גילי שלום

אני קורא את הפורום, כי אני מתמודד עם בולמוסי אכילה. למדתי קצת לשלוט בזה, אבל לא עד הסוף. לכן אני מתעניין בנושאי הפורום. אבל רציתי לספר לך על משהו אחר. זאת הפעם הראשונה שאני מגלה למישהו במפורש. אני בן 33, וכל החיים אני מתאהב בנשים מסוג מאד מסויים. הן מבוגרות ממני לפחות בעשר שנים, ולפעמים יותר, וחכמות ויפות. ואף אחת מהן לא נענית לי. כמה מהנשים האלה: המורה לסיפרות בתיכון, הפסיכולוגית שלי ז"ל, פסיכולוגית שמנהלת פורום באינטרנט (לא את), רופאה, מדריכת שחייה שהכרתי, מישהי שהכרתי באיזה מועדון. ובטח היו עוד. את יודעת, איך שאני רואה מישהי כזו, אני ישר מתאהב בה. ואחר כך תמיד נשבר לי הלב, ואני עצוב ובוכה. ומצאהב באישה הבלתי אפשרית הבאה. כאילו אני מנסה להכאיב לעצמי. אם כי אני לא מתאהב בהן "בכוונה", זה פשוט קורה. איך את מבינה את זה?. למה אני עושה את זה?. איך להתמודד עם זה?. בבקשה תעני לי.