לא יכולה לבד

מקיאה על אוטומט ,כבר לא חושבת כמה ולמה מותשת ואין לי כח אחרי שנה של טיפול סיפרתי למטפלת שלי שאני מקיאה כבר למעלה מעשרים שנה פשוט זה מה שאני יודעת לעשות. בפעם האחרונה שהייתי היא אמרה שאנחנו לא נכנסים עכשיו למה שערבר עלי בילדותי שהביא בעצם להקאה הראשונה אלא חושבים איך מפסיקים עם ההקאות באופן יותר פרקטי . קשה לי עם הכל עם מה שקרה בילדותי שהותיר חותם בנפשי וגרם לי לעשות בחירות לא נכונות עם הכאבים שעברו עלי ועם החיים שיש לי היום אני כל כך לבד היום ואני שלא הייתי צריכה שידברו /יחבקו או יתייחסו לקיומי לא מצליחה יותר לבד רק רוצה שיעטפו וישמרו עלי ולפעמים שישמרו עלי מעצמי. כלום כנראה לא מספיק לי כי אני כבר לא לבד כמו פעם ובכל זאת הבאר הזו לא תתמלא לעולם כנראה. רות

במחשבה לאחור האוכל באמת סתם את כל הצרכים שעלו כל השנים החל מזכרונות בדידות והרבה כאב ןעצב נגמרו באסלה כדי באמת למנוע מעצמי להרגיש אותם כי לא ידעתי איך להתמודד/להכיל אותם ,היום אחרי עבודה של שנה יש הרבה מהמצבים שאני כן יכולה להכיל מבלי להתמוטט ובכל זאת אני מקיאה . אני יודעת שאם היה מישהו שיהיה איתי או מישהו שיאכל לדבר איתי כשארגיש צורך שיחבק אולי או יתייחס קצת שלא ארגיש כל כך לבד זה היה עוזר אבל מי יסכים ? וגם אם כן אז מה באופן צבוע ומאלכותי רק בשביל... מחר אני בטיפול ואני באמת רוצה לומר לה את מה שכתבתי פה בימים האחרונים אבל אני לא יודעת איך אין לי כח