הצילו!

תמיד הייתי נערה מחוזרת ויפה, עם גנים נהדרים ומעולם לא שמנה אך יום אחד רציתי לרזות.. שהעצמות יבלטו קצת יותר כמו הדוגמניות מרדף מטורף אחר איזשהוא ויזן של יופי, כשמלכתחילה לא כלכך היה ברור לאן אני מעוניינת להגיע.. המשכתי לרזות ולרזות ממשקל 50 ק"ג למשקל 39, כולם כבר נבהלו ודאגו, אפילו המחזור כבר נעלם אבל אני קיבלתי את זה.. אני הייתי מוכנה לוותר על הכל רק בכדיי להיות רזה ויפה. וזה היה האידיאל שלי. כולם הסתכלו עלי בפנים מרחמות, פנים נגעלות, אבל אני הייתי בשלי.. אפילו שידעתי שנגעלים ממני, נעשיתי אדם כלכך עצוב, עם המשקל שלי רציתי להעלם עד שאמות. בודקת כל יום עם בולטת עצם יותר מאתמול, ואם חלילה אכלתי טיפה יותר בודקת עם העצמות כבר נעלמו. ההורים שלי כלכך כאבו ולא יכולתי לשאת יותר את הכאב שלהם אז התחלתי לאכול קצת ועוד קצת. ונגעתי במתוק שפתרתי את עצמי ממנו למעלה משנתיים, והיום אני עולה במשקל עוד ועוד במקום נערה שלא אוכלת נערה שאוכלת כל דקה.. התקפות של בולמוסים ללא שליטה והפעם כאב בלב לא מגוף עייף ותשוש ופנים שהולכות ונעלמות, אלא מכך שאני עולה ועולה.. לא יכולה להסתכל על עצמי לא יכולה להרגיש את הגוף הכבד שלי ואני שוקל 45, כל מה שעשיתי יורד לטימיון והנה אנשים מסתכלים עלי עכשיו בטח כי אני שמנה! בטח כי הגוף שלי מדלדל ולא מוצק כל היום שוקולד במקום אוכל ואני שונאת את עצמי אני שונאת את מה שעשיתי לעצמי ואני רוצה להיות רזה רזה וצנומה עד שאעלם ואמות :(