שלום גילי
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
אני ממשיך להיפגש עם הפסיכולוגית. נחרדתי לגלות, שהפרעות האכילה שלי תמיד היו שם. תמיד. לפחות עשר שנים לפני שהן פרצו רישמית. איני יודע איך להתייחס לזה, אך זה נכון. בדקתי את זה עם אימא שלי - והיא אישרה זאת. זה נשמע מוזר, אבל הן כאילו תמיד ארבו לי ברקע, "בקטנה", עד שהגיע הטריגר שגרם להן להתפוצץ. אני משתף פעולה לגמרי עם הטיפול, ולומד לסמוך על הפסיכולוגית. מתגבש אצלי רעיון לעבודת דוקטורט. אני בוחן את הנושא. יתכן שאחליט ללכת על זה. זה קשור להיבטים פסיכולוגים בספריו של סופר מתח נערץ עלי. כל טוב, עמית.
עמית היקר. טוב לשמוע ממך עדכון. אל תחרד מהגילוי. רגשות ואכילה תמיד שזורים יחד והגיוני שלאורך שנים רבות יש ביניהם קשר. העובדה שאתה יכול לראות את ההתחלה של הקשר ביניהם אינה מעידה על כך שהייתה שם הפרעה מאז ומתמיד. אין אנו יודעים מה היה קורה להן אלמלא הטריגר היה מגיע. אך כיוון שהוא הגיע מזדמנת לך האפשרות לטפל בהן באופן שיגרש גם את הביטויים העדינים שלהן שאולי בלעדי ההתפרצות היו ממשיכים ללוות אותך "בקטנה" כפי שקורה לאנשים רבים. המון בהצלחה. בטוחה שהרעיון לדוקטורט מעניין ואשמח לשמוע עליו כשיתגבש עוד. שבוע טוב, גילי
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
