נמאס לי מכל זה

יש לי תפריט שאני אף פעם לא אוכלת על פיו. אני לא מצליחה ללמוד בלי לאכול. אני לא מקבלת מחזור והאוסטיאופורוזיס לא עובר. אני תמיד אוכלת יותר מדי. אני בתת משקל תמידי אבל גם תמיד נפוחה מיותר מדי אוכל. אין לי גבולות. רציתי עכשיו לאכול בפעם הראשונה דגני בוקר לבד. הדיאטנית שלי קוראת לזה "חשיפה". כמה מפתיע שעכשיו אני כותבת כאן רק כדי להעביר את הזמן כדי לא להקיא את זה. אני מרגישה שאכלתי יותר מדי. הפתרון? לאכול הכל ולהקיא. למזלי (?) מנעתי מעצמי כל אפשרות להקאה בטוחה אז אין לי את האומץ לאכול עוד. אני משתגעת מהמצב, משתגעת מעצמי, רוצה אישפוז אבל גם רוצה חיים. כבר יותר מ10 שנים שאני חייה בהפרעה של אכילה כפייתית.

תודה על התגובה. כתבתי את זה ברגע של לחץ. הייתי מטופלת בעבר באגם אבל טיפול יום לא מסתדר עם הלימודים שלי. כרגע אני עומדת לפני אינטטיק בתל השומר. בעקרון אני מקווה לקבל אישפוז במהלך חופשת הסמסטר אבל אני מוכנה לאפשרות של אישפוז על חשבון הלמודים (רק אם המנחה באוניברסיטה יסכים לאפשר לי להמשיך את המחקר למרות האישפוז). אותו יום בסוף נגמר בזה שאחרי כמה שעות אכלתי עוד בערך 100 גרם פייבר1 ובסביבות ה15 יוגורט והקאתי אותם פעמיים (באמצע ובסוף). אחר כך יצאתי לרכיבה על האפניים. זאת היתה הקאה אחרי מספר שבועות ללא הקאות. בדיוק בגלל הסיבה הזו אני מפחדת לאכול לבד מאכלים שהם לא יוגורט קפוא וירקות- אני לא שולטת בעצמי וזה כמעט תמיד נגמר בבולמוס... אני יודעת שהבולמוסים הם חלק מהתהליך אבל נורא קשה לי לחוות אותם....

שכחתי לציין שכתבתי את ההודעה הראשונה בזמן של סערת רגשות- אני אמנם מרגישה שאני אכלנית כפייתית אבל האבחנה הרשמית היא אנורקסיה נרבוזה