פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום לך, אני חושבת שזה קריטי שתכניסי לתוך הבית סדר יום ברור יותר, גבולות וחוקים. ללא זה לצערי את פשוט תקרסי. הרי בינינו, בשבע בערב הבית לא פתאום הפך מלא בצעצועים ומשחקים, זה הצטבר לאורך כל היום. ובנך מאפשר לעצמו להרביץ כי הוא לא חש את הגבולות באופן מספיק ברור, משהו שחשוב שירגיש. כדי להעמיד גבולות לא חייבים לצעוק ולגעור. עמדה אסרטיבית יכולה להתקיים אפילו בלחישה. בנוסף אני חושבת שכדי לשמור על עצמך כדאי שתוותרי על לפחות 40 אחוז מהסטנדרטים שלך של סדר וניקיון. חשוב יותר שאת לא תגיעי לקצה ושהילידם יהיו שמחים ומרוצים מאשר רצפה נקייה וסדר מופתי בצעצועים שכבר בבוקר יוצאו מחדש בזה אחר זה.. את יכולה להתחיל בלוח חוקים וכללים חדש, לדאוג לכך שכל צעצוע שסיים את תפקידו יוחזר על ידי המשחק בו - זה יצריך קצת יותר מאמץ בתחילה אבל אם תהיי עקבית מספיק - וזה שם המשחק - זה בסוף יתפוס. לגבי ארוחות - העבירי את המסר שארוחות הן לא מסעדה עם תפריט - אוכלים את מה שיש (ולדאוג לכך שבין לבין לא מנשנשים אחרת זה לא יעבוד) וכו'. ארגון משותף של הבית יעשה בשעה 8 בערב אחרי ארוחת הערב (כן, גם אם לא לפי הסטנדרטים שלך). כל אלו הן דוגמאות לארגון חדש של חייכם. שבי ונסי לחשוב כיצד את מכניסה קצת יותר סדר וארגון לתוך חייכם באופן שיתאים לך ומבלי להרגיש אשמה על כך שאת הופכת להיות אמא "רעה, נוקשה". ומילה אחרונה ברשותך. ללמד את ילדייך שלכל דבר יש זמן ומקום, ילמד אותם לכבד את עצמם, את סביבתם ואת הזכות לחיים. אם תצליחי לעשות את זה אז השיעור שלהם יהיה ענק והרווח יהיה הרבה הרבה יותר גדול מרק האפשרות שלכם לשרוד את היום..את תלמדי אותם לחיות בהרמוניה עם עצמם ועם הסביבה שלהם, וזה מאוד מאוד חשוב כדי לחיות חיים מספקים ושמחים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי אודליה, אם את קוראת את הפורום אז את אולי שמת לב שאני תמיד בעד חשיבה רחבה ומעמיקה משותפת עם איש מקצוע וזה אולי נוגד קצת את ה"אינסטנטיות" של פורום שכזה, אז אני אציע בכל זאת כמה כיווני חשיבה. ייתכן וגיל ההתבגרות הקדים אצל ביתך ואז לא משנה מה ואיך תגיבי, לפעמים את תיתקלי בתגובה שזה פשוט - לא מתאים, לא מדויק, לא נכון, את לא מבינה וכו'. תצטרכי ללמוד להכיל את זה כי אין הרבה ברירות כאן. מה שכן, חשוב יהיה שתוכלי לשים גבול בעצמך ולא לצפות ממנה לעשות את מה שהיא כנראה עדיין לא מסוגלת לעשות. למשל - אם אתן מתחילות שיחה, ואת חשה שהיא מהר מידי מאבדת סבלנות אפשר פשוט לומר "אני מבינה שזה לא מתאים לך מה שאני אומרת, אך לי לא נעים לשוחח ככה". בשלב זה אפשר פשוט לעצור את השיחה ולבדוק אם היא מוכנה לנסות להתנהל אחרת. המשמעות היא שהאחריות לעצירת ההסלמה צריכה להיות עלייך ולא עליה בשלב זה. אבל - וזה אבל גדול - יתכן שמשהו אחר בתקשורת בנכן מקפיץ אותה.. אני חושבת שזה חשוב לנסות לברר ולהבין אם יש כזה דבר אחרת אף טקטיקה לא באמת תצליח לקרב בינכן כפי שבעצם הייתן שתיכן רוצות. אני מאמינה שמספר פגישות מצומצם של הדרכה הורית יוכל להאיר את עינך. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי אודליה, אני שומעת שאת בהרהורים פנימיים, דיאלוג פנימי כזה ולא בהכרח משהו שבא מבחוץ. ביתך אומרת לך מפורשות שאין כאן שום בעיה..יש סיבה לא להאמין לה? לגבי הרשתות. זה נשמע שאת מאוד שקולה, מנסה לאזן בין ההכרח לשמור על ביתך ומנגד לא לנתקה חברתית. אלו הן באמת מחשבות שחשוב וכדאי להיות איתן בקשר וגם בקשר מול ביתך בדיוק כפי שאת עושה. ייתכן שבעתיד יהיה מקום לדון בדברים, אולי לנהל משא ומתן ולהיות פתוחה לשמוע את הצרכים השונים של ביתך, אולם כרגע זה נשמע שהמצב מקובל על כולם אז בנתיים את יכולה להניח לדברים ולנוח :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, ימים טרופים אלו בהחלט בעלי פוטנציאל להעיר מתרדמת כל מיני קשיים רגשיים. מלאות היום יום, הסחות הדעת הרגילות והשגרה הטובה בד"כ מסייעים לכולנו במידה כזו או אחרת לשמר איזון רגשי ופסיכולוגי ןהתקופה הנוכחית מפגישה אותנו עם סוגים שונים של רגשות ומצבים שבהחלט עשויים כאמור להעיר מחדש או אפילו לייצר קשיים חדשים. מכיוון שאת אומרת שבנך סבל בעבר מבעיות שונות ואף נעזר בטיפול הייתי ממליצה בחום להעזר שוב ובתור התחלה כנסו אתם ההורים לתהליך של הדרכה הורית וייעוץ עם מטפל מוסמך של ילדים. חישבו יחד כיצד נכון להתקדם. לגבי הסימפטומים - זה בהחלט יכול לבטא סוג של קושי בוויסות חושי שלעיתים מתלווה לקשיי קשב וריכוז, אך זה יכול גם להעיד על בעיות אחרות. כדאי לבדוק זאת כאמור פנים מול פנים עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי מרים, אני מניחה שמשהו קרה כדי לעורר את הכעס שלה, את יודעת מה זה היה?האם יש לך דרך לדבר איתה ולברר? הרי לא ייתכן שיום בהיר אחד היא מתעוררת ומתחילה "לאיים" עלייך.. בנוסף את יודעת, יש דבר כזה שנקרא משמורת ואני מניחה שהמשמורת אצלך. את יכולה להתנחם בזה שמעברי מגורים לא מתרחשים ביום בהיר אחד על פי דעת הילד...זה לא באמת עובד כך. ולבסוף והכי חשוב, אני שומעת את החרדה העזה שמתעוררת אצלך נוכח מה שביתך עושה, האם זה משהו שמאפיין את היחסים שלכן? לתחושתי חשוב יהיה אם תוכלי להעזר בכמה שיחות עם פסיכולג/ית קליני/ת כדי להתייעץ ולהרחיב את החשיבה ביחד על מה שמתרחש פה בתוך היחסים בינך לבין ביתך. את לא באמת צריכה לשכנע אותה, למנוע ממנה או לעשות שום דבר אחר שמתייחס לאיום הזה שלה כפי שאת חווה אותו אלא את קודם כל צריכה להבין מה בכלל קורה כאן בינכן ואת זה אני מאמינה תוכלי לעשות בתוך מפגשים טיפוליים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי גבי, אני מבינה לחלוטין את החששות שלך, אבל אני חושבת שזה יהיה חשוב למצוא איזו דרך ביניים כדי לשלב בין האפשרות שלך להרגיש בטוחה בבריאות ילדייך לבין הצורך שלהם להיפגש עם חברים, וזה אכן צורך מאוד חשוב. מה דעתך על מפגשים בחוץ, כשילדייך ממוגנים ואת נמצאת באזור ככה כדי להשגיח? בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי אלון, ההתנהגות הזו דווקא כן עלולה להיות מדאיגה, וזה תלוי עד כמה היא מפריעה למהלך חייה ולמהלך החיים של הסובבים אותה, או במילים אחרות, מה רמת המצוקה שהיא מייצרת, עד כמה היא נשלטת, עד כמה הנושא טורדני עבורה ועוד. אני גם שומעת שאתה חושש מתשובות "שגויות" שעלולות "להעצים את המצב" כלומר זה נשמע שכרגע אתם מתחילים להלך על ביצים על ידה... אני חושבת ששווה להתייעץ פנים מול פנים עם איש מקצוע -פסיכולוג/ית קלינית או מטפל רגשי מוסמך אחר בילדים, שיכול לאבחן ולומר האם מדובר בבעיה שמצריכה טיפול פרטני בשלב זה או כרגע רק הנחייה והכוונה הורית. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי ליאת ודב, לפעמים הזמן עם הורה יכול להרגיש לא מספק כי מדובר בזמן אינסטרומנטאלי. צריך לשים לב שהזמן עם אמא הוא גם זמן איכותי ולשם כך אין כמו משחק משותף. זמן כזה הוא מספק מאוד גם עבור הילד וגם עבור ההורה. שנית לפעמים המסרים הלא מודעים מצד ההורה עשויים להיות מבלבלים עבור הילד. כך קורה לפעמים שגם ההורה מעוניין בסוג של קירבה בלעדית לילד או בשימור הילד כקטן ותינוק ומאידך יכול לחוש תסכול וכעס כאשר זה מגביל. לכן חשוב לבחון את המסרים המועברים גם ברמה הישירה וגם ברמה הפחות ישירה, ולדאוג למסרים חד משמעיים ובהירים. בנוסף חשוב מאוד לעודד ולשבח אותו על כך שהוא כבר ילד גדול ויכול להסתדר בלי אמא כשהוא מתבקש. אפשר למצוא לו משימות שמתאימות ל"ילד גדול" ולתת לו להרגיש מועצם מכך. אם עושים זאת נכון ובעקביות זה אמור מאוד לעזור לו לייצר את הנפרדות החשובה שהוא צריך להתחיל לקיים בשלב זה. מעבר לכך כדאי לתווך את מה שעומד לקרות ולמצוא הרבה מקום להכיל את מחאותיו. למשל אם אמא צריכה לבשל אז חשוב שאמא ואבא יתווכו את זה ביחד, יעבירו מסר אחיד של העצמה לילד "אנחנו רוצים לראות אותך גיבור, נותן לאמא לבשל, לא בוכה, בנתיים משחק עם אבא". ותמיד כאמור לשבח ולחזק את המצבים בהם הוא מצליח להרפות, גם אם לרגעים קצרים בלבד. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי ורד, זה נשמע שמשהו בתחושת הביטחון של ביתך התערער. את מודעת לכך וניסית להעביר אותה לסביבה מוכרת נעימה ומרגיעה אצל חברות קרובות. אבל הסביבה המוכרת המנחמת והמרגיעה ביותר תהיה אצלך אמא. נסי לחשוב בתקופה זו איך את יכולה להחזיר לה את תחושת הביטחון והודאות בעולם. לשים אותה בחדר במצב זה רק יגביר את תחושת הבדידות וחוסר האונים אצלה. אני חושבת שבמצב זה השילוב של הסבר קצר, גבול ברור ודיבור משקף ואמפטי לתתחושותיה העמוקות (אולי משהו כמו - את נורא כועסת..קשה לך..את מבולבלת..) ביחד עם החזקה מחבקת שגם מרסנת ושומרת במידת הצורך, יכולה הייתה מאוד להרגיע אותה בסיטואציה שאת מתארת. הנקודה שלי היא שחשוב שתנסי להתייחס למה שאת מבינה עליה ברמה העמוקה ולראות כיצד את מתייחסת לזה בתקופה זו, גם במצבים שבהם נראה כאילו אין קשר בין הדברים. שנה טובה וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היאדל, מכיוון שבגיל 7 ההשפעה של ההורים על הילד והרגשתו בעולם היא עדיין גבוהה מאוד התשובה לשאלתך פשוטה . גשי את (רצוי את ואביו יחד) להדרכה והכוונה הורית ואני בטוחה שתוכלו ללמוד יותר איך להבין את קשייו ואיך להיות עבורו באופן שייטיב עימו ויעזור לו להרגיש יותר טוב בעולם. חג שמח ושנה טובה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום, הרגישות הזו יכולה להיות קשורה למכלול רחב של בעיות וקשיים. בכל מקרה זה נשמע שאולי ישנו קושי בוויסות חושי, מציעה להתחיל ולהתייעץ עם מרפאה בעיסוק שמתמחה בטיפול בגיל הרך ולהמשיך את הבירור משם. חג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אתה מוזמן לכתוב הודעה נוספת בצירוף כתובת מייל אליה הגולשים יוכלו לשלוח לך המלצות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי, זה הזמן לחזר כמה שנים אחורה...אפשר לעזור בהרדמה (לשבת לידה וללטף למשל...) להזכיר לה שאם היא רק תירצה אז היא מוזמנת להגיע ולהעיר אתכם באמצע הלילה ושאתם תישבו לידה קצת עד שתירדם. עם כל אי הנוחות שכרוכה בכך, עצם האפשרות הזו מאוד מאוד מרגיעה עבור ילדים. היו בטוחים שעם הזמן הזיכרון של התכנית שצפתה בה ילך וידעך והיא עד מהרה תחזור לישון כרגיל. עם סבלנות ותמיכה מצידכם זה יקרה עוד מהר יותר.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי רעות, אני אישית מציעה לך להכניס אותו לגן ביחד עם כולם ולא לחכות שבועיים. הוא יעבור את תהליך ההסתגלות ביחד עם עוד ילדים וכל הצוות ערוך להתמודד עם זה בדיוק בשלבים אלה. לגבי המשמעות של היזרקות כזו מהירה למים. יש פעוטות שמתמודדים עם זה מצוין ויש כאלה שפחות. אני אישית לא בעד השיטה הזו כי היא עשויה להיות מאוד מהממת (במובן של המום) עבור פעוט וקשה לעיכול. מנגד אם אין לך ברירה נסי להתמקד באיך לסייע לו להתמודד עם מה שעובר עליו במהלך היום. תקראי את התשובה מתחתייך ועוד תשובות בפורם שמתמקדות בסיוע לתהליכי הסתגלות (חפשי דרך מילות מפתח) ופני עצמך עד כמה שניתן להיות עבורו בתקופה זו. בהצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי טולי, לא הייתי אומרת שזו התנהגות תואמת גיל אלא בהחלט התנהגות שעשויה לנבוע מחרדה. עם זאת קחי בחשבון שזה יכול גם לנבוע מסיבות אחרות לכן אני מציעה לך להתייעץ באופן אישי עם פסיכולוג/ינת קליני/ת כדי לרדת לשורש העניין ולמצוא את הדרך הכי נכונה לסייע לו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי הודיה, אני תמיד ממליצה במצבים כאלה על תהליך הסתגלות הדרגתי מאוד (בתחילה להישאר איתו עד כמה שאפשר, ימים קצרים מאוד בהתחלה וכו) ואם אפשר להתארגן לכך מול צוות הגן ועם נסיבות חייך - מה טוב. אפשר לקבוע בהקדם מפגשים עם ילדים בגן כדי שיוכל להכיר ולהתחבר. לשדר לו ביטחון זה חשוב בתנאי שאת מצליחה להרגיש ביטחון..זה נשמע שבחרת את הגן הזה כי את מאמינה שהצות בו טוב וזה מאוד מאוד חשוב... בנוסף חשוב שתתחברי לאמונה בבנך שיש לו את כל מה שנדרש כדי להסתגל ולהשתלב. חשוב גם להיות בקשר עם הצוות בגן, לשמוע מהן מה לדעתן יכול לעזור לו להרגיש יותר בנוח (מוצץ? שמיכי? בובה אהובה? תמונה של המשפחה במגירה?). מעבר לזה כל שאת יכולה עוד לעשות הוא לקחת יום ביומו..להיות שם עבורו בסוף כל יום, פנויה (אבל באמת פנויה..) להיות איתו ועבורו. אני חושבת שהוא כמו רוב הילדים בסופו של דבר יסתגל ולנו ההורים נותר רק למצוא בתוכנו את הסובלנות האמפטיה, ואת אורך הרוח לעבור את התהליך הזה ביחד עם ילדינו. בצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי ליאור, אני שומעת עד כמה אתה חושש ודואג לביתך האהובה ואני חושבת שחשוב שתוכל לנהל איתה שיחה בנושא הזה, להביע את החששות שלך, לשמוע את עמדתה ולנסות להבין כיצד היא רואה ומבינה את הדברים. אני חושבת ששיחה כזו תוכל בהחלט להרגיע אותך מאחר ותהיה לך את האפשרות להתבטא ולומר לה מה לדעתך חשוב. השכלה מתמשכת בנושא הזה היא חשובה מאוד וזה חשוב שתוכל להמשיך לעשות את זה, בוודאי סביב כל מה שמתרחש בעידן שלנו בהקשר של מין ומיניות. אין תחליף לשיחות והסברה ליאור מאחר ולא תמיד תוכל לאסוף את ביתך בכל שעה ומכל מקום בו היא נמצאת. ערוץ שיח פתוח הוא הפיתרון הטוב ביותר. וכן, אם אתה מוכן לאסוף אותה, והיא מוכנה שתאסוף אותה, אז בעצם למה לא...אני לא רואה שום בעיה עם זה אבל כאמור זה לא באמת הפיתרון כאן.. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי שוב:) האם אתה מגן עליה יותר מידי? כנראה שעל זה רק אתה לבטח תוכל לענות. האם למשל החששות שלך מדירים שינה מעיניך? האם אתה לא מאמין לביתך שאומרת לך שהיא יכולה להסתדר לבד? האם אתה מדמיין תסריטי אימה? האם אתה מוכן לוותר על דברים חשובים רק בשביל השקט של לאסוף אותה מעוד חברה בלילה? האם כל השיחות שאתה מנהל עם ביתך לא מצליחות להרגיע אותך אלא ההיפך הוא הנכון ? אם התשובות לכל אלו היא כן, אז אתה כנראה סובל מחרדה בהקשר שלה. האם זוגתך צודקת וילדה בגילה יכולה ללכת לבד בלילה? זה תלוי. האם השיפוט שלה תקין? האם ביתך מסתובבת בסביבה לא מוגנת/מסוכנת? האם זה משהו שבכלל אפשר למנוע? לתחושתי.. אתה כנראה אכן קצת חרד...ובכל זאת לא הייתי מדלגת על חשיבה על כל יתר הדברים. וכפי שכתבתי לך בתשובה הקודמת, שיח פתוח עם ביתך הוא חשוב אך הוא יוכל להיות אפקטיבי עבור שניכם אך ורק בתנאי שאתה עצמך רגוע ולא חרד... לא הייתי פוסלת כמה שיחות התיעצות וחשיבה משותפת עם איש מקצוע בנושא, אני בטוחה שזה יוכל להבהיר ולהאיר עבורך כמה דברים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, לתחושתי בנך מנסה ליצור מכם נפרדות ואני חושבת שצריך לאפשר לו את זה. אם הוא בחר למשל לעבור לגור עם הסבתא, המשמעות היא שהוא צריך להתמודד עם כל המשתמע מזה וגם להכין לעצמו אוכל... אני בהחלט מעודדת אותך לשמור איתו על קשר חיובי אבל אפשר בהחלט להניח לו ואולי גם לשיבוץ הצבאי במיוחד אם הדבר לא מפריע לבנך. לגבי אביו. גם כאן הם יצטרכו למצוא את הדרך לפתור בינהם את הדברים ולפעמים תקופת צינון קלה לא מזיקה לאף אחד. לסיכום, לא קל להכיל מרחק מילדינו, תוקפנות כלפינו, אפילו פה ושם רגשות של שינאה כלפינו, אבל כהורים זה גם חלק מהתפקיד שלנו. אם נצליח להכיל את כל זה אבל בתוכנו להמשיך להישאר קרובים לילידנו מתוך ידיעה שכלל הדברים הללו לפעמים משרתים גם צרכים ממשיים וחשובים (כאמור בניית נפרדות ועצמאות ) אז זה הופך את המשימה המאתגרת הזו לקצת יותר נסבלת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי אורנה, תפיסת העולם של בן זוגה של בנך, בנושא צניעות כמו גם בנושאים אחרים אני מתארת לעצמי, נובעות מאמונתו הדתית. אנשים מאמינים רבים מחנכים את ילדיהם לצניעות בלבוש כמו גם לדברים נוספים והדבר מאוד מקובל עבורם ואינו מהווה כל סתירה פנימית. במילים אחרות ברגע שמצוות הנובעות מאמונה דתית נכנסת לתמונה אז כל השאר כבר נתפס כפחות רלוונטי. אני כן חושבת שמה שצריך להטריד את ביתך כבר בשלב זה הוא שעוד בטרם הם נשואים ובטרם יש להם ילדים, הם נתקלים בחילוקי דעות בלתי פתירים - וזו הבעיה הגדולה יותר. אני באופן אישי הייתי מציעה להשהות כל התקדמות בקשר ופונה לייעוץ זוגי על מנת לבחון האם בקשר שלהם יש להם אפשרות להגיע להבנות, פשרות וכבוד הדדי . כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי מיה, אני שומעת את המצוקה וחוסר האונים שאת שרויה בו. קשה לי למנות מכאן את הגורמים להתנהגותו,זה משהו שיוכל להעשות רק לאחר הערכה מקיפה שלו וגם של המשפחה/הורים. לכן אני ממליצה לך בחום לגשת להדרכה הורית אצל מטפלת מוסמכת המתמחה ביעוץ והכוונה הורית. את יכולה גם לבחון את גישת "הסמכות ההורית החדשה" ולבדוק אם זה משהו שיכול להתאים לך. בנתיים נסי לא להאשים את עצמך או את ילדך. אתם צריכים למצוא ביחד את הדרך - כשעלייך האחריות להיות המובילה- וחשוב מאוד לפנות לעזרה מקצועית - פנים אל פנים - בהקדם האפשרי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, מצער לשמוע שהמטפלת לא מצליחה לשמור על ה"סטינג" הטיפולי מאחר וזה בהחלט משהו שיכול לערער ולא רק בעלי הפרעת אישיות גבולית... אני שומעת עד כמה את משתדלת למען ביתך לעשות את ההפרדה בינך לבנה, להשאיר את הטיפול ואת כל הרגשות הקשורים בו -לה ואצלה ואני מורידה את הכובע בפנייך על כך. יחד עם זאת אני חושבת שכן חשוב שתמצאי דרך לבטא את הרגשות האלה מול המטפלת כי בכל זאת - מדובר בילדה מאוד קטנה ואת אמא שלה. סביר להניח שהתחושות שלך יחלחלו וישפיעו במוקדם או במאוחר גם עליה ולכן ערוץ פתוח עם המטפלת הוא חשוב מאין כמוהן. אני מציעה לך לקבוע איתה פגישה ולשתף בתחושות שלך - פשוט לשתף. מבלי לבוא בטענה, בדרישה, או אפילו בבקשה - אלא לשתף כשזו כל המטרה - ואני מאמינה שזה עשוי לסייע לך להישאר ממוקדתו למטפלת לשמוע אותך ובוודאי להבין אותך עד כמה שאפשר... כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי טניה, ראשית מתנצלת על העיכוב במתן התשובה, הייתי בחופשת קיץ :) אינני בטוחה שמדובר בתופעה גורפת הנוגעת לבנים עולים אבל זהו בהחלט נושא מעניין למחקר. מה שברור הוא שבקבוצה שלך זה מה שקורה וייתכן שהדבר קשור ונובע מאיזשהו דפוס שהתקבע שכעת קשה מאוד לפרטים להשתחרר ממנו. אני הייתי מציעה לך לנסות לפרק את הקבוצות - ולייצר איזשהי פעילות בזוגות - בן ובת עולים חדשים, או בן עולה חדש עם בת שאינה עולה חדשה. כמו כן אפשר לנסות לתת לבנים העולים משימות כיתתיות או תחומי אחריות שיאפשרו להם להתחבר לתחושת מסוגלות אישית ואחריות חברתית. שיחות אישיות עם הבנים שמטרתן עידוד ודרבון וכיוב'. בהחלט תצטרכי להיות יצירתית כשהכיוון הוא כאמור שבירת הקבוצה הסגורה, לפחות לחלקים של הפעילות והפניית הקשב למה מתוך כל הרעיונות עובד. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום אלי, טיקים יכולים להופיע לפתע אצל ילדים מכל מיני סיבות, בינהם מתח מתגבר אז כדי לשים לב האם גורמי מתח התגברו בחייה לאחרונה ולפעול בהתאם. בכל מקרה ההתיעצות במקרה זה צריכה להערך מול נוירולוג ילדים. לא הייתי מציעה "להעיר" על כך אלא אולי לשוחח איתה, לשאול אם הבחינה בזה שהיא עושה את זה, איך היא מבינה את זה, האם מציק לה..כלומר לברר ולהבין, ממש לא להעיר כשהיא עושה את זה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי מרים, הריני להודיע לך כי בנך מתנהג בצורה נורמאלית לחלוטין! :):):) מה לעשות שבגיל הזה התפקיד של ההורים הוא קצת ללכת אחרי הילד ולהשגיח עליו כמעט בכל רגע ורגע. זה יהיה טוב ונכון שתוך כדי תסבירו לו מה זה כל דבר, התנור, הוילון וכו וכו' וכמובן גם להסביר מה מותר ומה אסור. חשוב לתת לו מספיק אופציות שאיתן מותר וכיף להתעסק - בצק, קערה עם מים במרפסת, סירים קערות וכפיות וכו' וכו'. במיוחד חשוב לא להתבלבל ולחשוב שיש כאן עניין של זלוזול או חוסר כבוד מצידו, אלו הם מינוחים שבנכם הפעוט אפילו לא יודע להתחיל לחשוב אותם...זה נכון שהגיל הזה לעיתים מאוד מתאגר, הוא מתאפיין במידת עצמאות ויכולת הולכת וגוברת, מידת סקרנות גדלה, רצון עז ללמוד עוד ועוד את העולם ואת עצמו, שמחה וJOY לגילוי ולתגליות חדשות ובעיקר להרפתקאות חדשות... חשוב מאוד שעם כל הקושי תאפשרו את זה עם מקסימום מידת סבלנות ואם אפשר גם שמחה ביחד איתו (כשאפשר ולא עייפים מידי :). בקרוב יתווסף נדבך נוסך (אולי) של ניסיון גלוי של בדיקה והפרת גבולות, שזה הניסיון של בני שנתיים להמשיך ולייצר נפרדות בריאה מהוריהם, וגם זה מצריך הרבה סבלנות ואורך רוח מצד הורים.. אלו הן אכן שנים מאתגרות ולא קלות, בעיקר ברמה הפיזית אבל הן בד"כ גם השנים שהורים רבים מאוד מתגעגעים אליהם בהמשך...בנכם יהיה תינוק רק פעם אחת, אז נסו לאזור הרבה סבלנות ולהנות מתקופה זו ומבנכם כמה שרק אפשר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי רונה, זה נשמע שיש צורך להתחיל לבנות את הסמכות שלכם אל מול בנכם. מה שבעבר עבד בשכנועים ובמילים יפות, כעת כבר פחות עובד. אני בהחלט מסכימה איתך אין שום סיבה לצעוק או להתעצבן אלא צריך לעמוד באופן אסרטיבי על הכללים של הבית, תוך שאתם עוזרים לו, לפעמים גם פיזית, לעמוד בהם. דוג' - נניח והדרישה ממנו היא לכבות את הטלוויזיה אחרי זמן מה. אתם צריכים להגדיר איתו מראש בכמה תכניות מותר לו לצפות ומה הוא צריך לעשות בתום התכניות. בהתאם לסיכום אתם ניגשים אליו ומבקשים ממנו לכבות את הטלוויזיה (בהנחה שלא עשה זאת מעצמו). אם הוא אינו עושה זאת, אתם תעשו זאת במקומות - חרף מחאות וכעס. אם הכעס הופך הרסני, אתם -בלי לכעוס עליו בחזרה, מראים לו את הדרך למקום שקט "כדי להרגע" ומזמנים אותו לצאת כאשר נרגע. הוא לא יוכל לצאת קודם לכן ואם עושה זאת אתם מחזירים אותו. זיכרו שכל העת חשוב להישאר רגועים ומכילים עבורו. זוהי דוג' להתנהלות סמכותית ולא כעסנית אל מול ילד. זה מצריך הגדרה ברורה של הדרישות שלכם מראש, זה מצריך מכם בקשה לעמידה בכללים (והרבה שבחים כאשר זה כן נעשה!!!), מסוגלות לקבל ולהכיל מחאות וכעסים, ואפשרות גם לשמור עליו מפני ההרסנות של עצמו כדי לא לאפשר לו להרגיש שהכעס שלו הורס - ומכאן האפשרות להובילו למקום רגוע ושקט כדי שהוא יוכל להיות שקט שם. לאוך כל הדרך כאמור חשוב שאתם תישארו רגועים עבורו מה שיאפשר לו בהדרגה להפנים את השקט שלכם, את הסביבה המאורגנת והמכילה ואת הציפיות והדרישות ממנו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי, לפי מה שאני מבינה ממך שתי האפשרויות פתוחות בפניכן - לעבור או להישאר. אז אם כך, ביתך כבר ילדה גדולה, והיא בהחלט מסוגלת לקחת חלק בהחלטה הזו. את יכולה לשתף אותה בכל השיקולים - לערוך טבלת בעד ונגד ולאפשר לה לבחור תוך שהיא מבינה את היתרןנות והחסרונות של כל בחירה. אני באופן אישי הייתי משאירה אותה בכיתה הנוכחית - נשמע שטוב לה שם מאוד, לכן אני תוהה מדוע היא עצמה כ"כ רוצה לעבור (ההסבר של חברים חדשים נשמע קצת תמוה - כדאי לברר יותר לעומק). בסופו של דבר, הילדים יחזרו ללמוד בבתי הספר במוקדם או במאוחר כך שכל נושא שיקולי הזום הוא בעצם עניין זמני מאוד. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044 ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

בהצלחה!

הי אמיר, אני לא באמת חושבת שיש כאן בעיה ולכן אין מה לתקן. זה הרי טבעי שלבני אנוש מסוימים תהיינה העדפות מסוימות. יכול להיות שמשהו בהתאמה בין האב לתינוק יותר מדויק וזה בסדר, אפשר אפילו לשמוח ולהנות מזה. אז כאמור את -ההעדפה- לכשעצמה לא נכון לכנות כבעיה או כמשהו שצריך לשנות. את אמא יכולה לנסות להתכוונן קצת יותר טוב לבנך, אולי הוא מעדיך טובנים רכים יותר, אולי מגע רך/חזק יותר, אולי הוא אוהב שמדברים אליו תוך כדי הטיפול בו וכביוב'. זו יכולה להיות "משימה" אימהית שההצלחה בה מאוד מספקת, אבל גם התהליך הוא תהליך של למידה שבמהלכו התינוק שלכם יקבל טיפול רגיש ומדויק יותר לצרכיו. מעבר לזה אני לא חושבת שצריך לעשות עוד איזה משהו מיוחד, לא צריך להתכוונן באופן מסוים לכך שהאבא יטפל, בטוח לא להתרגש מזה..אלא להמשיך את החיים כרגיל פחות או יותר, תוך כדי ניסיון להתקרב ולהתכוונן טוב יותר לילדינו, דבר שהוא ממילא משימה הורית מתמשכת. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי טל, מכיוון שזהו אינו פורום שיווקי במהותו, את מוזמנת לשלוח הודעת המשך עם כתובת מייל אליה ישלחו הגולשים את המלצותיהם. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי גנית, יכול להיות שהוא עובר משהו...בהחלט יכול להיות, ואם הקשר בינכם באמת יציב ואיתן והבסיס הוא טוב, אז כל מה שאת צריכה לעשות הוא להתאזר בהרבה סבלנות ורק להזמין אותו, להזכיר בעדינות שאת שם עבורו, לגלות הבנה למה שעובר, להציע תמיכה אם צריך, לנסות להקשיב ולהבין איזה מין נוכחות הוא מבקש ממך ובוודאי לא להיכנס לפחדים על איבוד הקשר. המוכנות שלך להיות שם עבורו יציבה כסלע, לא מתרחקת ומתקרבת, נבהלת וכועסת אלא כאמור - יציבה ובטוחה בו ובקשר שלכם- תאפשר לו עם הזמן להתקרב אלייך בחזרה, בזמן שלו ובקצב שלו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי רננה, אני חושבת שחשוב במיוחד לחזק כרגע את הקשר עם אבא - ולשים על זה דגש רב. גם עם סבא וסבתא או דמויות נוספות שקרובות למשפחה. לתת לו משימות כדי להרגיש גדול, עוזר בבית, עוזר לתינוק, עוזר לאמא... לפרגן ולחזק אותו על כל התנהגות חיובית, להקפיד על סדר ושגרת יום במיוחד כעת בחופש. כאשר זה מתאים לדבר אליו ואיתו על כמה זה אולי לא קל להפסיק להיות ילד יחיד בבית, איך הבית השתנה, איך דברים השתנו ולאפשר לו לתת לתחושות האלו ביטוי. אני מאמינה ששילוב של הכרה שלכם באבדן שלו של המקום שלו במשפחה כפי שהכיר עד כה ביחד עם העצמה וחיזוק של מקומו החדש במשפחה ובחיים, יוכל לעזור לו להסתגל לחייו החדשים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי נעמי, מה שאת מתארת אינו מאוד חריג ובמובן מסויים מדובר בעליית שלב ברכישת קונספט קביעות אובייקט שפעוטות בד"כ משלימים לקראת גיל שנתיים (משמעות המושג הוא שחפצים או אנשים ממשיכים להתקיים גם אם נסתרים מעינינו). בנך רוצה שתמשיכי להתקיים כפי שהוא רגיל אלייך ורוצה אותך, וכל שינוי גורם לו לבלבול ולמורת רוח. הייתי מציעה לך אולי לתת לו לראות איך את עוברת ממצב של שיער יבש לרטוב ולומר תוך כדי " - הנה אמא עם שיער יבש והופ הוא הופך לרטוב.. ". אפשר אולי לשחק במשחקי תחפושות, מחבואים, איפור שהוא יאפשר אותך...כל מיני דברים שימחישו לו שאת אותה אמא בכל המצבים ובכל הזמנים. אם הוא עדיין מביע מורת רוח משיערך הרטוב תאמרי - " אתה מעדיף את אמא הכי הכי עם שיער יבש אבל לפעמים השיער של אמא גם רטוב...". הכי חשוב בלא להתרגש מזה ולא להרגיש שאת צריכה לעשות משהו מיוחד חוץ מלהכיל את מורת רוחו שבהכרח תעבור בקרוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי יעל, זה הזמן להתחיל לעזור לה לפתח נפרדות בהדרגה ובכיף :). תתחילו בלאפשר לעוד דמויות לטפל בה, גם בזמן שאת נמצאת, למשל אבא הוא זה שיאכיל, יקלח ירדים..סבא וסבתא שהיא מכירה ואוהבת ירדו איתה לגינה לשעה שעתיים וכיוב'. כל זה אמור להקל עליה את הפרידה ממך בגן בבוא העת וכשתגיעו לגן שתפי את הגננות ונסו לבנות לה תכנית הסתגלות הדרגתית ככל האפשר. אני מאמינה שהכל יהיה בסדר כי לתפיסתי השהות הקרובה והמתמשכת איתך בנתה בה אמון וביטחון וייתכן שנכון לעכשיו הפרידה מרגישה מעט קשה יותר אבל לטווח הארוך אני בטוחה שזה רק תרם לה. כל טוב ובהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי אבי, אלו בהחלט יכולים להיות חלק מתסמיני OCD יחד עם זאת ילדים רבים לתקופות מפתחים כאלה מין סימפטומים שלא בהכרח יתגבשו לאבחנה כוללת. לכן חשוב שתיגשו להתיעצות מקצועית פנים מול פנים. אפשר לפנות לפסיכולוג/ית קלינית של ילדים. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום רב, ביתך מאוד צעירה ולכן אי אפשר לאבחן אותה כהפרעת אישיות גבולית, אבל היא ככל הנראה אכן סובלת מחרדות. אני מציעה לך בחום לדאוג לה לטיפול רגשי ולהדרכת הורים אינטנסיבית עבורך. במידה ותוכלי לעמוד בזה, כיתה רגילה וסייעת יכול להספיק. במידה ואין ביכולתך לעמוד בזה - ולעמוד בזה לאורך זמן, אז אני חושבת שכדאי לשקול לשלוח אותה לכיתה קטנה עם יותר תמיכה וסיוע רגשי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי רתם, את כנראה צודקת. השינויים הרבים מחמירים את המצב וגורמים לה לנסות למצוא מרגוע והקלה דרך גריה עצמית חזקה. מה שחשוב כרגע לעשות הוא להקפיד ככל הניתן על שיגרה ברורה, קירבה רבה לדמות המטפלת וכמובן שאין לאפשר לה לפגוע בעצמה. יש למנוע ממנה את הנגיחות ולעזור לה להרגיע את עצמה/להרגיע אותה בדרכים אחרות (נענוע, ליטוף, מוצץ , שירה וכיוב'). כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי חני, אני רואה שהבחור הזה עשה לך את החיים קלים. הוא עצמו נמנע מלהמשיך איתה את הקשר כי זה פשוט מאוד מנוגד לחוק.. בין אם את מסכימה עם זה או לא, מבינה אותה או לא, משתכנעת או לא, זה המצב! ולכן אפשר כרגע פשוט להיות בעמדה הנוחה של נחמה ותמיכה לאור האכזבה שלה.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי ערן, העניין בהחלט נשמע מעט מדאיג. התנהגות כזו בד"כ קשורה לחוסר נוחות עם הגוף, חוסר ביטחון חברתי, רצון להסתיר ולהסתתר. נסו לחשוב על ביתכם דרך הפריזמות האלו..אולי לדבר עם המורה/יועצת בבית הספר ולבדוק איך הולך לה שם, לימודית, חברתית. נסו לשים לב האם היא אוכלת כרגיל, ישנה כרגיל, האם ישנן התנהגויות אחרות שהן מעט שונות מהרגיל אצלה. כמו כן כדי באמת לנסות לברר מה עובר עליה - פשוט לשאול "מה עובר עלייך" לא יעבוד כפי שאתה רואה..צריך לבלות יותר זמן איתה, אולי לעשות איתה יותר דברים, פשוט להיות שם ולהיות איתה יותר, ואז הדברים יתחילו להחשף ולהתגלות. אתם מוזמנים לחזור ולכתוב לי שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, זה נשמע שהתמודדתם יפה. פעלתם באופן שהעביר לה מסר שנעשה פשע ושיש לערב את רשויות החוק. שוחחתם איתה..אני מניחה שניסיתם להבין כיצד היא הרגישה ולהרגיע אותה, ובאופן כללי כדאי כעת רק להיות עם עיניים ואזניים פקוחות, ולשים לב לגילויים נוספים של מתח, חרדה, או כל דבר שנדמה לכם קצת שונה או אחר בהתנהלות שלה, ולנסות להתייחס לכך בעדינות וברגישות. במילים אחרות, תהיו עם האצבע על הדופק. אם תירצו להתייעץ לגבי אילו מסרים כדאי להעביר אליה, אתם מוזמנים לכתוב שנית ולתאר שיחה איתה בנושא. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי ענת, את מספרת לי על ילדה מאוד קטנה, עם מאפיינים שונים, נטיות מזג... את רואה את כל מה שנפלא בה וטוב שכך. הבעיה היא כאשר הורים מביטים על הצרכים של ילדיהם כאל בעיות וחשוב שלא תיפלי בפח הזה. אז אם היית ממשיגה לעצמך את כל מה שאת מתארת לי כצרכים של ביתך- כיצד היית ממשיגה אותם? אולי צורך שלה ביותר תיווך, יותר הסברים, שהייה קרובה יותר, מעודדת, מאפשרת ולא לוחצת. מצד אחד נותנת את הזמן והאפשרות ובמקביל לשדר לה (ולעבוד על להרגיש את זה) שאת מאמינה בה ועוד... אם תצליחי באמת להתייחס לצרכים שלה, להבין מהם ולתת להם מענה, את תיראי את הבת שלך פורחת כי ככה זה, כשילדינו מקבלים את מה שהם צריכים, בדיוק כמו בטבע - הם יפרחו וישגשגו. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אני שומעת את הצורך הדחוף שלך בסיוע אבל לפני הכל כדאי רגע לנשום...את הרי אומרת בעצמך שביתך אוכלת היטב, ושהלחץ והחרדה התעוררו רק אחרי שאת הראית לה תמונה שהיא כנראה באמת לא נעימה. שנית חשוב לזכור שכשילדים אומרים דברים, הם לא תמיד מתכוונים למה שאנחנו המבוגרים חושבים. הקונספטים שלהם של דברים עדין לא בהירים ומגובשים. אז אני לא בטוחה שהסיפור הולך כאן לכיוון של הפרעת אכילה כלל. אני מציעה לך לחזור ולהרחיב את השיח עימה בנושא, בעיקר דרך שאלות פתוחות ומתענינות, ולנסות להבין מה משמעות הרעיון/מילה "רזה" עבורה, כאילו שזו מילה בשפה זרה שמעולם לא שמעת.. בכל אופן אם את עדיין דואגת, אז אני ממליצה לך להתייעץ עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, רק את, בלי הילדה בתור התחלה. פנייה למטפל/ת באופן פרטי יחסכו לך המתנה ותורים ואני בטוחה שפגישה כזו תוכל להרגיע לפחות חלק מהחששות שלך. ביחד תוכלו לחשוב קצת יותר לעומק על ביתך ועל סוג הנוכחות לה היא זקוקה ממך כרגע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי, זה נשמע שאתה צריך פרטיות וביטחון על מנת להשתין באופן רגוע בביה"ס אחרת כפי שאתה כותב השתן לא יוצא. אז אני מציעה כרגע שני כיוונים לבדיקה : 1. האם אתה מרגיש לחוץ/מאוים בביה"ס? האם השירותים לא מספיק בטוחים ? מישהו מפריע לך שם? קרה לך מקרה לא נעים בשירותים?נסה לחשוב בכיוונים האלה ולשתף אותי. 2. האם שיתפת מישהו בבית/בביה"ס בקושי אותו אתה חווה? תשובות לשאלות האלו יעזרו לי להבין יותר מה קורה בביה"ס אבל בינתיים אני מציעה לך לך לבדוק את מי בבית ואת מי בביה"ס אפשר לשתף על מנת שלא תצטרך להתאפק יותר מידי ותוכל להשתמש בשירותים בזמנים שנוחים לך (למשל במהלך השיעור) עד אשר תוכל להרגיש חופשי יותר להשתמש בהם בכל עת. אתה מוזמן לכתוב לי שוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, אני חושבת שיש גבול לעד כמה אנחנו כהורים יכולים לאלץ את ילדינו להשקיע וללמוד, אבל בהחלט מותר לנו להגביל פעילויות שנראות לו כבעלות פוטנציאל לפגוע ולהזיק לבריאותם ולרווחתם של ילדינו. אם לשחק במשחב 7 שעות ביום נתפס אצלך כמזיק, וזה אכן עלול להזיק מכל מיני בחינות, אז פשוט הגבילי אותו. אל תשכחי, את עדיין ההורה, את עדיין המבוגר האחראי ואת עדיין בעלת הבית. מנגד, אם הוא אינו מעוניין/מסוגל לשפר את ציונו מ73 ל85, אני לצערי לא בטוחה שתוכלי או שזה נכון לאלץ אותו לעשות זאת, והוא יצטרך לשאת בתוצאות של לא להתקבל למגמה שהוא רוצה. ואת יודעת מה, הוא יחיה..לא יקרה שום דבר אקוטי אם יהיה במגמה אחרת. זו גם האמת... לסיכום, זו האחריות שלך כהורה למנוע ממנו נזק, אך כהורה אינך יכולה לאלץ אותו להגיע לציון מסוים כזה או אחר אלא רק לעמוד במחויבויות שלו וזה נראה שהוא בסה"כ עומד בהם יפה פלוס פלוס! כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי יובל, אני מציעה לכם לגשת להתייעץ באופן אישי עם פסיכולוג/ית קלינית של ילדים. ייתכן ומדובר באיתותים של מצוקה רגשית (תסכול, ביטויי זעם וכד') וייתכן ומדובר בכיוון אחר (חרדה, נטיות אובססיביות). חשוב יהיה לאבחן נכון את המצב לפני שפועלים. להערכתי פגישה אחת או שתיים תבהיר עבורכם את המצב. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי מיה, לתחושתי חשוב לחזק את תחושת הביטחון אצל בנך. זה נשמע שהוא נצמד לדברים - תכניות, חפצים וכיוב, מתקשה להרפות להניח ולהיפרד - כי הדברים המוכרים, ההרגלים, הדמויות הקרובות - כל אלו הם דברים אשר מקנים ומחזקים אצלו תחושת ביטחון שמביאה עימה גם רגיעה. בנך בסה"כ מחפש דרך להרגיש בטוח ורגוע. אני מציעה לכם ההורים בחום לגשת לפגישות של יעוץ והדרכה הורית שתסייע לכם להבין לעומק את צרכיו הרגשיים וכיצד להענות להם ולהיות עבורו באופן בו הוא זקוק לכם. כך למשל הדוג' שנתת, החלפת הספה. ברגע שאפשר יהיה להבין מה מניע את בנך, למה הוא זקוק ומה עשוי להערער אותו, אפשר היה להבין כי הוא זקוק להכנה מראש לגבי החלפת הספה ואפילו אפשרות להיפרד ממנה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי סיוון, ימים לא פשוטים עוברים על כולנו ואני בהחלט מסכימה עם הסיפא שלך, אם את פחות רגועה ונינוחה אז זה בוודאי גם ישפיע על ביתך. בגילאים הצעירים ילדינו כ"כ ניזונים מאיתנו ברמה הרגשית שחשוב יהיה שאת וכל הורה, יוכל למצוא לעצמו את הזמנים בהם מתאפשר לאגור כוחות, למצוא כמה דקות של שלווה ושקט ולנוח. שנית אני לא ממליצה לתת לה לראות טלוויזיה למשך 8 שעות ביום, זה הרבה הרבה יותר מידי. אם אין ברירה, נסי לצמצם זאת למקסימום של שעה ושלוש רבעי מחולק לפעמיים ביום. מעבר לזה, לקראת גיל שנתיים חלים שינויים התפתחותיים שונים, גם מוטוריים וגם קוגניטיביים ומנטאליים. יש רבים שמתייחסים לגיל הזה כאל גיל "שנתיים הנורא", הילדים יותר דעתנים, יותר מתנגדים ומרדנים. זהו הגיל בו עוברים מעולם הינקות לעולם הילדות. היכולות המוטוריות והורבאליות מתפתחת בקצב מהיר כאמור והתינוק החמוד והמרצה שהיכרת עד כה משתנה לנגד עינייך וזה באמת יכול להיות מבלבל ומ טריד. אבל הדבר החשוב ביותר בהורות הוא היכולת להתגמש ולהסתגל בכל פעם מחדש לצרכים המשתנים של הילד. זיכרי כי הקונפליקט של ילדים בגיל הזה הוא בין תלות לעצמאות וזה כאמור קשה ומבלבל עבור הורים רבים. זה נראה שביתך זקוקה כרגע יותר מתמיד להביע את דעתה, מחאתה ורצונה ומנגד נזקקת לך יותר בשינה, אולי נזקקת לפחות שינה. כמו כן לפעמים הדרך לגלות מה הצורך הוא דרך ניסויו וטעייה (לדחות שעות שינה, לקצר וכיוב'). אני מציעה לך לא לחפש מה לא בסדר בה, אלא לנסות להבין למה היא זקוקה ממך ולמצוא את הדרך להענות לצרכיה החשובים. מעבר לזה כאמור, נסי לדאוג לעצמך כדי שתוכלי להנות ממנה. זה נשמע שיש הרבה ממה להנות :) כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי ליאת, לא הייתי רוצה לאבחן מרחוק את התופעה שאת מתארת, כי זה יכול להיות לחלוטין נורמטיבי וזה יכול להיות גם משהו אחר. השאלה היא אם נלווים לכך סימפטומים נוספים כמו שכחה מוגברת, קושי בתפקוד, קושי בריכוז, חלקים ביום שאינו זוכר וכיוב'.במידה ולא, כנראה שמדובר בחלימה בהקיץ ותו לא. את מוזמנת להתייעץ שוב. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי סיוון, ימים מורכבים עוברים על כולנו, מבוגרים וילדים כאחד. כל השיגרה השתנתה. תחושת הביטחון מתערערת ומשתנה וגם חרדות שונות יכולות להתפתח במיוחד אם מדובר בחרדות התפתחותיות שממילא ייתכן והיו מתעוררות. הנקודה היא לא לחפש מה דפוק או מה לא בסדר אלא לנסות להבין מה הילד צרכיה. אם את מרגישה שיותר מידי טלוויזיה אינו טוב עבורה, ואני בהחלט חושבת שאת צודקת, אז הפחיתי במינון. אם בימים אלו צריך יהיה לשבת לידה וללטף עד שתירדם, אז זה מה שנכון לעשות. אפשר להפוך את זמן השינה לנחמד יותר - לבחור איתה בובות, לשים לה מנורת לילה נחמדה, לשיר איתה ולהרגיע אותה שאתם שם איתה כל הזמן ועד שתשקע לתוך חלום מתוק. הזמנים המורכבים ההלו מצריכים מאיתנו ההורים יותר רגישות, יותר יצירתיות וגם קירבה רגשית גדולה יותר. המטרה שלכם היא לעזור לה להחזיר את תחושת הביטחון הקיומית שלה. ככל שתצליחו להתמיד בשיגרה ולהרגיע את החלקים החרדים שמתעוררים, כך ביתכם תוכל לשוב להיות הילדה הנינוחה והרגוע השהיכרתם. כל טוב ובריאות, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי ג'ני, כן זה לגמרי תקין שבנים בני תשע יחוו זיקפות ברגעים בהם הם משועשעים, נהנים ובמגע עם גוף אחר. זה לא מעיד על שום דבר מלבד זה שבנך בריא. אני מציעה להסיר כל דאגה ולאפשר לבנכם להמשיך להתפתח באופן נורמאלי ותקין. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום לך, את נשמעת לי מעט חוששת, אולי מידי בודקת..זה בסדר, עם כל הצפת הידע שקיים היום בכל מקום, קל להתבלבל ולהיכנס לתפקיד המאבחן בקלות רבה מידי. אני מציעה לך לגשת עם הקטנה שלך לרופאה הילדים, לשתף אותה בשאלות שלך, ולקבל ממנה הסבר לאחר שהיא בודקת את ביתך. לתחושתי הכל ממש ממש בסדר, מה שחשוב הוא שאת תוכלי לפתח אורך רוח, סובלנות והנאה מהקצב והאופן הייחודי של ביתך, שלא ילך לפי שום ספר, כלל או כמו אף ילד אחר.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044