אכילה רגשית? אנורקסיה? בבקשה בבקשה תעזרו לי זה דחוף!
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
הייתי מאושפזת 3 שנים במחלקות סגורות להפרעת אכילה בעקבות אנורקסיה בלבד. (כשהייתי בת 16) ולפני היה לי אכילה רגשית ואז ירדתי במשקל משהו כמו 10 קילו כיום שוקלת 40 גובה 1.64. במשך כל התקופה אסרתי על עצמי מאכלים שונים ואקצר ואגיד שהייתי אוכלת בצהריים רק ירקות לחם וגבינה בערב וקןרנפלקס בבוקר אבל אז החלטתי לעשות לעצמי פינוקים פעם בשבוע לאכול מה שרוצה. מפה לשם זה הגיע לכל יום כמעט בשבוע ואז שבועיים הפסקה (חזרה לתפריט הרגיל- ירקות לחם קורנפלקס, בלי כלום מבחוץ) ושמתי לב שזה יצא משליטה. באותו היום שאני אוכלת בחוץ אני אוכלת רק שתי פרוסות עם שלוש כפות קוטג ומלפפון ואז אוכלת. אבל זה פשוט יוצא משליטה. אכלתי היום בצהריים עוגת שוקולד חמה גדולה במסעדה ו2 כדורי גלידה. חיכיתי עד הערב בשביל לאכול פיצה כי היום זה היום האחרון של המסעדות ואכלתי חצי מגש שאמא שלי הכינה התחיל משתי משולשים (השעה 1:44 בלילה כי אני לא נרדמת) ועכשיו אני מתלבטת אם לאכול גם עוגת ביסקוויטים כי בא לי ממנה ממש ולא אכלתי ממנה. הקטע שאני מפוצצת ואני פשוט יושבת ומחכה שיירד האוכל (בפעמים קודמות אפילו לא חיכיתי) הקיבה שלי עומדת להתפוצץ ופשוט המשכתי לאכול לא הפסקתי עם הפיצה וידעתי שכואבת לי הבטן. אני נורא מפחדת שזה אכילה רגשית. אני לא יודעת למה זה חזר לי. במשך שלוש שנים הייתה לי שליטה עצמית מטורפת לא משנה מה היה קורה לא הייתי נוגעת בכלום. לא דברים עם שמן לא פחמימות לא מטוגנים. גם אם זה היה תלוי שהעולם יקרוס, לא אוכל מבחוץ כלום! ועכשיו פשוט לא מצליחה לשלוט על האכילה. רק רוצה לאכול עוד ושנגמר עוד. למה זה קורה לי שוב? איך אפשר שזה יעלם? ואם אוכל את העוגת ביסקוויטים זה ייחשב כבולמוס?
אדם רגיל אוכל ככה ביום? לא נכון?
שלום לך אסנת, קראתי ממש בעיון כל מה שכתבת. עבר אלי הקושי הרב שאת מרגישה, ההתמודדות היומיומית שלך עם העיסוק האינטנסיבי הזה עם האוכל והאכילה. ברור לי אסנת שאת עדין מתמודדת עם בעיות לא פשוטות הקשורות לאכילה, להשפעה של האכילה על המראה החיצוני שלך, על מה שאופן האכילה שלך אומר על יכולת השליטה שלך, על "הנורמאליות " שלך בעיני עצמך, על השליטה שלך במה שקורה בחייך. לא כתבת בשאלתך האם מאז שאינך מאושפזת קיבלת טיפול פסיכולוגי או מעקב כלשהוא. נראה לי שזה ממש משהו שאת צריכה לעשות כדי להקל על עצמך להתמודד טוב יותר עם כל זה. אנשים שהיו באשפוז בשל אנורקסיה ושוחררו מאשפוז, בדרך כלל ממשיכים להתמודד עם המחלה הזו ש"בודקת" כל הזמן האם הם חזקים או חלשים, ומנצלת כל הזדמנות כדי לצוץ שוב ולהטריד ולהשפיע על חייהם. ממש לא כדאי שתתמודדי עם כל זה לבד. אם את זקוקה את יכולה לקבל ממני עצות והפנייה לטיפול שמתאים לך. לגבי שאלתך על ה"בולמוס". בולמוסי אכילה הם התקפי אכילה בלתי נשלטים שנמשכים בין כמה שעות עד כמה ימים. ממש לא נראה לי משנה האם את סובלת מבולמוסים . מה שנראה לי חשוב שתדעי שאת עדין נאלצת להקדיש זמן רב מיומך למחשבות על הדברים שאכלת או שתאכלי ומחשבות של חרטה על מה שאכלת וזה מה שגורם לך לסבל רב. את יכולה לקבל עזרה טיפולית ולצאת מהמצב הזה. את מוזמנת לכתוב לי למייל האישי או להתקשר. רינה בלום 052-4491234 [email protected]
ודם כל אני נורא מעריכה את התשובה שלך וההתייחסות האמיתית והמושקעת לנושא. סיפרתי רק עוד חלק מהדברים זה ככ ארוך ומסובך יותר. הייתי בטיפולים שונים אחרי שהשתחררתי אבל הפסקתי כי אני לא רציתי. כיום ההורים שלי רוצים לקחת אותי באופן פרטי לפרו גור. אני הייתי מאושפזת גם בילדים אצל שטיין לפני. אבל כן מאוד חשוב לי לדעת אם זה בולמוס ולמה זה קורה? אשמח אם תעזרי לי בנושא הזה. השאלה הזאת מאוד מאוד מטרידה אותי ואני מפחדת מזה מכך דבר אחר. כי האכילה שלי הייתה ככ שונה פעם. לכיוון של האנורקסיה ולא להפך. אם פעם יכולתי להסתכל (סתם דוגמא- ) על הרכים בויקיפדיה של האמורקסיה וגם כי הייתי מאובחנת בזה.. ולהגיד עך כל אחד זה יש לי וזה יש לי. היום אני יכולה להסתכל על של אכילה רגשית ולהגיד על הרוב יש לי. למה זה התשנה? ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על אוכל ולרצות לאכול