שקר
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
שלום, אני לא ממש יודעת מה להגיד אבל אני פשוט אנסה.. זאת הפעם הראשונה שאני בכלל מחפשת מידע ומסתכלת בפורומים בנושא הפרעות אכילה. אני חושבת שאני מפחדת להודות בעובדה שאני עצמי אחת מאותן בנות שנאבקות עם המחלה הזאת. כבר כמעט שנה שאני (כפי שהבנתי היום) בולמית, חשבתי שאני כזאת אבל אני לא ממש רציתי להודות בזה, גם כשהחבר הכי טוב שלי עלה על העיניין ישר נכנסתי למגננה ושללתי את העיניין, כשלבסוף התוודאתי בפניו עדיין הרגשתי כאילו שאני משקרת לו ושאני לא באמת כזאת. הוא רוצה שאני אלך למישהו מקצועי לטפל בעיניין אני עצמי לא מרגישה שאני כזאת בשביל לטפל בזה ולכן אני מרגישה שאני כמו משקרת לו...
שלום לך את מתארת מצב מוכר בו הסמפטום (במקרה הזה הבולימיה) מנותקים משאר החיים ולכן לפעמים אנו עלולים להרגיש שהם לא קיימים בכלל ושאנו "משקרים" לגביהם. אך למרות התחושה הזו את בוודאי ברובד אחר יודעת שקיימת בעיה מסויימת. אני אכן מציעה שתפני לטיפול רגשי ובו חלק מהעניין שתעבדי עליו יהיה תחושת זרות זו לגבי הבולימיה. זו לא סיבה להמנע מטיפול. היחס של אנשים לסמפטומים שלהם הוא תמיד מורכב ומעבר לכך שאת לא מרגישה נוח להגדיר עצמך כבעלת בולימיה, חשוב שתזכרי שאת לא "בולימית" אלא את בחורה עם כל מני תכונות ויכולות שלוקה בבולימיה. זה שונה. הבולימיה אינה מגדירה אותך. היא חלק בחיים שלך ולכן הגיוני שתרגישי מורכבות לגבי החלק הזה. יש בהמשך הפורום אפשרויות שונות לפנייה לטיפול. את מוזמנת להמשיך לכתוב ולהתלבט עד שנמצא דרך שמתאימה לך לקבל טיפול בבעיה. בהצלחה גילי