לכל מי שיכול לעזור

אני רקדן מזה 6 שנים. אני רוקד ומופיע בלהקה מקצועית בכל הארץ וגם בעולם, בנוסף אני חייל בצבא בתור רקדן מצטיין. לפני 4 שנים התחלתי את תהליך יציאתי מהארון. ממש לפני היציאה בפניי ההורים, התחילו לי הפרעות אכילה, ירדתי 21 ק''ג ואף אושפזתי תקופה קצרה, עכשיו, אני סובל מהתקפים, הקאית-מה שנקרא בולמיה. אני בטיפול עם פסיכולוגית שעוזרת לי נורא. אבל משום מה, למרות כל התהליכים שאני עושה אני לא מצליח להיפטר מהתקפים יומיומיים. איך אני יודע אם זה התמכרות לאוכל? אולי אני אכלן כפייתי? אני נורא רזה אבל מרגיש רע עם עצמי כי כל התקף כזה פוצע אותי נורא. עוד משהו שלדעתי יעזור לי זה לשמוע על עוד גברים שחווים את מה שעובר עליי, אם יש כאלה בכלל. תמיד רק בנות רושמות בפורמים כאלה, וזה קצת מביך להיכלל בקהילה הזו גם :(

היי לך, אני רוצה להגיב על החלק השני של הדברים שלך, לגבי המבוכה שלך לכתוב בגלל התפיסה של הפרעות אכילה כדבר "נשי". חשוב לי להגיד לך שאני חושבת שהפרעות אכילה לא מתפתחות בתדירות גבוהה יותר אצל בנות בגלל עצם העובדה שהן בנות, אלא כי לבנות לרוב יש מודעות גבוהה יותר לגוף שלהן ולמראה החיצוני מלבנים, וצד אחד של הפרעת האכילה מתבטא בדרך כלל בתחום הזה - העיסוק במראה החיצוני. לכן, גם מאוד טבעי בעייני שכאדם שעוסק בתחום שבו הגוף הוא ה'מכשיר' העיקרי, ושעובדים בו חזק והרבה על פיתוח וייעול שלו, תהיה לך את המודעות המפותחת או העיסוק הזה בגוף שיכולים להוות חלק בהתפתחות ההפרעה. מה שבעצם אני מנסה להגיד זה שאני לא חושבת שיש לך סיבה להתבייש או להיות נבוך. אני ממש לא חושבת שהפרעת אכילה קשורה לנשיות או לגבריות של אדם. אני חושבת שזו דרך (גרועה) בה חלק מאיתנו הולכים כדי להתמודד עם הקשיים שיש לנו בחיים. וכאלה בוודאי יש לכולם... גברים ונשים כאחד. אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. בכל אופן, אני מאחלת לך המון הצלחה ומקווה מאוד שתהיה לך הקלה בקרוב. סיון

היי, מאוד התרשמתי מהאימיילים האלו...ואני מבקשת למידע על התזונאית שעובדת במודיעין ובירושלים. זה מאוד חשוב לי לפתור את המצב הבריאותי...תודה