פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום רב מדובר בילד בכיתה א. אומנם הם כבר רק יומיים אך הסייעת הספיקה לצעוק על הבן שלי כמה פעמים. מקרה לדוגמא: הילדים גוזרים נייר, מתחת לכסא ילד שיושב ליד הבן שלי יש נייר. הסייעת צועקת על הבן שלי שמהר יקום וירים את הנייר ויזרוק בסל הזבל. הבן שלי שותה מים...אמר לה אוקי תכף אני מרים והמשיך לשתות והיא המשיכה לצעוק שקום מייד וירים את הנייר עד שהרים וזרק. הילד טוען שהיא מסתכלת עליו בצורה מאיימת והוא מפוחד. מדובר בילד עדין חכם מאוד וללא בעיות משמעת. אני הנחתי הבן שלי שייציית לה אבל שיגיד לה שלא נעים לו שפונים אליו כך ואם הרגיש מאוים שיקום ויבקש עזרת המורה הראשית בכיתה. אבל התחרטתי שאמרתי לו את זה והתחלתי לדמיין שזה רק יביא להחמרת המצב ואולי דווקא היא תתנהג איתו באלימות או עויונות אם יעיז ויגיד לה את זה או שהיא תעשה לו דווקא אם תראה שהוא מסוגל למתוח עליה ביקורת. אני בכלל לא מכירה את הסייעת ובקושי את המורה ועכשיו אסור לנו בגלל הקורונה להיכנס לשטח בית הספר וזה עוד יותר מקשה. אין אפשרות להחליף מילה עם המורה או להכיר את הצוות מקרוב. אני מרגישה חסרת אונים. דואגת מאוד. אודה לעזרה.
שלום לך, אני מניחה כמובן שאת כל זה שמעת מבנך הנסער... אז עצתי היא לשוחח עם המחנכת והסייעת. אולי אינך יכולה להיכנס כרגע לשטח בית הספר, אבל יש טלפון, יש זום ובוודאי שאת יכולה לשוחח עם כל גורם חינוכי שתחפצי. אני מציעה לך להביא לידיעתן בעדינות את תחושות בנך, ובעיקר לנסות להבין ולברר מה היה שם. להראות לצוות שאת מעורבת, ורוצה לשתף פעולה כדי שהשנה תתתחיל ותימשך בצורה טובה עבור בנך, אבל אין מנוס מיצירת קשר, שיח ושת"פ. את מוזמנת לכתוב לי שוב בהמשך. שנה טובה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
לאיזה פסיכולוג מותר לאבחן ילד. האם רק מי שהתמחה בילדים?
שלום, בהתאם לסוג האבחון המבוקש - הפסיכולוגים המורשים הם קליניים וחינוכיים מומחים. מספיק שהם בעלי רישיון בתחום, כלומר לא בהכרח התמחו בילדים - מותר להם לאבחן ילדים. שנה טובה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום ילדי היקר עבר לפני כחצי שנה ניתוח כפתורים לאחר דלקות חוזרות ונוזלים. מאז הניתוח ישנו שיפור אדיר בשפה והיום מדבר שוטף. בחצי שנה האחרונה נפגש עם קלינאית, ע"מ לסגור את הפער. עד לפני כחודש המפגשים היו נהדרים ומהנים. לאחרונה, כל מפגש בני מבקש מהקלינאית ללכת, מנסה לאיים שירים ידיים או לנשוך, לא באמת רוצה. הוא בפירוש מבקש שלא תבוא. הפגישות חוזרות על עצמן, ללא מקוריות או משחקים חדשים. הקלינאית קצת אנמית ולא מביעה הרבה רגש. היא ממליצה בעקבות התהגותו לפנות לטיפול רגשי ומרפאה בעיסוק. השאלה מה לדעתך לעשות? תודה
מוסיפה שטוענת שיש לו גם טווחי קשב קצרים וסף תיסכוך נמוך.
שלןם רב, לא כתבת לי שום דבר על בנך מלבד על האינטראקציה בינו לבין קלינאית התקשורת ועל חוות דעתה. לא כתבת למשל איך הוא בגן? במפגשים? מה חושבות עליו הגננות ובעיקר מה את חושבת עליו והאם את מתחברת למשהו ממה שאמרה הקלינאית. אז בהנחה שכל שאר האזורים בחייו של בנך הם ללא קושי (פחות או יותר), אני מציעה לך להניח לבנך לנפשו. כל פעוט בן שנתיים וחצי הוא בעל סף תסכול נמוך וטווחי קשב קצרים...זה נורמאלי. אין שום סיבה או צורך לגשת איתו לטיפול רגשי מה גם שטיפול רגשי בילדים מתחיל רק בגיל 5 לערך. אם לדעתך יש צורך בהמשך תרגול שפתי, אני מציעה לך לקבל מהקלינאית הזו שמכירה את בנך הדרכה, כלים והכוונה ולהמשיך לעבוד איתו בעצמך בבית אם כבר לא נעים לו איתה. שנה טובה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי ירדן, אשמח להתייעץ: יש לי שכן בגיל 10 הוריו גרושים, הוא גר אצל אביו ולא רוצה לגור עם אמא שלו. הם כן בקשר אבל ללא קשר רגשי. אני לאחרונה די בקשר טוב עם הילד,מבלים יחד, קונה לו דברים מוציאה אותו לטיולים ואפילו משחקת איתו בגינה בביתו. אתמול הלכתי איתו ועם אביו למכולת, וכשהתיישבנו תוך כדי שיחה הפנתי את תשומת ליבי לדבר עם האבא ולפתע הילד קרא לי ''אמא' 'אמא' הייתי די בהלם, הוא חייך ושתק. זה די תמוה בעיניי... האם את יודעת מה זה אומר?
שלום לך, אני חושבת שמה שחשוב לברר כאן הוא את המוטיבציות שלך ושלו לקשר - ולנסות להבהיר אותן קודם כל בינך לבין עצמך. ברגע שהדברים יתבהרו, כבר לא יוכל להיווצר הבלבול הזה שהתבטא אצלו....שעשוי להיות מזיק עבורו. אז הצעות לפרשנות - האם את אמא שלי? האם את רוצה להיות אמא שלי? האם אני רוצה שתהיי אמא שלי? אני במכוון מציעה לך את הכיוונים הללו כשאלות ולא כקביעות, כי כפי שאמרתי, במצבים מורכבים כמו אלה, שהילד מנותק ומתנתק מאימו - נותר חלל עצום פתוח לתוכו מושלכים כל מיני תכנים נפשיים, ואם הוא חשוב לך, ונדמה לי שכן, יהיה טוב שאת תהיי מישהי עבורו שעוזרת לו לעשות סדר בבלבול ובקושי הפנימי שלו, ולא מוסיפה לבלבול... אז כאמור חשוב שקודם כל תהיה אצלך בהירות לגבי המטרות והמוטיבציות שלך, ואז הדברים יוכלו לעבור גם אליו מבלי שיתבלבל. שנה טובה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, אני לא יודע אם אני במקום המתאים(לא ילד אלא בחור מבוגר) אבל אשמח בכל אופן למענה. רציתי לשאול שתי שאלות: האחת, איך מתגברים על הפחד מליצור זוגיות ולתת אמון בצד השני?[יש לי אח שהתגרש בצורה לא יפה וזה קצת גורם לי לרתיעה, אני דתי ואצלנו אין ממש זוגיות לפני החתונה]. והשנייה, יש לי הרבה החלטות לקבל בשנה הקרובה. ולפעמים אני מרגיש שפשוט אני נכנס ללחץ והבטן מתהפכת לי ונהיה לי קשה לישון בלילות מהמחשבות, עכשיו כאילו אני יכול לקחת אופטלגין ולישון אבל אני מעדיף פשוט שזה באמת ייפתר לי ואני יפסיק לדאוג. אז איך אני יכול למצוא את הדרך להרגיע את עצמי? איך אני יכול להפסיק לפחד מהעתיד וממה שיבוא? אודה לתשובתך, בתודה מראש
שלום לך, דווקא בגלל שאתה בחור דתי שלא בהכרח יש לו את הפריבילגיה לבחון את אורחות חייו/בחירותיו בקצב אורגאני, כזה שמתאים ומותאם לך, בכל זאת לא הייתי מוותרת על האפשרות לחשוב עליהם לעומק ויותר מזה, לחשוב ולהרגיש לעומק את רגשותייך. להתחבר עמוק וקרוב יותר לאינטואיציה שלך ולתחושות הבטן שלך. המקום הכי טוב שאני מכירה כדי לעשות זאת הוא בתוך טיפול, מרחב אישי פרטי ולא שיפוטי משלך, שיאפשר לך את כל זה..מעבר לזה, אתה נשמע מאוד לבד עם כל מה שאתה עובר, ובטיפול תוכל להיות עם כל מה שאתה עובר וחוות - ביחד - עם מישהו שיוכל להיות שם איתך ועבורך. אני מאמינה שטיפול יוכל להפחית משמעותית את החרדה שאתה חווה וישפר באופן ניכר את האפשרות שלך לחוות הנאה וביטחון בחייך שלך. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה רבה לך. אני לא חושב שאני אהיה מסוגל לדבר אפילו רק את מה שרשמתי מול מטפל שבפועל הוא אדם זר שאני לא מכיר[אני ביישן].
אחד הדבריםה כי חשובים בטיפול הוא האפשרות שלך להרגיש בטוח ולבנות את ההרגשה הזו ביחד עם המטפל, לאט לאט ובקצב שמתאים לך. טיפול פסיכולוגי אינו דומה לניתוח או לפרוצדורה פולשנית...לא על ידי המטפל וגם לא על ידך. הדרך האופן והקצב שבהם תביא את הדברים תלויה לגמרי בך, ולפעמים זה לוקח הרבה זמן עד שנפתחים, וזה בסדר מובן ומקובל. מציעה לך לא לחשוש כ"כ וללכת לנסות...אין לך מה להפסיד בעיני, רק להרוויח :) שנה טובה
תודה רבה לך, אני אחשוב על זה שנה טובה ומתוקה
היי ילדתי המקסימה נמצאת בגן אוהב ומחבק, אולי חיבוק דב. היא ילדה שמאז ומתמיד אהבה להיות במרכז ולבלוט. בגן תמיד מבקשת להיות ראשונה בתור, ואם לא מקבלת אז כל הזמן שואלת, אז מה איתי? עד שמגיע תורה. במפגשים עונה מיד תשובות לשאלות, בחוגים מבקשת תמיד להציג לחברים מה לעשות. בפעילויות ובאוכל מתמידה רק אם יושבים לצידה. הגננת העלתה אולי בעיה של קשב והיועצת החינוכית העלתה קושי של תשומת לב. בבית אכן יושבת זמן רב סביב שולחן רק אם יושבים לצידה, ואם לא קמה אחרי 10 דקות מקסימום. מה אפשר לעשות כדי לגרום לה להבין שהיא חלק מקבוצה? להמתין בסבלנות לתורה? להצליח בפעילות גם אם עושה אותה לבד? תודה מראש
הי, ביתך היא כבר חלק מקבוצות רבות.. - חלק מקבוצת המשפחה, הגן וכו'. השאלה היא בגן למשל עד כמה מתווכים לה את המצבים השונים ואת עצמה ו-עוזרים לה להבין שהיא חלק מקבוצה או להמתין בסבלנות (להבדיל מ-גורמים לה לנהוג כך). לחפש את הבעיות תמיד אפשר, אבל בעצם, בגיל 3.5 מה שאת מתארת הוא לא באמת כ"כ נדיר וחריג. צוות הגן מחויב לעסוק הרבה מאוד בתיווך ואני מקווה שהוא עושה זאת מכיוון שאלא אם כן כוונתך ב"חיבוק דב" הוא שהם נותנים לה את כל מבוקשה, היא ממילא תתאכזב תכופות כל אימתי שתיתקל במציאות בה היא לא יכולה תמיד להוביל - וכאן נכנס המקום של התיווך האמפטי. מעבר לכך, אני מציעה לך לנסות להבין אותה קצת יותר לעומק - מה בעצם גורם לה להזדקק להאבק כ"כ בעוז על מקומהבעולם? האם היא מקבלת מספיק זמן איכות שקט עם ההורים, האם מקומה במשפחה התערער לאחרונה, האם גם בבית התגובות אליה מספיק אמפטיות, האם היא מועצמת באופן מותאם והולם בתוך המשפחה. פעולות מותאמות בכיוונים הללו יוכלו למתן מאוד את ההתנהגויות השתלטניות אבל יותר מכך וחשוב מכך - את אי השקט הפנימי התמידי הגורם לה להרגיש שאם לא תילחם כל הזמן - לא יהיה לה מקום. המטרה היא שהיא תוכל להרגיש שתמיד יש לה מקום אצלכם ההורים - בלי להצטרך להילחם בכלל. וזה יושג ע"י תגובות אמפטיות והורים שמצליחים לראות ולהכיל אותה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה את מקסימה!
ילד בן 3.7 מסלסל לעצמו שיער עם אצבע בדרך כלל במצב שהוא רגוע, מסתכל טלויזיה. התופעה מלידה , אז הוא שיחק עם שיער של אימו. תודה.
שלום, לא ממש שאלת שאלה...בכל זאת רק אציין שזו פעולה לצורך הרגעה עצמית. אם אין כל בעיה עם זה ו/או עם כך שהילד נוהג כך, אז אין שום צורך להתייחס לזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום וברכה, אני אימאמלתינוקת בת שנה ושבעה חודשים. מלאחרונה החלה בתי כתגובה לתסכולים שונים לחבוט את הראש ברצפה, ואז לפרוץ בבכי. לעיתים אני רואה אותה נושכת את עצמה. ישחה אפילו סימנים על הידיים מהנשיכות הללו. שאלתי, מה לעשות עם הדפיקות האלה, והאם יש חשש לבעיה תחושתית או 'הכל נובע ממניפולציות שעובדות עלינו. אני נלחצת מהדפיקות והחבטות שהיא עושה. תודה, נעמה.
שלום רב, עצתי החמה אלייך היא לעולם לא להתייחס להתנהגויות של ביתך, בוודאי לא בתקופת הינקות והפעוטות, כאל מניפולציה. נכון היא מתנהגת ונכון היא רוצה שתפעלי עבורה- אך זו ממש לא מניפולציה במובן השלילי של המילה. לילדים יש צרכים. לצד הצרכים ישנם קשיים, תסכולים, כאבים, רצונות ונפש מלאה ושלמה המבקשת ללמוד, לשמוח מרגוע, התרגשות ועוד. אני מציעה תמיד לחשוב על מה הילדה שלי מבקשת ממני? לדעתי ביתך מראה לך כמה קשה לה לשאת תסכולים ומבקשת ממך לעזור לה להרגע. ביתך התינוקת לא יכולה להרגיע את עצמה על אף שמאוד מאוד מנסה ללא הצלחה. אני מציעה לך לעשות את כל מה שאפשר במצב הזה כדי לעזור לה להירגע. לחבק, להרים, לשיר, ללטף, לעסות, לדבר אליה, ובעיקר בעיקר להיות אמפטית. זה גם לא אומר בהכרח לתת לה את מה שהיא רוצה..למשל עוד שוקולד אחרי צחצוח שניים, אבל זה כן אומר לדבר אליה להרגיע ולחבק...לתת תוקף לרצון ולכמה היא רוצה...עד יעבור זעם. לגבי השאלה הנוגעת לקשיי וויסות. ייתכן שיש קשיי וויסות, את יכולה להתייעץ בטיפת חלב או לפנות בעצמך למרפאה בעיסוק. זה עדיין לא ימנע ממך את הכורח לעזור לביתך להרגע כשהיא זקוקה לזה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
עוד תוספת קטנה, היא מעונינת שרני אשב לידה עד שהיא נרדמת גם אם זה יכול לקחת שעות. ואם אני אומרת: ליבי, אימא בסלון ועכשיו היא אומרת לך לילה טוב. היא פורצת בבכיות היסטריות כולל להטיח את הראש במיטה. במקרה כזה גם נכון לשבת לידה לחבק וכו? תודה על התשובה הברורה והבהירה.. 🤗
לי זה נשמע שביתך עדיין זקוקה לנוכחותך המרגיעה לצורך הירדמות. אני מציעה להיות איתה בחדר, ללטף, לחבק, לשיר, ואפשר בהדרגה לפתוח איזה מרחק, כלומר לא רק להרים ולחבק, אולי גם לשבת לידה ולשיר לה..אפשרי אפילו שאביה ירדים אותה באופן הזה ולא רק את. אבל ללא שום ספק, עצתי היא להענות לצרכים שלה בנוכחות מרגיעה שלכם לעת שינה. אמא יקרה, אני יודעת שזה קשה..אבל בשלב הזה בחייה אימהות עדיין משמע צרכים קונקרטיים ופיזיים...זה תפקידך כרגע ואני מבטיחה לך שהוא לא ימשך באופן הזה בדיוק לאורך זמן רב מידי..ילדים גדלים מהר, הצרכים מתחלפים באחרים.
היי בתי בת 3 עדיין נושכת בגן בעת מאבקים על משחקים. יש לציין שהתחילה לדבר שוטף רק בגיל 2.8 (אחרי ניתוח כפתורים). בנוסף, כאשר מעירים לה על התנהגותה בגן, היא מפילה את עצמה על הרצפה ומתחמקת מקשר עין ומחייכת ממבוכה. מה ניתן לעשות? תודה
שלום לך, כרגע המחוות הגופניות כולל הנשיכות, עדיין באות במקום המילים. אז לא מספיק רק להעיר לה על התנהגותה, אלא לעזור לה לומר במילים את שהתכוונה ורצתה לומר: זה שלי, אני תפסתי קודם, אל תיקח לי, אני אומר אותך לגננת וכו'. הצוות בגן יכול וכדאי שיעזר בהכוונה מקצועית. זה יכול תוך זמן קצר מאוד למתן באופן משמעותי את תדירות הנשיכות. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אני אמא לילדה מתבגרת בת 13 שבחודשים האחרונים היא שינתה את ההתנהגות ביום בהיר אחד מתחצפת.מתעלמת.מסתגרת כל היום בחדר עם הפלפון עצבנית כל דבר מעצבן אותה היא ניתקה איתי קשר מסה כבר שבועיים ולאמוכנה לשוחח אתי אני מרגישה שהקשר שלי ושלה היה רק לטובות וכספים מעבר אין מילה טובה או חיבה כלפיי לא יודעת מה לעשות עצוב לי אני מאוד אוהבת אותה
הי עמית, אכן נשמע שעצוב ולא קל לך... את בטח כבר יודעת ושמעת לא פעם שבגיל ההתבגרות התגובות הן לפעמים מעט יותר קיצוניות או בוטות אפילו...יחד עם זאת לא הייתי מוותרת על הניסיון להבין את המסר שעומד מאחורי זה. יש כאן סוג של תקשורת שמאותת לך אולי ללכת אחורה, לחכות שהיא תבוא,להמתין..לא להיכנס, לא לחדור...ככה אני מבינה את האותות של ביתך. האם יש בזה משהו? אם כן, נסי לחשוב כיצד את עוזרת לה להבין שאת שם, מחכה, ממתינה, ומוכנה להיות עבורה בזמן, באופן ובקצב שלה. אם אינך מתחברת לאינטרפטציה שלי, נסי לחשוב מה המסר שלה אלייך כאן - מעבר להעלבות ולתחושת העצב שזה מעורר - למה ביתך זקוקה ממך? גם הפרשנות שלך של צרכייך ממך - כטובות...אני בטוחה שלא מיטיבה עם איש מכן...היא הרי עדיין זקוקה לך, ממי תבקש כסף אם לא ממך? בעבר הצורך היה החלפת חיתול והיום הצרכים הם - הבנה מסוג אחר, וכן, גם כסף...נסי לא להעלב מזה יותר מידי. אני ממליצה בחום על מספר פגישות עם פסיכולוגית קלינית המתמחה בבני נוער, תוכלו לחשוב יחד על היחסים בינכן בהווה ולאורך השנים, מניסיון, זה מאוד מאיר עיניים ומסייע. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי ילדתי בדיוק בת 3. בעת מפגשים לעיתים מאוד מתרגשת. כשאני אוספת אותה מהגן היא תרוץ מהדלת ולפעמים תעשה גלגול. כשלוקחת אותה לגן היא תיצמד אליי ולעיתים תתבכיין. יש לציין שתוך 2 דקות הכל מתנהל כרגיל. האם תקין ומה לעשות כדי לרכך את זה? תודה
הי מור, הכל תקין בהחלט! ילדים בני 3 מביעים עצמם בכל מיני דרכים מופלאות ונהדרות - במקום לומר "אני מתרגש" יעשו גלגול - איזה יופי! ולפעמים לוקח להם זמן להתחמם...(למי לא?). אני לא חושבת שצריך לרכך פה משהו - אלא רק להנות מהפלא הזה ששבקרוב מאוד תתבגר ותשתנה ו"תתרכך" מעצמה :) בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, הבכורה שלי בת שנתיים, ילדה מהממת, מפותחת ואינטלגנטית. מאז שהיא נולדה, יש לה בכי חזק בקטע מטריד. היא ממש ממש צורחת בכל בכי ברמה של סירנה מטורפת ומחרישת אוזניים. זה ככה ממש מהיום הראשון שלה בעולם. והיא בוכה המון, תמיד הייתה ככה. האמנו שאם נענה לצרכים שלה ונכיל אותה וניתן לה הרגשה שאנחנו תמיד כאן, שומעים ומקשיבים, הצורך שלה בלבכות ולצרוח ייקטן ככל שהיא תתבגר. בינתיים לא נראה שזה משתנה. היא בוכה המון המון, מכל דבר קטן, אם מעט מעדה או עייפה או כל פיפס קטן מתחילות צרחות ובכי מטורף. היא גם מתעוררת מהשינה תמיד בבכי נוראי וצרחות. גם אם ישנה נהדר. ככה זה גם בשנצים וגם בשינת הלילה. תמיד. נשללה בעיה פיזית. בשאר הזמן כשהיא לא בוכה בצרחות היא סופר חברותית, אוהבת לשיר ולרקוד, עוברת כרגע את "משבר" השנתיים עם כל מה שבא איתו אבל תופעת הבכי הצרחני הייתה תמיד. מה דעתך?
שלום לך, ייתכן שביתך רגישה יותר מהרגיל ולכן אני מציעה לבדוק בעיה בוויסות החושי (אצל מרפא בעיסוק). במידה ותאובחן עם קושי כזה, תוכלו לקבל הדרכה מדויקת כיצד להקל עליה ובמידת הצורך היא תוכל להיות מטופלת בעצמה בבוא העת. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, 1. האם ילדים אלו כן מדברים בסיטואציות אחרות? למשל שהם בבית עם ההורים או שיש ילדים שפשוט לא מסוגלים לדבר בכלל? 2.האם הם ילדים שלווים? כי ההגיון אומר שאם לא מדברים הם אמורים עדיין לכעוס על ילד אחר, או להיות מתוסכלים בסיטואציות מסוימות? 3. הם לא יוצרים קשר בכלל עם אחרים?ולא מנסים? אני בקייטנה של גן עם ילדים בעלי לקות שפתית כלומר יש להם הפרעות בלומר מילים מסוימות בצורה נכונה. יש ילדה אחת שלא מדברת בכלל. היום שאלתי, אמרו לי שזו אילמות סלקטיבית. יש לציין. שהיא מנופפת לי לשלום כשאני באה או רצה אליי. או אם אני אומרת לה משהו והיא שמחה אז היא מקפצת ומנופפת עם הידיים.זו התגובה שלה וזהו. כשאני שמה מוסיקה היא באה מרצונה לרקוד איתי. זה קצת מוזר לי. כי אני לא עובדת מהגן. איך אין לה אינטראקציות עם ילדים בכלל. גם לא יוזמת.איך היא לא דוחפת ילדים אחרים..תמיד לבד עם עצמה ( אולי ה מהחרדה אז אין רצון?) היא תמיד שמחה שקטה לא ראיתי אותה בוכה או כועסת.לא מתוסכלת. מבחינת התפתחותית היא קטנטונת ושברירית. גם מור לי שאם היא חרדתית, אז למה איתי יש רצון לקשר? הם כעת מסיימים את הגן ועולים לכיתה א'. אמרו לי שהיא תהיה בחינוך מיוחד. האם זו המסגרת שמתאימה לה? חבל שלא היה לי זמן איתה יותר. לא מבינה איך לא הצליחו להוציא אותה מזה. היא צריכה המון חיזוקים.
שלום לך, מרגש ונוגע ללב איך עובדת זמנית כמוך כ"כ מתענינת ומושקעת בילדים שבטיפולך. לא פלא שהילדה הזו התחברה אלייך כ"כ כי היא כנראה הרגישה בדיוק את זה.. ילדים עם אילמות סלקטיבית בהחלט מדברים בסיטואציות מסוימות, בד"כ בבית, במשפחה, עם האנשים המוכרים. יש ילדים עם אילמות סלקטיבית שמדברים בכל מקום מלבד במסגרת אחת. זה מאוד תלוי ומשתנה מילד לילד. לגבי מידת השלווה והרוגע. אז אפשר בהחלט להתרשם מתסכולים בקרב ילדים אלו שבאמת כפי שאת אומרת, לעיתים לא מצליחים לבטא את רצונותיהם, צרכיהם ורגשותיהם - ולא, כל החלקים הללו אצל ילדים לא נעלמים, אבל כן, קצת מודחקים ונדחקים הצידה בתוכם, ויכולים להופיע בעוצמה מוגברת בבית. לגבי רצון ליצור קשרים חברתיים - אני מאמינה שהוא קיים, אבל החרדה מהדיבור חזקה יותר. מטפלים טובים יוכלו לסייע לילדים כאלה ליצור קשרים חברתיים טובים למרות הקושי לדבר. ההתאמה או אי ההתאמה שלה לחינוך מיוחד לא תתבסס רק על האבחנה הזו, לכן לגבי זה אני לא יכולה לענות לך. מה שכן נורא מתחשק לי לומר לך זה שוב כל הכבוד על המסירות והעניין שאת מגלה. יכול להיות שדרך הגננת תוכלי ליצור קשר עם האמא ואולי לשמר עם הילדה הזו את הקשר באופן אחר. כך או כך, נדמה לי שעבודה עם ילדים מאוד מתאימה לך ואני שמחה עבור כל ילד שיזכה להיות במחיצתך תחת טיפולך והדרכתך :) בהצלחה ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אשמח לעצתך- ביתי בת ה13 חווה סוג של דחיה מקבוצה של כחמישה ילדים שהיתה בקשר טוב איתם. לא משהו שנעשה ישירות, אבל התחמקות מפגישות איתה או אומרים לה שעסוקים ואז רואה שהעלו ברשתות החברתיות תמונות מבילוי משותף.. זה שובר את ליבה, אם כי כלפי חוץ היא מגיבה בכעס ובאופן כללי משדרת כוח ואולי גם כוחניות. היא מרבה "להתווכח" איתם על זה שכן או לא הזמינו.. יש לה עוד חברים וחברות, אבל זו הקבוצה העיקרית במושב בו אנו גרים. הייתי שמחה לקריאת כיוון כללית, היא משתפת אותי ואני שמחה על כך. מה אני יכולה לעשות עוד מלבד לשמוע אותה, לחזק אותה ולעודד אותה להקבות במפגשים עם ילדים אחרים?
הי לי, צר לי לשמוע שביתך עוברת מצב כזה, זה בוודאי מאוד לא נעים עבורה ועבורך כאמא... אני חושבת שהאופן הכי נכון לתמוך בה כרגע הוא לעזור לה בהתמודדות החברתית. לתת לה עוד קצת כלים להתמודדות - לצד עידוד לביטוי רגשי, לסייע לה להתחבר לרגשותיה וכמובן להביע המון ואמפטיה לרגשותיה. אני מציעה את כל זה כי ממה שאת מתארת קיים בלבול בין כל הדברים הללו למשל - היא נעלבת אבל מבטאת כעס. היא רוצה להתחבר אליהם אך מתנהלת מולן בכוחניות.. נראה לי שטיפול פסיכולוגי שמתמקד גם בהתמודדות חברתית יכול להתאים כאן, אולי אפילו טיפול קבוצתי למיומנויות חברתיות. בהצלחה ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הבן שלי צריך להתחיל קייטנה בעוד שבוע שיש בה מספר פעיליות של מים בבריכה. לאחר ויכוחים רבים בחודש האחרון הוא לא מוכן שהחברים ייראו אותו שוחה עם כובע ואטמים. הוסבר לו המון על הבעיה באוזניים , כל טיפה של מים באוזן גורמת לו לדלקות . יש לו את הפחד שייצחקו עליו . נכנס לו פחד מה יגידו , מה עושים?
שלום לך, ייתכן שכדאי לכם לשקול ביחד איתו שנית את הקייטנה הספציפית הזו ובעצם לשים את הבחירה בידיו. או קייטנה עם פעילויות מים +ואטמים, או קייטנה אחרת. (אפשר אגב לשוחח עם מדריך הקייטנה שיסביר לו שלשחות עם אטמים זה דבר שמאוד נהוג בבריכה, ואולי דווקא מסר כזה ממדריך חיצוני ולא מכם, יוכל להרגיע אותו מעט). לא הייתי נכנסת איתו למאבק כוחות אלא פשוט נותנת לו לבחור מה שנקרא - מחזירה אליו את הכדור... בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בת שלי בת 10 חמודה פעילה יוזמת אוהבת אתגרים חברתית היה להם פעילות במחנה קיץ בבית ספר שהיא אחראית שיעשו לק לציפורניים ביד לבנות . כאשר אחד הבנות שקטנה ממנה סיימה בקשה ממנה לראות את זה הבת הקטנה הצגיה את היד שלה והבת שלי החזיקה את היד של התלמידה ופתאום היא ראתה ביד רק 3 אצבעות ..(כלומר התלמידה יש לה ביד 3 אצבעות כך היא נולדה) הבת שלי מספרת שהיא ממש הופתעה ופחדה בתוכה אבל לא הציגה את זה לבת הקטנה ואמר לה ואו ממש יפה למרות שהיא פחדה בתוכה שיש רק 3 אצבעות ביד דבר שהיא פעם ראשונה רואה את זה. היא דלגה והמשיכה אתמול היינו אצל דודה שלי ורצתה לעשות לה לק ופתאום היא נזכרת בתלמידה הקטנה שיש לה 3 אצבעות וקצת פידה בגלל שזה אוץה צבע של הלק אבל היא לא דברה ואמרה לי את זה יום למחרת. ובלילה חלמה חלום רע אומרת שהיא ראתה אצבעות של התלמידה הקטנה. היא הייתה מבינה שאולי משהו קטע לה אותן אבל אני הסברתי לה שהיא נולדה כך והיא חייה עם זה בכייף דבר שהקל עליה כי היא גם מרחמת עליה ואמרתי לה שאנחנו נזמין אותה לארוחה אצלנו והיא שמחה ..הרגשתי כאשר דברה על הנושא השתחררה מאוד והבינה וגם אני מבסוטה ממנה שהיא למרות ההפתעה פרגנה לתלמידה ואמרה לה שזה ממש יפה...מה עליי עוד לעשות כדי להסיר מלבה ההפתעה הזו אני הרגשתי היום שהיא יותר מושחררת ומדברת על הנושא ביותר הבנה יש לציין שהיא מץנהגת כרגיל צוחקת פעילה עם אחים שלה כולה אנרגיה
הי מירי, אני חושבת שנהגת בצורה נהדרת. לראייה, ביתך נרגעה, שמחה לרעיון שלך וממשיכה להתנהל כרגיל. זו האינדיקציה הכי טובה לכך שתגובתך הייתה מותאמת ומספיק רגישה אליה. הסירי דאגה מליבך.. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הבת שלי בת 10 היא בת חברותית פעילה אתמול היינו בשיחה רגילה ואני אמרתי לה שהיה קשה לי לישון אתמול בלילה בגלל שתיתי קפה אז היא אומרת לי שהיא לפני שינה חושבת במה שעבר עליה במהלך היום או נזכרת בטיול שהיה עם החברות או בפעילות שהייתה בבית הספר כלומר בדברים שעברה אותם או מה רוצה לעשות מחר בבית הספר האם זה טבעי ולגיטמי בגיל שלה יש מחשבות לפני שינה האם אולי זו דרך עד להגעה לשינה האם זה מדאיג או זה טבעי אני גם זוכרת את עצמי כאשר הייתי בבית הספר גם היה לי לפני שינה מחשבות על מה שעברתי במהלך היום או בבית ספר ...אשמח לחוות דעת
שלום לך, היי רגועה אמא, בוודאי שזה טבעי...הרי את אפילו זוכרת את עצמך נוהגת ככה, ולא רק ילדים אגב, למעשה רוב האנשים נוטים לעבור במחשבותיהם על היום שעבר עליהם לעת שינה. זו דרך לעשות מעין חשבון נפש קטנטן...לסכם בינינו לבין עצמנו את היום שעבר עלינו ואפילו להערך באופן מסוים ליום המחרת. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום הבן שלי בן 12... בשנתיים האחרונים התחילו אצלו פרכוסי רעד שדומה מאוד לאפלפסיה לאחרונה המקרים החמירו והפרכוסים של רעד בגוף כמו התחשמלות היו קרובים אחד לשני האתשפזנו בבית חולים האבחנה הייתה של התקפים פסיכוגניים pens את כל הבדיקות עברנו והאבחנה הייתה משני מומחים בכירים ..אופן הפרכוס הוא ער ומתפקד למה שקורה סביבו ואפילו לפעמים קורה כאשר הוא לבד והוא מסבר שהוא פרכס .. קראיתי קצת על התופעה אם אפשר להסביר לי מה עושים הלאה איך מטפלים מבחינה פסיכולוגיץ האם יש סכוי שתעלם עם הטיפול אשמח לכוון
שלום לך, אני מצטערת אבל הידע שלי אודות המצב הזה לא מספק על מנת שאוכל להציע לך לך תשובות מהימנות. אני מציעה לך להתייעץ עם נוירולוג ילדים בהקדם כדי לקבל מענה לכל השאלות החשובות שלך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום דוקטור אני עוד מעט בת 16 יש לי מחזור כבר 5 שנים אני 1.60 47-48 שוקלת החזה שלי לא גודל.... מה אפשר לעשות? תודה)
הי טל, אני שומעת שאת מאוד מוטרדת ממראה גופך אבל לפי הנתונים שמסרת, הכל נשמע תקין :) אולם מכיוון שאינני רופאה, אני מציעה לך בחום לגשת לרופאת משפחה, או אפילו רופאת נשים, רצוי בליווי אמא או מבוגר שאת סומכת עליו/עליה, ולהביא בפניהם את טרדותייך. אני בטוחה שיצליחו להרגיע אותך. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום גרושה כשנה וחצי אב ילדיי מסיע את הילדים ללא חגורת בטיחות כי אין מקום לחברתו ולבנה. משמע שישה אנשים באוטו ולא כולם חגןרים. שוחחתי איתו אין הקשבה או הבנה לסכנה. מה עליי לעשות? לומר לילדים שיגיגדו לאבא אמא לא מרשה ולא להסכים לעלות בלי להיחגר? לא בטוחה עד כמה זה נכון מה אני עושה במצב כזה? מצד אלחד מלמדת אותם בטיחות ואז מגיעים לאבא שלהם ורואים משהו אחר
שלום לך אור, אני מבינה את דאגתך הרבה כי למעשה גרושך נוסע בניגוד לחוק וילדייך נמצאים בסיכון ממשי.. לא הייתי מציעה לשים את העניין על ילדייך, זה עלול להיות מסובך מידי עבורם. אני אישית מציעה לך להתייעץ עם רשויות החוק, אפילו באופן אנונימי בנוגע לדרך ההתנהלות במקרה כזה. ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ביתי בת 14 חסרת בטחון ומופנמת. היא מטופלת אצל.פסיכולוגית זמן רב אך אינה פותחת ערוץ תקשורתי. הפסיכולוגית זו שמובילה את השיחה על ידי שאילת שאלות. הנערה לא יוזמת כלום. האם זה נכון להשאר בטיפול כזה?
הי, תרשי לי לשים סימן שאלה בנוגע לאופן שבו את מתארת את הטיפול, ובעצם אני מציעה גם לך לעשות כך..הרי אנחנו לא בתוך הטיפול...(וכן, גם אני כאמא מתחברת למשאלה להיות זבוב על קירות ילדינו :) אבל חשוב להשאיר זאת כמשאלה בלבד ולהתחבר למציאות בה אנחנו בעצם לא יודעים הרבה דברים..) בנוסף בואי נניח שאכן כך מתנהל הטיפול - אולי זה בגלל שזה יותר נוח לבת שלך כך. הרי אי אפשר ולא רצוי לכפות על מישהו לעשות משהו שלא נוח לו, אז אולי זה בעצם אופן דיאלוג שמיטיב עם ביתך. שלישית לא אמרת דבר באשר לתוכן השיחה בינהן...יכול להיות שהנושאים מאוד משמעותיים עבור ביתך. ודבר אחרון - האם ניסית לשוחח עם ביתך על הטיפול - האם נוח לה שם? בטוח לה? האם הייתה רוצה להמשיך. אני חושבת שחשוב יהיה אם תוכלי לשוחח עם ביתך ולהתעניין באשר להרגשתה (דגש על הרגשתה) לגבי הטיפול, ויכול להיות שתוכלי אפילו לקבל ממנה רשות לשוחח עם הפסיכולוגית ולקבל מענה לחלק מהדברים שמטרידים את מנוחתך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ילד בן 6 עולה לכיתה א שנה הקרובה, ילד להורים גרושים, ללא בעיות תקשורת ומבחינה קוגניטיבית מפותח לגילו, התחיל לתלוש לעצמו שיערות וקורע מהשורש ונושך לעצמו את הידיים (לא מתוך כעס, לפעמים נראה שהוא לא שם לב שהוא עושה את זה). בנוסף סובל מביעותי לילה קשים. מה יכולות להיות הסיבות?
שלום התופעה נקראת טריכוטילומניה, ונובעת מרמות חרדה ומתח גבוהות, כך כנראה גם הנשיכות. גשו בהקדם האפשרי להתיעצות עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים למטרת אבחון וטיפול. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב, יש לי 4 ילדים שהגדולה היא בת 10, הומלץ לי מהבי"ס לעשות לה אבחון פסיכולוגי שבו נאמר שהיא צריכה טיפול רגשי כדי להעלות לה את הביטחון העצמי. היא ילדה חייכנית,חברותית,רחמנית שהרבה חברות אוהבות אותה רק שיש לה בעיה שכל דבר שאומרים לה היא לוקחת את זה למקום האישי ומתחילה להפרץ ולריב,גם בביה"ס וגם בבית, כל דבר היא בוכה, היא קטנונית וילדותית לדברי המורה והיא גם מרביצה לפעמים כתגובה לפגיעה, כמו כן היא גם מתקשה בלימודים. מאד קשה לנו איתה גם בבית כי היא כל היום רבה עם כולם וגם איתנו ההורים. המליצו לי ללכת איתה לטיפול רגשי?! איזה טיפול היית ממליץ? תודה רבה
שלום רב, חד משמעית טיפול רגשי אצל פסיכולוג/ית קלינית מומחית המלווה בהדרכה הורית לפחות אחת לחודש. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 052387304
בני בן החמש מתקשה לבצע בחירות ברמת היומיום באופן שמטריד אותי כי נראה שהוא לוקח את זה יותר מדי ברצינות. וממש מבקש מאיתנו ההורים "תבחרו בשבילי" למשל איזה ספר לקרוא לפני השינה, איזה משחק קופסא להביא לסלון, איזה משחק לקנות בחנות.. אני רוצה לעזור לו לפתח את המיומנות הזו אבל לא יודעת איך. אשמח לעצה
הי, קודם כל הבן שלך נשמע חמוד ביותר :) וזה נשמע שהוא ממש רוצה וזקוק לאישור שלכם ולעזרה שלכם - ואלו הם שני דברים שונים. מבחינת אישור - באמת כדאי לבדוק האם המסרים בבית הם כאלה "רציניים". האם הוא רואה אתכם ההורים למשל נאבקים/מתלבטים/מתייסרים/נותנים חשיבות רבה לכל בחירה, החלטה, נויאנס. האם אתם פרפקציוניסטים, האם יש אווירה של חרדה בבית אם משהו לא יעשה או נעשה" כמו שצריך", אגב גם אם זה לא נעשה ישירות מולו או אל מולו. מספיק שזו האווירה הכללית בבית, הוא יספוג אליו את השיעור הנלמד ועלול לפתח בעצמו חרדות הנוגעות לבחירות "לא נכונות" למשל... החלק השני הוא רצון בעזרה או קירבה, תיווך נרחב יותר..וזה דווקא יכול לנבוע מצורך התפתחותי. ככל שילד מתפתח וגדל, הוא מבין שלדברים יש משמעות והוא יכול להרגיש בתקופות זקוק יותר לעזרה ולקירבה רבה יותר של הגדולים. הייתי מציעה לכם פשוט מה שנקרא - לזרום איתו...ותוך כדי לעזור לו להתחבר למה שהוא רוצה, בצורה מאוד משחקית ונון שלנטית.."אהה, אני זוכרת שמאוד אהבת את הספר ***אולי תירצה אותו שוב" או "בוא נחשוב ביחד, איזה צבע עולה לך לראש ראשון... כחול! אז אולי תירצה בגד כחול היום?" באופן הזה תוכלו גם לייצר קירבה נעימה ותחושה של היות ביחד, גם תוכלו לעזור לו להתחבר לעצמו וכמובן תוציאו את העוקץ מהחשיבות של כל בחירה/החלטה על ידי בחירה דרך משחק למשל, כפי שהיצעתי. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מהו הטיפול ההולם לילד שבודק הייטב את כלי האוכל אם הם נקיים ומוכן לא לאכול אם נדמה לו שלא.
שכחתי לציין את גילו: בן 12
הי, תמיד נתחיל קודם בלהבין - עד כמה שאפשר, לפני שנפנה לטיפול. אז אין בהכרח פסול גדול בפעולה הזו...יכול להיות שזה מגיע בצמידות למידע חדש שרכש אודות ניקיון והיגיינה, ואולי משהו אחר... נסו להתבונן בו יותר מקרוב, להבין האם זה משהו שממש מטריד אותו, או אולי לא ממש מפריע לאף אחד...נסו לאפיין את ההתנהגות הזו ואתם מוזמנים לפנות שוב עם הרבה יותר פרטים במידה ועדיין תירצו לשמוע את חוות דעתי הראשונית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הי, מה נשמע? אני כתבתי כאן בעבר לגבי הילדה שלי שנמצאת בטיפול בשירות הפסיכולוגי חינוכי. הטיפול שלה עתיד להסתיים בקרוב. אני עצמי הייתי בטיפול אבל מאז הלחימה שהייתה לא מצליחה לחזור ובעצם נותק הקשר עם המטפלת שלי. וקשה לי להרגיש ולזכור אם היא הייתה בשבילי כמו בית. רציתי בבקשה לשאול לגבי דינמיקה מסוימת עם הילדים שלי: יש לי 4 ילדים, מתוכם 2 ילדים בגילאי 9 ו-11 ועוד מלפני הקורונה עשינו מנוי משפחתי לבריכה (כולל חוגים לילדים). כי הילדים רצו חוגים . העניין הוא שהם לא מעוניינים ללכת , וכל פעם שאני מציעה שנלך הם מחפשים תירוצים ואומרים שאין להם חשק וכוח. ומנגד ביקשו שלא אבטל את המנוי (גם פחות אפשרי מבחינת המדיניות) . וכשכבר מתרצים ומגיעים - הם מאוד נהנים ברוב הפעמים. בשלב מסוים פשוט הבהרתי להם שהולכים ואפשר לומר שאפילו הכרחתי, הסברתי גם שזו עלות כספית שנזרקת וחבל. ובעצם הנושא הזה ממש הפך לסוג של עימות שלי איתם. אני מרגישה שזה הפך להיות מפגן כוח וסוג של בחירה באוטונומיה בעבורם שהם לא הולכים.(אני מאוד אוהבת ללכת ושוחה על בסיס קבוע והם ערים לכך ואולי הסירוב שלהם מבטא עמדה כלפיי) מצד אחד אני מאוד מנסה שלא להכריח (לפעמים מרגישה שמכריחה אותם מדי), מצד שני זו מסגרת שאני חושבת שהם צריכים ללכת אליה פעמיים בשבוע כאשר מאפשרת להם כמובן לבחור את החוגים והפעילויות שמעניינים אותם. קשה לי עם הדינמיקה הזו שנוצרה ונהיה לי מאוד כבד. בתודה רבה מראש
שלום לך, נשמע שהחוגים עצמם הם כיפיים אבל כל מה שמסביב פחות... באמת לא ברור עד כמה הילדים מעונינים בחוגים ו/או עד כמה הם מתנגדים לדרישות שלך - וזו שאלה ששווה לחקור. בכל מקרה במאבק הזה לך יש יותר כוח : את יכולה להכריח אותם ואף לבטל להם את החוגים - ולכן בעיני השאלה שלך ובצדק היא האם להמשיך להתנהל בתוך מאבק כוחות? התשובה היא לא. אז כאמור ישנן כמה שאלות שכדאי לתהות עליהן: האם ללכת לחוג מרגיש לילדים שהם הולכים למשהו משל עצמם- או מצטרפים להליכה שלך לבריכה? אולי מבחינתם זה לא רק ללכת לחוג ולחזור אלא לעשות עוד דברים שהם פחות מעוניינים לעשות (להיות איתך בבריכה למשל..). אני לא אומרת שאין לך זכות להיות גם בבריכה, אני רק אומרת ששווה לנסות להבין אותם באופן יותר מדויק ויותר מזה, להראות להם שאת מעונינת להבין מה עומד מאחורי ההתנגדות שלהם - לא כדי לשכנע אחרת, אלא באמת להבין. להבין נקודה. תתפלאי עד כמה "הנקודה"בסוף המילה הזו כעמדה, משחררת כ"כ הרבה קשרים ופלונטרים. בנוסף כדאי להתרשם ממה הם חושבים על החוג: מה אוהבים בו..מה פחות אוהבים..איך המדריך ושאר הילדים. כלומר שוב - הכוונה היא להניח לרגע את המוטיבציה שלך שהם יגיעו בשביל לשמוע אותם (ולא רק אם רוצים/לא רוצים) שנית כדאי לקחת בחשבון שבזמן חופש קשה לחלק מהילדים להתארגן בתוך מסגרות. המוטיבציה והיכולת שלהם להתארגן יכולה להשתנות. אולי צריך לחשוב על ההתארגנות הכללית של אותו היום בו יש את החוג. לסיכום, ברגע שאת מוצאת את עצמך בתוך מלחמה איתם, כדאי לעצור ולראות קודם מה את מביאה איתך לתוך המאבק ולראות מה יכול לעזור לך לתקשר איתם בנחת יותר. בהצלחה ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי, השאלה היא לגבי ילד בן שלוש שמרביץ לכולם ואפרט: בגן לכל ילד סתם כך ללא סיבה ובלי כעס : מושך לילדה שעומדת לידו בשיער , ילד אחר ששותה לידו מבקבוק מים הוא מכה בראשו עם הבקבוק שלו, מתכנן את המכה מבעוד מועד ..מושיט יד לאחור כדי ליצור תנופה. הוא מרביץ גם לסתם אנשים ברחוב( דגש על אנשים ולא רק ילדים) וגם בגינה. התגובה מאד עקבית ברגע שמרביץ עוזבים את המקום, את מגרד המשחקים וכו' ...וגם בגן מרחיקים אותו מהילדים כשזה קורה. מזל שהוא לא חזק פיזית אחרת זה היה נגמר ממש רע . סימנים נוספים: לוקח כל מה שנמצא אצל חבר : " אני רוצה" גם אם יש לו בדיוק אותו דבר ביד , לא מכיר בחוקי הגן ולא מתוך "דווקא " או כוחניות .. נראה כאילו לא מבין את הסיטואציה כמו לחכות ולומר ברכה לפני האוכל כשכל הילדים מברכים ( ברכה סמלית לא גן דתי) . יש ילד אחד בגן שהוא גם שכן שאיתו הוא "משחק" יותר בהשתוללות , זריקת דברים צוחקים ואז בלי הודעה מוקדמת ושום סימן גם לו הוא מרביץ . שוחחנו , הסברנו, הקאנו שהילד בוכה , שזה כואב ...אין תגובה ...לפעמים לאחר כמה דקות אומר : אני רוצה להתנהג יפה....חוזר למשחק ותוך שניה שוב מרביץ ושוב מדגישה שזה לא מפרץ של עצבים , לא לקחו לו כלום אפילו לא הסתכלו עליו ...ביתר התחומים: הוא ברמה גבוהה קוגניטיבית , צבעים , צורות ,ספרות ואפילו אותיות.יש קצת בעיות של חגורת כתפיים : כשיושב ליד שולחן הוא שמוט ורפוי . עדיין עם טיטול .מיואשת ומודאגת .אשמח לעזרתכם בדחיפות
שלום לך, תשמעי...הבעיה עם פורום כזה הוא שאי אפשר באמת לאבחן ממרחק. אני מתרשמת שממש השתדלת לתת המון דוגמאות ולפרט את המצבים השונים, אבל בלי להביט לרוחב ולעומק עליו ועל ההתנהלות המשפחתית ובעיקר הדמויות המטפלות, יהיה לי מאוד קשר לכוון ולהנחות. הסיבות להתנהגות הזו יכולות להיות רבות - החל מבעיות וויסות, קשב, בעיות התפתחותיות או מחסור בהחזקה ותיווך הולם מהסביבה הקרובה. אני מציעה לך בחום לגשת להתייעצות עם איש/אשת מקצוע, פסיכולוג/ית קלינית או התפחותית, ולהמשיך משם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום יוליה זאת שכתבה. אשמח שתשלחי לי מייל. גם הבן שלי ככה
אשמח שתצרי איתי קשר
היי שלום רב. בעקבות יומהולדת שנתיים שחגג בני הקטן השבוע עלתה סוגיה ביני לבין אחי לגבי היומהולדת. לטענתו אין ממש חשיבות בלחגוג יומהולדת בגיל הזה שכן הוא לא יזכור כלום אני טענתי שהוא יזכור זאת בתת מודע שלו את התחושה הטובה את התשומת לב...זו גם לטענתו הסיבה שהוא מרשה לעצמו פחות להתראות עם הילדים שלי בשלב הזה בחייהם שכן לטענתו שומדבר שיעשה איתם בגיל הזה גם ככה הם לא יזכרו. הילדים בגילאי שנתיים ושלוש וחצי אשמח לשמוע את תגובתך בעניין
הי רעות, אני לא כ"כ יודעת מה היית רוצה לשמוע ממני. זו דעתו - זו דעתך... האם הילד יזכור ספציפית יום הולדת בגיל 3 - אולי לא, ואולי כן. אני חושבת שמה שחשוב הוא בניית קשר משמעותי עם ילד כבר מגיל צעיר והיכולת של המבוגרים בחייו לחוות הנאה מכך. האם זה משהו שאחריך מסוגל לו או מעוניין בו? אני חושבת שיש כאן עניין שקשור ליחסייך עם אחיך ולרגשותייך הרבה יותר מאשר השאלה האם בנך יזכור יום הולדת 3 או לא. לאחר שתבררי מה את באמת מרגישה ומה באמת היית רוצה, תוכלי לשתף אותו בכך וכמובן להיות מוכנה לכך שיתכן שתפגשי משהו כואב....מקווה מאוד שלא. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הילדה שלי בת 3 ו10 חודשים , מגיל שנתיים התחילו סיוטים בלילה שהיא צועקת ומדברת מתוך שינה , אני מרגיעה אותה היא חוזרת לישון אבל זה חוזר על עצמו פעמיים שלוש ולפעמים יותר לתקופה מסויימת זה נרגע ואז לפני חודש זה חזר וזה כמעט כל לילה ובבוקר היא לא זוכרת כלום איך אני אמורה לטפל בזה? ולמה זה קורה?
שלום רב, כ10 אחוז מהילדים בגילאים הללו חווים ביעותי לילה. להבדיל מסיוטים זהו מצב בו לא קיימת מודעות אצל הילד החולם ואי אפשר באמת להרגיע אותו תוך כדי ההתקף. גם לאחר מכן הילד בד"כ לא יזכור את שארע, כפי שאת מתארת. הסיבות לכך בד"כ קשורות בעייפות יתר, מתח נפשי ביום שקדם להם ולעיתים בחום הגוף. הקפידי על תנאים נכונים עבור ביתך - טמפ' החדר והגוף, הגעה לשינה בזמן הנכון או הארכת/ הוספת שנת צהריים. במקביל פעלי להפחתת מתחים נפשיים. התופעה אמורה להתמתן באופן משמעותי אם תצליחי לפעול כך. כמו כן התנחמי בכך שכמו שזה בא זה בד"כ חולף אם כי כאמור בהחלט אפשר למתן את עוצמת התופעה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב ילדי בן ה4.5 לא מוכן לעשות קקי בגן או בצהרון ותמיד מתאפק.ניסו לשכנע בכל מיני דרכים הוא לא מוכן עד שנאלצנו מספר ימים לקחת אותו מוקדם יותר כדי שלא תיהיו לו כאבים. מה לעשות?
שלום רב, למעשה זה אינו מצב נדיר, ילדים רבים נמנעים מזה. מה שחשוב לעשות הוא לעבוד ביחד עם הצוות כדי להפוך את הפעולה הזו ליותר אפשרית עבורו. אפשר לקבוע איזה יום בו הצוות נשאר אחרי הגן וביחד איתך מנסים להבין ולייצר עבורו את התנאים להם הוא זקוק כדי להצליח להרגיש יותר בנוח ויותר בטוח. למשל איזה תא הכי נוח לו, איזו גננת הוא מעדיף שתנגב לו. האם הוא צריך את הדלת פתוחה או סגורה, האם היה מעדיף שחבר ישב מחוץ לתא וכו'. לאחר מכן הגננת יכולה להזמין אותו בעדינות אחת ליום או יומיים "אתה תמיד יכול לעשות בגן קקי כמו שסיכמנו...אם אתה צריך אותי, תודיע לי" . מעבר לכך חשוב לבחון עד כמה נוח לו בגן, עם הדמויות המטפלות ובכלל. ככל שירגיש שם יותר בנוח, כך יוכל לעשות גם את צרכיו. לאחר שפעלתם כך, בבית לא הייתי ממשיכה לדבר איתו או לשכנע אותו לעשות צרכיו בגן, זה עלול רק להלחיץ אותו יותר. בהצלחה וסבלנות... ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, הבן שלי בן שנה ו- 11 חודשים התחיל ללכת בגיל שנה. חברותי מאוד, אוהב לשחק עם ילדים אחרים. אין לו אוצר מילים גדול. מצליח להגיע כ15 מילים. מלמלמל הרבה ומצליח לפרט מה הוא רוצה עם זה שהוא לוקח את האצבע ולוקח אותנו למשל למקרר. הבעיה זה שהוא מכה ונושך ילדים אחרים בגן ובבית. מסבירים לו שזה אסור קשה כואב שהילד השני בוכה. אז הוא מלטף אותם אבל אחרי זה שוב מכה. הוא בלתי צפוי, חושבים שהוא מלטף ילד אבל פתאום נושך, מכה או צובט. חשוב לציין שיש לו אחות בת 5 שגם אותה הוא מכה ומושך לה את השיער. יש סיבה לדאגה? זה משהו שאמור לחלוף? האם זה בגלל שהוא עדיין לא מדבר שוטף?
הי מור, חשוב שתהיו מאוד עקביים וברורים איתו. כשהוא מרביץ ונושך יש לתווך הרבה ולהרחיק. בוודאי שורבליות מפותחת מחליפה ג'סטות גופניות ולכן ההתנהגות הזו בהכרח תתמתן עם הזמן. יחד עם זאת לא הייתי מדלגת על איזשהו תהליך כוללני של בדיקת צרכים של בנך. אולי יש איזה קושי בוויסות חושי, אולי הוא זקוק לתנאים קצת שונים בבית, אולי משהו שקשור לשינה, תשונה, וכיוב'. ממליצה להרחיב את החשיבה עליו באופן כללי ולפעול בהתאם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אפשר לפרט מה זה קושי בוויסות חושי? איזה תנאים ביתיים ישנם?
הי, בקשיי ויסות הכוונה היא לילדים עם רגישות יתר לגירויים חושיים - יכול להיות טקטילי, שמיעתי, טעם ומרקם וכו'. מציעה להתייעץ עם מרפאה בעיסוק. לבי תנאים ביתיים - זה בעצם יכול להיות הכל מהכל וזה מצריך בחינה מעמיקה. אפשר לחשוב ביחד עם איש מקצוע - רצוי פסיכולוגית קלינית של ילדים. בהצלחה. ירדן
שלום, מדובר על ילדה שמאז שנולדה חווה קשיים חברתיים- מעדיפה לקחת משחקים מהילדים ולברוח. או שלא משחקת איתם כלל. לגן היא הולכת עם שיער אסוף עד שהיא חוזרת הביתה ומתחילה לבקש שאאסוף לה יותר טוב לפחות 20 פעם ביום. עד כדי כך שמתעוררת בלילה לבקש שאאסוף לה שוב את השיער. היא מעדיפה לשים גרביים כל הזמן או נעליים בתוך הבית. היא לא מוותרת על חיתול טטרה בשינה. היא עולה לכיתה א בשנה הקרובה וכבר מראה קשיים ואומרת שלא רוצה להיות בכיתה א׳. היינו באבחונים ולא מצאו משהו חריג. הייתי אצל קלינקאית תקשורת ומרפאה בעיסוק במשך תקופה. הייתי במכון להתפתחות הילד. ובנוסף אני בקשר עם פסיכולוג חינוכי של הגן. הייתי רוצה חוות דעת שלך בנושא. מה ההתרשמות שלך? חוץ מלגשת לעוד אנשי מקצוע.
הי נטלי, את מספרת שהייתם בהרבה אבחונים ולא מצאו משהו "חריג". אז החריגות מתייחסת לבעיה העונה על אבחנה כלשהי ולא תמיד קשיים נכנסים למסגרת של אבחנה ספציפית. לכן אני במקומך הייתי מפסיקה לחפש אבחנה והולכת ישירות לכיוון של סיוע לביתך שבאופן מאוד ברור נשמע שנמצאת במצוקה. מכיוון שאין שום דבר רפואי או התפתחותי שנמצא כבעייתי, הכיוון המומלץ הוא טיפול רגשי. פני לפסיכולוג/קליני של ילדים והתחילי תהליך של טיפול שיתן גם לכם ההורים מקום להבין את הצרכים של ביתך ואיך להיות עבורה באופן בו היא זקוקה לכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום , בני בן 11 ילד נורמלי לחלוטין ללא שום בעיות התפתחותיות , לומד באחד מבתי הספר הנחשבים . ביומים האחרונים אני שם לב שהוא מדבר לעצמו בלחש . האם זה טבעי בגיל 11 שילד ידבר לעצמו ? אשמח לתשובה מלאה בנושא . תודה מראש
שלום לך, אני לא רואה בעיה עם הדבר לכשעצמו. ההתנהגות הזו לפעמים עוזרת לאנשים להתארגן, לחשוב בבהירות, בצלילות,לא להתבלבל וכיוב'. ייתכן ובנך נמצע בתקופה יותר עמוסה, מלחיצה..ייתכן שכדאי לך לבחון את הכיוונים האלה ולראות כיצד ניתם להקל עליו. בכל מקרה, לא הייתי מתעלמת מכל נורה אדומה שנדלקת אצלך כהורה. ייתכן שהדבר בפני עצמו אינו בעייתי במיוחד, אבל אולי זה מסמן לך משהו אחר שאתה חש בתוכך שבנך זקוק לו. כדאי להקשיב לאינטואיציה ההורית, להתקרב לבנך ולבדוק קצת יותר לעומק מה מצבו כרגע.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ילדתי בת 5. חכמה מאד. ללא בעיה התפתחותית פרט לכמה מפגשים אצל מרפאה בעיסוק שנגמרו עם התקדמות משמעותית. בחודשיים האחרונים היא לפעמים "נכנסת לסרט" ומדברת לעצמה תוך כדי הליכה מהירה וקפיצה. כשקוראים לה לוקח זמן עד שהיא מתנתקת.. ואז היא רגילה מאד מאד. מאד מדאיג אותי. כי זה לא סתם שהיא מדברת לעצמה.. מה עושים בכזה מקרה תודה
שלום בני בן שבע מאד היה חרד כשהיו אזעקות היה בדלת תוך שניה מאד היה בדאגה מאז אני רואה תופעה חדשה הוא פותח את העיניים פעם ב.... כמו בהלה כזו , פתיחה חדה ומפסיק. אני לא מדברת איתו על זה כדי לא לתת לזה משקל אך אין ספק שזה בגלל מה שהיה מה אוכל לעשות? כדי לעזור לן
שלום לך, חשוב חשוב חשוב כן לדבר איתו על זה! צריך לתת לזה משקל כי יש לזה משקל - אצלו. רק ככה תוכלי להוריד את ה"משקל" הזה מעל כתפיו ונפשו ולהקל עליו... תדברי איתו על זה, תתעניני, תסתקרני, ותיתני אישור ותוקף לכל חלק וחלק מפחדיו וחששותיות "נכון, זה באמת היה לאנ עים, ומרעיש ומלחיץ.." "אתה נבהלת, ועכשיו מנסה לשמור על עצמך" "אתה הרגשת לא בטוח, אבל אמא ואבא שמרו עליך, וממשיכים לשמור עליך, אין מה לדאוג" וכו' וכו'. טעות לחשוב שאם מתעלמים ממשהו כ"כ עוצמתי רגשי, הוא יעלם. נהפוכו, הוא יתעצם ויהפוך למפלצת בלתי נשלטת. חשוב תמיד להתיחס ברצינות ובאהבה לכל דבר שמתעורר בקרב ילדינו הקטנים, לתמוך לתווך ולהכיל, ובעיקר להבין אותם כדי שנוכל להבין טוב יותר למה הם זקוקים מאיתנו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044 י
הייי היתה אי הבנה. לפחד אני כן נותנת מקום ועושה מה שכתבת. להבעת פנים השונה אני לא אומרת לו תפסיק לעשות זאת....אלא לא מתייחסת. אבא שלו אמר לו פעם אחת והבן אמר משהו מציק לו בעיניים. מהיכרותי עם ני זה הגיע ישר לאחר הרקטות וזאת הבעה של הפחד שלו. שאלתי האם לומר לו על ההבעה , מה שכתיבתי הוא שאיני מעירה על זה כדי לא לתת לזה משקל
שלום רב, בני בן 16 נמנע מלנסוע לטיולים שנתיים, בתירוצים שונים, של בית הספר בשנים האחרונות, כנל לפעילויות של הצופים שכללו שינה מחוץ לביית. לאחרונה דיברנו איתו והוא נפתח בפנינו, אומר שהסיבה היא שהוא לא מסוגל לעשות צרכים מחוץ לביית, זה מגעיל אותו, דוחה אותו, ואפילו אם הוא רוצה, זה לא קורה, כמו עצירות, בפעמים הבודדות שהיה מחוץ לביית הוא התאפק ימים רק כדי לעשות צרכים בביית. רצינו לשאול האם זאת בעיה ידועה? מה הסיבה? והאם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור? אודה לתשובתך. תודה.
שלום לך, אני מתארת לעצמי שמדובר בקושי שאינו נדיר ויחד עם זאת בהחלט אפשר להקל על המצב. כמו כל הימנעות, צריך פשוט להחשף לזה באופן איטי הדרגתי ובטוח. אם יצליח למשל לעשות צרכים בבית אחר - של סבתא, דוד, או משהו כזה, זו כבר תחילת דרך...הבעיה היא שמדובר בנושא שעשוי לעורר המון מבוכה ולכן ה"איך" לעשות את זה הוא מאוד חשוב. אני מציעה לכם ההורים לגשת למספר פגישות עם פסיכולוג קליני המתמחה בטיפול CBT על מנת שינחה אתכם בדיוק איך כדאי להתמודד עם ההמנעות הזו, מכיוון שלהבדיל מהימנעויות אחרות (למשל מטיסה) ההמנעות הזו כאמור מעוררת מבוכה. לסיכום, בהחלט אפשר לסייע לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
ילד חכם, מבין היטב את הנלמד, וגם מטורית יודע לעשות כל דבר בהתאם לגילו לא משחק בהפסקות עם שאר הכיתה, לא אוכל בשעה שכולם אוכלים לא יורד עם הכיתה לשיעורי ספורט וכדומה לא אוהב ללכת לבית הספר. כמעט כל יום בנסיעה לבית הספר (אני לוקח אותו ברכבי) הוא אומר 'אני לא ארד מהרכב. לא רוצה ללכת', וגם בחזור מתבטא באופן דומה: 'אוף, לא הולך לבית הספר יותר'. כשמגיעים הביתה הוא לרוב נכנס עם בעיטה בדלת או בכיסא, ולמשך זמן מה משתולל או מציק לאחיו עד שנרגע. בימים שאין לימודים הוא יותר רגוע, אבל גם השבת בשעה האחרונה הוא היה מוקרז והשתולל במיוחד. עוד כמה פרטים בנושא החברתי: - יש לו חבר אחד בלבד, איתו הוא מתרועע כל היום. גם בבית ספר קודם היה לו חבר אחד ורק איתו הוא משחק ומדבר, ועם השאר בכלל לא. - היה לו השבוע טיול לפארק מים. הרשו להורים להגיע, ואכן הגעתי כחצי שעה אחרי שהתחילו. הילד נשאר לבוש בכניסה ולא לבש בגד ים והלך עם כולם. הגעתי ושלחתי אותו להתלבש (לא רצה בהתחלה), וגם כשנכנסנו פנימה הוא לא רצה להיכנס למתקני מים, ולקח זמן עד שהשתלב והמשיך לשחק בלעדיי. - עם ילדים שקטנים ממנו בגיל הוא מסתדר מצויין, ולפעמים מוביל קבוצה של ילדים שנתיים או שלוש מתחתיו שמשחקים איתו במשחקים שהוא ממציא. גם בבית הוא יש מטלות נורמטיביות שהוא לא מסכים לבצע, למרות שהוא יודע לעשות את כולם: לא מסכים לסדר משחקים ('אין לי כוח') לא מסכים להכין שיעורי בית לא מסכים להיכנס להתרחץ לא מסכים ללכת לישון אנחנו לא מוותרים לו, כמעט אף פעם, ובסוף הוא עושה כמעט בכל יום את כל המשימות הללו, ובכל זאת במשך שנים כל יום מאבק מחדש. השאלה שלי: 1. האם נשמע מטריד שצריך ללכת לטיפול כלשהו (אם כן, איזה) 2. האם יכול להיות קשר בין הקשיים בחברה לבין הקשיים בבית
שלום לך, אני מסכימה איתך, זה נשמע שיש מקום לדאגה אבל בעיקר לפעולה. ממה שאתה מתאר, אני לא שומעת שיש איזה קצה חוט של הבנה באשר למדוע נוהג ככה, האם זו מצוקה רגשית כלשהי, קשיים חברתיים או בעיה אחרת...חשוב מאוד יהיה לנסות קודם לאבחן נכון את המצב ואז לפעול בהתאם. אני מציעה לך לפעול באופן הבא: 1. לבקש שיחה עם היועצת המחנכת ואולי לבקש תצפית של פסיכולוגית בית הספר - על מנת להבין כיצד הצוות החינוכי רואה ומבין את ילדך. 2. לקבוע בהקדם פגישה עם פסיכולוג/קלינית של ילדים, לגשת קודם אתם ההורים ולהתייעץ. בנכם נשמע במצוקה ממשית וזה להערכתי מצריך התיחסות מידית היקפית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רב בני בגן חובה. לאחרונה הצטרף ילד לגן לאחר שהוציאו אותו ממסגרת אחרת בגלל האלימות שלו כלפי ילדים אחרים. הוא די מהר הפך למלך הכיתה. הרבה ילדים חברו אליו והחל גל כזה אלים בכיתה. בתגובה הגננת מגיבה בצורה גסה ואפילו אכזרית: מענישה, מחזירה ילדים מהחצר לתוך הכיתה, מחלקות לילדים ממתקים ולכמה לא כעונש ואפילו מחזיקה ילד בכח ומאיימת עליו ודברים כאלה. בני מאוד הושפע מהאווירה והתחיל להיות לחוץ ועצבני. הגננת מציינת שהוא גם רץ אחרי ילדים אחרים ועושה תנועות בכדי להפחיד אותם וניסתה להגיד שהוא גם בעייתי! הבהרתי שוב ושוב שזה תגובה ללחץ מהמצב והאווירה בכיתה כי באמת הוא ילד ממושמע ועדין אך עם אישיות. במקביל הגננת הזו מעודדת הילדים לשבת בשקט וללא תזוזה כל הזמן. ועל כן מצאה לה ילד שכל יום נותנת לו מדבקות ומציינת שהוא הילד הכי טוב בכיתה. בני מאוד הושפע מזה. ביקש שאאפשר לו לקחת מדבקות לכיתה והוא יחלק לעצמו וידביק אותן על הציורים שהוא צייר. אני לא אפשרתי לו כי אני חושבת שהיא תקח אותם. הוא כל הזמן שואל אותי למה הוא פחות טוב? אני מאוד כועסת על המורה עד כדי כך שאני חושבת שאם אדבר איתה עכשיו בטוח זה יביא רק לפיצוץ. על כן אני מנסה להירגע ולהתייעץ. אודה לעצה. תודה רבה
שלום לך, אני בהחלט מבינה את התסכול שלך. זה נשמע שאת מבינה היטב את מה שעובר על בנך בעקבות שינוי הדינמיקה בכיתה בעוד הגננת - לא כל כך.... זה גם נשמע שהגננת משתמשת באמצעים חינוכיים שרק מחריפים את המצב. יחד עם זאת צריך גם לקחת בחשבון שייתכן והמצב הוא לא בדיוק כך ולכן כדאי לברר את הדברים לאשורם בשיחה עמה כדי לא להסיק מסקנות חפוזות. שנית, השנה תיכף נגמרת למזלך..ובנך לא יצטרך להיות בסביבה הזו עוד זמן רב,אבל אם ההתרשמות שלך של מה שמתרחש בגן ועם הגננת היא מדויקת, אזי מומלץ לנסות להסתכל על המצבים הללו כאל הזדמנות. הזדמנות להתמודד ביחד עם הילדים שלנו מול המציאות שלא תמיד ניתנת לשינוי. אני מציעה לך בזמן שנותר לפתח איתו שיח יום יומי על הנעשה בגן לא כדי לאסוף מידע במטרה לשנות את המציאות, אלא כדי לעזור לו לעבד את כל מה שקורה שלא נשמע פשוט, לתווך לו את המצבים השונים, להיות אמפטית לרגשותיו ובסוף בסוף לבחון ביחד דרכי פעולה אפשריות. אם למשל אומר שרק על ישיבה ללא תזוזה מקבלים מדבקה, את יכולה לומר לו שבבית את דווקא מעודדת תנועה וחיוניות ושאת תיקני מדבקות מיוחדות על כל פעם שקופץ בחבל 20 קפיצות..למשל. את יודעת, כפסיכולוגית קלינית אני יכולה לומר לך, שהטראומות הגדולות שאנשים מגיעים איתן לקליניקה, הם לא על מה היה או לא היה שם בחוץ..בבית הספר, בגן, אלא על מה היה או לא היה בבית, מבחינת תמיכה, הענות רגשית, הכנה לחיים. נסי להביט על מה שמתרחש עכשיו כהזדמנות פז עבורך כהורה להתמודד עם אתגר, ואני בטוחה שאת תצליחי. ואם תצטרכי עזרה, את יכולה להעזר במספר שיחות עם אשת מקצוע. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה רבה ירדן. תשובתך בהחלט עזרה לי. התחלתי לשוחח עם הבן שלי על העניין. במקביל שיתפתי את החוויה שלי עם אמהות אחרות והבנתי שהמצב הוא כפי שתיארתי ואף יותר גרוע. היום חילקה לילדים ממתקים ולבן שלי לא נתנה בגלל שלא סידר המשחקים לשביעת רצונה וזאת למרות שהוא כן סידר! עדיין לא שוחחתי איתה ולא יודעת אם נכון לעשות את זה בכלל, כי כולם אמרו לי שהיא תתחיל לעשות דווקא לילד והיא תמיד מרגישה עצמה הוגנת וצודקת וגם כולם אומרים כי ככה מערכת החינוך ושאוריד ציפיות. לי מאוד קשה לשתוק ולא לעשות תפקידי כאמא ולהגן על הבן שלי. לא יודעת איפה הגבולות שלי ואם אפשר להגיד לגננת שזה רק מקלקל ופוגע בילד. כמשפטנית אני יכולה להגיד שזה לא חוקי בכלל ולמנוגד לכל חוזרי מנכ"ל משרד החינוך. אני לא מצליחה להרגיש מה נכון לעשות וחוששת שתעשה דווקא לילד. אשמח לשמוע את דעתך. תודה
שלום רב בני בן ה3 נמצא במעון פרטי וחווה שם סוג של חרדה מילדה שמסתבר אוהבת למשוך לו בשיער ולנשוך. מסתבר שהילדה אוהבת אותו וככה היא מבטאת את האהבה שלה לפי דברי הצוות והאמא של הילדה שכן הילדה הכי קטנה בגן ולא מדברת שוטף. הוא אומר שהוא פוחד ללכת לגן בגללה. האם היית מציעה לי לקיים מפגש באחד הבתים עם אותה אמא וילדה עם הבן שלי? מצד אחד זה נראה לי דבר שיכול להוריד מתח מצד שני אני מרגישה שאולי זה סוג של בגידה שאני גורמת לו להיפגש עם מישהי שכביכול מתנהגת אליו בצורה לא נעימה אשמח לדעתך
שלום לך, אני מקווה שהצוות בגן יודע כיצד להתמודד עם המצב ולאפשר לבן שלך להרגיש בטוח בגן. גם אם הילדה הזו בדרכה מבטאת אהבה כלפי בנך, עדיין יש צורך בתיווך נרחב, הפרדה ולעיתים העברת מסרי יותר אסרטיבי לאותה ילדה בנוכחות בנך, על מנת שיוכל להרגיש מוגן מאלימות. לגבי מפגש אחה"צ. זה יכול להיות רעיון טוב בתנאי אחד - שגם את וגם האמא של הילדה ערוכות לבצע תיווך נרחב במהלך המפגש- וכדאי שתוכלו לקבל קצת הנחיות בנוגע לאיך לעשות את זה. אפשר להתייעץ עם הגננת או הפסיכולוגית של הגן ולקבל כלים. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בשבועיים האחרונים הבת בת השנתיים מורידה את הבגדים והחיתול ועושה פיפי וקקי במיטה. מורחת על הקיר, על עצמה, על המיטה. זה קורה בכל שעות היום. הציעו לא להתייחס לזה, פשוט לבוא להחליף ולסדר וזה יעבור. זה לא עובר. לא עושה סימנים של רצון להיגמל. מה עושים? ומההסיבה שהיא עושה את זה?
שלום לך, מריחת קקי על המיטה ועל הקיר היא התנהגות פחות נפוצה ומצריכה בדיקה יותר מעמיקה. אני מציעה לך להתייעץ קודם כל עם רופא הילדים ו/או בטיפת החלב ולהמשיך משם. הסיבה שאני מפנה לאבחון הוא כי יש צורך בהסתכלות יותר נרחבת על ביתך, כולל מצב התפתחותי כללי עפי מדדים נוספים (מוטריקה, דיבור וכו'). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום, בני בן ה10 מאובחן על הספקטרום מגיל 3 . בחצי שנה האחרונה הוא החל לפתח אובססיה וכפיתיות לסרטי אימה . אנחנו כהורים לא מרשים לו לראות וזה מביא מצידו התפרצויות זעם ואיבוד שליטה , הוא מתחיל לצרוח ולצעוק עלינו ואפילו להרים יידים . הוא לא יבין כמובן למה אנחנו לא מרשים לו , הוא חושב שהסרטים הם לטובתו ושזה עושה לו טוב . הוא לא מבין אותנו . זה ממש נהיה קשה וזה הפך להיות התעסקות יומיומית , הוא כל הזמן חושב על זה ורוצה את זה ואנחנו כבר חסרי אונים . כיצד אפשר להוריד ממנו את האובססיביות הזאת ? על ידי תרופות או טיפול פסיכולוגי , אודה להכוונה
שלום, בני כיום בן שנתיים, ילד ראשון ויחיד כרגע. התפתחות תקינה מבחינה שפתית ומוטורית. מבחינה שפתית הוא מתקדם לגילו- מביע את עצמו ואת הרצונות שלו. מאז שהוא היה קטן, מגיל מספר חודשים כאשר הוא היה רואה מישהו שהוא לא מכיר היה בוהה וחושש. בגיל שנה ו-5 נכנס לגן. מאז חשוף להרבה ילדים וגם טרם כניסתו לגן הלך כל יום לגני שעשועים. ההסתגלות שלו מאוד איטית והוא מאוד פסיבי- מאז ומתמיד מגיע לגן שעשועים, נוטה לעמוד ולהסתכל בילדים האחרים במבט אבוד וחושש וכלל לא משחק. רוצה שירימו אותו הרבה ואומר שהוא פוחד. כשאני שואלת ממה הוא פוחד- הוא אומר מהילדים. אני בעצמי קלינאית תקשורת ולכן עושה לו הרבה תיווך, מסבירה שכולם משחקים בגינה, ושהילדים נחמדים, אך לא תמיד זה עוזר. כדי לשחק במתקנים הוא זקוק לעידוד רב (למשל צעצוע שלו ששמים על המתקן כדי שיטפס על הסולם), התלהבות. כשיש מעט ילדים בגן זה עוזר לו יותר להשתחרר. גם כשיש ילד שהוא מכיר ואוהב זה מעודד אותו להיות פעיל יותר בגינה. כשאנחנו מגיעים להוריי שמתראה איתם מספר פעמים בשבוע הוא זקוק להסתגלות של 5-10 דק' כדי להשתחרר. הוא חושש שילדים אחרים יקחו לו צעצועים שלו (הוא מדבר על זה), וכאשר לוקחים לו הוא אף פעם אינו עומד על שלו ונוטה לבכות (גם כשמדובר בתינוקות שקטנים ממנו בהרבה הוא אינו עושה דבר וחושש). הוא חושש לגעת במשחקים שפזורים בגינה שהם אינם שלו. אני עושה לו הרבה תיווך, מסחירה שמותר לדעת ואם מישהו יקח משהו שלו הוא יכול לקחת בחזרה. לכל אורך השנה האחרונה שבה הוא נחשף איני חשה ב"התקדמות" בתחום זה או התקדמות מאוד מינורית.. אני חשה שהוא שונה מאוד מילדים אחרים, חסר ביטחון באופן מאוד בולט בסביבות עם ילדים אחרים, חושש מלעמוד על שלו- כשכל הילדים האחרים בגינה עושים זאת בטבעיות. יש לציין שבבית הוא בהחלט עומד על שלו ומביע את רצונותיו, חוטף, לוקח וכלל לא חושש, שובב. אנו מחזקים אותו ומעצימים אותו בנקודות החוזק הרבות שלו כל הזמן ועושים לו שיקוף.. . עם הכניסה לגן הייתה לו הסתגלות מאוד איטית וארוכה אבל הגננת אומרת שבגן הוא אינו חסר ביטחון ונוטה לקחת את הצעצועים ולברוח כאסטרטגיה שלא יקחו לו. נראה שיש פער בין המצבים השונים. אני מוטרדת מכך שהוא "חלש" מאוד לעומת הילדים האחרים מבחינת הביטחון ומבחינה חברתית ותוהה אם יש מה לעשות מעבר על מנת לחזק אותו ולשפר את הנושא. אני חוששת שבגילאים יותר מבוגרים ילדים אחרים יפגעו בו בקלות ושיתקשה לייצר חברויות. יש לציין שעשינו הדרכת הורים קבוצתית של מכון אדלר על מנת לקבל דגשים כלליים וחשה שאנחנו מיישמים אותם. תודה רבה
שלום לך, כקלינאית תקשורת את בוודאי יודעת שהשונות בין ילדים היא די גדולה, ושמה שנראה כלפי חוץ,או מה שאנחנו תופסים כמציאות, הוא לא בהכרח מה שמתרחש באמת. ייתכן שיש ילדים בגינה שיודעים מגיל צעיר "לעמוד על שלהם" כפי שאת מתארת, אבל מבטאים את הקשיים שלהם באופנים אחרים (קשיי גמילה, ביעותי לילה, חרדות וכו'). אני מציינת זאת כי אני שומעת אותך מאוד מוטרדת, מודאגת ומשווה את בנך לילדים אחרים כשאני בטוחה שאיפשהו רציונאלית את יודעת שאין ממש מקום לזה...בנך נשמע לי כמו ילד מאוד אהוב, מסתדר יפה בגן, מתחבר וידידותי כשה"בעיה" היחידה שלו היא שהוא זקוק למעט יותר זמן הסתגלות ושהוא רכושני מחד ומאידך עדין. אין בכל כל פסול אני חייבת לציין. בנך עושה את דרכו בעולם בדרך שלו ובקצב שלו. מה שכן נשמע לי קצת יותר מדאיג הם החרדות והדאגות שלך - שמא הוא לא יצליח להתמודד, שהוא חלש ועוד כאלו דאגות שייתכן ובכלל לקוחות מעולמך הפנימי ולא בהכרח מן המציאות. הביטוי נבואה המגשימה עצמה לצערי מאוד נכונה בכל הנוגע ליחסי הורים ילדים והעברות בין דוריות למינהן, וחשוב שתשימי לב שהדבר הזה לא יתרחש גם כאן. בנך מקבל המון אהבה, תמיכה ועידוד, וזה הרבה. אני כן מציעה להעצים אותו - לתת לו להרגיש "ילד גדול" שזה בגדול אומר פחות לעשות עבורו את מה שהוא יכול לעשות לבד. נהפוכו - לתת לו להתנסות ביותר ויותר דברים שיגרמו לו להרגיש עצמאות ומסוגלות. והכי חשוב, לדאוג פחות :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה רבה על המענה המפורט. מסכימה ומזדהה עם הרבה ממש שאמרת
הבן שלי בן 14 ילדותי לגילו קצת חסר בטחוןנאבל יש לו חברים סובל מטיקים כרונים קלים לאחרונה החל לבהות בלי שום סיבה בקיר ואם מעירים לו מתחיל להתעצבן ולבכות טוען שלא יודע מה יש לו מרגיש עצוב .הגיע למצב כשזה קורא שהוא בוהה וקוראים לו בשם הוא מתעצבן ובוכה .לדעתי הוא סובל מדכאון ואני לא יודעת מה לעשות..תור לאיש מקצוע חצי שנה .אני מפחדת שהוא מתחיל איזה מחלת נפש .אם כשזה קורה לו יוצאים איתו לטייל או לחברים זה עובר לו מיד כאילו לא קרה.זא חייבים לשנות לו אווירה .שמתי לב שזה קורה לו בבית בעיקר .חשבתי לקחת אותו טיול לארהב לחברים אבל אני פוחדת שלא יקרה לו שם .דכאון איך מטפלים בילד הינתיים עד לתור לרופא והאם חוץ מטיפול תרופתי אפשרי לטפל אחרת?
שלום, חשוב שתגיעו לאבחון הרבה לפני עוד חצי שנה. אם זה כ"כ אקוטי אז אפשר גם לפסיכיאטר פרטי או לפסיכולוג פרטי. פשוט צריך לחפש בנחישות ובסוף תמצאו מטפל/ת פנוי. עד אז אפשר ללכת ולהתייעץ עם רופא המשפחה. אני מכאן כמובן שלא יכולה לאבחן את בנך אבל אני שומעת את הדאגה הרבה שלך ומציעה לך כאמור לתעל אותה לחיפוש תור פנוי. בנתיים היי סבלנית איתו. נסי לשוחח איתו (את או דמות אחרת שקרובה אליו) בלי לנסות לטפל בו או לומר לו מה צריך לעשות או כמה המצב לא טוב או הוא לא בסדר, אלא פשוט שיחות בהן את מביעה עניין, מאפשרת לו לשפוך את אשר על ליבו, בלי מטרה מלבד קיום השיחה עצמה. אם תצליחי לעשות את זה אני מאמינה שזה יוכל מאוד להקל עליו בכך שהוא יוכל להרגיש שהוא לא לבד ואולי השיחות הללו יוכלו לשפוך מעט אור על מצבו, אפילו אל מול עצמו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בני בן ה4.5 מאוד מודע באופן מפתיע למין הנשי.זה התחיל כמשהו שהמחיר אותנו ברחוב השראה אישה עם מכנס קצר חושפני, ואז עצר ואמר וואו בהתלהבות. אבל הוא כל הזמן מדבר על ציצי.למשל היה להם החזות מים בגן לקראת שבועות והוא סיפר שלאחת הבנות כל החולצה נרטבה והוא ראה לה את הציצי, ואמר את זה בשמחה רבה..וגם אמר לגננת שחלם עליה ערומה..אני לא יודעת מה להגיד חוץ ממה שאמרתי- שאלו נושאים אישיים ופרטיים וכו.
שלום, זהו אכן גיל בו הסקרנות הכללית ערה, גם בכל הנוגע לגוף ובוודאי האברים המוצנעים שהכי הכי מסקרנים, דווקא בגלל שהם מוגדרים כ"איברים פרטיים" בפי כל. גם ההפרשות יכולות "לעניין" ולהצחיק, המילים פיפי וקקי מאוד נפוצות בגני הילדים בגילאים הללו, תשאל כל גננת :) כל מה שצריך לעשות הוא להמשיך ולתווך את המציאות באופן תואם. כן לשים לב שמסרים הקשורים לפרטיות הגוף ומה אפשר ואי אפשר לעשות בגופי הפרטי (בעיקר היכן) וגם בגוף של האחר - מובהר וברור. ומנגד לא להיבהל...וזה נורא נורא חשוב על מנת שהילד יוכל לפתח תפיסת גוף בריאה. כל הנושא של המיניות הוא לא ממש על הפרק בשלב זה, בוודאי לא כפי שמתקיים אצלנו המבוגרים אבל חשוב לשים לב שהמסרים שעוברים לא מעבירים מסרים שליליים בכל הנוגע למיניות (למשל - אסור לגעת שם, פיכסה, לא אומרים ככה! וכו') כי מיניות בריאה מתפתחת מתפיסת גוף בריאה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בשבוע האחרון החלה תופעה מוזרה שכל ערב לפני השינה הילדה מתחילה לבכות שהיא לא רוצה ללכת לבי״ס מסיבות שונות ומשונות, בבוקר היא בוכה ואומרת שהיא עייפה ... בדקנו לעומק ואין משהו מיוחד שקורה בבי״ס שגורם לה לא לרצות ללכת לביה״ס... היא ילדה מאוד מקובלת ויש לה המון חברות. האם זה סוג של דכאון שהילדה חווה?, האם אנחנו אמורים לזרום איתה ולתת לה להירגע בבית יום-יומיים או ללחוץ עליה ללכת? עוד אציין שהיו פעמיים נפרדות שהסכמנו להשאיר אותה בבית. תודה.
שלום, גם ילדים אהודים ומקובלים יכולים לפעמים "לסבול"..לא פחות מאלה שהקשיים החברתיים שלהם לכאורה יותר בולטים או בהירים. יכול להיות ששום דבר מיוחד לא קורה בבית הספר - אבל זה עדיין לא אומר ששום דבר לא קורה - בתוכה. לתחושתי ומניסיוני בשעת לילה מתעוררות פעמים רבות חרדות בקרב ילדים. מה יהיה, איך יהיה, וכו'...כדאי מאוד לנסות להבין בעדינות מה היא מרגישה, ומכיוון שהיא כ"כ צעירה, אני לא בטוחה שהיא תוכל להמשיג זאת במילים. אפשר להתחיל לשאול על התחושות הפיזיות - מה מרגישה בבטן, בחזה, בגוף (אולי דופק גבוה, הזעה, קצת פרפרים בבטן...)אפשר להציג לה לוח רגשות - ולשאול מה מכל זה היא מרגישה כרגע (אני מנחשת ששילוב של חשש, פחד, התרגשות, עצבות). אפשר לבקש ממנה לדמיין את יום המחר בבית הספר ולספר מה הדבר הראשון שעולה לה לראש שעושה לה לא כ"כ טוב בהרגשה... ככה בעדינות לנסות להבין במה היא עסוקה ומה מטריד אותה. ברגע שזה יתבהר קצת יותר לכם ולה, אפשר יהיה לעזור לה יותר ועצם ההתבהרות, עוזרת בפניו עצמה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
אנחנו משפחה טובה, חמה, ומלוכדת. רק שהבן הסנדביץ' שלנו בן 7 התחיל לפתח כפייתיות כלפי חברה חדשה שלו, וזה מדיר שינה מעיניי.במה זה מתבטא? ברצון שלו להיות עימה כל הזמן. היא הפכה לכל עולמו. הוא החל להידרדר בלימודים. מה שעשינו לבנתיים עשינו זה לצאת לחופשה משפחתית בימים אלו. ובכך ניסנו להראות לו שיש חיים מעבר אליה. זה לא קרה בעבר. יש לומר שגם החברה נדבקת אליו וזה קשר גרוע לשני הצדדים. לפני כן היו לו מספר חברים טובים אותם זנח. שאלתי כיצד להגיב להתנהגותו? ואיזה טיפול מתאים לגילו? תודה
שלום רב, לא באמת הבנתי מדוע היקשרות קרובה וטובה לחברה חדשה נתפס ככ"כ שלילית בעינכם. אמרתם שהוא מידרדר בלימודים, הוא בכיתה א' לא..? האם ישנן סיבות נוספות מדוע הקשר הזה כ"כ מדאיג אתכם? חשוב להבין שקשרים חברתיים ודינמיקות חברתיות משתנות כל הזמן ובכל פעם קשר או חברות, משרתים פונקציה או מטרה - רגשית, חברתית התפתחותית אחרת. לטעמי אם הקשר הזה לא מייצר שום דבר באמת שלילי, אין טעם להתערב בו או בוודאי לא למנוע אותו. אתם בהחלט יכולים לעודד אותו להיפגש עם עוד ילדים, ליזום מפגשים עם ילדים נוספים וכו', אבל לא הייתי הולכת באופן מכוון כנגד החברות הזו שהיא כ"כ חשובה לו. בנוסף ולמעשה החשוב ביותר בעיני לפחות, יהיה להבין מה כ"כ "טוב" עבורו בקשר הזה. נסו לשוחח איתו על זה, אבל ממקום מתעניין וסקרן, שמעוניין להבין את בנכם, ולא לתחקר אותו או חותר להניא אותו מזה. ייתכן שתלמדו דבר מה חשוב עליו ועל צרכיו. כדאי... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום עוד עניין שמתקשה בו עם הילד שלי. יש לו רק חבר אחד בגן וכמה שאני מנסה לשכנע אותו הוא מסרב לגשת לעוד ילדים ולשחק איתם. הוא טוען שקשה לו ליזום. הבעיה שחבר זה מנסה להשתלט על הבן שלי כל הזמן. הוא מנסה להכריח אותו לשחק במשחקים שהוא בוחר ואם בני לא מסכים אז הילד אומר לו, שאתה לו החבר שלי יותר. לצערי, הבן שלי נכנע כמעט תמיד. לא רק זה הוא גם מתלונן להורים שלו שהבן שלי מציק לו והם מתקשרים אלינו ומתלוננים על הדברים הכי קטנים וסתמיים. ממה שראיתי בפארק כשהינו ביחד עם ילד זה וממה שראיתי כשארחנו ילד זה בבית זה תמונה הפוכה, הילד דווקא כל הזמן מציק.. מרביץ בסתר ומנסה בכל מיני דרכים להתשלט על הבן שלי ולהוביל אותו לעשות בדיוק לפי רצונו. אם משעמם פשוט הוא דוחף את בני בגסות ובני לא מגיב. ביקשתי שיגיד לו שזה לא נעים והוא אומר שקשה לו לעשות את זה או פשוט טוען שזה לא הפריע לו אז למה שיגיד לו. גם ביררתי עם המורה והיא אמרה שהבן שלי הוא ילד עדין ומנומס ואף פעם לא הציק לאחרים. מה לעשות? תודה
שוב היי, אני שומעת שאת מהצד רואה ומבינה את הדינמיקה המתרחשת בינהם, אבל בנך, בעודו גם צעיר וגם בתוך תוככי העניין, מתקשה להגיב או אולי להבין מה הוא מרגיש. כאן את נכנסת לתמונה - לא בלומר לו מה עליו לעשות,כי כפי שאת רואה זה לא עוזר אלא רק מחמיר את המצב...אלא בלעזור לו להבין מה הוא מרגיש. סוג כזה של שיח בין הורה לילד הוא קריטי על מנת שהילד יוכל לפתח מעין מודעות עצמית, הבנה עצמית ואפילו אינטואיציה אם תירצי לכנות זאת כך. רק כאשר ב נך יוכל להתחבר למה הוא באמת מרגיש - רק אז הוא יוכל לפעול ביחס לכך. סגנון השיח מצידך צריך להיות שיח איטי, סבלני, מתעניין וסקרן, שבשום שלב לא חותר לאמירה ישירה של מה עליו לעשות, אלא כזה שמכוון כל כולו לכך שבנך יבין מה הוא מרגיש בכל סיטואציה ומצב. בשלב הבא אפשר יהיה לחשוב על דרכי פעולה, אבל לא לפני שבנך מרגיש שאת לצידו, לא שיפוטית ולא מופעלת רגשית, ושכאמור כאשר לו כבר יש תחושה ברורה יותר של הרגשתו במצבים השונים עליהם את מדברת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום בן 6. חכם ונבון. מבטא את עצמו ואת רגשותיו טוב מאוד. מתקשה בדברים ספציפיים. למשל, הוא מסרב להגיד בוקר טוב לגננות בבוקר. אם הגננות שואלות אותו בבוקר איך אתה? הוא ממשיך בדרכו ונכנס פנימה לתוך הכיתה ולא עונה ולא מתייחס. דיברתי איתו הוא טוען שקשה לו ושהוא מתבייש ושדברים כאלו מביכים אותו. במקביל אם יש לו מה לספר לגננת כמו שקנה משחק חדש או לשתף בחוויה שהייתה לו הוא כן ניגש לגננת במהלך היום ומדבר איתה ומשתף. בזמן פעילות בגן הוא מרים אצבע כמו כולם מיוזמתו ומשתתף. לפעמים זה קורה לו שנאטם אם שואלים אותו על ריב בינו ובין אחד הילדים בגן ולא מתגונן ולא עומד על שלו. בבית הוא דברן ומשכנע ועומד על שלו. אני לא מצליחה להבין עד הסוף למה זה קורה איתו וכמה שאני מדברת ומכוונת ומבקשת לא מצליחה לעזור לו. אודה לעצה יום טוב
שלום לך, יש ילדים שפשוט מתחממים קצת יותר לאט...זה נראה לי המקרה של בנך. הוא משתתף במפגש, הוא חברותי ואפילו פונה מיוזמתו לגננת...בסה"כ הכל נשמע נהדר. לגבי הבוקר, אינני חושבת שזה שהוא לא פונה לגננת בבוקר בברכת בוקר טוב זו בעיה בפני עצמה, אבל אני כן חושבת שאפשר לעשות איזו חשיבה משותפת עם הגננת לגבי מה יכול לעזור לו להרגיש קצת יותר בנוח או בטוח כבר בבוקר. אולי פניה של הגננת מיוזמתה בברכת בוקר טוב, אולי פנייה בלי לחכות לתגובה. אולי בוקר טוב קצר ומיד להתחיל בשיחה איתו או אולי הגננות יחשבו שאין צורך להתייחס לזה כלל כי תוך זמן קצר הוא מפשיר וחש בנוח. כנל לגבי נושא הריבים שהזכרת. אפשר להבין אותו בכך שזה באמת מאוד לא נעים להתגונן.... השאלה היא האם יש לכך השלכות? האם הוא מוענש בשל כך שלא בצדק? לתחושתי אין לך ממה לדאוג, נהפוכו. ככל שתדאגי יותר, ככה בנך ילך ויסתגר. התמקדי בחלקים הטובים שלו - בכמה את שמחה שנוח לו לשתף את הגננת בחוויות, בכמה את גאה שהוא כזה ילד חברותי ושאת מבינה אותו שקשה לו לדבר על ריבים...כי זה באמת לא פשוט. תמיכה בנקודות החזקות רק יחזקו אותן בעוד שהתמקדות בקשיים - ובוודאי בקשיים שלא קיימים, רק ייצרו אותם יש מאין. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
בן שנתיים שהולך לגן בריא ומדבר.היה עד גיל שנה וארבעה עם הסבתא.כשהיה רואה ילדים בגן שעשועים היה בוכה.עכשיו לא בוכה בגן שעשועים חושש מילדים אם ילד עולה על המגלשה לא ירצה לעלות אם ילד לוקח לו משחק בוכה וחושש לקחת נראה שקשה לו בגן שעשועים בגן אומרים שמסתדר יש פער גדול בין מה שהגן אומר לבין ההתנהגות שלו מה צריך לעשות כדאי לחזק אותו ושירגיש בטחון?
שלום לך, ילדים שנשארים בבית עד הגיל הזה בד"כ לוקח להם כשנה להצליח להרגיש לגמרי בנוח בחברת ילדים אחרים זרים. אני חושבת שאפשר לתת לו את הזמן הזה, לראייה בגן אחרי שמכיר את הילדים, הוא מתנהל בצורה נינוחה וטבעית. בגינה עם ילדים זרים זה יקח עוד קצת זמן וזה מאוד טבעי. אני לא חושבת שיש משהו מיוחד שצריך לעשות חוץ מלהיות שם עבורו, רגועים, מאמינים בו, נכונים לתווך מצבים כשיש צורך ("זה בסדר..אתה יכול לעלות, המגלשה של כולם..." "הוא לא התכוון לפגוע בך, הוא רק מנסה לעשות את מה שהוא רוצה, גם אתה יכול לנסות לטפס על זה..."). נסו להיות שם עבורו נינוחים ובטח לא דוחפים או נלחצים מכך ש"הילד חלש", הוא פשוט צריך עוד קצת זמן וזה בסדר גמור. תנו לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום אני כבר מתוסכלת ואבודת עצות. בבקשה עזרי לי. היום מרוב תסכול התחלתי לבכות, פעם ראשונה שזה קורה לי. בן 6 מפונק ועטוף באהבה. עד גיל שלוש היה בבית איתי. התפטרתי מהעבודה והתמסרתי לתפקיד שלי כאמא. היום הוא נמצא בגן חובה. גן מקסים עם מורות אוהובת ועדינות. יכולה להגיד שהוא מלך הכיתה. מקבל יחס מעולה מהגננות ומהילדים. הוא חכם במיוחד ועל כן, הגננות גם נותנות לו אפילו יחס מיוחד. בגן ובחוץ הוא נראה ילד עדין, חכם, מנומס ומחושב מאוד. ומאוד חשוב שהאחרים יראו אותו כך כילד על, מנומס וטוב! בבית הוא ההפך. מתפרע משתולל, מרביץ לי ולאבא שלו כל הזמן. הוא מרביץ אם משעמם לו אז מתחיל משחק כזה שמצפה שאנחנו נשחק איתו בידיים. זה לא קורה הוא מתחיל לזרוק כריות, לקפוץ עלינו בכל הכח, לתת מכות ואם לא עושה את זה אז מתחיל לקפוץ על הספה ולהשתולל ולצעוק ולצרוח ממש. זה מאוד השפיע על אחותו בת השנה שמנסה לחקות אותו וצועקת גם היא כל הזמן. לא יודעת מאיפה זה בא. לא מחסירים ממנו דבר. ואני עדיין בבית איתם ומשקיעה בו המון בללמד אותו, לקרוא לו ספרים, לוקחת לחוגים וגינות לשחק ומה לא. אני באמת מנסה כל הזמן להדגיש כמה אני אוהבת אותו וזה לא עוזר. ניסתי להראות לא שהוא מכאיב לנו, שזה פוגע בנו, שזה לא נעים ובמקום שיעזור ויעורר אצלו אמפתיה להפך, הוא הרגיש שהוא יותר חזק מאיתנו ואמר את זה. כשמתחיל בשוונג הזה של האלימות אם מחזיקים אותו בכח או שולחים אותו לחדר הוא נהיה יותר אלים ונסער. גם אם מחזירים לו אפילו במכה הכי קטנה בטוסיק שבקושי נוגעת בו רק על מנת להרתיע אותו הוא מסתער ונהיה אלים מאוד ופועל מייד בכדי לנקום לעצמו. ניסיתי לדבר איתו בשעת רוגע. הוא טען כי משעמם לו, אחר כך טען שלא מקדישים לו תשומת לב מספיק ורק דואגים לאחותו הקטנה, אחר כ הציע לי שנשלח את אחותו כבר לפעוטון, וטען כי אנחנו מעליבים אותו בכך שמחזיקים אותו בכח וכי הוא חייב לנקום.. וכל מיני תירוצים הזויים. מה אני יכולה לעשות?. אני כבר מיואשת וחסרת כוחות. אחותו צועקת כל הזמן. ואבא שלו עובד חלק מהימים מהבית והילד לא נותן לו לעבוד אפילו חצי שעה ברצף, קופץ עליו מרביץ לו, מציק, וכשאבא שלו מתחיל בשיחה הילד מתחיל לצעוק ולבייש אותו. ההתנהגות של הילד ממש הורסת את כל האווירה בבית ואני לא מצליחה להשתלט על זה. כל הזמן מזכירה לעצמי שהילד לא בחר בהיותו בסיטואציה הזו ושאי אפשר להאשים אותו, אני אומרת לעצמי את זה כל הזמן על מנת לא לכעוס עליו ולפעול מתוך כעס אבל האמת שאני כועסת וכאובה ומרגישה אמא מוכה! עזרי לי בבקשה תודה רבה
שלום לך, לפי תיאורך זה נשמע שאתם ההורים חייבים לגשת בדחיפות להדרכה הורית שתסייע לכם לבנות עבור בנכם מסגרת ביתית משפחתית - מחזיקה ומכילה. אתם מנסים שיטות שונות...בלי להבין את המשמעות של מה שאתם עושים (פעם מחזיקים, פעם מתעלמים, פעם מדברים ופעם מחזירים מכה). בנתיים בנכם הולך ומפתח תחושה שהוא יותר חזק מכם - וזה נכון...כי את מתארת מצב של חולשה וחוסר אונים מולו, אבל אם אתם כ"כ חלשים - אז מי יגן עלי-??? זו התחושה שהולכת ומתפתחת עמוק בקרביים של בנכם, וזה מייצר חרדה קיומית עמוקה שרק הולכת ומייצרת עוד ועוד סערה וכאוס. לראייה - בחוץ, היכן שיש מסגרת מכילה אבל גם תחומה, ברורה ועם גבולות ברורים, בנכם פורח. גשו להדרכה הורית אצל פסיכולוגית קלינית של ילדים, ואני בטוחה שתוך זמן לא רב תוכלו להבין למה בנכם זקוק מכם, וכל האווירה בבית תשתפר. ובעיקר, הוא יקבל מענה לצורך בוער. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
תודה לך התשובה אם הבנתי נכון אז הבעיה בעיקר בחוסר העקביות שלנו ובכך שהילד לא מצליח להפנים מה התוצאה בדיוק לכל מעשה ומעשה. עניין הגבולות בבית ברור אבל אולי מה שלא ברור הוא העונש על הפרת הגבולות כי באמת כל פעם ניסינו שיטה אחרת. יש פסיכולוגית בחיפה שאת יכולה להמליץ עליה ושתוכל לעזור בעניין זה? תודה רבה
הי, מכיוון שהפורום הזה אינו פרסומי, את יכולה לשלוח כתובת מייל פרטית בהודעה נוספת, אליה הגולשים יוכלו לשלוח את המלצותיהם. אני לצערי לא מכירה. בהצלחה ירדן
שלום ירדן הבן שלי בעזרת השם מתגייס בקרוב . אני מאוד מתרגשת וזה העלה בי כל מיני רגשות אשם בערבות ויכוח שהיה עם הבן . כשהיה קטן דאגתי לו מאוד ולא איפשר י לו לטוס לחול יחד עם קבוצה ואיתי בגלל שדאגתי מאוד . היום בדיעבד זה מציק לי מאוד שלא איפשרתי לו לטוס ואיך אומרים שמרתי עליו מאוד. היום אני עדיין דואגת אבל משתדלת לאפשר לו לעשות דברים שרוצה כי לא ייתכן שבגלל הדאגות שלי לא יחווה דברים ויהנה. זה לא פשוט אבל אני משתדלת לעבוד על עצמי . אבל רגשות האשם על העבר צצות מדי פעם מה ניתן לעשות ? אני כועסת על עצמי שלא איפשרתי וזה מציק לי . אודה לתשובתך
הי חני, אני חושבת שאת במקום טוב ביחס לבנך. את יותר מודעת לעצמך מבעבר כפי שאת מתארת, ופועלת על מנת לייצר את ההפרדה הנפשית הנדרשת כ"כ בין ילדים להורים. אז על החרדה את עבדת ואת עוד עובדת, והנה עוד רגש שיכול להפוך להיות הרסני ביחסים אם לא עובדים גם עליו - אשמה. מה ניתן לעשות? לעבוד גם על זה כמו שעבדת על החרדה. אני כמובן מציעה לך לעבוד על זה בתוך מרחב טיפולי, זה בוודאי יתרום לך אבל גם להמשך היחסים עם בנך - וכל החיים עוד לפניכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
