אם אלו החיים
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
גילי אני לא מבינה את הדבר הזה! למה אני צריכה לחיות בעצבים ובסבל מטורפים.. לא סובלת אף אחד, לא מעניין אותי שום דבר, לא ברור לי כל יום אני צריכה לעבור עוד יום ועוד יום.. פשוט נמאס לי. מילא היה בי רצון למשהו, איזה חלום, שאיפה למשהו. פשוט כלום. הכל בי ריק ומלא רק בשומן. אין לי יכולות לעשות שום דבר. רע לי בכל מקום שאני נמצאת בו. במיוחד בבית שאני כל היום רק רוצה להיעלם כבר. כאילו באמת זה לא שיש לי ילדים או מחויבות למשהו. רע לי זוועה לי.
אני בעצם הבנתי משהו. הרי אצל כל אחת ההפרעת אכילה משרתת משהו. אצלי זה לא שההפרעה יוצרת לי סבל בחיים, זה לא שהיא הסיבה לכל הקושי שיש לי בשנה האחרונה. החיים שלי זה מה שקשה לי ובעזרת ההפרעה אני מצליחה לשרוד אותם. אז למה לי לוותר על זה שזה בעצם מציל אותי? גילי, אני בבועה בתוך עצמי שרק הולכת ומעמיקה בכל יום שעובר. אני באמת שואלת למה לי להמשיך לחיות.
שאלת וכתבת דברים יפים ונכונים. אין סיבה שתחיי בסבל. את זקוקה לעזרה לפתור גם את הקשיים הבסיסיים שלך וגם את ההפרעה שבאה כביכול להגן עלייך מהבעיות אבל בעצם יוצרת בעיות חדשות. טיפול בהפרעות אכילה תמיד לוקח בחשבון את שני הרבדים הללו. את הרובד בו ההפרעה מנסה להגן על משהו אבל בעצם יוצרת בעיה בפני עצמה, ואת הבעיות הבסיסיות שהאדם מתמודד אתן. המשיכי לכתוב מה חשבת. גילי
אני צריכה שתעזרי לי למצוא מטפל, אני לא גרה בארץ, אני מרגישה שאם לא יהיה לי עם מי לדבר אני לא אחזיק כ"כ הרבה זמן...כך.. כבר עברו 10 שנים וכלום לא השתנה, קצת מזה פחות מזה, אבל בסוף היום אותה תחושה... שלא בא להרגיש יותר כלום... בבקשה תעזרי לי.. אני רוצה להיות נורמלית.
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
