הי גילי
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
הי גילי כתבתי לך למייל, אך לא קיבלתי תשובה...זה בסדר לכתוב לך לשם? אני נשאבת פנימה יותר ויותר, כבר קשה לי להפסיק, יש משהו מאוד ממכר ומרגיע בזה, שאני לאט לאט נעלמת, והכי מצחיק זה שאף אחד לא שם לב. המשקל מראה צניחה, אבל מבחוץ לא רואים כלום, כנראה כי אני גם ככה שקופה, לא רואים עליי שום שינוי של ממש. אני אעלם לי לאיטי, יש בזה משהו מנחם, כי לפני כן הטריף אותי שלא יכולתי לסיים הכל בבת אחת. זה כנראה כמו להיכנס לבריכה. יש את האמיצים שיכולים לקפוץ בבת אחת, ויש את אלו שנאלצים להיכנס לאט לאט ולסבול כל הדרך לשם. בגלל הפחדנות, וכנראה גם בגלל שמגיע לי. אופיר
אופיר היקרה מסכת עינויים את מעבירה את עצמך, ועוד נותנת לכך הצדקה שזה מגיע לך בגלל פחדנותך. במה פשעת שגורלך הוא סבל והתעללות עצמית? ? ? קשה לקרוא כמה שנאה עצמית וביקורת עצמית את מפנה כלפי עצמך, בעוד שבי, ואני בטוחה שגם בקוראים אחרים, את מעוררת דווקא רגשות חיוביים ביותר. אני בטוחה שאנשים מבחוץ רואים שאת יורדת במשקל, רואים שאת נעלמת , אך את לא חשה בכך. לא חשה בירידה במשקל, ולא בכך שהם מבחינים. עניתי לך גם במייל וזה בסדר גמור לכתוב לשם. אנא ממך, תני לעצמך סיכוי להמשיך לחיות ולשם כך נדרשת הזנה בסיסית, פיסית (אוכל ושתיה) ונפשית -קצת חמלה על עצמך ומנוחה למחשבות השנאה העצמית. המשיכי לכתוב. ולחיות. גילי
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
