גילי שלום!!!!

יש לי בעיית אכילה מאז שאני זוכרת את עצמי...זה בא בתקופות... אף פעם לא סבלתי מעודף משקל...תמיד הייתי במשקל הרצוי... בכמה תקופות מחיי סבלתי ממשקל נמוך בעקבות עצב או דכאון ...בגיל 19 סוף סוף השמנתי ולמדתי לאט לאט להשלים עם זה..דבר שהוא מאוד קשה לעשות...להסתכל במראה ולאמר זה מראה נורמלי...זה בסדר...גם כשהשמנתי זה היה לאחר תקופה שהייתי במשקל נמוך ושעליתי חזרתי למשקל הרצוי...לצערי חשבתי לתומי שהתגברתי על זה...שזה כבר לא בחיי ..אל בשנה האחרונה זה חזר אליי ובגדול...חזרתי לארץ מטיול ומהעצב והדאון של החזרה חזרתי להרגליי הישנים וכך הבנתי שכל פעם שקשה אני בורחת לשם..חשבתי שאני יכולה להתמודד עם מצבים של דאון מבלי לברוח לצומות הנוראיים האלה..וללילות עם הרעב המטורף הזה וחוסר הנשימה הסדיר..פשוט סיוט...את לא יכולה לברוח מזה...הלוואי ולא הייתי מכירה את עניין הדיאטות ושומעת עליהם בגיל צעיר...הלוואי וזה לא היה חלק מחיי ...בחו"ל עליתי במשקל וחזרתי לארץ במשקל 55 ק"ג על 1.60 ...ולמרות שחשבתי שעניין המשקל מאחוריי טעיתי וזה חזר לי בגדול...לא האמנתי ירדתי למשקל של 45 ק"ג ונראיתי זוועה...יש לי מבנה גוף צר ולכן 45 ק"ג נראה עליי רע ...במשך שנה הייתי במשקל הזה והייתי פשוט חולה...הגעתי למצב שראיתי שאני הולכת לרדת עוד..כי היו לי כאבי בטן ברמה שהבנתי שאם אני לא עוצרת עכשיו אני מדרדרת כי כבר לא יכולתי להכניס אוכל..זה הבהיל אותי...המשפחה והחברים התחילו לדאוג לי ואני לא נהניתי מהסחרור הזה כמו בהתחלה...כשמגיעים לקצה זה כבר לא היי מבחינתי...זה רק סבל..החלטתי לקחת את עצמי בידיים למרות שפחדתי פחד מוות להשמין..והתחלתי לדחוף אוכל לאט לאט...ועליתי בחזרה ל53 ק"ג...אני מתקשה להתמודד עם המראה למרות שכל הזמן אומרים לי שאני רזה אפילו במשקל שלי..שאני אומרת מה המשקל שלי אנשים בטוחים שאני שוקלת פחות ..כמובן שזה עושה לי טוב אבל אני מאמינה שיש אי שם פתרון לבעייה הזאת..אני לא רוצה לחיות ככה...האובססיה הזאת משגעת אותי ..עכשיו קשה לי ואני מתחילה לאבד שוב את התיאבון ואני רוצה לעצור את עצמי כי אני יודעת שזה התחלה של איבוד משקל...רציתי לשאול לאן אני פונה בכדי שיעזרו לי לא רוצה להדרדר שוב אני לא רוצה לרזות ואז לקבל עזרה...אני זקוקה לעזרה עכשיו...כי אני כבר כמה ימים לא ממש אוכלת והעניין הזה לא מתאים לי..נמאס לי מהחרא הזה..אני רוצה לחזור להנות מאוכל...מהחיים בלי לדאוג למשקל...למי אכפת בכלל?? אני אוהבת את עצמי..אז זאת לא שנאה עצמית...הלוואי שאני אדע להתמודד יותר טוב במצבים קשים ולא לברוח לשם...מאחלת לכולן להיות חזקות ואני יודעת שהכל שטויות...ורוצה גם להרגיש ככה...