מרזה ללא רעב. אך לא מאוזן. חלש

שלום. אני מתמודד עם בעיות משקל. לא מצליח "לזרום" ולאכול רגיל. יש עליות וירידות. בעבר אנורקסיה. עד לפני חודש בולמוסים פעמיים בשבוע. לפני חודש חל שינוי ואני לא נמשך לבולמוסים. אלה אחת לחודש. סביב ה5000 קלוריות. היום אני קרוב לתת משקל. השאלה: אני לא יודע איך להגדיר את מצבי. כשאני קורה על אנורקסיה אומרים שזה במסגרת הרעבה. אך אינני מרעיב את עצמי. אני יורד במשקל בעקבות אכילת כ5 ארוחות קטנות ביום. בשילוב פעילות בחדר כושר. אז מה הכוונה תת משקל כתוצאה של הרעבה? האם אני נחשב מנותק מהתחושה? איך לשלוט בחוסר האיזון הזה? איך אפשר לרדת במשקל. ולא לעלות מהר?

כן. הבעיה הרגשית קשורה לבית. לאמא שלי. היא לחצה עליי לאכול דברים. גם כשלא היו בריאים. היא הייתה עצבנית. ולא סבלנית. בצורה ברוטאלית הייתה מעבירה ביקורת על הרזון. ברוב זמן ההתבגרות שלי. אכלתי לרוב מתוך לחץ...מה שעניין אותי. זה פיתוח הגוף. ושמירה על חיוניות. אבל בבית מזניחים את עניין התזונה הבריאה. זה נחשב "לא נורמלי". למרות שאני משתדל לקחת אחריות, אני יוצא המוזר בבית. בסביבה הקרובה. רואים אותי כזה שמרזה בצורה לא יפה. לא נורמלית. דווקא במשקל הגבוה יותר לא הצלחתי לפתח ולשמור על הגזרה.. הנטייה שלי היא לרדת, לאו דווקא במתוך יוזמה שלי. ברמת העיקרון אני לא מתכנן לרדת. אלא לשמור על הבריאות. על חיטוב. על גזרה יפה. ולא הולך לי.

טיפולים. שלא מרגיש איתם בנוח. בעבר טיפול פסיכיאטרי. כיום טיפול אצל דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה... אבל אני מרגיש. שזה פחות לפי הרצון שלי ..אלה לפי "מודל" של הנורמה. וזה לא תואם את הרצון שלי...אני רוצה שהיא תלמד אותי. להימנע מבולמוסים...כליל .. ושהאכילה תהיה על אוטומט. וגם סבירה. שאוכל לשלוט. ויש לי רעיונות איך לעשות את זה...אבל את זה הדיאטנית לא למדה באוניברסיטה...

נכון. הגורם לבעיה. זה העניין. אבל אני הולך לשיחות במרפאה לבריאות הנפש. זה לא משתלב.... זה לא עוזר.