למה עצבות מובילה לשוקולד?

שלום. יש משהו בשוקולד ובמתוקים, שמנחם, מרגיע, נעים. גם מבחינה פסיולוגית. השוקולד לא מאכזב. הוא תמיד שם ותמיד באותו טעם... אוכל הוא תמיד זמין לנו, ומגיל צעיר אנו למדים ששוקולד ומתוקים הם פרס ומשהו נעים שאנחנו מקבלים וכך ברגעים קשים, קל לנו לתת את זה לעצמנו. העניין הוא שבד"כ אנו פונים לנחמה הזו בעוד שאנו זקוקים למשהו רגשי אחר, עמוק יותר. ומה שקורה בפועל, זה שהשוקולד לא מספיק, כי אינו באמת יכול למלא את החוסר הרגשי, ואז אנו זקוקים לעוד ועוד ועוד, עד שאנו מתחילים להרגיש מלאים כל כך שדעתינו מוסחת מהכאב הרגשי שאיתו הגענו לשוקולד הראשון, ואנו עסוקים עכשיו בבחילה, בכאב הבטן, ברגשות האשם. למעשה אנו עושים דרך ארוכה על מנת להסיח את הדעת מהכאב. אין פתרון קל בעניין זה, אך נסי לפעמים לפנות ישירות להסחת הדעת. זה לא פתרון עמוק לכאב רגשי, אך זה פתרון זמני. אמנם הסחת דעת אינה כוללת את טעמו של השוקולד אליו אנו כמהים ברגע הראשון, אך היא מביאה לאותה תוצאה בסופו של דבר, עם פחות נזקים גופניים. הסחת דעת יכולה להיות: שיחה עם חברה, פעילות גופנית, האזנה למוסיקה, צפיה בטלויזיה, קריאה, כתיבה, כל דבר שיסיח את דעתך מהכאב הרגעי עד שתוכלי לחזור ולעסוק בו כשהוא בעוצמה יותר נסבלת. מקווה שעזרתי גילי