בקשה לחוות דעת
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
אחר צהריים טובים, אני בשנות העשרים לחיי, בולמית כבר מספר שנים.. בחצי שנה האחרונה התחלתי טיפול במטרה לשפר ובתקווה לפתור את העניין, כל זאת מבלי לספר לאף אחד מבני משפחתי , חבריי או סביבתי הקרובה. אני לא מרגישה בנוח לספר את זה כרגע, בייחוד לא להורים שלי מתוך חשש שיחשבו שיש להם חלק בזה או שירגישו אשמה על כך שלא פניתי אליהם לעזרה לפני זה, וגם מתוך פחד שחשיפת הבעיה בפניהם תגרום להם לפקח עליי ולהיבהל בכל פעם שאעלם. מנגד, אני בקשר מאוד טוב איתם, אני אוהבת לדבר איתם ולהיות פתוחה איתם ככל שניתן ולכן אני ממש לא מרגישה בנוח לשקר להם בכל פעם שאני נעלמת לטיפול, בייחוד שעכשיו זה קורה בתדירות יחסית גבוהה. כיוון ואין לי את מי לשתף בנושא בכדי להתלבט, במידה והדבר אפשרי הייתי שמחה לשמוע מה לדעתכן דרך הפעולה הנכונה ביותר ממצבים מסוג זה..
שלום לך דנה. השיקול והעיתוי האם ומתי לספר על בולימיה למשפחה הוא באמת משהו שאת צריכה לבדוק אם עצמך. כיון שביקשת לשמוע את דעתי אומר לך שלספר את קיומה של הבעיה למשפחה ולחברים זה חלק חשוב בריפוי עצמו בהרבה מן המקרים. להסתרה ולסודות יש מחיר שאת משלמת. הדבר כמובן גם חשוב עוד יותר כיון שאת אומרת שהיחסים והכנות מאד חשובים לך. לפעמים המשפחה ובמיוחד ההורים מאד נפגעים אם הדבר מתגלה באופן כלשהו. השיקולים לא לספר בשאלה שלך הם אמנם מובנים אבל לדעתי פחות חשובים.
קודם כל אני מאוד מעריכה את המענה המהיר ואת התשובה הכנה. האם לדעתך יש דרך נכונה לשתף אותם בזה? אשמח להמלצות במידה ויש מאחר ואני מאוד חוששת מהמעשה הזה..
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
