שוב אני...

האמת שהייתה לי תזונאית תקופה ארוכה בתהליך, משום מה לא הרגשתי צורך לציין את העובדה הזו בגלל שבשלב מסויים גם ככה הבנתי שזה בכלל לא קשור לאוכל. תביני, אני יודע כל מרכיב בכל מזון וכל כמות פחמימות/חלבונים בכל מוצר אכילה או שתייה, אני יודע מה מזיק לגוף ומה בריא לו, ותיאורתית אני יודע מה זה התפריט המושלם. לבוא אליה פעם בשבוע ולשמוע ממנה שלא נורא שהיה התקף וכל מה שצריך זה לחזור לשגרה ושהיא תתן לי עוד תפריט שבועי שאני לא אאמוע בו - היה נראה לי חסר טעם ולכן הפסקתי את הטיפול אצלה. היא כבר לא יכולה לסייע לי, ולא נראה לי ששום תזונאית אחרת יכולה בהתחשב בעובדה שההפרעה נובעת ממקור יותר עמוק מזה- שאותו אני צריך לפתור, ולשלב את זה עם הידע שכבר יש לי גם ככה על תפריט מאוזן. ולגבי האישו של הגברים כאן באתר.. כן,לספורטאים ורקדנים או דוגמנים השכיחות למחלה הזו היא גדולה יותר, אך עדיין, אני לא מכיר אחד כזה, שחווה בדיוק את מה שאני עובר, לא הכרתי מיימי עוד בולמי- וזה משפיל, לדעת שאתה לבד....הרבה פחות מפריע לי העובדה שאני הומו, כי שמפריע לי או מביך אותי העניין שאני בפהרעת אכילה.... זה עוד ארון שאני צריך לצאת ממנו- לבוא לבן זוג שלך ולהגיד לו שאני בולמי או הייתי באנורקסיה, זה כלכך משפיל, אני כבר מדמיין אותו מעקם גבה, ולא מבין איך גבר יכול להיגרר לזה :(