כמה שאלות
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
שלום גילי, קודם כל אני רוצה להודות לך, נפגשתי איתך פעם אחת בהדסה, במסגרת אינטייק ובעזרתך החלטתי להתאשפז בתל השומר באותו שבוע ממש. מאז עברה כבר יותר משנה וחצי, וכרגע אני אחרי אשפוז שלישי במחלקה להפרעות אכילה. אני מטופלת למעלה משנה אצל מטפלת שאני מאוד מתחברת אליה וקשורה אליה, מבחינתי הטיפול מאוד עוזר לי אולם לאור האשפוז השני והמשך הקושי הסביבה שלי מפקפקת בכך. רציתי לשאול אותך כיצד את חושבת שניתן לראות התקדמות בטיפול? ואיך מבחינתך ניתן לבדוק האם הטיפול עומד במטרתו. אני מטופלת גם בטיפול דיאטני ותרופתי, רציתי לשאול אותך על תחומים נוספים שיכולים לעזור אולי במסגרת רפואה משלימה, או טיפול קבוצתי, האם ידוע לך על אפשרויות טיפוליות נוספות שיכולות להוות תוספת? סליחה על האורך ותודה...
שלום לך משתקמת! אני מתרגשת לשמוע שנפגשנו בעבר ושהחלטת לקחת את גורלך בידייך ולפנות לטיפול שמתאים לך. את שואלת שאלות טובות בנוגע לטיפול ושיקום. כיצד ניתן להעריך את ההתקדמות ומי הוא זה שקובע אותה, את או הסביבה. ובכן, אני חושבת שבראש ובראשונה את זו שיכולה להעריך האם הטיפול עומד במטרותיו. בראש ובראשונה, מבלי לשמוע יותר מדי פרטים, ברור שאם הלכת מיוזמתך לאשפוז 3 פעמים, מתמידה בקשר טיפולי ומחפשת לעצמך עוד דרכי שיקום, הרי שהטיפול מחזק או לפחות משמר את המוטיבציה שלך לטפל בעצמך ואת התקווה שיכול להיות לך יותר טוב. אשפוזים חוזרים לוא דווקא מעידים על מצב מתדרדר אלא גם על בגרות, בשלות ורצון לטפל בבעיה. קשה להעריך השפעה של טיפול פסיכולוגי כפי שקשה להעריך השפעה של טיפול רפואי כי הרבה תלוי כמובן בחומרת המצב מראש. אדם שמגיע לרופא עם שפעת, סביר שהטיפול בו יראה תוצאות מהירות וטובות (אלא אם זו שפעת החזירים החדשה...). לעומת זאת, אדם שמגיע עם סרטן במצב קשה, סיכויי החלמתו הם קטנים יותר. אין זה אומר שהטיפול לא טוב או יעיל אלא שקיים פער בין מצבו לבין יכולת ההשפעה של הטיפול. כך גם בטיפול נפשי. אני מציעה תמיד להשוות את המצב הנוכחי עם המצב בתחילת הטיפול, ולא להשוות לאנשים אחרים או לתקופות אחרות מהעבר האישי של המטופל. אנסה לתת כמה נקודות למחשבה. בנוגע להשפעת הטיפול על הפרעת האכילה, שאלי את עצמך האם את חשה שמשהו השתנה בהבנה שלך בנוגע לסמפטומים. מאין הם הגיעו? מה הם משרתים? בנושאים רחבים יותר, האם התחושה הכללית שלך אחרת? האם יש לך תחושה שאת מובנת לעצמך יותר מבעבר? האם את חשה יותר כוחות ובטחון בתחומים מסוימים? האם משהו השתפר ביצירת הקשרים שלך (כולל הקשר עם המטפלת)? האם יש שינוי ביכולת שלך לבטא את עצמך ואת צרכייך מול אנשים אחרים? אלה לדעתי נקודות אשר יכולות לעזור לך. אם התשובה על חלק מהשאלות או אפילו על אחת מהן הנה חיובית, סימן שמשהו קורה. ויותר מהכל, את מתארת חיבור למטפלת ותחושה כללית שלך שהטיפול עוזר. זה מה שחשוב. בנוגע לסביבה. הסביבה נוטה לראות דברים מבחוץ ולהתמקד בהתנהגות בלבד ולא בהרגשה הסובייקטיבית שלנו. נסי לשתף את קרובייך בשינויים שאת חשה. אם הם ימשיכו בעמדתם, התייחסי לכך כהזדמנות פז להקשיב לרגשותייך ותחושותייך ולסמוך עליהם ללא קשר לעמדת הסביבה. הייתי מציעה לך לשתף את המטפלת שלך גם בשאלות אלה. נשמע שיש בינכן קשר טוב ואני בטוחה ששיחה על נושא יעילות הטיפול ויחס הסביבה לטיפול, יכול להביא לתובנות חשובות. נסי להתייעץ עמה גם על טיפולים משלימים. קיימים טיפולים שיכולים להיות רלוונטים מהתחומים: רפואה אלטרנטיבית, טיפולים בהבעה ויצירה (אמנות, מוסיקה, דרמה), רכיבה טיפולית על סוסים, קבוצות תמיכה שונות ועוד. הכל תלוי באיזה חלק ברצונך לחדד בהתקדמות שלך. אם תרצי תוכלי לשתף כאן יותר מה את מרגישה שחסר לך בטיפול הנוכחי ונוכל לחשוב ביחד מה יכול להתאים כתוספת. כל הכבוד לך והרבה בהצלחה, גילי
היי גילי, אפתח ואודה לך על התשובה המעמיקה והמפורטת. הנקודות שהעלית בהחלט גרמו לי לבחון את הדברים, עניתי לעצמי על השאלות בהחלט בחיוב, ומאוד עזרת לי לראות כיצב אני מתקדמת ומקבלת מהטיפול הרבה. אני מבינה את ההקבלה למחלה קשה, וברור לי שהתמודדות של שנים רבות היא מורכבת ודורשת זמן וההעמקה. בנוגע לסביבה, אני חושבת שלמרות שניכר לכולם שחלים בי שינויים בעזרת הטיפול, המבחן של כולם לגבי הוא האם אני מצליחה לשמור על משקל יציב, אני לא מחפשת את השורה התחתונה, וכמובן שחשוב לי הפן הפיזי שכולל שמירה על משקל תקין ואכילה מאוזנת, אולם אני נותנת הרבה משקל גם לתחומים אחרים, שבאים לידי ביטוי בטיפול, קשרים, משמעות, התמודדות עם דכאון וכו' אני מרגישה שאני רוצה להקדיש עוד חלק מזמני לתהליך של ההחלמה, בעיקר אחרי היציאה ממסגרת אינטנסיבית של אשפוז לחיי שגרה בבית. יש בי צד אחד שכמה למקום נוסף של ביטוי כמו קבוצה בנושא הפרעות אכילה אולם יש בי גם צד שרוצה להרפות מעט, ולתת דגש יותר למקום של התחברות לגוף ולנפש ולעצמי. האם את חושבת שקבוצת תמיכה יכולה גם להזיק בשלב מסוים? האם את חושבת שכדאי לי לתת מקום לטיפול פחות ספציפי ויותר כוללני בנושא גוף ונפש? עוד שאלה שמעסיקה אותי, (אם לא הגזמתי עם השאלות), היא מה דעתך על קשרים בין בנות שמתמודדות עם אנורקסיה? אני מתכוונת לבנות כמוני, שנמצאות בשלבי החלמה, ונמצאות בטיפול? האם את חושבת שלקשר כזה יש יתרונות? מצטערת שוב על האורך והמון המון תודה.
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
