מבקשת עזרה..
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
אני אכלנית כפייתית. הייתי פעילה באו.איי שמרתי על איזון פיזי עבדתי לפי התוכנית והרגשתי בסה"כ פחות או יותר טוב. בשנה האחרונה אני בנפילה ארוכה מאוד.. העליתי המון במשקל, מרגישה לא טוב ,המון פלאשבקים מהעבר.. אני מרגישה כאילו אני חייבת להשחית את גופי, להרוס אותו עד היסוד.. שיכאב לו (לגוף)להכאיב לו עד כמה שרק אוכל....פניתי לעזרת פסיכולוגית ,אצלה אני מטופלת חמישה חודשים (באוריינטציה פסיכואנליטית ) לא רק שאני לא מצליחה לתפוס את עצמי ולרזות,לא מצליחה לשמור על המשקל המלא שלי העכשווי, אני עדיין בחוסר שליטה מוחלט וממשיכה להעלות בטירוף. מכניסה מכל הבא ליד. כאילו מכניסה לבור ללא תחתית...החלק השפוי שבי צועק הצילו! תפסיקי עם הטירוף הזה! והחלק האחר פשוט משתולל בהתקף טירוף על הגוף שבגד, שאיפשר שיפגעו בו, שלא עצר את הפגיעה, ההשפלה, הכאב... גילי, בבקשה תעזרי לי..
שלום לך אני אנסה לעזור בשני רבדים. האחד הוא רגשי. נשמע שאת נקרעת בין בריאות לחולי, בין בניה להרס עצמי, והמאבק שמתחולל בתוכך מחליש אותך. זה אכן מצב קשה להכלה וכתיבה לעיתים משחררת מעט מהעוצמות שבו, אז המשיכי לשתף. ברובד הקונקרטי, חשוב שלצד הטיפול הפסיכואנליטי, תהיה גם תמיכה תזונאית במציאות חייך. אין הכוונה לתזונאית שתעזור לך לספור קלוריות, אלא למישהי שתוכל לעקוב איתך על סדר היום שלך, על הרגלי האכילה, לנהל יומן אכילה (הכולל תיעוד של רגשות בצימוד לאכילה) ותסייע לך לזהות מוקדים בעייתיים ביום וכיצד לפתור אותם. מהבחינה הזו זה דומה ל"מאמנת" ב או איי בכך שקיימת זמינות של התזונאית ודיבור איתה על דברים יומיומיים. הטיפול הפסיכואנליטי חשוב לא פחות ומטרתו לטפל בפצעים שמזינים את התנהגות האכילה, אך לצד זה צריך מישהו שיעזור בתחום השליטה וזה כאמור תפקיד של תזונאית טובה המתמחה בהפרעות אכילה. האם זה עוזר במשהו? עדכני גילי
גילי יקרה! ראשית ,תודה על התשובה ! הרגשתי שאת מבינה ומצליחה לדייק עבורי את מה שאני לא מצליחה כל כך לעשות,הרגשתי שאני לא לבד בעולם.. תודה!! אכן, קיים בי חלק שרוצה, משתוקק ,חפץ,להרוס אותי עד היסוד, החלק הזה פשוט רוצה לקרוע אותי לגזרים..שלא ישאר ממני כלום... רק דם וחתיכות קרועות זרוקות לכלבים ולעורבים...ו..כן..קיים גם החלק הבונה , יצירתי, חי, נושם ורואה את כל היופי שקיים בעולם .. נכון לעכשיו (מיום ראשון )אני בהפסקה מהטיפול שהתחלתי לפני חמישה חודשים,אני לא יודעת אם ההחלטה שלי נבעה מהחלק ההרסני שבי שאומר לא מגיע לך כלום ,רק למות...או שדווקא החלק הבריא שבי לא מאפשר כרגע לגעת במקומות אפלים, חשוכים וכואבים ?? אולי אישיות המטפלת לא איפשרה עבורי המשך עבודה ??? אין לי מושג..אבל להפתעתי מים ראשון אני בהמנעות, אוכלת שפוי ומרגישה טוב יותר עם עצמי.. גילי, יש לך אפשרות לספר קצת איך מתנהלים קבוצות לבעלי הפרעות אכילה בבתי חולים??? אולי מתאימה לי תוכנית כזו?? ( בבית חולים הדסה ) ואולי יגלו שם שאני לגמרי לא שפויה ויאשפזו אותי במחלקה סגורה ??? כך ללא הסכמתי??? ואולי יש בי חלק שמפנטז על אפשרות כזו??? גילי ,אני מפחדת שאני "יורדת מהפסים" לגמרי ..לא טוב לי..