צה"ל והפרעות אכילה

היי גילי, רציתי לקרוא את דעתך בנושא. הסיפור הוא כזה, יש לי עבר מאובחן כאנורקסית. כשהתגייסתי לצה"ל האנורקסיה לא הייתה פעילה. אך ככל שעבר הזמן והתקרבתי כבר לאמצע שירותי הצבאי הרגשתי שלא רק שהאנורקסיה שלי חוזרת היא גם הופכת לאט לאט למשהו פחות ופחות מוכר לי. החלו לי התקפות רעב שגררו הקאות נוראיות ובעצם כל החבילה של עולם הבולמיה. כיום, נותרו לי עוד שמונה חודשים לסיום שירותי הצבאי. המפקדים מעורבים בעניין, כמו כן גם מערך בריאות הנפש של הצבא. אבל זה לא באמת עוזר. להפך, השגרה הצבאית מלחיצה אותי וגורמת לי לטבוע עמוק יותר בהפרעה ובסבל העצמי. אני חושבת שאם הייתי בחיי האזרחות, אולי הייתי יכולה לעשות דברים קצת אחרת, דברים שמתאימים לי, דברים שיקלו עליי.. אציין שאני מטופלת באופן פרטי במרכז מתמחה, אבל שוב.. נורא נורא קשה לי לטפל בעצמי כשאני עדיין בצבא, זה נורא קשה להבין מה הבעיה לשרת ולהיות בעלת הפרעת אכילה. אבל זאת בעיה קשה. מהמון בחינות.למרות שאני עושה שירות יומיות וחוזרת כל יום הביתה, הקושי הוא עצום. השאלה שלי היא איזה צעד לעשות. אני רוצה לעזוב את הצבא כדי למזער את הסבל שלי. אבל מצד אחד, אולי זה לא צעד נכון עבורי, מה יהיה בעתיד? מה יגידו כולם? זאת בושה ענקית לא לעשות צבא, וזה לא שלא ניסיתי.. באמת שניסיתי ורציתי.. אבל קשה לי. נורא. קושי שאני כבר לא יכולה לשאת.. מה את חושבת? מה היית מייעצת לבחורה שמגיעה אלייך לקליניקה עם כזאת דילמה? אודה לתשובתך.