שלום גילי
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
אני בחור. במשך כמה שנים, הייתה לי בת זוג שמנה, ממש ממש שמנה. בתחום הסקס, היא הייתה מדהימה. היא ידעה לענג אותי ואותה בדרכים נפלאות. בדיעבד, אני מופתע מזה. נהוג לחשוב שבנות שמנות מתביישות בגוף שלהן. והיא, היא הייתה גאה בגוף שלה. הרגישה הכי סקסית בעולם. ואכן הייתה כזאת. כפסיכולוגית, איך את מסבירה את התנהגותה?. למה אלף נשים אחרות בגודלה היו מתחבאות מבושה, ואילו היא חגגה את הגוף שלה?. כמובן שזה מראה על "משהו טוב" מבחינה נפשית אצלה, אבל מה זה?.
שלום לך אינני יודעת מי הבחורה ומה הניע אותה להתנהל כך. האם ייתכן שנתת לה תחושת בטחון שסייעה לה? אני רוצה להאמין שהחברה שלנו בהדרגה תלך לכיוון בו נשים לא תצטרכנה "להתחבא מבושה" בגלל גופן. חשוב לי לנצל את ההזדמנות להסביר שהעובדה שנשים מסויימות נאלצות לחוש בושה בנוגע למשקלן- קשורה אך ורק לאופן שבו החברה המערבית מתדלקת כיום את ההתייחסות השלילית כלפי עודף משקל. בתקופות אחרות בהסטוריה עודף משקל אצל נשים היה מקור לגאווה. יתכן ונתקלת בבחורה שאינה מוכנה להיכנע לתכתיבים חברתיים ולתפיסות מסויימות בנוגע לאיך גוף צריך להיראות, בחורה שיכולה להינות מהעולם, מעצמה ומקשרים פיסיים מבלי שיש לה צורך להסתכל על עצמה דרך עיניים של מישהו אחר ולהיות משותקת מהמחשבה על מה הוא חושב. ישנן הרבה נשים רזות מאד שעסוקות מאד בכיצד הן נראות בעיני בן הזוג שלהן ובעיני אנשים בחברתן, ואינן חוגגות את גופן כלל וכלל. אני מאמינה שזה קשור פחות למשקל עצמו ויותר לעמדה פנימית ולבטחון או חוסר בטחון שהם תוצאה של ההתנסויות החברתיות שהיו לכל אחת מהן ואיך היא קולטת מסרים חברתיים. לסיכום: לא כל הנשים בעלות עודף משקל מתביישות בגופן, גם הרבה רזות מתביישות בגופן, ושני הדברים קשורים לעיוות חברתי כלפי אידיאל היופי הנשי ששם נשים בעשרות השנים האחרונות בתוך כלא של בושה, אשמה ועיסוק ברזון שהם הדרך ה"מודרנית" להשאיר נשים בהסגר, אך הפעם בהסגר שקירותיו וסורגיו שקופים. מאחלת לך שכל בחורה שתצא אתה תחגוג את גופה, ושתשכיל לתת לאלה שלא, הרגשה טובה ומעוררת בטחון כדי שתרגשנה בנוח לעשות כך. גילי