אכילה רגשית

שלום, אוכל זה נושא בעייתי אצלי מאז ומתמיד. אני סובלת מאכילה בררנית מילדות ולכן אוכלת רק פחמימות ובשר מדי פעם (לא נוגעת בכלל בירקות, פירות, דגנים, קטניות, דגים והרשימה עוד ארוכה..). לפני שנים הרגשתי את ההשפעה של זה על המצב הבריאותי ופניתי לרופא משפחה אבל לא קיבלתי מענה ופניתי לאחר. עברתי בסוף 5 רופאים וחוץ מזלזול לא קיבלתי כלום (אפילו לבדיקת דם הייתי צריכה להתחנן למרות שעברו הרבה שנים מאז שעשיתי). לבסוף הגעתי לדיאטנית והיא היחידה שבאמת ביררה איתי את הנושא וגרמה לזה שאקבל הפנייה להפרעות אכילה. הבעייה שגם אז לא קיבלתי מענה והתעלמו מההפנייה שלי. עברו שנים ובסוף גם המוטיבציה שלי לטפל בזה נעלמה. היום ממש כבר אין לי עניין בזה יותר אבל הבעייה שאני גם חווה אכילה רגשית. זה תמיד היה אבל המצב הבריאותי שלי השתנה ולכן זה כעת נהיה יותר בעייתי. התזונה שלי מוגבלת ואני לא יכולה להחליף את האוכל במשהו "בריא" יותר, ולכן "התקפי" האוכל האלה מקשים עלי עם התזונה הזו. אני בדר"כ אוכלת ממש מעט, אבל בעיקר בסופ"ש האכילה הרגשית משתלטת עלי ואני מרגישה צורך לאכול כל הזמן, גם שאני לא רעבה. אני יכולה לאכול ואחרי 5 דקות לחפש את הדבר הבא ואז שוב, זה לא יגמר. למרות שזה גורם לי להרגיש לא טוב הרצון לאכול כל הזמן מנצח. אני מודעת לזה שזה בעיקר נובע משעמום ומחשבות ועדיין לא מוצאת משהו שיוכל לפתור את זה. אין לי בסופ"ש משהו שימלא את החלל הזה ולכן שם אני נופלת. מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם זה? תודה