מחשבות
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
שלום גילי, ראשית, רציתי להגיד שנראה שבאמת חשוב לך לתת מענה ועזרה - וזה פשוט מרגש וחשוב, אז תודה. לאחרונה אני חוזרת לאט לחיים קצת יותר פעילים לאחר תקופה ארוכה של שנה בה הייתי מנותקת ומסוגרת. אני עובדת, מבלה וכו'. כרגע אני שומרת על משקל מעט נמוך מהגבול המינימלי אך יציב. אני מטופלת תרופתית, אבל ככל שאני נתקלת בקושי ובבעיות כביכול "רגילות" בחיים , אני מוצאת את עצמי חושבת יותר ויותר על פציעה עצמית, ורצון לזרוק הכל, ולהפסיק להילחם. זה מאוד מתסכל, שכן, נדמה לי שלעולם לא אוכל להתמודד עם חיים נורמליים שכרוכים בהם קושי ואכזבות ועצב. הכל אצלי נורא קיצוני. אני מדברת על כך בטיפול, אך לא מוצאת שאני מגיעה לתובנות וממשיכה להיות מתוסכלת. כל אכזבה גורמת לי למחשבות וכעמט אף למעשים קיצוניים ואני מודאגת. אני לא יודעת מה עוד יכול להועיל...
שלום לך משתקמת. תודה על הפידבק! בנוגע לקושי מול תסכול, לקיצוניות ולנטייה לגלוש למחשבות על פגיעה עצמית, הייתי ממליצה על ספר שממוקד בטיפול הפרעת אישיות גבולית (לא כי בהכרח אישיותך גבולית, אלא כי אלמנטים אלה קיימים בהפרעת אישיות גבולית). ספר טוב בנושא הוא ספרה של מרשה מ' לינהן: הפרעת אישיות גבולית, הקניית כישורים. הוצאת אח. מרשה מ' לינהן מספקת גישה מעשית לטיפול בקיצוניות ובנטיה לפגיעה עצמית. יש לה כמה ספרים בנושא זה, ותוכלי לבחון אותם בספריה עירונית או להזמינם בחנויות הספרים או באינטרנט. גישתה הטיפולית נקראת טיפול דיאלקטי התנהגותי(DBT באנגלית) ותוכלי אולי למצוא קווים מנחים או חומר בנושא, גם בחיפוש באינטרנט. נשמע שעשית דרך משמעותית! את עובדת ומבלה וכל זה בהשוואה לשנה שעברה. אין סיבה שלא תמשיכי להתקדם. המשיכי לעדכן גילי
אני מנסה להתבונן בצד היצרני של הקיצוניות. נכון שהיא גורמת סבל רב וחוסר הסתגלות לבעליה ויש לה יחסי ציבור מאוד לא מוצלחים, אבל ברגעים הטובים היא יכולה להביא איזו יכולת לחוות טווח מאוד עשיר של גוונים שמכניסים ריגוש, יצירתיות, וחיים. ואסור לזלזל בזה. זה סוג של תכונה אישיותית מושרשת שקשה אמנם 'להפטר' ממנה אבל מעט מדי נותנים לה לגיטימציה להתקיים ולא מתייחסים מספיק ליתרונות שלה. כי החברה מעונינת אולי בשקט תעשייתי שישמור על שלמותה.
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
