עצבות

היה לי שבוע טוב.הרגשתי השתפרה.אז למה הכבדות הזאת שוב נוחתת עליי??אני מרגישה עצבות תהומית,עייפות מהכול,ואין לי אפילו סיבה ממשית לכל זה. האם כל הזמן השלתי את עצמי ואני עדיין באותו מקום??במציאות חיים אחרת,הפעם לא מתעללים בי,אני לא מקבלת יותר מכות כדי להיות מושלמת..אז למה אני לא מצליחה לצאת מההרגשה הזאת?? ולמה זה גורר באופן אוטומטי ירידה במשקל??נטילת משלשלים??התעמלות עד שכל גופי רועד ומתכווץ מכאב?? אני מרגישה כ"כ פגומה. ואני עייפה מהכל,ובעיקר מעצמי. וכ"כ רוצה למות. לשכב מתחת לאדמה הקרה,בלי שימצאו אותי,בלי שיפגעו בי, ולהנות מהשקט.

אין בי מילים להסביר. את הכאב. הכאב העצום הזה שיש בי. צורב לי מבפנים כ"כ חזק שאני בקושי מצליחה לנשום. לא יכולה לראות מבעד למסך הדמעות שמסתירות את עיניי, את הנשמה שלי. הנשמה החבולה והפצועה שלי. הגוססת. וזה לא ניגמר. אף פעם לא ניגמר. חמש שנים זה נמשך והסוף לא נראה באופק. רק עוד ימים שחורים. כאלה שכבר לא מרגישים בהם את ההבדל בין היום ללילה. שהזמן כאילו נעצר, אבל בעצם בורח מהר מידי. ואני לא מתפקדת. לא מסוגלת לקום ולעמוד על הרגליים. לא מסוגלת להמשיך בחיי היומיום. בשגרה. לא מסוגלת להמשיך לסבול. וזה לא ניגמר. עוד כמה זמן אצטרך להמשיך לחיות את החיים האלה? החיים שהם לא חיים. החיים שהם בעצם הגיהינום על פני האדמה. חיים של סבל. של כאב. ונימאס לי. פשוט נימאס. אני רוצה להפסיק את זה, רוצה שזה ייגמר כבר. וזה לא נגמר. לא רוצה לחיות יותר. לא רוצה להילחם. לא רוצה לקום בבוקר. ולא רוצה ללכת לישון לעוד לילה של סיוטים. לא רוצה להרגיש יותר. לא רוצה לנשום. האוויר חותך את הכלום שבי וגורם ללב שלי לדמם לתוך עצמו. מתגעגעת לרעב שמכפה על הרגשת הכלום. לצומות שמעבירים את הדקות שלא נגמרות. שמזרימות את השניות שנמשכות כמו נצח. מעדיפה את הכאב הפיזי, זה שהרבה יותר פשוט מהכאב הנפשי. הכאב הנפשי הזה שלא ניגמר. כי לפחות לכאב הפיזי יש תרופה. הוא בשליטה איכשהו אבל אני לא. הנשמה לא מגלידה, היא רק פוערת את פצעיה עמוק יותר. מרקיבה בכל יום יותר ויותר, ולא מחלימה. היא מתה. אני מרגישה מתה. אין בי חיים. כל מה שעושים זה לסמם אותי, בכדי שאוכל להעביר עוד יום. עוד שבוע. עוד חודש. עוד כדורים נוגדי כאב,כדי לעזור לי לא לרצות למות כדורי שינה כדי לכפר על נדודי השינה המטורפים האלה. רק את הרגשות לא ניתן לטשטש, אלה שרודפות אותי לכל מקום. אלו שגורמות לי לרצות לוותר על עצמי ונימאס לי. כבר לא בטוחה שנותר בי עוד כוח לחיות.