סובלת....
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
שלום, במשך שנים אני מתמודדת עם הפרעות אכילה. בתקופת התיכון סבלתי מאנורקסיה,לאחר מכן מבולימיה. היום אני בת 21,מטופלת בטיפול פסיכיאטרי,לוקחת כדורי ויפאקס ומרגישה שעדיין עולמי חרב עלי אם כי לא תמיד. אני סטודנטית לרפואה בחו"ל וגוף האדם מעניין אותי מאוד. יש לי חברים תומכים ומקסימים, משפחה אוהבת בארץ, ועדיין, ברגעים של קצת לבד אני מוצאת את עצמי עם כל הטיפול ועם כל זה שכבר כביכול עברתי את המחלות,קונה מלא ממתקים ובולסת עד שכואב לי ממש. לאחר מכן אני הולכת לישון עם בטן ענקית ונפוחה ורק מתבודדת מהעולם ולא עונה לאף אחד המנסה ליצור עמי קשר. למה אני עושה את זה? זה יפסק? אני לא מבינה למה אני ממשיכה עם זה. באמת שהכדורים עוזרים לי ואני מרגישה יציבות נפשית. אני מפחדת שההפרעה הזאת תהרוס לי את החיים. אני רוצה להיות רופאה ויש בי הרבה מה לתת. אני מפחדת מעצמי... מההרס העצמי הנוראי הזה שבא לי שיעבור. למה אני לא מעריכה את מה שיש לי בחיים? הלוואי וזה יפסק... אחרת לא רק שלא אהיה רופאה, לא יהיה לי עתיד בכלל... וזה כואב לי. אשמח לחוות דעת.. תודה.
מיכל שלום טוב לשמוע שמצאת מקצוע שמעניין אותך ונשמע שיש לך כוחות ומוטיבציה הדרושים במסלול הקשה הזה את מתארת טיפול פסיכיאטרי (שיעילותו שנויה במחלוקת אגב), אבל לא מתארת טיפול פסיכולוגי מה עם טיפול בצד הרגשי? הרי עולם הרגש הוא שנותן את אותותיו דרך אכילה בלתי נשלטת. את שואלת "למה אני עושה את זה". ייתכן כי לנפשך אין כעת דרך טובה יותר לעבד, להכיל ולווסת רגשות קשים (בדידות, תסכול, כאב) והנפש מוצאת "פתרון" בדמות אכילה על מנת לתת מעט שקט. לאחר התקף אכילה, כואבת לך הבטן. זה מסיח במשהו את תשומת הלב שלך מהכאב הנפשי שאת חווה ולפעמים כאב פיסי קל יותר מכאב נפשי. אך ברור שזה לא פתרון טוב. אני מבינה שאת לומדת בחו"ל אשמח אם תצרי עמי קשר במייל על מנת לחשוב על פתרון מתאים במקרה המורכב הזה, שכן רוב האנשים מעדיפים להיות מטופלים בשפת האם שלהם ואני מניחה ששלך היא עברית המייל שלי הוא [email protected] בכל מקרה, הפתרון צריך לשלב טיפול פסיכולוגי רגשי ולא רק טיפול תרופתי המנסה לפתור את הסמפטום ללא התעסקות בשורש הבעיה. כמו כן מומלץ לשלב טיפול של תזונאית. כאמור, צרי קשר ונחשוב יחד גילי
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
