פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום, אנשים אומרים לי שאני יפה אני לא תמיד מאמינה בזה.... יש לי כמו אובססיה שהכול צריך להיות מושלם ואני רואה יותר חסרונות אצלי... וגם חשוב לי שאהיה פופולרית אצל הבנים והבנות אני בת 16 אם זה משנה... אשמח לתשובה תודה)

את הביטחון העצמי?

שלום דוקטור הייתי בת 12 שטויות של ילדים מישהו אהב אותי אני לא אותו אחר כך אמרתי כן ואז נפרדתי ממנו ואז אמרתי בוא נחזור הוא רצה ואחר כך הוא סיפר שהוא לא רצה... זה פגע בי זה קצת טיפשי אבל שנתיים חשבתי על זה מהבושה או לא יודעת... האם זה פתטי? זה ישאיר לי כתם של נואשת? או זה סתם משהו ילדותי ? כי כולם הכירו אותי בתור אחת שלא ידחו אותה זה שטויות מצד אחד כי בני 12 עכשיו כמעט אני מסיימת בית ספר יכול להיות שזה תוקע לי משהו בחיים? מה אפשר לעשות?! תודה!🙈🤔🙃😅

שלום רב מה זה תסביך אב/אם זה באמת משפיע על כולם? יש דרך להימנע?

היי האם שאני שומע מוזיקה ומתחיל לדמיין סיפור בראש זה נורמלי חחחח? תודה!

שלום דוקטור, אבא שלי לא אכפת לו מאיתנו מאמא שלי שהייתי קטנה לא קיבלתי הרבה חום עכשיו זה משתנה עכשיו טפו טפו יותר טוב... אני מפחדת שאני אגדל יותר תהיה לי בעיה נפשית(אומרים שילד שגדל ללא אבא,חום ,אהבה ,משפחתיות יהיה אבוד) לפעמים אני סתם מחייכת שיעזבו אותי מחשבות על העבר צצות לי אני מנסה בראש לתרץ למה זה ככה לפעמים אני מרוגזת בלי סיבה אני רוצה לחיות חיים נורמליים ללמוד,לעבוד,חברים, משפחה איך אוכל לעשות את זה? מה אני יכולה לעשות? אודה לך))

היי דוקטור, אני בן 19(לפני גיוס) לפני בערך 4 חודשים חזרתי עם חבר מירושלים,ויש לנו משחק כזה שאנחנו מגיעים למנהרה(בנסיעה) אנחנו עוצרים את הנשימה עד שאנחנו עוברים את המנהרה, במנהרה היה קצת פקוק ולקח בסך הכל קצת יותר מדקה לעבור את המנהרה. לאחר שסיימנו חזרתי לנשום והתנשפתי קצת, החבר שלי שישב לידי אמר לי שזה לא בריא לעצור את הנשימה לכל כך הרבה זמן בגלל שזה יכול לפגוע במוח, לאחר שהוא אמר לי לקחתי כמה נשימות גדולות כדי ״להחזיר״ את האוויר לגוף, לאחר חצי שעה של נסיעה לאחר שהיינו במנהרה התחלתי להרגיש סחרחורת ותחושת חנק כזאת וקושי לסיים את המשפט, הגענו לבית של החבר והורדתי את החבר אבל עדיין הרגשתי תחושת מחנק וחוסר חמצן, דיברתי עם הרופא משפחה והוא הפנה אותי לבית חולים, בבית חולים עשו לי בדיקות וראו שהכל בסדר. התחושת מחנק עברה והרגשתי הכל בסדר חוץ מזה שהרגשתי שהאף שלי ממש סתום, חזרתי הביתה הלכתי לישון ולמחרת קרו הרבה פעמים שהרגשתי שאני חושב על הנשימה והופך אותה למודעת, כל פעם שחשבתי על הנשימה הרגשתי סחרחורת וכאבי ראש חשבתי שזה בגלל שהאף שלי סתום, התחלתי בירור רפואי והרופא נתן לי מרשמים לתרסיסים וכדורים שיפתחו לי את האף, גם אחרי שהשתמשתי בתרסיסים והכל הרגשתי את התחושת כאב ראש וסחרחורת כל פעם שהנשימה שלי התחילה להיות מודעת, הרופא המליץ לי ללכת לפסיכאטר(אני בלי קשר אצל פסיכולוג) הוא המליץ לי על ציפרלקס, ומאז התחלתי לקחת(לפני חודשיים) ואני כבר על 15 מ״ג. למרות זאת עדיין כל פעם שהנשימה שלי הופכת להיות מודעת אני מרגיש כאב ראש וסחרחורת וכל פעם אני מנסה לשנות שיטת נשימה בתקווה שזה יעבור פעם אחת נושם מהבטן פעם אחת נושם לאט לפעמים נושם מהר אבל כל פעם שאני חושב על הנשימה יש לי את התסמינים, חוץ משאני שותה אלכוהול. ככה זה כבר 4 חודשים על בסיס יומי, קראתי על זה היום קצת באינטרנט וראיתי שכנראה זה מין ocd מיוחד שמתרכזים בתהליכים בגוף, התחלתי ביופידבק עכשיו אולי זה יעזור אבל רציתי לדעת אם יש עוד איזשהו טיפול(אולי להחליף כדורים או משהו) שיכול לעזור לפתור את הבעיה אני באמת לא יודע אם זה פסיכולוגי הכאבי ראש או שבאמת מתי שאני מעביר את המודעות לנשימה אני פשוט לא נושם טוב אבל הייתי עושה הכל בשביל שזה יפסק, והייתי שמח אם יש לך טיפול להמליץ לי?

שלום, יש לי נכד בן 4.5 שנים. הוא לא מדבר, לא שומע ואת צרכיו הוא עושה בחיתול. מה עלי לעשות? תודה.

תודה על תשובתך. נאמר בלשון המעטה. אני לא שלם עם הטיפול ואני בטוח שניתן לעשות יותר. מה לדעתך ניתן לעשות.

אני מצטער שאני מבלבל לך את הראש. אני פשוט לא יודע מה לעשות. בני וכלתי לא מודעים לבעיה. והנכד לא מקבל את הטיפול המירבי. מה עושים?

שלום רב הבן המתוק שלי בן 4 ושמתי לב שאנחנו הולכים לפארק שעשועים הוא מתחיל לדבר עם זרים. אם רואה ילד בפארק בא ומתחיל לדבר איתו וגם עם אמא של הילד...פעם אחרונה התחיל לדבר עם אמא של ילד על תיק שיש לה...אני לא יודעת מה להגיד כי מצד אחד אני לא רוצה להטמיע בו חרדות ולהגיד שאסור לדבר עם זרים(גם לא מכיר את המונח הזה) מנגד נראה לי לא לעניין שהוא פונה ככה למרות שזה ברור שזה רצון חברתי שלו והוא מאוד מתוק שמדבר ככה כי הוא פשוט רוצה להתחבר...מה ממליצה לי לעשות? האם זה תקין שהוא מתנהג ככה?

היי שמי מירהלה מהדרום ואני בת22 הבעיה שלי מביכה ממש אני סובלת מהתאפקות של ימים לעשות קקי ולבסוף עושה רק באמבטיה שהדלתות סגורות ואף אחד לא בבית זה מפריע לי מאד בתפקוד היומיומי ובקשר הזוגי ( חשוב לציין שהגעתי מבית קשה אם מערכת יחסים קשה שכללה אלימות פיזית נפשית ומינית ) קראתי על זה חומר וכתוב את התופעות רק על ילדים יש כזה דבר אצל מבוגרים?? שללתי כל בעיה רפואית ניסתי כל סוגי התזונה זה לא עזר אני מלכלכת תחתונים בקצב וזה ממש באסה אשמח לקראו חומר בנושא תודה רבה

הי, מה שלומך? (כתבתי כאן בעבר בנושא אחר ) פונה לגבי הבן שלי, ילד בגן חובה, בן 5 לפני שבוע הבן שלי ברח מהצהרון, הגיע הביתה בכוחות עצמו (ב"ה לא נפגע או נפצע), אחרי שבמשך כמה ימים בכה שלא רוצה צהרון . הוא בוכה המון בגן , גם בבוקר שמכניסים אותו ובמשך כל היום . אני ובעלי החלטנו להוציא אותו מהצהרון בתקווה שאולי עכשיו יהיה רגוע יותר, אך גם כעת בוכה בגן, מתפרע , זורק כיסאות ומכה את הגננות שמנסות להרגיעו. אני ובעלי עובדים ומתקשרים אלינו מהגן לדבר איתו טלפונית כדי שנרגיע אותו. לעיתים אני איתו על הקו במשך חצי שעה, והוא מתחנן שאבוא להוציא אותו. הסיטואציה קשה לי מאוד. כואב לי שהוא בוכה ללא הפסק. לא אוכל או משתתף, והדינמיקה בינו לגננות נהיית קשה. אני מרגישה שהילד שלי סובל. העניין הוא שזה התחיל בשבועיים האחרונים, ואני לא מוצאת הסבר מדוע. ואני גם לא חושבת שרע לו בגן, הוא מדבר בחיבה על הגננת, מספר שהיא מביאה לו הפתעות. ופרט לחוסר ניסיון שלה להתמודד עם הסיטואציה שאני מבינה אותו, כי היא אכן מאוד מאתגרת וקיצונית, אין לי טענה כלפיה . הוא נכנס פתאום למוד כזה של אנטי לגן, וזה מתפרץ בלי שום הסבר נראה לעין. וגם בבית אין שינוי. ביקשתי לדבר עם היועצת (הגן מסופח לבית ספר יסודי ונמצא בשטח המבנה הכולל שלו) , אבל מה עושים?

שלום, ילדה בת 6 שהיה לה חשד לטיקים בגיל שנה ( הזזת ראש) למשך פחות משבוע וסגרו את התיק הרפואי עברו 5 שנים ובתחילת הקורונה בסגר( התפרץ) למשך 3 ימים היו לה מצמוצי עיניים וקול כמו שיהוק שעברו ורופא משפחה בדק ואמר רגשי בדיקת עיניים ושמיעה תקינים לפני חודש עברנו לעיר אחרת וגם עלתה לכיתה א' מקום חדש בנוסף חלתה בקורונה חזר לה " טיק קולי" בחודש עשתה פעמיים בלבד ורשמנו אותה לחוגים שיעזרו לה. ילדה חכמה מאוד, חברותית בכיתה היא מקסימה אבל יש שינוי התנהגותי רק בבית נראה שהיא מאוד רגשית ולחוצה לפחות פעמיים ביום יש לה התקף זעם קל שמתבטא בזריקות חפצים אם אנחנו לא מספקים את רצונה למי פונים? פסיכולוגית? טיפול רגשי ? התנהגותי- חינוכי יש המון טיפולים שונים ומגוונים ברשת תודה

היי שהייתי קטנה אמא שלי אמרה לי שאישה שלא מסודרת ,נקיה, מטופחת לא ירצו אותה(התכוונה אלי )ואמרה את זה ליד כול האחים. הייתי בת 7-8 משהו כזה היה לי שיער ארוך ממש ובגלל שלא תמיד סירקתי אותו היא אמרה לי את זה... (עכשיו שאומרים לי שאני יפה איזה סטייל או משהו אני לא מאמינה בזה ) אחר כך ההורים שלי גם התגרשו אמא אמרה לי את נולדת בשביל לעצבן אותי כי רציתי לקפוץ ,לא תמיד רציתי לעשות מטלות אבא שלי לא היה לו אכפת מאף אחד עכשיו המצב נרגע אחרי שגדלנו מה אני יכולה לעשות בשביל להתקדם? תודה))

שלום, הבת שלי כרגע בגן טרום חובה, הן 8 בנות מתוך 32 ילדים בגן ואחוז זה מייצג את כל השכבה שלהן ( כ 200 ילדים) ומאחר וכל הגנים משוייכים לאותו בית ספר יסודי, המצב ישאר כך גם בכיתה א'. אני יודעת לפי מחקרים שבנות מצליחות יותר בסביבה חד מינית וגם מטריד אותי שיהיו לה מעט אפשרויות למצוא חברות וכמו כן שהן יהיו מיעוט בכיתה. אני מודאגת מהמצב הנוכחי ואני תוהה אם כדאי כבר שנה הבאה להעביר אותה לגן שמשוייך לבית ספר יסודי אחר? בתודה מראש

שלום דוקטור אני בת 14 עוד מעט 16 אבא שלי בגד באמא שלי גליתי את זה בגיל 8-9 מאז הם התגרשו כבר 7 שנים גרושים.. גדלתי בלעדיו גם שניסיתי להתחבר אליו לא הצלחתי(אמא שלי לא מנעה ממני) הוא אדם כזה שלא אכפת לו . מאז אני מפחדת שיש לי תסביך אב חשוב לי תמיד שבעים יאהבו אותי מה אני יכולה לעשות? תודה))

בנים*

תודה אשקול טיפול))

הי אמא בת 39 ואבא 59 איך מסבירים לילדים פער כזה ולמה אבא מבוגר לעומת הורים אחרים .חווים שאלות מצד ילדים וחברים בני 5 ו6

לאהבה ולזוגיות חשוב איכות הקשר ולא הגיל הכרונולוגי נכון שזה לא הסטנדרט אבל יש זוגות כאלה אבא ואמא אוהבים אתכם ילדים אהובים והגיל שלנו לא מגדיר את מי שאתם ולא נותן לגיטימציה לשפוט אתכם ,אמא ואבא מאושרין טגאים ושלמים בזוגיות שלהם אשמח לתרגום של זה לשפת הילדים ולתוספת שלך אם יש משהו שכדאי להסביר בצורה שלא יפגע להם בביטחון העצמי אם ילד יעיר להם שידעו לענות ,תודה

ילד בן שנתיים וחצי. החל תהליך גמילה בבית. הולך ביוזמתו וגם עם תזכורת. הגן מתנגד לתהליך למן ההתחלה וכעס. בתחילה התאפק הילד בגן 6 שעות, עכשיו לא מוכן לעשות בגן בשירותים ורק בתחתונים. בגן שואלים למה את עושה לו את זה? מה לעשות?

שלום. אני בת 18 וכבר מספר שנים אולי מאז שהתחלתי מחזור יש לי מידי פעם רצון מאוד מאוד חזק לדגדג לעצמי בשתן וממש קשה להמנע מכך. כשאני עושה את זה אני כולי מרוכזת בזה וזה ממש סוג של תענוג אבל מרגישה שזה לא טוב ולא בריא. משך כמה דקות אני מדגדגת עד שאני כביכול ממלא את המכסה וחייבת לטוס לשירותים... ואז זה עובר עד לפעם הבאה. הייתה לי חברה שגם לה היה את זה והיא הייתה אומרת שכשהיא עושה את זה היא מרגישה כיף גן עדן! ילדה שלא מגזימה כלל! והיא גם אמרה שאמא שלה אמרה שזה יכול חלילה לעשות בעיות בלידות ואני מפחדת ומתבישת לספר. ניסיתי לברר על תופעה כזאת ולא מצאתי מידע ואני מבקשת שיכתבו לי בפירוט יתר מה זה וכו ולא ש"צריך לפנות לעזרה" בלה בלה... תודה רבה!! נ.ב. אני לא רוצה שיציגו באתר בכלל, רק למייל שלי!

ירדן, תודה על התשובה אבל זה חסום לי ואני לא יכולה לראות אותה... אם יש אפשרות אחרת שאראה את זה אני אשמח מאוד!!

מה המייל שלך אני יכולה לעזור בהמון כלים שיש לי

בת 4 גמולה כבר כמעט שנה כולל בלילה. מוכנה לעשות שירותים בכל מקום. בגן לא מוכנה להיכנס בשום אופן. בלית ברירה ושעל מנת תהיה בגן כי זה גן של גמולים שמים לה חיתול תחתון בשעה 11 בערך לקראת השינה בגן. עושה פיפי בחיתול. הילדה אינטליגנטית מדהימה. טוענת שבגיל 5 תיכנס לשירותים. לא מצליחים להבין ממנה מה הסיבה שמסרבת להיכנס רק בגן.. ממציאה כל מיני סיבות. כשהתחילה את הגן לפני כשנה חשבנו שניבהלה מהפלש האוטומטי.. ניסינו כבר כל מה שיכולנו בדרכי נועם בלי לחץ ולא עוזר כלום. איך אפשר לצאת מהלופ הזה. אשמח לעצמכם . אני מיואשת ומתוסכלת… תודה

שלום, ילדה בת 10, נמוכת קומה (לא ננסות, אבל פוטנציאל גדילה לגובה 150 בלבד). הומלץ בחום עיכוב גדילה וטיפול בהורמון (זריקה פעם ביום למשך שנתיים לפחות). הילדה מסרבת לחלוטין. שטחנו בפניה את כל הטיעונים בעד ונגד, אבל היא לא מוכנה בשום אופן. מבחינתה (ודי בצדק) היא ילדה בריאה (מה שנכון) שאנחנו הופכים לילדה טיפולית. ומבחינתה, היא טוענת שהגובה הנמוך לא מפריע לה כהוא זה. ניסינו להסביר שזה עלול להפריע לה בעתיד, אבל היא לא מקבלת את זה. בנוסף, יש כאן מלכוד. כי אנחנו נשדרים שיש בעיה (במילים שלה שהיא "פגומה") ולכן צריך לטפל. אבל הטיפול גם עלול לא להצליח, ואז היא תשאר "פגומה"? אנחנו די מיואשים. אי אפשר להכריח ילדה לטיפול אינטנסיבי כזה בלי הסכמה. משהו שאפשר לעשות בנידון או לותר ולהתמודד עם בעיות תדמית/בטחון עצמי לכשיצוצו בעתיד, אם בכלל?

הבת שלי בגן חובה. ילדה בריאה, חכמה ומלאת שמחת חיים וחברותית מאוד. אני מבינה ממנה שהיא לא כל כך מתקבלת בגן. היא אומרת שלא שיחקו איתה שאומרים לה שתלך וכו׳. היא ילדה מאוד חברותית ברמה שהיא לא מפסיקה לדבר עם אנשים שמתיישבת לידם. רואה אנשים שהיא מכירה היא ישר עושה להם שלום. אני בתור אמא משתדלת לתת לה פידבקים חיוביים שהיא חכמה ומדהימה. היא קצת מרדנית בבית, לא הולכת לישון כשמתבקשת לעשות זאת, לא מצחצחת שיניים יש שאומרים לה הרבה פעמים. הייתה תקופה שהייתי צריכה לשכנע אותה להתקלח כי לא הסכמתי לה להישאר לשחק כל פעם בתוך האמבטיה. כיום היא אפילו לא מבקשת יותר לשחק שם. לרוב אין לי זמן לשחק איתה בזמן איכות עם עוד ילד בן שנתיים לציין גם שהיא מקנאה בו ( נתת לו ראשון קרטיב / מים ולא לי וכו מאז אני נותנת לה ראשונה הכל) אני באמת משתדלת להסביר לה שהוא קטן שצריך לעזור לו. היא בוכה המון כשהיא עם בנות דודות בבית . ״היא לא נותנת לי אופניים״ ״היא אמרה לי שהשמלה שלה יותר יפה״ ובוכה מכל דבר. היא מנסה להוביל משחקים וכשלא זורמות איתה האחרות היא אומרת שלא טוב לה. הגננת אומרת שהיא לא בוכה בכלל בגן וכן משחקים איתה ( אני מניחה שהיא לא שמה לב לכל מה שאומרים לה למשל שלא רוצים לשחק איתה). חשוב לציין שהיא מפונקת ומקבלת הכל בבית. היא מדברת 3 שפות ( שפת אם רוסית. עברית ואנגלית מהטלווזיה) ולדברי הגננת היא מאוד חכמה ויודעת מעבר למה שמצופה ממנה. אשמח אם תוכלו לענות לי של שלושת השאלות- 1. האם זה קשור לחינוך שלנו מהבית בוכה כל פעם בתוך הבית ולא בגן? 2. האם זה קשור אלינו אנשי הסביבה שלה שלא מקבלים אותה כל כך בגן לדבריה? אולי כי אין לי זמן לשחק איתה ולדבריה משעמם לה תמיד לבד כי אין אף אחד בגילה בבית והיא צופה בטלוויזיה תמיד. 3) איך ניתן לחזק אותה?

תודה. דיברתי עם הגננת בדיוק והיא סיפרה שהילדה התחילה לבכות בגן. למשל היום התחילה לבכות בתחילת משחק זיכרון כי עדיין לא מצאה התאמות. היא הציעה לי טיפול רגשי של הגן. אני חוששת שהמצב החברתי והרגשי שלה חמור. הבנתי מהגננת שיש שם שלישיית בנות שהיא מאוד אוהבת לשחק איתן אבל היא מחליטה על משחק תופסת והשאר על מחבואים והיא הולכת לגננת שלא משחקים איתה. האם זה מצב שניתן לתקן רק בתוך הבית? למלא את כל מה שרשמת למעלה יפתור את הבעיה? אשמח למסקנות על מה שהוספתי ולעוד הכוונות כיצד ניתן לעזור לה. האם את מקבלת ילדים באופן פרטי? אם כן היכן?

בנוסף, מדובר על ילדה באמת חכמה והבנתי פעם אחת שאצל ילדים אינטליגנטיים יש בעיות רגשיות. האם זה יכול להיות גם המצב?

בני בן 14 חושש לצאת מהבית שמא יצטרך לשירותים. אינו מסוגל להיות בשירותים מחוץ לבית ןמכאן החשש. לא הולך לבית ספר, לא נפגש עם חברים. לפני כל יציאה מהבית כואבת לו הבטן. HELP

בני התגרש לפני למעלה משנתיים, בזמן הגירושים היו להם ארבעה ילדים בגילאי 4-12. לזוג משמורת משותפת. בינתיים בני התחתן בשנית ונולד לו עוד בן(ואשתו בהריון נוסף), כל הילדים מקבלים את אשתו והתינוק בשמחה, הם ממש מאוהבים בתינוק, למעט הבת הגדולה בת ה 15. בהתחלה היא היתה מגיעה לבית של אביה באופן סדיר, אך עם הולדת התינוק התחילה לבוא פחות ולאחרונה הפסיקה כמעט לגמרי. היא טוענת שהתינוק אינו אחיה מאחר ולא אמא שלה ילדה אותו ולכן היא החליטה שהיא מתעלמת מקיומו. ואכן כך עשתה ורוב הזמן בילתה בחדרה ויצאה רק לארוחות. גם כשאני באתי לבקר היא ישבה איתי ממש מעט וחזרה לחדרה. כששוחחתי איתה על הנושא היא כעסה עלי שאני לא מבינה את הצד שלה. יש לי יסוד סביר להניח שהיא מושפעת מאמה. אגב, מדובר בילדה בת 15, חברותית ובעלת השגים גבוהים בבית ספר שלא נפגעו מהגירושים. אני רוצה לציין שאביה מאוד משתדל לתת לה את כל מה מבוקשה ולא לוחץ עליה בשום צורה. מה ניתן לעשות?

שלום רב מדובר בילד בכיתה א. אומנם הם כבר רק יומיים אך הסייעת הספיקה לצעוק על הבן שלי כמה פעמים. מקרה לדוגמא: הילדים גוזרים נייר, מתחת לכסא ילד שיושב ליד הבן שלי יש נייר. הסייעת צועקת על הבן שלי שמהר יקום וירים את הנייר ויזרוק בסל הזבל. הבן שלי שותה מים...אמר לה אוקי תכף אני מרים והמשיך לשתות והיא המשיכה לצעוק שקום מייד וירים את הנייר עד שהרים וזרק. הילד טוען שהיא מסתכלת עליו בצורה מאיימת והוא מפוחד. מדובר בילד עדין חכם מאוד וללא בעיות משמעת. אני הנחתי הבן שלי שייציית לה אבל שיגיד לה שלא נעים לו שפונים אליו כך ואם הרגיש מאוים שיקום ויבקש עזרת המורה הראשית בכיתה. אבל התחרטתי שאמרתי לו את זה והתחלתי לדמיין שזה רק יביא להחמרת המצב ואולי דווקא היא תתנהג איתו באלימות או עויונות אם יעיז ויגיד לה את זה או שהיא תעשה לו דווקא אם תראה שהוא מסוגל למתוח עליה ביקורת. אני בכלל לא מכירה את הסייעת ובקושי את המורה ועכשיו אסור לנו בגלל הקורונה להיכנס לשטח בית הספר וזה עוד יותר מקשה. אין אפשרות להחליף מילה עם המורה או להכיר את הצוות מקרוב. אני מרגישה חסרת אונים. דואגת מאוד. אודה לעזרה.

לאיזה פסיכולוג מותר לאבחן ילד. האם רק מי שהתמחה בילדים?

שלום ילדי היקר עבר לפני כחצי שנה ניתוח כפתורים לאחר דלקות חוזרות ונוזלים. מאז הניתוח ישנו שיפור אדיר בשפה והיום מדבר שוטף. בחצי שנה האחרונה נפגש עם קלינאית, ע"מ לסגור את הפער. עד לפני כחודש המפגשים היו נהדרים ומהנים. לאחרונה, כל מפגש בני מבקש מהקלינאית ללכת, מנסה לאיים שירים ידיים או לנשוך, לא באמת רוצה. הוא בפירוש מבקש שלא תבוא. הפגישות חוזרות על עצמן, ללא מקוריות או משחקים חדשים. הקלינאית קצת אנמית ולא מביעה הרבה רגש. היא ממליצה בעקבות התהגותו לפנות לטיפול רגשי ומרפאה בעיסוק. השאלה מה לדעתך לעשות? תודה

מוסיפה שטוענת שיש לו גם טווחי קשב קצרים וסף תיסכוך נמוך.

היי ירדן, אשמח להתייעץ: יש לי שכן בגיל 10 הוריו גרושים, הוא גר אצל אביו ולא רוצה לגור עם אמא שלו. הם כן בקשר אבל ללא קשר רגשי. אני לאחרונה די בקשר טוב עם הילד,מבלים יחד, קונה לו דברים מוציאה אותו לטיולים ואפילו משחקת איתו בגינה בביתו. אתמול הלכתי איתו ועם אביו למכולת, וכשהתיישבנו תוך כדי שיחה הפנתי את תשומת ליבי לדבר עם האבא ולפתע הילד קרא לי ''אמא' 'אמא' הייתי די בהלם, הוא חייך ושתק. זה די תמוה בעיניי... האם את יודעת מה זה אומר?

שלום, אני לא יודע אם אני במקום המתאים(לא ילד אלא בחור מבוגר) אבל אשמח בכל אופן למענה. רציתי לשאול שתי שאלות: האחת, איך מתגברים על הפחד מליצור זוגיות ולתת אמון בצד השני?[יש לי אח שהתגרש בצורה לא יפה וזה קצת גורם לי לרתיעה, אני דתי ואצלנו אין ממש זוגיות לפני החתונה]. והשנייה, יש לי הרבה החלטות לקבל בשנה הקרובה. ולפעמים אני מרגיש שפשוט אני נכנס ללחץ והבטן מתהפכת לי ונהיה לי קשה לישון בלילות מהמחשבות, עכשיו כאילו אני יכול לקחת אופטלגין ולישון אבל אני מעדיף פשוט שזה באמת ייפתר לי ואני יפסיק לדאוג. אז איך אני יכול למצוא את הדרך להרגיע את עצמי? איך אני יכול להפסיק לפחד מהעתיד וממה שיבוא? אודה לתשובתך, בתודה מראש

תודה רבה לך. אני לא חושב שאני אהיה מסוגל לדבר אפילו רק את מה שרשמתי מול מטפל שבפועל הוא אדם זר שאני לא מכיר[אני ביישן].

תודה רבה לך, אני אחשוב על זה שנה טובה ומתוקה

היי ילדתי המקסימה נמצאת בגן אוהב ומחבק, אולי חיבוק דב. היא ילדה שמאז ומתמיד אהבה להיות במרכז ולבלוט. בגן תמיד מבקשת להיות ראשונה בתור, ואם לא מקבלת אז כל הזמן שואלת, אז מה איתי? עד שמגיע תורה. במפגשים עונה מיד תשובות לשאלות, בחוגים מבקשת תמיד להציג לחברים מה לעשות. בפעילויות ובאוכל מתמידה רק אם יושבים לצידה. הגננת העלתה אולי בעיה של קשב והיועצת החינוכית העלתה קושי של תשומת לב. בבית אכן יושבת זמן רב סביב שולחן רק אם יושבים לצידה, ואם לא קמה אחרי 10 דקות מקסימום. מה אפשר לעשות כדי לגרום לה להבין שהיא חלק מקבוצה? להמתין בסבלנות לתורה? להצליח בפעילות גם אם עושה אותה לבד? תודה מראש

תודה את מקסימה!

ילד בן 3.7 מסלסל לעצמו שיער עם אצבע בדרך כלל במצב שהוא רגוע, מסתכל טלויזיה. התופעה מלידה , אז הוא שיחק עם שיער של אימו. תודה.

שלום וברכה, אני אימאמלתינוקת בת שנה ושבעה חודשים. מלאחרונה החלה בתי כתגובה לתסכולים שונים לחבוט את הראש ברצפה, ואז לפרוץ בבכי. לעיתים אני רואה אותה נושכת את עצמה. ישחה אפילו סימנים על הידיים מהנשיכות הללו. שאלתי, מה לעשות עם הדפיקות האלה, והאם יש חשש לבעיה תחושתית או 'הכל נובע ממניפולציות שעובדות עלינו. אני נלחצת מהדפיקות והחבטות שהיא עושה. תודה, נעמה.

עוד תוספת קטנה, היא מעונינת שרני אשב לידה עד שהיא נרדמת גם אם זה יכול לקחת שעות. ואם אני אומרת: ליבי, אימא בסלון ועכשיו היא אומרת לך לילה טוב. היא פורצת בבכיות היסטריות כולל להטיח את הראש במיטה. במקרה כזה גם נכון לשבת לידה לחבק וכו? תודה על התשובה הברורה והבהירה.. 🤗

היי בתי בת 3 עדיין נושכת בגן בעת מאבקים על משחקים. יש לציין שהתחילה לדבר שוטף רק בגיל 2.8 (אחרי ניתוח כפתורים). בנוסף, כאשר מעירים לה על התנהגותה בגן, היא מפילה את עצמה על הרצפה ומתחמקת מקשר עין ומחייכת ממבוכה. מה ניתן לעשות? תודה

אני אמא לילדה מתבגרת בת 13 שבחודשים האחרונים היא שינתה את ההתנהגות ביום בהיר אחד מתחצפת.מתעלמת.מסתגרת כל היום בחדר עם הפלפון עצבנית כל דבר מעצבן אותה היא ניתקה איתי קשר מסה כבר שבועיים ולאמוכנה לשוחח אתי אני מרגישה שהקשר שלי ושלה היה רק לטובות וכספים מעבר אין מילה טובה או חיבה כלפיי לא יודעת מה לעשות עצוב לי אני מאוד אוהבת אותה

היי ילדתי בדיוק בת 3. בעת מפגשים לעיתים מאוד מתרגשת. כשאני אוספת אותה מהגן היא תרוץ מהדלת ולפעמים תעשה גלגול. כשלוקחת אותה לגן היא תיצמד אליי ולעיתים תתבכיין. יש לציין שתוך 2 דקות הכל מתנהל כרגיל. האם תקין ומה לעשות כדי לרכך את זה? תודה

שלום, הבכורה שלי בת שנתיים, ילדה מהממת, מפותחת ואינטלגנטית. מאז שהיא נולדה, יש לה בכי חזק בקטע מטריד. היא ממש ממש צורחת בכל בכי ברמה של סירנה מטורפת ומחרישת אוזניים. זה ככה ממש מהיום הראשון שלה בעולם. והיא בוכה המון, תמיד הייתה ככה. האמנו שאם נענה לצרכים שלה ונכיל אותה וניתן לה הרגשה שאנחנו תמיד כאן, שומעים ומקשיבים, הצורך שלה בלבכות ולצרוח ייקטן ככל שהיא תתבגר. בינתיים לא נראה שזה משתנה. היא בוכה המון המון, מכל דבר קטן, אם מעט מעדה או עייפה או כל פיפס קטן מתחילות צרחות ובכי מטורף. היא גם מתעוררת מהשינה תמיד בבכי נוראי וצרחות. גם אם ישנה נהדר. ככה זה גם בשנצים וגם בשינת הלילה. תמיד. נשללה בעיה פיזית. בשאר הזמן כשהיא לא בוכה בצרחות היא סופר חברותית, אוהבת לשיר ולרקוד, עוברת כרגע את "משבר" השנתיים עם כל מה שבא איתו אבל תופעת הבכי הצרחני הייתה תמיד. מה דעתך?

שלום, 1. האם ילדים אלו כן מדברים בסיטואציות אחרות? למשל שהם בבית עם ההורים או שיש ילדים שפשוט לא מסוגלים לדבר בכלל? 2.האם הם ילדים שלווים? כי ההגיון אומר שאם לא מדברים הם אמורים עדיין לכעוס על ילד אחר, או להיות מתוסכלים בסיטואציות מסוימות? 3. הם לא יוצרים קשר בכלל עם אחרים?ולא מנסים? אני בקייטנה של גן עם ילדים בעלי לקות שפתית כלומר יש להם הפרעות בלומר מילים מסוימות בצורה נכונה. יש ילדה אחת שלא מדברת בכלל. היום שאלתי, אמרו לי שזו אילמות סלקטיבית. יש לציין. שהיא מנופפת לי לשלום כשאני באה או רצה אליי. או אם אני אומרת לה משהו והיא שמחה אז היא מקפצת ומנופפת עם הידיים.זו התגובה שלה וזהו. כשאני שמה מוסיקה היא באה מרצונה לרקוד איתי. זה קצת מוזר לי. כי אני לא עובדת מהגן. איך אין לה אינטראקציות עם ילדים בכלל. גם לא יוזמת.איך היא לא דוחפת ילדים אחרים..תמיד לבד עם עצמה ( אולי ה מהחרדה אז אין רצון?) היא תמיד שמחה שקטה לא ראיתי אותה בוכה או כועסת.לא מתוסכלת. מבחינת התפתחותית היא קטנטונת ושברירית. גם מור לי שאם היא חרדתית, אז למה איתי יש רצון לקשר? הם כעת מסיימים את הגן ועולים לכיתה א'. אמרו לי שהיא תהיה בחינוך מיוחד. האם זו המסגרת שמתאימה לה? חבל שלא היה לי זמן איתה יותר. לא מבינה איך לא הצליחו להוציא אותה מזה. היא צריכה המון חיזוקים.

אשמח לעצתך- ביתי בת ה13 חווה סוג של דחיה מקבוצה של כחמישה ילדים שהיתה בקשר טוב איתם. לא משהו שנעשה ישירות, אבל התחמקות מפגישות איתה או אומרים לה שעסוקים ואז רואה שהעלו ברשתות החברתיות תמונות מבילוי משותף.. זה שובר את ליבה, אם כי כלפי חוץ היא מגיבה בכעס ובאופן כללי משדרת כוח ואולי גם כוחניות. היא מרבה "להתווכח" איתם על זה שכן או לא הזמינו.. יש לה עוד חברים וחברות, אבל זו הקבוצה העיקרית במושב בו אנו גרים. הייתי שמחה לקריאת כיוון כללית, היא משתפת אותי ואני שמחה על כך. מה אני יכולה לעשות עוד מלבד לשמוע אותה, לחזק אותה ולעודד אותה להקבות במפגשים עם ילדים אחרים?

הבן שלי צריך להתחיל קייטנה בעוד שבוע שיש בה מספר פעיליות של מים בבריכה. לאחר ויכוחים רבים בחודש האחרון הוא לא מוכן שהחברים ייראו אותו שוחה עם כובע ואטמים. הוסבר לו המון על הבעיה באוזניים , כל טיפה של מים באוזן גורמת לו לדלקות . יש לו את הפחד שייצחקו עליו . נכנס לו פחד מה יגידו , מה עושים?

בת שלי בת 10 חמודה פעילה יוזמת אוהבת אתגרים חברתית היה להם פעילות במחנה קיץ בבית ספר שהיא אחראית שיעשו לק לציפורניים ביד לבנות . כאשר אחד הבנות שקטנה ממנה סיימה בקשה ממנה לראות את זה הבת הקטנה הצגיה את היד שלה והבת שלי החזיקה את היד של התלמידה ופתאום היא ראתה ביד רק 3 אצבעות ..(כלומר התלמידה יש לה ביד 3 אצבעות כך היא נולדה) הבת שלי מספרת שהיא ממש הופתעה ופחדה בתוכה אבל לא הציגה את זה לבת הקטנה ואמר לה ואו ממש יפה למרות שהיא פחדה בתוכה שיש רק 3 אצבעות ביד דבר שהיא פעם ראשונה רואה את זה. היא דלגה והמשיכה אתמול היינו אצל דודה שלי ורצתה לעשות לה לק ופתאום היא נזכרת בתלמידה הקטנה שיש לה 3 אצבעות וקצת פידה בגלל שזה אוץה צבע של הלק אבל היא לא דברה ואמרה לי את זה יום למחרת. ובלילה חלמה חלום רע אומרת שהיא ראתה אצבעות של התלמידה הקטנה. היא הייתה מבינה שאולי משהו קטע לה אותן אבל אני הסברתי לה שהיא נולדה כך והיא חייה עם זה בכייף דבר שהקל עליה כי היא גם מרחמת עליה ואמרתי לה שאנחנו נזמין אותה לארוחה אצלנו והיא שמחה ..הרגשתי כאשר דברה על הנושא השתחררה מאוד והבינה וגם אני מבסוטה ממנה שהיא למרות ההפתעה פרגנה לתלמידה ואמרה לה שזה ממש יפה...מה עליי עוד לעשות כדי להסיר מלבה ההפתעה הזו אני הרגשתי היום שהיא יותר מושחררת ומדברת על הנושא ביותר הבנה יש לציין שהיא מץנהגת כרגיל צוחקת פעילה עם אחים שלה כולה אנרגיה

הבת שלי בת 10 היא בת חברותית פעילה אתמול היינו בשיחה רגילה ואני אמרתי לה שהיה קשה לי לישון אתמול בלילה בגלל שתיתי קפה אז היא אומרת לי שהיא לפני שינה חושבת במה שעבר עליה במהלך היום או נזכרת בטיול שהיה עם החברות או בפעילות שהייתה בבית הספר כלומר בדברים שעברה אותם או מה רוצה לעשות מחר בבית הספר האם זה טבעי ולגיטמי בגיל שלה יש מחשבות לפני שינה האם אולי זו דרך עד להגעה לשינה האם זה מדאיג או זה טבעי אני גם זוכרת את עצמי כאשר הייתי בבית הספר גם היה לי לפני שינה מחשבות על מה שעברתי במהלך היום או בבית ספר ...אשמח לחוות דעת

שלום הבן שלי בן 12... בשנתיים האחרונים התחילו אצלו פרכוסי רעד שדומה מאוד לאפלפסיה לאחרונה המקרים החמירו והפרכוסים של רעד בגוף כמו התחשמלות היו קרובים אחד לשני האתשפזנו בבית חולים האבחנה הייתה של התקפים פסיכוגניים pens את כל הבדיקות עברנו והאבחנה הייתה משני מומחים בכירים ..אופן הפרכוס הוא ער ומתפקד למה שקורה סביבו ואפילו לפעמים קורה כאשר הוא לבד והוא מסבר שהוא פרכס .. קראיתי קצת על התופעה אם אפשר להסביר לי מה עושים הלאה איך מטפלים מבחינה פסיכולוגיץ האם יש סכוי שתעלם עם הטיפול אשמח לכוון

שלום דוקטור אני עוד מעט בת 16 יש לי מחזור כבר 5 שנים אני 1.60 47-48 שוקלת החזה שלי לא גודל.... מה אפשר לעשות? תודה)

שלום גרושה כשנה וחצי אב ילדיי מסיע את הילדים ללא חגורת בטיחות כי אין מקום לחברתו ולבנה. משמע שישה אנשים באוטו ולא כולם חגןרים. שוחחתי איתו אין הקשבה או הבנה לסכנה. מה עליי לעשות? לומר לילדים שיגיגדו לאבא אמא לא מרשה ולא להסכים לעלות בלי להיחגר? לא בטוחה עד כמה זה נכון מה אני עושה במצב כזה? מצד אלחד מלמדת אותם בטיחות ואז מגיעים לאבא שלהם ורואים משהו אחר

ביתי בת 14 חסרת בטחון ומופנמת. היא מטופלת אצל.פסיכולוגית זמן רב אך אינה פותחת ערוץ תקשורתי. הפסיכולוגית זו שמובילה את השיחה על ידי שאילת שאלות. הנערה לא יוזמת כלום. האם זה נכון להשאר בטיפול כזה?

ילד בן 6 עולה לכיתה א שנה הקרובה, ילד להורים גרושים, ללא בעיות תקשורת ומבחינה קוגניטיבית מפותח לגילו, התחיל לתלוש לעצמו שיערות וקורע מהשורש ונושך לעצמו את הידיים (לא מתוך כעס, לפעמים נראה שהוא לא שם לב שהוא עושה את זה). בנוסף סובל מביעותי לילה קשים. מה יכולות להיות הסיבות?

שלום רב, יש לי 4 ילדים שהגדולה היא בת 10, הומלץ לי מהבי"ס לעשות לה אבחון פסיכולוגי שבו נאמר שהיא צריכה טיפול רגשי כדי להעלות לה את הביטחון העצמי. היא ילדה חייכנית,חברותית,רחמנית שהרבה חברות אוהבות אותה רק שיש לה בעיה שכל דבר שאומרים לה היא לוקחת את זה למקום האישי ומתחילה להפרץ ולריב,גם בביה"ס וגם בבית, כל דבר היא בוכה, היא קטנונית וילדותית לדברי המורה והיא גם מרביצה לפעמים כתגובה לפגיעה, כמו כן היא גם מתקשה בלימודים. מאד קשה לנו איתה גם בבית כי היא כל היום רבה עם כולם וגם איתנו ההורים. המליצו לי ללכת איתה לטיפול רגשי?! איזה טיפול היית ממליץ? תודה רבה

בני בן החמש מתקשה לבצע בחירות ברמת היומיום באופן שמטריד אותי כי נראה שהוא לוקח את זה יותר מדי ברצינות. וממש מבקש מאיתנו ההורים "תבחרו בשבילי" למשל איזה ספר לקרוא לפני השינה, איזה משחק קופסא להביא לסלון, איזה משחק לקנות בחנות.. אני רוצה לעזור לו לפתח את המיומנות הזו אבל לא יודעת איך. אשמח לעצה

מהו הטיפול ההולם לילד שבודק הייטב את כלי האוכל אם הם נקיים ומוכן לא לאכול אם נדמה לו שלא.

שכחתי לציין את גילו: בן 12

הי, מה נשמע? אני כתבתי כאן בעבר לגבי הילדה שלי שנמצאת בטיפול בשירות הפסיכולוגי חינוכי. הטיפול שלה עתיד להסתיים בקרוב. אני עצמי הייתי בטיפול אבל מאז הלחימה שהייתה לא מצליחה לחזור ובעצם נותק הקשר עם המטפלת שלי. וקשה לי להרגיש ולזכור אם היא הייתה בשבילי כמו בית. רציתי בבקשה לשאול לגבי דינמיקה מסוימת עם הילדים שלי: יש לי 4 ילדים, מתוכם 2 ילדים בגילאי 9 ו-11 ועוד מלפני הקורונה עשינו מנוי משפחתי לבריכה (כולל חוגים לילדים). כי הילדים רצו חוגים . העניין הוא שהם לא מעוניינים ללכת , וכל פעם שאני מציעה שנלך הם מחפשים תירוצים ואומרים שאין להם חשק וכוח. ומנגד ביקשו שלא אבטל את המנוי (גם פחות אפשרי מבחינת המדיניות) . וכשכבר מתרצים ומגיעים - הם מאוד נהנים ברוב הפעמים. בשלב מסוים פשוט הבהרתי להם שהולכים ואפשר לומר שאפילו הכרחתי, הסברתי גם שזו עלות כספית שנזרקת וחבל. ובעצם הנושא הזה ממש הפך לסוג של עימות שלי איתם. אני מרגישה שזה הפך להיות מפגן כוח וסוג של בחירה באוטונומיה בעבורם שהם לא הולכים.(אני מאוד אוהבת ללכת ושוחה על בסיס קבוע והם ערים לכך ואולי הסירוב שלהם מבטא עמדה כלפיי) מצד אחד אני מאוד מנסה שלא להכריח (לפעמים מרגישה שמכריחה אותם מדי), מצד שני זו מסגרת שאני חושבת שהם צריכים ללכת אליה פעמיים בשבוע כאשר מאפשרת להם כמובן לבחור את החוגים והפעילויות שמעניינים אותם. קשה לי עם הדינמיקה הזו שנוצרה ונהיה לי מאוד כבד. בתודה רבה מראש

היי, השאלה היא לגבי ילד בן שלוש שמרביץ לכולם ואפרט: בגן לכל ילד סתם כך ללא סיבה ובלי כעס : מושך לילדה שעומדת לידו בשיער , ילד אחר ששותה לידו מבקבוק מים הוא מכה בראשו עם הבקבוק שלו, מתכנן את המכה מבעוד מועד ..מושיט יד לאחור כדי ליצור תנופה. הוא מרביץ גם לסתם אנשים ברחוב( דגש על אנשים ולא רק ילדים) וגם בגינה. התגובה מאד עקבית ברגע שמרביץ עוזבים את המקום, את מגרד המשחקים וכו' ...וגם בגן מרחיקים אותו מהילדים כשזה קורה. מזל שהוא לא חזק פיזית אחרת זה היה נגמר ממש רע . סימנים נוספים: לוקח כל מה שנמצא אצל חבר : " אני רוצה" גם אם יש לו בדיוק אותו דבר ביד , לא מכיר בחוקי הגן ולא מתוך "דווקא " או כוחניות .. נראה כאילו לא מבין את הסיטואציה כמו לחכות ולומר ברכה לפני האוכל כשכל הילדים מברכים ( ברכה סמלית לא גן דתי) . יש ילד אחד בגן שהוא גם שכן שאיתו הוא "משחק" יותר בהשתוללות , זריקת דברים צוחקים ואז בלי הודעה מוקדמת ושום סימן גם לו הוא מרביץ . שוחחנו , הסברנו, הקאנו שהילד בוכה , שזה כואב ...אין תגובה ...לפעמים לאחר כמה דקות אומר : אני רוצה להתנהג יפה....חוזר למשחק ותוך שניה שוב מרביץ ושוב מדגישה שזה לא מפרץ של עצבים , לא לקחו לו כלום אפילו לא הסתכלו עליו ...ביתר התחומים: הוא ברמה גבוהה קוגניטיבית , צבעים , צורות ,ספרות ואפילו אותיות.יש קצת בעיות של חגורת כתפיים : כשיושב ליד שולחן הוא שמוט ורפוי . עדיין עם טיטול .מיואשת ומודאגת .אשמח לעזרתכם בדחיפות

שלום יוליה זאת שכתבה. אשמח שתשלחי לי מייל. גם הבן שלי ככה

אשמח שתצרי איתי קשר

היי שלום רב. בעקבות יומהולדת שנתיים שחגג בני הקטן השבוע עלתה סוגיה ביני לבין אחי לגבי היומהולדת. לטענתו אין ממש חשיבות בלחגוג יומהולדת בגיל הזה שכן הוא לא יזכור כלום אני טענתי שהוא יזכור זאת בתת מודע שלו את התחושה הטובה את התשומת לב...זו גם לטענתו הסיבה שהוא מרשה לעצמו פחות להתראות עם הילדים שלי בשלב הזה בחייהם שכן לטענתו שומדבר שיעשה איתם בגיל הזה גם ככה הם לא יזכרו. הילדים בגילאי שנתיים ושלוש וחצי אשמח לשמוע את תגובתך בעניין