וכו... אודה לך על תשובתך (-:

שלום צאלה, לפני שמתייאשים, חשוב לזכור שיש דרכים לעזור, ומה שנראה כמו מבוי סתום אינו בהכרח כזה. עם זאת, יש בעיות שאינן יכולות להיפתר באמצעות עצה אינטרנטית בפורום. ממליצה על פנייה לפסיכולוג ילדים קליני, שיוכל גם לטפל בחרדה וגם למנוע התדרדרות ביחסים בעקבות הסימפטום. בהצלחה ליאת

או מטפל רגשי תודה מראש

שלום שני, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

ביתנו בת השבע וחצי סיפרה לנו לאחרונה שיש דמות שמופיעה לידה בכל מיני מצבים ומדברת איתה (לא מדובר במין חבר דמיוני חיובי אלא בדמות אישה מבוגרת אשר מפחידה את הילדה לדבריה, לעיתים מזרזרת אותה, לעיתים נוזפת בה). האם נכון לפנות פנייה ראשונית בעניין לפסיכולוג ילדים או דווקא לפסיכיאטר ילדים? האם ניתן לקבל המלצה על גורם מטפל מתאים באזור השרון? תודה.

שלום רב, גם פסיכולוג ילדים קליני וגם פסיכיאטר ילדים - שניהם כתובת טובה להתייעצות בסוגיה שתיארת. ולבקשתך - למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

שלום, אודה לקבלת המלצות על פסיכולוגים לילדים באזור ראשל"צ אשר עובדים עם מכבי. תודה

שלום רב, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

ביתי בת 4.5, ילדה מקסימה, נמרצת, אינטיליגנטית, חברותית וחכמה. לאחרונה שמנו לב שלפעמים, כשהיא שואלת אותנו שאלה או אומרת לנו משפט כלשהו, היא חוזרת על המשפט ללא קול - רק עם השפתיים - לעצמה. היא לא מודעת לכך ואנחנו לא מצליחים למצוא חוקיות להופעת התופעה הזו. אשמח אם תוכלי לחוות דעתך בנושא. תודה.

שלום פרח, מציעה להתייעץ עם קלינאית תקשורת. יש פורום רלוונטי באתר זה. הנה - http://www.doctors.co.il/forum-5242 ועוד אחד - http://www.doctors.co.il/forum-71 איכשהו, לא נשמע לי מדאיג... בברכה ליאת

שלום בני בן 6 , הוא יליד נובמבר לכן החלטנו בשיתוף עם הגננת להשאיר אותו שנה נוספת בגן. הוא מאוד חכם ורגיש ועם זאת גם עקשן ומתוסכל מאוד כשלא מצליח לו משהו שהוא עושה (פרפקטציוניסט). בחודש האחרון הוא החל להתלונן המון שמשעמם לו (משעמם לו בגן, המשחקים משעממים , הטלויזיה, וכו) , הוא בוכה כמעט כל ערב לפני השינה ואף החל לומר בשבוע האחרון משפטים כמו: חבל שאני קיים... אני מאוד מודאגת מהמצב המתתפתח ורוצה לעזור לו , אני מרגישה שזו הייתה טעות שלא להעלות אותו לכיתה א' וזה חלק מהסיבה להרגשה הכללית שלו. התחלתי ללמד אותו לקרוא וזה מאוד משפר לו את מצב הרוח ומעניין אותו. בנוסף, הוא מאוד לא אוהב את החורף,וכל הזמן מברר מתי יגיע הקיץ (הוא אומר שהחורף עושה לו הרגשה לא נעימה) יש לציין שזו פעם ראשונה שעובר עליו משהו כזה, לאורך כל השנים הוא היה ילד שמח, נהנה מהכל אוהב לשחק ועם עולם פנימי מאוד עשיר.גם בתקופה הזו יש הרבה רגעים שהוא כן נהנה ממשחקים ומבילויים והתחושות האלו מגיעות לרוב בשעות הערב והלילה לפני השינה. אני לא יודעת איך להתחיל ואיפה להתחיל לעזור לו. יש כ"כ הרבה אפשרויות המוצעות באינטרנט והייתי רוצה לקבל הכוונה איפה להתחיל , האם ללכת למכון שיש לו התמחות לילדים או פסיכולוג ילדים (ואיזה ? יש כל מיני - קליני , חינוכי וכד') אודה לך אם תוכלי לכוון אותנו לאיזה התמחות או סוג של טיפול כדאי לפנות תודה רבה בברכה מיכל

שלום מיכל, הכתובת הטבעית לסוג כזה של קשים היא פסיכולוג ילדים קליני או מטפל/ת באמנות. פסיכולוגים חינוכיים הם מי שנותנים מענה לבעיות הקשורות לתפקוד הילד במסגרות החינוכיות, כולל אבחונים. נקודה למחשבה - מאחר והשארתם את הילד שנה נוספת בגן (לידה בחודש נובמבר אינה סיבה מוצדקת להחלטה כזו) רצוי לא להעמיס עליו תחושות נוספות של חריגות ובעייתיות, ועדיף לחזק את החלקים הבריאים, המתמודדים והכשירים. חשוב להיזהר מלקבע דפוס של בעייתיות אצל ילד שלא היה בעייתי מלכתחילה. בהצלחה ליאת

מחפשת בנרות פסיכולוג/ית טוב/ה לבת 13. הילדה מדוכאת מאוד, סגורה ולא משתפת.מחפשת מישהו מתאים באיזור השפלה ולא מוצאת. מישהו...?

שלום רב, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

אשמח לדעת מי יכול לסייע בהתנדבות /חינם/סטאז למשפחה בקריות לסיוע למשפחה בקשיים עם 4 ילדים לעזרתכם הדחופה

שלום נילי, אפשר להפנות את המשפחה לשירותי הרווחה בעיר שמספקים, בין היתר, גם טיפולים זוגיים ומשפחתיים והדרכת הורים. הטיפולים הללו נעשים בדר"כ בעלות מודולרית, בהתאם להכנסות המשפחה, ויכולים להגיע לסכום סמלי מאד, אם בכלל. תוכלי לנסות לפנות גם דרך "לוח המודעות" באתר פסיכולוגיה עברית. בכל מקרה, תצטרכי להשאיר דרך כלשהי ליצירת קשר. מה תפקידך בחיי המשפחה? ליאת

[email protected]

הי, בנותיי הן תאומות זהות בנות 4.5 שנים.בשבוע הבא ארשום אותן לשני גני חובה נפרדים.אם תוכלי לתת לי כמה עצות כיצד אני מסבירה לבנות שבשנה הבאה הן נפרדות? תודה.

שלום ע' ילדים נוטים לקבל את המציאות כפשוטה, כל עוד היא מוצגת להם בפשטות וענייניות. כאשר אנו מצפים לתגובות רגשיות סוערות, משהו בזהירות ובהיסוס שלנו יעורר - כמעט באופן בלתי נמנע - את התגובה לה אנו מצפים. בדומה, כאשר אנחנו סומכים על הילדים, לא מרגישים שאנחנו עושים להם עוול, ושלמים עם החלטותינו, משהו מהשקט והביטחון שלנו משודר גם לילדים, והם מגיבים בהתאם. לקראת סוף השנה, ואולי עוד קודם, אפשר להתחיל לטפטף את הרעיון המרגש של "בשנה הבאה כל אחת מכן תעלה לגן חובה, ולכל אחת תהיה גננת אחרת ועולם שלם של חוויות שמחות. בבוקר תיפרדו ובצהריים תיפגשו, כמו כל האחים והאחיות". לתפיסתי לא צריך לעשות מזה עניין גדול, ולאזכר זאת באופן אגבי מאד מדי פעם, בהתאם לנסיבות. דברי על כך עם חברות או עם בעלך, כאשר הן שומעות את הדברים ברקע, ואמרי זאת כדבר מובן מאליו. אם אין לך דאגה בנושא, זה לא יעורר בהן דאגה, ואם את מודאגת, נסי לברר עם עצמך מדוע, ולטפל בזה לפני שאת מציגה להן את החלטותייך. בהצלחה ליאת

אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג טוב ממכבי לילד בן 10 זה חשוב ודחוף תודה

בהמשך לבקשתי להמלצה על פסיכולוג ילדים לילדי בן ה-10 מאזור תל אביב חולון ראשון לציון תודה

האם מצאת?

הי אני אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג/ית קלינית לבן שלי בן עשר וחצי, מאיזור רחובות, ראשלצ, אשדוד, יבנה, גדרה.

שלום לילך, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

בני בן ה 15 עוד מעט פרפקציוניסט.לומד בכיתה ט' עם ממוצע ציונים 99.8. לומד מתמתיקה בבר אילן במסלול מיוחד לבגרות 5 יחידות מתמתיקה עם סיום בכיתה י'. כמעט כול המבחנים שלו-100.כתב היד שלו ישר ויפה בצורה כזו שכול המורות מעירות לו על כך לחיוב כמובן. יש לי בעיה עם זה ברגע שמשהו לא בדיוק מסתדר לו כפי שהוא רוצה.למשל ציון במבחן מתחת ל-100 ניראה לו לא תקין. למשל כאשר יש 2 מבחנים הוא מתחיל להיות לחוץ ולא מצליח להתגבר על כך. למשל כשייש לו עבודה להגשה הוא יכול לעבוד עליה ימים שלמים ולתקן כול פסיק ונקודה עד שזה מושלם בעיניו. מבזבז זמן יקר על סרגלים וקווים ישרים. והבעיה שאין לו מספיק זמן והוא נכנס ללחצים. השאלה- אם זה האופי שלו ואין מה לעשות או שייש דרכים לעזור לו להתגבר ולהשתנות?? שיחות של- לא נורא, גם 90 במבחן זה בסדר גמור לא ממש עוזרות.

שלום חנה, פרפקציוניזם הוא מנגנון תובעני המעניק (לפחות לזמן מה) תחושת שליטה ושלמות, והגנה מפני הידיעה שדברים יכולים להשתבש. מדובר במנגנון נוקשה מאד ובעייתי, בהיותו גוזל את מרב המשאבים, על חשבון רווחתו של האדם ומרחב הפנאי שלו. כמו שאת מציינת, חלק משמעותי מזמן ההשקעה שלו מוקדש להיבטים שוליים של המשימה, כמו קווים ישרים וסרגלים. כמובן ששיחות לא יעזרו כאן, ועדיף טיפול פסיכולוגי. למרבה הצער, אנשים כאלה ממעטים להגיע מרצונם לטיפול, אלא אם הם מגיעים למצב בו האסטרטגיה קורסת, והחרדה או הדיכאון מגיחים אל פני השטח. הייתי מעודדת אותו מאד להגיע לטיפול, ולהגמיש את עמדותיו ביחס להצלחה וכישלון, וכמובן ביחס לערכו בעיני עצמו. בהצלחה ליאת

שלום, בעוד כחודש וחצי ביתי (היא תהיה בת 10 וחצי חודשים) תחל להיות מטופלת אצל מטפלת שמטפלת בביתה בתינוקת נוספת בת 4 חודשים. כמה שאלות: 1. האם הפרש הגילאים בין ביתי לתינוקת השנייה יהיה טוב עבור ביתי? 2. אנא יעצי לי לגבי אופן התחלה הדרגתית לשם הסתגלות טובה יותר. תודה רבה

שלום אפי, לפני גיל שנתיים, לפחות בעיני, למטפלת יש עדיפות על פני גן/מעון מרובי ילדים. בתך נמצאת בגיל שבו חרדת הזרים נמצאת בשיאה, ולכן יש לצפות שתהיה מידה של רתיעה בהתחלה. הדרגתיות ו'חפיפה' מתבקשות במצב כזה, כמו גם ימים קצרים בהתחלה, למרות הפיתוי לקצת חופש בשבילך. בעניין התינוקת השנייה - אין לצפות לאינטראקציה כלשהי ביניהן, שכן מדובר בתינוקות עם צרכים התפתחותיים שונים. בעיני מדובר בשני גילאים תובעניים מאד, שעלולים להתיש גם את המטפלת המנוסה ביותר. כאמא, הייתי מעדיפה טיפול 'סולו', אך לוקחת בחשבון שלפעמים אין ברירה. נסי, ותראי איך הולך. בהצלחה ליאת

בני בן 5, ויש תקופות (כמו עכשיו) שבורח לו במכנסיים (קקי או פיפי). הוא ילד עם קשיים רבים על רקע ADHD ושוב לו מאוד להיות "המחליט" בכל דבר, אז אולי זה עניין של צורך בשליטה. מה אפשר לעשות? כמובן שנעלה את הנושא גם בהדרכת ההורים הקרובה אך חשוב לי מאוד לשמוע את העצות שלך (אם לא היית כל כך רחוקה היינו עושים אצלך הדרכת הורים)

שלום עינת, תודה על הקרדיט :-) אמונתי העמוקה היא, שילדים שואפים בסתר לבם דווקא *לא* להיות המחליטים, ולעיתים הם מקצינים את התנהגותם כחלק מהמשאלה שמישהו יעצור אותם ויחליט בשבילם. ילדים אינם יכולים עדיין לקבל החלטות הנוגעות לחייהם, ולשם כך נחוצים הורים, כדמויות סמכות נוסכות ביטחון. הילד שלך, עם ובלי קשר לADHD שלו, מאתגר אתכם ובוחן את הגבולות שוב ושוב. כאשר הוא מצליח לשלוט בכם, עולה גם החרדה שלו ("אם אני הקובע, אז מי שומר עלי? מי החזק בבית? על מי אני אוכל לסמוך?"), ואז מופיעות גם הנסיגות של הפיפי והקקי. ה'תאונות' הללו כמו מזכירות לכם, שמדובר בילד קטן מאד, שזקוק לטיפול והשגחה, ולגבולות נאותים. כרגע, אני מציעה להמשיך ולקבל הדרכה הנוגעת לשיפור מיומנויות הסמכות שלכם. אל תתנו לבנכם להחליט, ובכך תאפשרו לו להישאר ילד ולהתפנות למשימות ההתפתחותיות שלו. מול תאונות הפיפי והקקי נסו להישאר רגועים וענייניים ("לא נורא, בסוף זה יעבור ותצליח לעשות בשירותים כמו גדול. עד אז נעזור לך להתנקות ולהחליף בגדים") בהצלחה ליאת

וסליחה שקצת התפספסנו...

מכירים את ***** ? תודה (ההודעה נערכה)

שלום גילי, למרות הרצון לעזור, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

שלום רב, בני שגיא הוא ילד סנדוויץ ומה שקורה שהוא רוצה לחבק או כביכול לדבר הוא שולח יד בוקס או מכה כלשהיא גם לי גם לאבא שלו ושהוא פונה לאחיו הקטן שהוא עצמו בן 9 חודשים, הוא לפעמים מציק לו ברגליים במכות קטנות, שם לו את הראש על הגב, ולאחיו הגדול שמשהו לא מוצא חן בעיניו נותן פתאום בוקס..בקיצור ולעיניין הילד ישר שולח ידיים וכל היום יש עונשים, או חיבוקים, כל מה שיכול להיות, פעם אנחנו תוקפניים ופעם עדינים....הכל. אני רוצה לעזור לו כדי שהוא לא ילך לאיבוד

שלום יפית, ממליצה לך בחום להגיע להתייעצות והדרכה אצל פסיכולוג ילדים קליני או מנחת הורות, שיתנו לך כלים להצבת גבולות נאותה. התנהגות מציקה או פוגענית, גם כשהיא נעשית "מרוב אהבה", אינה רצויה בשום גיל, ורצוי מאד שהילד שלכם ילמד שהתנהגות כזו אינה מקובלת עליכם בשום מקרה. כאשר התגובות שלכם אינן עקביות (פעם עדינים ופעם תוקפניים) הילד הקטן שלכם לא בטוח כיצד עליו להתנהג. הדרך הרצויה, לפחות לדעתי, היא תקיפה (אך לא תוקפנית) וברורה, ובעיקר עקבית. עצרו אותו כשהוא פוגע, אמרו בקצרה "אסור להרביץ!", וכוונו אותו לפעילות אחרת ללא הסברים ותוכחות. אל תרשו לו בשום אופן להרים עליכם יד או רגל, גם לא מתוך משחק. כמובן שאין להפעיל מולו התנהגות אלימה, גם לא כאקט חינוכי. את מוזמנת לקרוא בין דפיו של פורום זה עוד בנושא אלימות וגבולות. היעזרי לצורך כך בארכיון הפורום דרך כפתור החיפוש. שבוע טוב ליאת

שלום בני בן כ- 9 מתקשה להביע את רגשותיו בעיקר בזמן שכועסים עליו. רואים שמוחו מלא במחשבות אך פניו חתומות והוא לא מוציא החוצה את שהוא מרגיש. כיצד ניתן לעזור לו להביע את רגשותיו? כיצד ניתן לעזור לו להמנע ממהתכנסות לתוך עצמו? תודה

שלום דני, אנשים נבדלים אלה מאלה ביכולתם לזהות ולבטא נכונה את מה שהם מרגישים. הבדלים אלה נעוצים, קודם כל, במאפייני האישיות שלנו (מופנמות/מוחצנות) אך גם בחוויות עבר, באווירה הרגשית שבסביבה המשפחתית, במודלים אליהם נחשף הילד, ועוד. ילדים לומדים לבטא בחופשיות את רגשותיהם כאשר הם חשים בטוחים, ויודעים שיהיה מי שיוכל להכיל אותם (כאשר הם מקבלים ביטוי עוצמתי) או להדהד ולשקף אותם (כאשר הם מהוססים). כאשר אתם כועסים על הילד, הוא מתכנס לתוך עצמו בפנים חתומות, אולי כי הוא למד שהבעת רגשות (כעס בחזרה, עצב, אכזבה, וכו') אינם מובילים לתוצאה רצויה מבחינתו. אומר בזהירות, שילדים שמגיבים לכעס או עונש בפנים חתומות יכולים לשקף לעיתים עמדה של "אין לי כבר מה להפסיד, ושום דבר שאומר או אעשה לא ממש ישנה או יעזור". אני רוצה להאמין שלא זה המצב אצלכם, אך מזמינה אותך לבחון באומץ גם את כיוון המחשבה הזה. בשמחות ליאת

בני בן ה-7 צריך לקבל את הורמון הגדילה. זאת לא רק בגלל גוההו הנמוך כי חסר לו והוא חייב זאת. את ההורמון מקבלים בזריקה בכל יום והוא לא מסכים בשום פנים ואופן. אני מדברת איתו בכל יום, מסבירה לו כמה זה חשוב וזה לא כואב, אפילו התמול הוא נפגש עם ילדה חמודה וראה איך היא עושה לעצמה ואמרה לו שזה לא כואב, אך הוא מפחד מאוד.אני רואה בפנים שלו כמה הוא מפחד והוא לא מצליח להתגבר על הפחד. בעלי כועס עליו ואומר לו שהוא מאוכזב ממנו אך אני מחבקת אותו ומנסה להרגיעו ושוב מנסה אך הוא פשוט "מת" מפחד. מה עושים. איך אני יכולהלעזור לו להתגבר על הפחד שלו. פעם ניסיתי עם "חצי" הסכמה שלו, הוא דחף את המחט וכתוצאה מכך המחט שרטה את רגלו וירד לו דם. איך אני גורמת לו להתגבר על הפחד? תודה מראש

שלום דינה, זריקה היא עניין לא נעים כלל וכלל, ואני מבינה מאד לליבו של בנך. נדמה לי שלהגיד לו ש"זה לא כואב בכלל", לא יביא לתוצאות, גם בגלל שזה לא נכון עובדתית, וגם בגלל שהוא ממילא לא מאמין לזה. לכעוס עליו זה בוודאי לא נכון, ויותר מכך - לא הוגן. בעיני, נכון הרבה יותר לספר לו את כל האמת, לומר שמדובר בדקירה לא נעימה בכלל, אולי אפילו קצת כואבת, אותה הוא חייב לקבל לצורך הגדילה שלו ובריאותו. הסבירו לו שנדרש ממנו להיות אמיץ מאד וגיבור, ושתעזרו לו בפרסים ומתנות קטנות, כדי שיהיה לו יותר קל. עוד תוכלו לומר, שיוכל לבחור אם לקבל את הזריקה בקופת חולים, מידיה של אחות, או בבית, בסביבתו הרגילה, ע"י מישהו מהמשפחה. מניסיוני למדתי, שילדים מוכנים לאזור אומץ ולהתגבר דווקא כשהאתגר מוצג להם ככזה, ולא כ"שום דבר". כאשר אתם אומרים לו שאין לו ממה לפחד ושהזריקה לא כואבת, הוא מרגיש בושה, אכזבה מעצמו, וכעס על כך שאינכם מבינים לליבו. אם הזריקה תוצג כמשהו רציני, כמשהו שרק ילדים גיבורים באמת יכולים לעמוד בו, אני מאמינה שיוכל לגייס כוחות, ולזכות כך בהערכה שלכם. בהצלחה ובריאות ליאת

מה שלומך??? קודם כל רציתי להגיד שאני פשוט מאמצת בחום את העצות שלך בפורום דבר שני התייעצתי איתך בעבר לגבי הבת שלי בת השש שההורים של החברה הטובה שלה סירבו שהילדה שלי תבוא אליהם הסברת לי בחום שלא כולם רוצים להיות חברים שלנו השנה החברה הטובה עזבה את הילדה שלי לטובת מישהי אחרת הצעתי לילדה שלי להפתח לחברות חדשות משום מה עדיין יש לילדה שלי תקווה שהן יחזרו ואני הסברתי לילדה שלי שהבנו את הרעיון ועכשיו אנחנו בנקסט ממשיכעים הלאה ההורים של אותה ילדה מתערבים לה בחבריות ןאפילו הילדה אמרה במפורש לילדה שלי שאבא שלה לא מרשה לה לשחק איתה מה עושים איך יוצאים מהלופ????? שבת שלום

שלום רב, במקרה כזה, כל שנותר לנו לעשות זה לתקף את רגשותיה של הילדה ("זה באמת מעליב שלא רוצים לשחק איתנו"), לשקף את המציאות ("אבל לא הכל נמצא בשליטה שלנו. לא נוכל לגרום למישהו לאהוב אותנו או לשחק איתנו בכוח"), ולהציע דרכי התמודדות ("אבל יש לנו שליטה על הבחירות שלנו. לכן, בואי נחשוב את מי את רוצה להזמין אלינו היום"). מעבר לכך, תוכלי לנסות להבין את הסיבות למצב. אפשר לנסות להיעזר לשם כך בהורים אחרים, או בצוות החינוכי, ולהבין האם יש משהו בהתנהגותה של בתך שיכול לתרום למצב החברתי שלה. אם מדובר רק בילדה אחת שמתרחקת, המצב מדאיג פחות מאשר כשמדובר בבדידות גורפת. נסי להבין את הנסיבות, ורק אז לחשוב באופן קונקרטי יותר כיצד לפעול. בברכה ליאת

שלום הבן של יבן 6 מסלסל את השער שלו (בעיקר לפני שינה) מה שמדלל מאד את השער באותו איזור - האם יש לי מה לדאוג - אני שמה לב שזה לא בשליטתו - גם כשאני מעירה או אוספת לו את השער הוא שוב עושה את זה בנוסף יש לו סימנים של ADHD אבל הרופא של התפתחות אמר שלא לחפש בעיות כי הוא בסדר גמור - הוא לא המליץ לי לטפל בשלב הזה - האם זה קשור? האם יש דרך לטפל בזה או שפשוט להרפות... תודה אמא דואגת

שלום רב, טריכוטילומניה היא הפרעת שליטה בדחף, המתאפיינת בתלישת שיער הראש, הגבות או הריסים, המתגברת במצבי דחק. מה שאת מתארת לא נשמע, על פניו, כסימפטום של טריכוטילומניה, אך יכול להיות קשור לצורך שלו להרגיע את עצמו בשעות של משבר או עייפות. יש בחייהם של ילדים תקופות בהן מפלס המתח והחרדה עולה, ואז הם עלולים לסגת להתנהגויות כמו מציצת אצבע, לעיסת דש הבגד, כסיסת ציפרניים או התעסקות (ממוללת) בשיער. אם ידועים לכם גורמי לחץ בחייו העכשוויים, פעלו להפחתתם. בעיני, אין להציק או להעיר לו על סלסול השיער, אלא להציע לו בעדינות דרכים חלופיות להתמודדות ("הנה, אשכב קצת על ידך ונקרא סיפור"). או במילים שלך...פשוט להרפות :-) שבת שלום ליאת

בני בן 7נמצא בכיתה א ומתחילת השנה לפחות אחת לשבוע אנחנו מבלים בבית הספר בעקבות תגובות של כעס ואלימות כלפי מורים ותלמידים רוב המקרים קורים סביב הפסקות או לחילופין בעקבות הפסד במשחק כיצד ניתןן להסביר לילד שאין כל רע גם בלהפסיד 

שלום יפעת, ראשית, אף אחד לא אוהב להפסיד, וקשה לשכנע מישהו, במיוחד אם הוא ילד חכם והישגי, בכך "שאין כל רע בלהפסיד". אדרבא, אפשר לומר לילד שלהפסיד זה באמת לא נעים ולא כייף, וללמדו מה אפשר לעשות כאשר זה קורה. הבעיה היא לא עם רעיון ההפסד, אלא עם היכולת לשאת את התסכול. כדי ללמד ילד להתמודד עם אכזבה ותסכול, חשוב לחשוף אותו למצבים כאלה גם בבית, וללמדו לקבלם בדרך שאינה הרסנית. זה מתחיל בדרישה להתנהג בכבוד כלפיכם, לעמוד בדרישות ובציפיות ממנו בבית, גם כאלה שאינן נעימות (כמו עמידה בסדר היום, שיתוף פעולה וציות, התאפקות במצבים של התנגשות רצונות, וכד'). אין לאפשר לו להתנהג באלימות או בהרסנות כלפי רכוש, גם כאשר הוא כועס, ורצוי להימנע מתוכחות והסברים מילוליים ממושכים. במקום זאת, עדיף לגרום לו להבין (במעשים ולא בדיבורים) שלהתנהגות אלימה יש תוצאה בלתי רצויה. כאשר העקרונות החשובים הללו יוטמעו בבית, וכאשר הוא יידע שאינו יכול לפגוע בכם בשעת כעס, הוא לא יעשה זאת גם מחוץ לבית. ממליצה מאד על הדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ליאת

שלום רב, יש לי ילדה בת 4 בכורה מבין שתים, אינטלגנטית חכמה ונמרצת, אבל מסרבת לקחת חלק באירועים חרבתיים עם בני גילה, אם זה ימי הולדת או מסיבות של הגן. ללכת באופן פרטני לחברות אין לה בעיה, אבל במסיבות היא נצמדת לנו לרגל ולמרות שאנחנו נשבעים שאנחנו נשארים ולא הולכים היא עדיין לא משתתפת. ניסינו להתחנן, להתעלם, להכין אותה לפני כן, לשחד אותה ומה לא... חשבנו אולי שאם בעלי ילך תהיה קצת שיתוף פעולה- אבל שום דבר. מה עושים?

שלום נוגי, מה עושים? פשוט מניחים לנושא ל-ח-ל-ו-ט-י-ן ומפסיקים לשדל, לכעוס ולשחד. תודה לאל, מסיבות וימי הולדת הן פעילויות רשות, ושום דבר לא קורה אם לזמן מה ילדים שקשה להם - מקבלים פטור. יש ילדים שחוששים מרעש והמולה, יש מי שפוחדים עד אימה מליצנים, בלונים או קוסמים. יש ילדים שסתם נרתעים בגיל הרך משהות מחוץ לבית בלי ההורים. כל אלה חולפים מעצמם, כל עוד לא יצרנו רווחים משניים או תגמולים המזכים את הילד בהרבה מאד תשומת לב כתוצאה מבעיותיו. לכן, אני מציעה לשאול את הילדה לפני כל אירוע, פעם אחת בלבד (!) אם היא רוצה ללכת, ולהבהיר לה שתכבדו כל החלטה. אם היא אמרה שאינה רוצה ללכת, קבלו זאת בהבנה והניחו לזה. אם תבקש את נוכחותכם, אמרו שהמסיבה נועדה לילדים בלבד, ולכן לא תוכלו להצטרף. אל תציגו זאת כעונש, אלא כעובדה פשוטה. הזכירו לה שזה לא סוף העולם, ושיהיו עוד המון מסיבות יום הולדת בעתיד. זכרו שמדובר בילדה קטנה מאד, שמותר לה עדיין לקבל פטור מפעילויות מלחיצות כאלה, גם אם במהותן הן נועדו לגרום הנאה. לא נעים, לא נורא... שבת שלום ליאת

ערב טוב. אני מבקשת לברר נקודה שקשה לי מאוד. יש לי בן בן 6 לאחר 2 ילדים. בן ה-6 אצלי בודק כל הזמן גבולות- גם בגן וגם בבית. אני עושה מאמץ לא להכנס איתו לפינות אבל זה מתקשה מיום ליום. הוא עבר את המסלול של התפתחות הילד על רקע של קשיים בשליפה (עבר קלינאית ומרפאה בעיסוק) ושם נאמר לי כי 'לילד חסרים גבולות'- אני פשוט לא מבינה!! שני ילדים שהצבנו להם גבולות ולשלישי- לא הצבנו!!?? מה אני אמורה לעשות??? לתשובתך אודה.

שלום שושי, כאשר אנחנו נמנעים מ"להיכנס לפינות" עם הילד שלנו, אנו חשודים בהצבת גבולות רופפת. כהורים סמכותיים, רצוי שנפעל בעקביות ונחישות כמחנכים, מבלי לחשוש מתגובותיו של הילד. הילד, כמובן, יבחן אותנו כדי להיווכח שיש לו הורים סמכותיים שאפשר לסמוך עליהם. ולשאלתך, בהחלט יתכן מצב בו שניים או שלושה ילדים מאותה משפחה "יקבלו" הורות שונה. פסיכולוגים יודעים לומר בחיוך שכל ילד נולד למשפחה חדשה ושונה מזו שבה גדלו אחיו. לפעמים השוני קשור לציר הזמן ולנסיבות החיים המשתנות, ולפעמים השוני קשור למאפיינים ספציפיים של הילד הספציפי. למשל, בן זקונים יכול להיות מפונק וחסר גבולות בהשוואה לאחיו הבוגרים, בשל הצורך של ההורים להשאירו 'תינוק'. לפעמים הגבולות מתרופפים בשל קשיים, מחלות או אובדנים, או כל אירוע אחר שמשפיע על כוח העמידות של ההורה. בקיצור - נראה שאתם זקוקים לעזרה בכל הנוגע לחיזוק העמדה הסמכותית שלכם כהורים. תוכלו לעשות זאת בעזרתו של פסיכולוג ילדים או בעזרת ספרות הדרכה/אתרי הורות ברשת, המרחיבים את הידע הפרקטי הנוגע להצבת גבולות. בהצלחה ליאת

שלום רב האחיין שלי (בן 17) אובחן כסובל ממניה דיפרסיה. רופא קופת החולים נתן לו תרופה בשם אולנזאפין (זאפה) עכשיו הוא לא רוצה להמשיך בטיפול מכיוון שהוא מפחד שרישום אצל רופא פסיכיאטר מקופת חולים שחייב ברישום ומעקב בקופה ישפיע לרעה על כל עתידו - הוא מאוד רוצה להתגייס יש לי שתי שאלות: האם באמת רישום פסיכיאטרי יכול להשפיע על התוכניות שלו לעתיד - רשיון נהיגה צבא לימודים וכו' האם יש הבדל בין ללכת לפסיכיאטר של קופת חולים או פרטי הוא אמר שאם אצל פסיכיאטר פרטי אין חובת דיווח לרשויות אז אין לו בעייה ללכת תודה מראש

שלום יעל, היענות נמוכה לטיפול התרופתי עלולה להזיק לעתידו הרבה יותר מרישום ומעקב. בכל מקרה, ממליצה לברר את השאלות החשובות הללו בפורום פסיכיאטריה באתר זה. בהצלחה ליאת

הי ליאת, אחרי פגישתנו בשבוע שעבר, ישמתי את ההמלצות שלך עם בני בן ה-5 וחצי. אתמול בערב, אחרי שהוא בחר לצפות בסרט עד 20:00 (אחרי שהודעתי לו שאם זה יהיה מאוחר, לא נספיק לקרוא סיפור), הוא התקלח ודרש סיפור. כשהודעתי לו שהערב אין סיפור כי כבר מאוחר, הוא התחיל לבכות כל כך, להבטיח שזה לא יקרה, לשכנע אותי שכדאי לי לקרוא לו סיפור, לאיים שהוא לא ידבר איתי.... לרגע כמעט הסכמתי רק שירגע, אבל נזכרתי במה שאמרת לי ואמרתי לו בנחת שמחר אני בטוחה שנסדר את הזמן ככה שנספיק גם לראות טלויזיה/לשחק וגם לקרוא סיפור בערב. הכי אני שמחה שממש לא התרגזתי (כמו שהוא ציפה שיקרה, כי הוא ככה רגיל), ושהוא נרגע אחרי זמן קצר. אז שוב תודה, ואני אמשיך לספר לך :-)

פולניה חביבה, כל הכבוד על כוח העמידה! יישר כוח וד"ש בבית. :-))) ליאת

אני סובל ממספר מחלות נפשיות- ארכנופוביה,OCD שבא לי בכמה צורות פחד מוות ופחד ממחלות ומחיידקים רציתי לדעת אם אפשר לטפל בכל זה לבד בבית ואיך אני יכול לטפל בארכנופוביה לבד ולגבי הפחד מוות רציתי לדעת אם בעל אוב יכול שיבואו אליו אנשים אחרים וישאלו שאלות לגבי העתיד שלי ואם את יכולה להמליץ לי על ספר שיעזור לי להכחיד את הפחד מוות הOCD והפחד ממחלות תודה מראש

שלום רב, שתי ה"מחלות הנפשיות" מהן אתה סובל הן הפרעות חרדה, שקשה מאד לטפל בהן לבד, אך יש להן טיפול יעיל (פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית בשילוב תרופות נוגדות חרדה). ההתעקשות על טיפול עצמי משקפת, גם היא, סוג של חרדה, ובעיני חשוב לנסות להתגבר על כך, ולהסכים להגיע לטיפול. מדובר בטיפול שיחתי, שיכול להיות גם מרגיע וידידותי עבורך, וכדאי מאד להתגבר ולהגיע. לצערי, הניסיון שלי עם בעלי אוב שואף לאפס (הייתי פעם אצל קוראת בקלפים. זה נחשב?), ולכן לא אוכל לייעץ לך דבר בנוגע לפרוצדורה. וברצינות - פנה לפסיכולוג קליני או פסיכיאטר בהקדם, והחזר לעצמך איכות חיים. בהצלחה ליאת

שלום ליאת זו פעם ראשונה לאחר תקופה ארוכה שאני כאן שמי אלונה ויש לי ארבעה ילדים בגילאים שונים 13וחצי שמונה וחצי 6 ושלוש וחצי שכולןבנותוהקטן מביניהם בן בתי הגדולה אין לה חדר משלה יש לה המון אגרסיות וחוצפה אין לה כימעט אף חברה בכיתה לא פעם לעגלה וצחקו עליה הן בטוויטר והן בביהס היא לא יודעת לתקשר בצורה כזו שמישהי תזמין אותה אליה הביתה או ללכת לקניון או להיותבחברתה בבית הספר בכולןהיא מוצאת מיגרעות שכולן צבועות ומה שמענין אותן זה רק דברים חומריים ובנים ומנגד היא גםמתעניננת בחלק מהדברים אבל לא מתחברות אליה היא כמו אאוטסיידירית כזו מה עושים היא הפכה חוצפנית אין לה טיפת אחריות להיות בזמן בבית ספר או לבחור לעצמה בגדים לעשות מערכת אכול בזמן לישון בזמן למ\צחצח שיניים דברים אלמנטריים ובנוסף יותר מוצאת עינין ושפה עים בתי בת השש במקום עים זו בת התשע שהיא בוגרת מרוב כעס וחוסר אונים אני רבה איתה כימעט על כל דבר ומנגד עושה לה שיחות נפש ועידוד יש לי הרגשה לפעמים בהתנהגות שלה שהיא ממש בחלקים מסויימים על גבול ה........ ומנגד היא למידה מאוד אינטלגינטית וחכמה אני ממש אובדת עצות מהמצב בבקשה עיזרי לי בנוסף אנו גרים בחולון וכל פסיכולוית שפניתי אליה אין מקום ואנו בהמתנה מה עושים

שלום אלונה, כמובן שלא אוכל למלא מכאן את מקומו של הטיפול הפסיכולוגי המסודר, אלא רק לסייע מעט בהמשגת המצב. נראה שבתך מתמודדת לאורך זמן עם קשיים חברתיים ותחושות חוסר ערך, עליהם היא מנסה לפצות בדרך של ביטול האחרים, עמדותיהם ובחירותיהם. זו אינה רשעות או גאוותנות, אלא טקטיקה הגנתית המאפשרת לה לשרוד את הבדידות וחוסר האונים שהיא חווה. הכעס, הזעם והתסכול יוצאים בסביבה הבטוחה של הבית, ולכן - לדעתי - אפשר להיות מעט יותר סלחניים ומתקפים. חשוב לזכור שנוסף על הקשיים הכמו-כרוניים, היא נמצאת בפתחו של גיל ההתבגרות, על כל חוסר היציבות שהוא מביא איתו. התנודות החריפות במצבי הרוח, אי הנחת מעצמה, והצרכים החברתיים שהופכים דוחקים מאד בגיל זה - נותנים כולם אותותיהם, והמצב הופך נפיץ יותר ויותר. אני מאמינה שטיפול פסיכולוגי מכיל יכול לעזור מאד, הן לבתך, והן לכם, ההורים, ומעודדת אותך להתעקש ולמצוא פסיכולוג זמין, גם אם תחכו מעט. התמורה שווה את ההמתנה והמאמץ. מחזקת אותך ליאת

שלום רב, בני בן ה-10 חודשים נמצא מזה חודשיים בגן. הליך ההסתגלות שלו עבר די בקלות, לפחות כך חשבנו היות והפרידה בבוקר נעימה מאד והוא ניראה באמת מאושר ללכת לגננות בגן. א ב ל!!!- הוא לא אוכל שם כמעט כלום, בארוחת הבוקר מוצע להם כריך שממנו הוא אוכל כמה ביסים, בצהרים הגננת מוסרת לי שהוא מוציא גרגר גרגר מפיו. אני אובדת עצות, מה עושים במצבים כאלו, כבר לא מדובר ביום יומיים. חשוב לציין כי גם השינה שלו לא מלאה שם, כלומר, שנת הבוקר שלו היא למשך כחצי שעה והצהריים שאמורה להיות ארוכה וטובה מסתכמת לרוב בשינה למשך מקסימום שעה. אשמח לעזרה. תודה מראש

שלום סיון, שינויים בהרגלי האכילה והשינה אצל תינוקות מחייבים התייחסות של רופא הילדים. אם הוא ישלול כל גורם בריאותי, אפשר יהיה להתייחס לכך כאל קשיי הסתגלות, ובמידת הצורך לקצר את השהות שלו בגן לתקופת מה, עד שירגיש יותר 'בבית'. בברכה ליאת

לאחרונה בני מסתגר ומשתעמם מול המחשב. בודד. לא פוגש חברים,מסרב לצאת לפעילויות ובכלל. עבר לחטיבת ביניים ולא מצליח להתחבר עם חדשים ובכלל. מספר שמעליבים אותו ,דוחים אותו ומתעלמים למרות נסיונותיו להתחבר. יש לציין שהוא חסר בטחון (נמוך מאד) ואך חרדתי. לדעתי,יש לו בעיה בהבנה חברתית. חיברותית: הוא שואל שאלות מעצבנות,מתנהג באופן ילדותי מאד, צוחק ולועג במצבים ובעיתוי הלא מתאים,מרגיז וכו כך ש"אפשר להבין" מדוע לא מתחברים אליו. לאחרונה בוכה ומתבכיין בבית עם 2 אחיו הקטנים. שמעתי מעל טיפול חברתי קבוצתי. האם יש דרך קופ"ח מכבי? האם זה הכוון הטיפולי או שיש מה לעשות בבית גם? תודה

לבתי יש כמעט את כל אותן תופעות שיש לבנך אשמח אים תתני לי פרטים על הסדנה דרך מכבי אני גם מיואשת ועצובה בשבילה ויחד עים זאתמוצאת את עצמי בוויכוחים מתמידים איתה תודה מראש לתגובה ממך

שלום שירה ואלונה, איני יודעת על קיומן של קבוצות טיפוליות דרך קופת החולים, אך הידע שלי לא מאד מעודכן. כלומר, שווה לבדוק במרכז מכבי ולקבל מהם את המידע. ידוע לי על קבוצות דווקא במרפאות משרד הבריאות ("מרפאות בריאות הנפש לילדים ונוער") של הרשויות, ושם הטיפול חינמי. באתר "פסיכולוגיה עברית" בדף "לוח המודעות" אפשר לחפש סדנאות וקבוצות טיפול מתאימות. בכל מקרה, גם אם לא תימצא קבוצה טיפולית, עדיף טיפול פרטני על פני המצב הנוכחי. הקניית מיומנויות חברתיות יכולה להיות קריטית עבור ילדים מסוימים, ולכן רצוי לפעול מוקדם ככל האפשר. בהצלחה ליאת

שלום וברכה. אני פונה אליך עם שאלה לגבי ביתי בת ה-7.5 כיתה ב'. בגיל 4 היא אוננה בצורה חריגה ומטרידה- אבל התחלנו לטפל (לצערי רק) בגיל 5. הטיפול עזר מעט, והיתה רגיעה בתחום. לאחרונה שוב התופעה חזרה בצורה בולטת- גם בכיתה. מעבר לכך , ילדתי מאוד דמיונית, יכולה להמציא סיפור ולחוות אותו ולשכנע את כולם כאילו הוא באמת קרה. בנוסף, אני מקבל משוב מדאיג בפן הלימודי- היא ילדיה נבונה, שולטת בחומר, קוראת טוב מאוד- היא נכשלה בשני מבחנים (63, 67)המורה מדווחת שהיא מאבדת ריכוז בשלב כל שהוא ומתחילה לרחף. אני מבינה שעלי לחזור איתה לטיפול פסיכולוגי ואני בחלץ- האם כל הנתונים הללו קשורים? האם עדיף טיפול בשפ"נ? חיות? אומנות וכד'? תודה מראש

שלום שושי, כל הסימפטומים שתיארת יכולים להיות קשורים, מעצם זה שהם משקפים עליה במפלס המתח. הטיפול הרגשי הרלוונטי לכאן הוא טיפול אצל פסיכולוג ילדים קליני או מטפל באמנות מנוסה ומיומן. בהצלחה ליאת

ערב טוב, כשהיה בני בן שנתיים וחצי לקחנו אותו לחול לשבוע והיה כל כך שמח למרות שהוא חלה שם והיה לו חום, פתאום כשחזרנו הוא התחיל לגמגם, שאלתי קלינאית ואמרה לי שיתכן שזה שטף דיבור, תני לו זמן ודברי איתו לאט והרבה שירים, ואכן אחרי חודשיים זה עבר, ופתאום היום כשהוא בן שנתיים ותשעה חודשים זה חזר,(חשוב לציין שלא חווה אירוע כלשהוא) מה עלי לעשות, האם כדאי לפנות לקליאית לטיפןל.? מוקדם מדי??!! תעזרי לי בבקשה !

שלום טניה, גמגום בגיל הרך ובמיוחד בגילאים שציינת הוא שכיח מאוד. כ- 20% מהילדים בגיל הזה סובלים מגמגום ברמות שונות. לעיתים כמו שציינת במקרה שלך זה בא והולך. ישנה סבירות גבוהה מאוד שהגמגום יחלוף. רק 1% מהאוכלוסייה הבוגרת מגמגם, לעומת הנתון הנ"ל בגיל הרך. למרות זאת, כדאי להתייעץ עם קלינאי תקשורת או עם גורמים מוסמכים (לא רופא המשפחה, שבדרך כלל הידע שלו מועט בנושאים האלו). בנוסף, אני ממליץ לך לבדוק את המידע המוצע באתר אמב"י - ארגון מגמגמים בישראל ובמיוחד את סרטון "הדרכת הורים", בקישור הבא - http://www.ambi.org.il/information-for-parents.html

שלום טניה, אין לי מה להוסיף מעבר לתשובתו המקיפה של ירון לוטן. ברצוני ליידע אותך שיש באתר זה פורום המנוהל ע"י קלינאית תקשורת, ותוכלי לבקש גם את חוות דעתה. בהצלחה, ובלי לחץ... ליאת

אני בת 32 אם ל 3 ילדים בני 8,6 ו 3 מאז ומתמיד הבן הקטן לא אוהב אותי. לא רוצה שאחבק אותו, אנשק וכו. כשאבא בבית הוא לא מוכן שאני אתקרב אליו כולל להאכיל, להלביש, אפילו להרים מהמיטה. הייתי איתו בבית עד גיל כמעט שנה, ואני עובדת כיום חצי משרה עמ שאוכל להיות עם הילדים. אני אמא שמאוד אוהבת לחבק ולהחמיא והוכ גם רואה שאני נותנת אהבה לגדולים, משום מה הוא מסרב לקבל ממני. כמובן שכשבעלי לא בבית הוא לא יכול להתעלם ממני, אך עדיין לא מתקרב מבחינה נפשית. אני חוששת שיהיו לכך השלכות לעתיד כולל יחסים עם אחרים. מה ניתן לעשות?

שלום מזי, אין לי ספק שבנך אוהב אותך וזקוק לך ולקרבתך עד מאד. אני חושדת שהתפתחה כאן מערכת יחסים 'דווקאית', השואבת כוח מאופן התגובה שלך. בעיני, נחוצה כאן הדרכת הורים קצרה, שתעזור לך לעמוד רגועה ובטוחה מול הסירוב המופגן של בנך. כאשר תוכלי להישאר נינוחה מולו, להפגין אהבה וסמכות הורית ללא קשר למידת ההיענות שלו, אני מאמינה שזה יירגע. בשל החשש שלי שתתקשי לעשות זאת לבד, אני ממליצה לך בחום להיעזר בהדרכה הורית קצרה אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ליאת

ליאת שלום רב, אני אמא לילדה בת 9 שלאחרונה ביקשה שאסביר לה איך מביאים ילד לעולם. היא ילדה מאוד חכמה והחלה לשאול מלא שאלות. בנוסף לצערי לפני כחודש ראתה איזה סרט מיני לא לגילה בכללללל אצל חברה שלה בבית דבר שעשה לה טראומה מאוד גדולה. הרגישה לא טוב והיו לה בחילות והמראות חזרו לה כל הזמן. הסברתי לה שיחסי מין הם לא כמו שהיא ראתה ושזה דבר יפה ומכובד ומה שהיא ראתה זה סתם סרט שלא מראה בכלל מה זה יחסי מין של זוג שאוהב. עכשיו אני בכלל בבעיה :) עכשיו היא רוצה להבין אז מה זה כן יחסי מין ולהסביר לה איך עושים ילד, אם כל הבלבול שכבר נעשה לה בראש אני כלכך לא יודעת איך להסביר לה בהתאם לגיל שלה לעומת גם מה שהיא ראתה. אנא אשמח לכל עזרה לאיך כדאי להציג ולהסביר את הדברים בפניה. תודה רבה יום טוב ענת

שלום ענת, אני מציעה לפעול בשני מישורים במקביל. * לגבי שאלת הצאצאים, אני מציעה לתת את ההסבר האמיתי והנכון, תוך הדגשת האספקטים הביולוגיים של זרעון וביצית הנפגשים ברחמה של האם. אפשר להיעזר בתרשימים של גוף האדם או בספרות הילדים הענפה הנמצאת על המדפים. * לגבי הסרט הפורנוגרפי, יש להסביר שמדובר בסרט שנועד לאנשים מבוגרים, שאינו משקף יחסי מין אינטימיים שיש בהם כבוד ואהבה. כמו שכבר הסברת. הדגישי שהזוג שראתה בסרט לא ניסה להביא ילדים לעולם, ולכן אין לזה ולא כלום עם מה שהיא באמת מבקשת לדעת. חשוב להדק את ההשגחה ולדאוג שלא תהיה לילדים גישה לחומרים פורנוגרפיים, ולכן מומלץ להתריע גם ביניכם ההורים, ולשלב כוחות בחסימת הגלישה באתרים בלתי ראויים. בברכה ליאת

גם לנו יש ילד באותו הגיל והתלבטות באיזה ספרים להעזר. אנא המלצתך על ספרים בנושא על מנת להסביר את התהליך באופן הכי נכון וכנה שאפשר ומאידך לא "להכניס לאף אחד רעיונות מיותרים לראש". בתודה

שלום רב, אנו גרים כעת בחול ומתעתדים לשוב לארץ בקרוב. בן זוגי ימשיך כנראה לעבוד לפחות חמישה חדשים בשנה בחול והוא רוצה שאני ובתי נצטרף ושהבת תהיה רשומה ללימודים (גן חובה/כיתה א) במקביל בשתי ארצות. אני חוששת שניתוק חוזר של הבת פעםפעמיים בשנה כל שנה מחבריה ומבית ספרה יגרום לה לקשיים ולמשבר זהות או אחר מאוחר יותר, אך הוא טוען שמאחר שהבת דוברת שתי שפות ברמה גבוהה ותהיה רגילה לשני בתי ספר אין בכך נזק ולהיפך יהיו לה יותר חברים והיא תהיה חשופה לשתי תרבויות. אודה לך מאוד אם תוכלי ליעץ לנו. האם קיים חומר מחקרי בנושא? רוב תודות

שלום גילה, לצערי איני מכירה חומר מחקרי הנוגע לתפקוד סירוגי בין שתי מדינות. ככלל, מעברים מוגדרים כתקופות משבריות, הנושאות איתן מחירים פוטנציאליים, מעבר לעניינים של שליטה בשפה. כמו שכולנו יודעים, גם מעבר מבי"ס לבי"ס (לפעמים אפילו מכיתה לכיתה בתוך אותו בי"ס) כרוך בהתמודדות, ונדרשת תקופת הסתגלות עד לתפקוד 'רגיל'. יש ילדים סתגלנים, שיכולים להתגבר במהרה על מעברים, ויש כאלה שפחות. איני יודעת דבר על בתך, ועל מערך הכוחות שלה. מעניין היה לשמוע איך היו לה המעברים בעבר. באופן כללי מאד, אוכל לומר שהרעיון של בן זוגך נשמע בעייתי בעיני. כמובן שיש לשקול כל מקרה לגופו, ולהחליט מה יהיו המחירים של כל החלטה, והיכן פוטנציאל הנזק מינימלי. לא פשוט. בהצלחה ליאת

ביומן קריאה שהגישה לי תלמידה היתה משימה לבחור דמות ולהרחיב עליה על פי הדמיון.התלמידה בחרה להרחיב על מלכת השיכבה המתוארת בסיפור כדמות רעה , מנצלת תלמידים ובוגדת. התלמידה סיפרה על פי דמיונה כי כשהיתה מלכת השכבה בת 5, סבא שלה מצד אביה בא לבקר. לילה אחד הוריה יצאו למסיבה והיא וסבה נותרו בית לבד.מאז שהסבא נכנס לחדר השתנו חייה. סבא שלה נגע בה בניגוד לרצונה, והיא בכה וצרחה שעה שלמה, עד שהוא עזב אותה. הוא איים עליה שתשתוק. במשך 8 שנים זה נהיה יותר גרוע והיא שתקה. כשהיתה בת 13 נפטר סבה מדום לב ולפני מותו אמר לה: לא מגיע לך להיות אהובה, לא מגיע לך שמשהו יאהב אותך. את תגדלי להיות ילדה בוגדנית לא אהבה, אישה קרה עם לב קרח, ויגיע לך כל מה שיקרה לך. למעשה מדובר בילדה שאוהבת לקרוא ספרים, והיא מוכרת לי כתלמידה שלא מרוצה מצבה החברתי, יש לה חברות אך לא מספיק לדעתה. היא הבת הצעירה במשפחה שבה 3 אחים גדולים ממנה.מה דעתך? האם הסיפור הוא פרי יצירתה? האם הוא מעולם התוכן האישי שלה? אני המחנכת שלה שנה שניה ובשנה שעברה היתה בוכה בשיעורים לא הסבר. ליועצת סיפרה על מצבה החברתי-יש לה חברות אך רק למראית עין. מה לעשות? האם לשתף יועצת? איני רוצה לפגוע באימון שלה בי. בכיתה סיפרה כי הדמות שלה בסיפור נאנסה ע:י סבה. וגיחכה על כך. חברותיה פקחו זוג עינים והתפלאו. אנא יעצי לי

שלום רב, כאשר ילדים מפזרים "פירורי לחם על השביל", כרמזים או סימני דרך, אני רוצה להאמין שיש שם משאלה שמישהו גם יראה אותם ויתייחס. ממליצה לך לפנות ליועצת, לשתף אותה בחששותייך, ולחשוב יחד כיצד לדובב את הנערה. מאחר והתוקף (הפוטנציאלי) כבר אינו בין החיים, אין כאן שאלות משפטיות, אלא רק פסיכולוגיות. אם הילדה אכן עברה תקיפה מינית, יש חשיבות לטיפול הרגשי ולעיבוד הטראומה. המטרה היא לשדר זמינות, דאגה ואכפתיות, וליידע את הנערה שיש לה כתובת. פני ליועצת ללא דיחוי. בברכה ליאת

בשיחה עם היועצת התלמידה הכחישה מכל וכל את הדברים וייחסה אותם לדמיונה העשיר. האם בכל זאת לשתף את האם בעיניינים? התלמידה מתנגדת לטיפול רגשי. מה את מציעה?

שלום ליאת, הרבה זמן לא התייעצתי.... שגרה נעימה ובריאה עוברת על כוחותינו. והנה בכל זאת דילמה: בתי בת החמש מתחנכת בגן חובה בקיבוץ. יש לה חברות רבות, הולכת בשמחה לגן, הכל יופי. יש לה חברה מהגן מלאת כינים ברמות כל כך קיצוניות עד כדי פצעים בקרקפת מרוב גירוד. לפני מספר שבועות כשהיתה פה ישבה לצייר, נגעה בראש, והופ- על הדף טיילו להן שלוש כינים בגודל של חולדה... פניתי לגננת- מסתבר שהתופעה ידועה, התקיימו שיחות עם ההורים, ללא הועיל. אני חיה בשלום עם זה שכינים הן חלק מההוויה בגן, לשמחתי הבנות של עוד לא נדבקו (שיער אסוף, סירוק יומיומי אחרי המרכך במקלחת, וטיפות רוזמרין בבוקר). הבעיה היא כשבתי רוצה להזמין את אותה חברה. מצד אחד- הלב נשבר- אני יודעת שהרבה הורים לא מוכנים שהיא תתקרב בגלל הכינים (מדובר באמת בתופעה לא נורמטיבית מבחינת הכמות וחוסר הטיפול) אבל אני מתםתלת בחוסר נוחות בכל פעם כשאני ממציאה תירוץ למה היום אי אפשר, וגם מחר לא... הן הרי לא מטומטמות ורואות שחברות אחרות כן מגיעות אלינו. התייעצתי שוב עם הגננת שהציעה להזמין אותה ולהיות יחד בגן משחקים, בכלבו, במקומות כייפיים שהם לא הבית ואז זה לא נורא. אבל הבת שלי רוצה להזמין הביתה. הגננת אמרה שהיא מציעה להמשיך ולהתחמק ואז ההורים אולי יבינו שהילדה משלמת מחיר חברתי. אני לא מוצאת תשובות עבור בתי שמבינה שמשהו מוזר בעובדה שדווקא לה אני לא מאפשרת להגיע אלינו, וגם כואב לי הלב על הילדה החמודה, אבל הזכרון הויזואלי של הכינים הע-נ-ק-י-ו-ת על הנייר בפינת האוכל אצלנו- אןף. איך לדעתך כדאי לי להתנהל מול בתי/הילדה/ההורים? תודה, הגר

היי הגר, טוב לראות אותך כאן מפעם לפעם, זה נותן תחושה של בית גם לי... את מעוררת נושא כאוב, של ילדים המשלמים מחיר על החלטות משונות של הוריהם. ילדי הכינים, כמו גם הילדים שאינם מחוסנים, עלולים לסבול מדחייה והרחקה, שמקורם בפחד ואי נוחות של הורי הילדים האחרים. בעיני, אין דרך 'נכונה' מלבד האמת הפשוטה, אותה אפשר להציג להורים (לא לילדה!) בכנות, מבלי לנסות לייפות מדי את הדברים. הייתי אומרת להם במלוא הכנות שתצליחי לגייס, שאתם מאד אוהבים את הילדה שלהם ותשמחו לארח אותה בביתכם תמיד. עם זאת, בשל מצב הכינים שלה, והרצון שלך להימנע מהדבקת הבנות שלך, את נאלצת לסרב לה עד שהראש יהיה נקי. תוכלי להציע לה עזרה במבצע, כחברה, ולשמוח יחד איתה בניצחון בני האור על בני החושך. בהצלחה ליאת

לאחרונה אני ממש פוחד להדבק בסרטן ואני סתם דוגמא פוחד לגעת בסבתא שלי כי היא חולת סרטן או לאכול ממה שהיא הכינה או השתעלה עליו או סתם דוגמא כשאני הולך אלייה הביתה אני פוחד לגעת בדברים שלה או דברים שכאלה בבקשה תעזור לי אני סובל ובנוסף אני פוחד מלהדבק בחיידקים

שלום רב, כמו בכל מקרה אחר של חרדה, גם בחרדה מפני מחלות נפגם השיפוט ובוחן המציאות שלנו. אמנם לא מדובר בפגיעה חמורה כמו במקרה של פסיכוזה, אך עדיין תפיסת המציאות (סביב העניין הספציפי) מעוותת למדי. אין לי ספק שאתה יודע (בשכל הישר) שמחלת הסרטן אינה מדבקת, ובכל זאת, הפחד העמוק מפני המוות גורם לך לשפוט מצבים כמסוכנים או מאיימים גם כשאין הדבר כך. פחד קיצוני מחיידקים ומחלות עלול לפגום באופן משמעותי באיכות החיים, ולכן אני ממליצה לך בחום להגיע לטיפול פסיכולוגי (רצוי שיהיה באוריינטציה קוגניטיבית-התנהגותית) שיוכל להפחית את עוצמת החרדה ולאפשר לך לוותר על אשליית השליטה. בהצלחה ליאת