איך מחליטים על תהליך טיפול

בן 60, התחלתי ברור חשד קל לסרטן בערמונית. אין לי בעיות מורגשות כל שהן. מרבית הנתונים לא תומכים בסרטן אבל המסלול ברור... מה קורה אם אני לא ממשיך ברור בכלל רק אנטיגן PSa, איזה סיכון אני לוקח שאני ימות? זו שאלה אמיתית. עיינתי בפורום ובעוד מאמרים, זה או שאין מה לעשות כלומר מעקב הדמיות, או שזה חמור ומתפשט, מיעוט המקרים, כלומר סרטן קטלני בסבירות נמוכה מאוד. כל הטיפול הפולשנים בדרך נראים לי אסון פיסי ונפשי. הקרנות כריתה וכו'. שואל את עצמי בשביל מה צריך להכנס לזה. מה גם שאם במקרה שזה מתפשט לגוף, אז יש טיפול ממוקד לתאים, וכנראה יהיו בעתיד חידושים. בשלב הגילוי של הבעיה נכנסתי ללחץ, אחרי שקראתי על הטיפולים, זה נראה כמשוואה הסברותית מוזרה משקיעים כל כך הרבה בתהליכים שרובם חסרי תועלת, כי לרוב זה לא גורם מוות, ובמעט שכן קטלני כלום לא יעזור באמת. זה נשמע פשטני אבל זה כנראה ככה. לצד העובדה שאבי סבל מסרטן ערמונית קל גליסון 6 דרגה 1. ומעולם לא התעסקנו בכך. בסוף מת משטף דם במוח, לא יודע איך היו נראים חייו עם היה מתעסק עם סיפור גילוי הסרטן. חי עד 85 ומת משטף דם במוח בלילה. פשוט מזה הבנתי שצריך לעזוב את החוויה המורכבת הזאת של ביופסיות אבחונים הדמיות הסתברויות שלבים תחזיות. גם הבריאות הנפשית והחיים במסלול מתוך החלטה מודעת זו אופציה, הצלחתי לעשות את הסוויץ הזה. ניתקתי עצמי מהסיסטם החשבתי של שלבים פחדים סכנות, קיבלתי את הסבירות שזה סרטן וזהו. הדבר היחיד שאעשה זו הדמיה אראה מה קורה. זה גישה שמטופלים שלך בחרו בה ? רב תודות.