האם יש לי סיבה להיות מודאגת?

בת 31. היסטוריה של הפרעות אכילה לפני עשור, עם שני אשפוזים על אנורקסיה, בנוסף מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית ופוסט טראומה. אחרי האנורקסיה עליתי המון לאורך השנים בגלל בולמוסים ואכילה רגשית. אחת לכמה זמן הייתי מרעיבה את עצמי לכמה שבועות, יורדת מהר כמה קילו ועולה הכל בחזרה עם ריבית. עד שהגעתי ל- bmi גבוה על הגבול בין עודף משקל להשמנה. הצלחתי לרדת בערך 7 קילו לבד בדיאטה בריאה ואיטית. לפני חודשיים התחלתי אוזמפיק לצורך הרזיה. תוך שבועיים זה הפך מדיאטה רגילה להרעבה. הורדתי את הקלוריות מ-1200 ל-800 ל-600 ועכשיו כבר כמה שבועות על 400 ומטה. ירדתי בערך 16℅ ממשקל הגוף שלי בפחות מחודשיים. כל פעם אומרת לעצמי ''ארד רק עוד כך וכך ואז אחזור לדיאטה נורמלית''- אבל אני לא מצליחה לעצור... זה נהיה אובססיבי. אני לא חושבת על כלום ומתעסקת בזה שעות. זה מזכיר לי את מה שקרה לפני עשור. היו כמה ימים שניסיתי לאכול קצת יותר אבל זה עושה לי התקפי חרדה וכאבי בטן. אני מרגישה שאוכל להפסיק רק כשאהיה רזה, בתת משקל ויפה כמו פעם. אני במשקל תקין על הגבול העליון עכשיו. כולם מחמיאים לי על זה שיורדת ונראית טוב. אני מרגישה פיזית לא טוב. סחרחורות ושחור בעיניים אם קמה מהר מדי, ואחרי הרבה שעות שלא אוכלת לפעמים נהיה לי דופק מהיר, בחילה, הזעה והרגשה שתכף מתעלפת. כל יום אני נשקלת ורואה שירדתי ואני בהיי מזה אבל גם מפחדת שאני מגזימה. הצד השני אומר - את לחוצה רק בגלל ההיסטוריה שלך, אבל בתכלס את שמנה בעודף משקל שיורדת וזה בריא! אמנם אני בטווח התקין סופסוף אבל בגבול העליון. אני לוקחת ויטמנים כל יום, ברזל חומצה פולית ויטמין בי וגם ויטמין די. אין לי מה לדאוג, נכון? אני אפסיק כשאהיה רזה.