מבוהלת מתחושות רעות לעתים ומתוצאות של מלא פעימות מוקדמות בבדיקה

שלום רב בת כמעט 42, עד היום היה ידוע לי שיש לי פעימות מוקדמות (בשנות העשרים המאוחרות עשיתי בדיקות), ולא ייחסתי להן חשיבות. הם מחמירות כתוצאה מעצבים, כעס, לחץ, חרדה וכו' וכנראה שגם ממאמץ. כי בשנים האחרונות התלוננתי על תחושות רעות: חולשה, הזעה, סחרחורות, בחילות, כאבים בחזה, אך לרוב יוחס לנטייתי לחרדה. אם כי אני חששתי ללב. בדיקת אולטראסאונד הייתה תקינה, בדיקת הולטר של כיממה (שבה מהבושה לא עשיתי שום פעילות עם המכשיר) נמצאו פעימות מקדימות משני סוגים בכמות מעטה ובכמות נדירה והייתה נפילת st או משהו כזה. בעקבות המשך ופירוט תלונותיי נשלחתי היום לבדיקת אקו מאמץ. היו בה לדברי הרופא מלא פעימות מוקדמות, (כך שלאחר המאמץ נתבקשתי לשכב, להשתעל, ולהמתין עד שהלב ירגע. נבהלתי, אם כי אני מורגלת להם ולמדתי להתעלם מהם (כנראה שזו הייתה טעות. חבל שלא קיבלתי בצעירותי יותר מידע והנחיות וכן להיות במעקב)). נאמר לי שעלי להמשיך בבירור בעקבות התוצאות. יש לציין שפחדתי *פחד מוות* מתוצאות הבדיקה בימים לפני הבדיקה ובמהלך הבדיקה. יחד עם זאת נאמר לי גם שהבדיקה יצאה תקינה. אך אני רואה רק שחורות ומפוחדת...כי אני יודעת שלעתים אני מרגישה מאוד לא טוב...אני כל כך מפחדת שאני לא מסוגלת לפתוח את המעטפה ולקרוא בעצמי ולהעתיק לכאן את הכתוב במונחים הרפואיים. חזרתי לרופאה שנתנה לי תרופה פרולול להסדרת הפעימות לפי הצורך. אני מפחדת לקרוא בעלון את תופעות הלוואי ובטח שמפחדת להתחיל להשתמש בה...אני מפחדת שהפכתי לחולה...שלא שמרתי על עצמי ובכך גרמתי לעצמי לנזקים ללב...שבריאותי נפגעה בגילי היחסית צעיר, שאיכות חיי נפגעה ושאצטרך להימנע מכל מיני פעילויות, או שאצטרך להימנע ממצבים רגשיים (איך אפשר?) כדי שמצבי לא ידרדר, ושלא לדבר על מה צפוי לי בעתיד... אני אפילו לא יודעת מה לשאול, מרוב שאני מפחדת מהתשובות... אולי בכל זאת יש לכם איך לעזור לי מול פחדיי האיומים? (כמובן שאלך להתייעץ עם רופא מומחה, אך עד אז...)

-

לרופא היקר, שלום בהמשך לשאלתי הנ"ל עדיין מפוחדת ולא מסוגלת לקרוא את תוצאות הבדיקות ואת כל מה שנכתב לי בהפניות מרוב פחד, ולכן מתנצלת שאני לא מסוגלת לצטט כאן מתוך המידע הרפואי שנכתב לי, אך לפי רופאת המשפחה לאחר אקו מאמץ היו פעימות מוקדמות מרובות בהתאוששות. הופניתי לקרדיולוג, הוא בדק אותי וגם הוא ביקש שאקח פרולול 10 חצי כדור 3 פעמים ביום, אז התחלתי (פחות או יותר, כי אני גם מפחדת מתופעות הלוואי שעיינתי ברפרוף, מפחד כמובן...) אני לוקחת כעת גם ואבן (תמיד יש לי בתיק, אך בימים אלו הפחד בלתי נסבל וכעת אני משתמשת מדי יום). הקרדיולוג הפנה אותי שוב להולטר, אך גרוע מכל - הוא הפנה אותי גם למיפוי לב (ועם עוד כל מיני מילים מפחידות בלועזית). הראש לא מפסיק לפחד שכן אם הכל היה בסדר איתי, הוא לא היה מפנה אותי לבדיקה כזו, לא? אני גם לא מסוגלת לקרוא מה זו הבדיקה הזו. הוא אמר שזה עם חומר רדיואקטיבי וזה כבר נשמע מפחיד. אבל שוב, הפחד הגדל הוא מהתוצאות (ויש עוד הרבה זמן המתנה עד למועד הבדיקה). אין לי מושג במחלות לב, ובמצבי הנפשי אני לא מסוגלת לקרוא על כך (למרות שיש לי נטייה לעשות זאת), אבל זה נשמע לי נורא במיוחד לי שאני אוהבת להוציא לפעמים מרץ וגם רגישה ולא רגועה באופיי, אז זה אומר שמעכשיו אסור לי לעשות פעילות ולא להתרגש, אילו חיים אלה??!! כרגע אני מבוהלת מכל פעימה שלא במקומה ומכל כאב ולחץ באזור החזה. כל פעם שאני מתעצבנת או חרדה יש לי כאב, ואני מפחדת לפחד, הזוי, לא? ואני גם לא עושה שום פעילות כפי שנתבקשתי מהקרדיולוג. אי אפשר לבדוק אותי בלי כל הבדיקות האלו? אני מתחילה לחשוב שאולי לי, כהיפוכונדרית עדיף לא לפנות לרופאים ולא לדעת על המחלות שלי שבמקרה של הלב נשמעות לי מסוכנות ומורכבות מדי. עדיף לי לחיות ולמות בשקט מאשר לחיות בפחד נוראי שאי אפשר לתאר במילים...אני מרגישה שאני ברכבת הרים מטורפת ולא יכולה לרדת. אולי עדיף לאדם כמוני להרגיש לא טוב מדי פעם ולא לדעת יותר מדי...כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי... (רופא הקרדיולוג גם שותק כל הזמן, חמור סבר, ולא מדבר, יכול להיות שהוא גאון, אבל הביקור אצלו היה טראומטי. היה צריך להסביר בנושא ולדבר איתי ולענות לי לשאלות, אפילו שהן אולי נשמעו מטופשות מההיסטריה שלי).

תודה. [אבל אי אפשר לטפל בפחד מהמוות או מהפחד מלהיות תלוי וחסר אונים ויכולת...אם לקחת כדור הרגעה נחשב לטיפול, אז שיהיה]