שלום גילי

שלום גילי, כתבתי פה לפני חודש או חודשיים בערך ואני כותבת לך שוב כי אני באמת רוצה להבין מה קורה לי. אני בת 30. גובה 168, משקל 68 ק"ג. לפני חמישה חודשים התחלתי דיאטה עם משקל של 87 קילו. ירדתי 19 קילו במהלך התקופה הזו. התפריט שלי מאוד קבוע וכולל בערך 800 קלוריות ביום במידה ואני אוכלת את כל הארוחות. אני לא יודעת מה קרה אבל אני מרגישה שהגוף שלי לא זקוק יותר לאוכל, אני יכולה לא לאכול כלום במשך היום ולא להרגיש ממש רעבה, אני כן מרגישה חולשה לפרקים במהלך היום, חשה סחרחורות(במיוחד במעבר בין מצב של שכיבה לעמידה אבל לא רק) אני לא איבדתי את התאבון, כי כשאני כן אוכלת (את המעט) אני כן נהנת מהאוכל ומרגישה תאבון. יש ימים שאני מרגישה נפלא, מרגישה טוב עם המראה שלי ויש ימים שפתאום קצת שומן בבטן מצליח להרוס לי את ההרגשה. אני עם לחץ דם נמוך בעקבות זה ועשיתי גם בדיקות דם כי הרופאה חוששת שיצרתי לעצמי אנמיה. (אני אוכלת מעט מאוד בשר ורק פעם אחת בשבוע) אני נשקלת כל יום, אם אכלתי קצת יותר אני מרגישה אשמה. לא ניסיתי להקיא וגם לא חשבתי אף פעם על משלשלים- אני ממש לא מסוגלת לשני הדברים האלה אבל כן מרגישה שלמדתי לחיות עם הכאב של הרעב. במהלך התקופה הזו היו שבועות שאני עושה ברצף הליכות כמה פעמים בשבוע ואז מפסיקה לכמה שבועות וחוזרת שוב. האם פיתחתי הפרעת אכילה? האם פיתחתי אנורקסיה? אני מרגישה שאיבדתי שליטה, מפחדת בעיקר מפגיעה בפוריות. זה כנראה עונה על צורך מסויים, לא יודעת איזה בדיוק. כייף לי לקנות בגדים במידות נורמליות ולא מידות גדולות, כייף לי לקבל ים של מחמאות, כייף לי גם קצת עם כל הדאגה הזו סביבי, כי כולם כבר שמים לב שמשהו לא בסדר. מה עושים? איך יוצאים מזה? האמת שבפני כולם אני לא מוכנה להודות שאני יודעת שמשהו לא בסדר, רק בפני הרופאת משפחה שלי קצת חשפתי וביקשתי הפנייה לדיאטנית, היא שאלה אותי :" למה? כי את רוצה עוד להוריד?" היא לא הבינה שאני רוצה להיות במעקב אצל דיאטנית ורק אז להתחיל לאכול, אני מפחדת נורא שאם אני אוכל אני אשמין ואולי רק בפיקוח של דיאטנית אני אהייה רגועה. אני בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית (לא בגלל זה) וגם איתה לא ממש מסוגלת לדבר על זה. סליחה על האורך חייבת עזרה