לעצור מהר
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
שלום, עוברים עלי ימים קשים מנשוא. אני בת 28,אני מרעיבה א ת עצמי הרבה פעמים ואוכלת תפריט של כ500 קלוריות ביום פלוס מינוס. התחלתי טיפול לפני כשלושה חודשים,אבל אני מוצאת עצמי משקרת בטיפול,במן מחשבה שעד שזה יצליח,אני לא אוכל. בימים האחרונים,אני עשיתי החלטה עם עצמי שאני אקבל את עצמי ככה, אני יודית שאני לא שמנה בכלל בכלל, רק רואה את זה על עצמי. וחלק מלקבל את עצמי זה להפסיק לאכות כמו ציפור חולה,אלא לאעות מה שמתחשק לי. משמע-לחיות. האמנם,אני כבר כמה ימים בולסת כמומיות היסטרות של הכל. פחממות וסוכרים והכל הכל.. באותו רגע אני נהנת ומרגישנ שזה בכול אבל לא נותנת לביס להשפיע על מצב הרוח שלי. אבל אז אחרי זה,אני נכנסת להיסטריה ובכי ותסכול על זה שאני בצגמת השמנה ולא ההפך. השאלה שלי,האם יש דרך לגרום לי לאכול פחות? איך נשארים גם שפויים וגם אוכלים מה שרוצים?! תודה
שלום לך רננה, המצב אותו את מתארת מראה שאת באמת זקוקה לטיפול בעניין האכילה . המעברים שאת עוברת בין הרעבה עצמית שיוצרת מצב מאד לא בריא לגופך ונפשך, לבין מצב של בולמוסי אכילה שגם הוא מזיק, מצביעים על כך שצריך לבחון את "מערכת היחסים" שיש לך עם אוכל ואכילה ואת הדפוסים שהשתרשו במשך הזמן. לשם כך את זקוקה לטיפול רגשי שיתמקד בדיוק בנושאים אלה. אם את נזקקת לשקר בטיפול, אני לא רואה את האפשרות לכך שתפיקי תועלת משמעותית ממנו. הקשר הטיפולי בין המטפל והמטופל מאד משמעותי להצלחת הטיפול, ואם היחסים הם של חוסר אמון והסתרה אז מה הטעם? כמובן שאני חושבת ויודעת שישנו סיכוי גדול לצאת מהבעיות שתארת, אני רואה את זה קורה כל הזמן. מאחלת לך בהצלחה,
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
