להרפות?או לוותר??

שוב אני כותבת.שונאת את עצמי על כך.שונאת שיש לי צרכים,מתעבת את כל מי שהפכתי להיות. מנסה לברוח,ללא הצלחה. בשבוע האחרון אני מאוד עייפה.מקימה את עצמי מתוך הכרח,להספיק לעבוד,ללמוד,לתפקד.אבל משהו בי נשבר.אני מרגישה שאני סוחבת בכוח הכובד את הגוף שלי,מבלי להיות שם באמת. ועד כמה שזה מוזר אני עייפה אפילו מלישון.אם אפשר לקרוא שינה לרצף של סיוטים מאיימים.וגם שם אני בורחת.מרגישה שפתחתי איזו דלת ומי שנמצא מאחוריה מאיים עליי.מבינה את המשמעות והיא הפחד שלי מהטיפול כרגע.אני מרגישה שעצם הדיבור והעלאת התכנים גורמת לפצעיי לדמם,בשנית.רוצה לסגור את הדלת הזאת שוב אבל כבר אי אפשר.והכול מרגיש לי פרוץ,חסר הגנות.ואני מפחדת ליפול,כי אני לא בטוחה שיהיה שם מישהו להרים אותי במקום שאני כבר לא יכולה לעשות זאת למען עצמי. ושוב משלשלים.מתביישת להודות אפילו בפני עצמי את הכמות שבלעתי בלילה(מעל שני חבילות),ושוב התחושה של חוסר האיזון,חוסר השליטה,אין משהו אחד בחיים שלי שנראה לי מוכר.הפרעת האכילה הזאת הורסת כל חלקה שאי פעם יכולתי להגדיר כבסדר.אבל יחד עם זאת,אני עדיין שם.מסרבת להרפות,לתת לעצמי את הצאנס האמיתי לחיות. יש לי בחילות.מעצמי.לא רוצה להאבק בזה,בא לי להקיא את כולי החוצה,אולי מבפנים יהיו לי תשובות. כועסת על עצמי שאני במקום הזה.כועסת על העצבות התהומית הזאת שאינני יכולה להבין את מקורה,מלבד כוח ההרגל,ומתחשק לי כ"כ לבכות,אבל אפילו הדמעות בוגדות בי.. אתמול קיבלתי החלטה להפסיק את הטיפול.הודעתי לפסיכולוגית שאני לוקחת פסק זמן.הרגשתי את חוסר האונים מצידה.פירשתי את השתיקה שלה כוויתור עליי.ואולי זה בדיוק מה שכל השליליות שבי צריכה.הצורך שיוותרו עליי כדי שיהיה קל לי יותר לוותר על עצמי.ואני מוותרת.מחוסר כוחות.מתחשק לי פשוט למלא אמבטיה רותחת ולשקוע לתוכה כאילו הייתה ביצה טובענית.לתת לכל מה שחונק אותי להקיף לי קצת יותר את הגרון והבטן. להתמוטט כדי שאוכל לנוח באמת. אני רק רוצה לישון לילה אחד כמה שעות רצוף.כ"כ הרבה זמן לא ישנתי,שאני מרגישה שאני יוצאת מדעתי.לישון מבלי לקום,לא לתת לשום דבר לגעת בי,לא לאכול,להתרוקן ולטהר את נשמתי,כי אני כבר לא יכולה יותר.לא רואה דרך יציאה,איזה פיתוח מילוט שיתן לי תקווה.הגוף שלי רועד מאוד,וידיי בקושי מקלידות.תודה על ההקשבה ותודה על התגובות החמות של מי שהגיבה.זה עזר לי מעט להתרוקן...

היי שירלי...אני קוראת את ההודעות שלך הרבה זמן ותמיד רציתי להגיב, אך פשוט לא יכולתי לבטא את מה שיש לי לומר. אם רק היו לי את מילות הקסם שיוכלו לחטא את הפצעים בנפשך, כמו שמחטאים פצע פתוח...אבל כנראה שאין לי=/ אולי אם אומר לך,שרק מהדרך בה את כותבת אני מרגישה שאת בן אדם מדהים. באמת. הכתיבה שלך כל כך יפה, ומלאה ברגש. את נשמעת לי כמו כמישהי שיכולה להיות כל מה שהיא רק תרצה, אם היא רק תיתן לעצמה הזדמנות קטנטונת. הפרעת אכילה היא באמת דבר שמעוות כל דבר שפוי שנותר בראש ובנפש. היא הופכת אותנו לשברי כלי, לחיילים העומדים דום בפניה,הופכת אותנו לאסירות. את אסירה היום. אולי גם אני... אבל למרות שאני בכלא ההפרעה, אני מאמינה לכל האנשים שם בחוץ שאומרים שיש תקווה. כי גם אני בעצמי מקווה. הלוואי שבתוכך עוד קיימת אותה התקווה, אפילו אם היא כה קטנה שקשה לך להבחין בה. מוכרחים להיות דברים שיתנו לך סיבה נוספת לקום בבוקר. דברים שלשם שינוי לא קשורים בגיהנום שנקרא הפרעת אכילה. אני מקווה שלפחות נגעתי בך קצת...3>

תודה שני על הדברים המרגשים והחמים שכתבת לי.לצערי הלוואי והייתי מרגישה שהתיאורים שלך מיוחסים אליי. אני לא מרגישה טוב כ"כ וגם לא יודעת מה עוד לומר.חוץ מתודה. מילותייך אכן נגעו בי.ואני מקווה שעוד קיימת אי שם תקוה עבורי.עבור שתינו. לילה טוב.

הי שירלי, קראתי את דברייך 3 פעמים, עלתה בי צמרמורת, הרגשתי את הרצון שלך לאבד את עצמך... אין זה אומר שהשתיקה של הפסיכולוגית אומרת שויתרה עלייך, זה מהותו של טיפול פסיכולוגי, הפסיכולוגית שם להקשיב ולשקף, ולמרות שיש לה אינטרס כספי בין השאר, אין היא יכולה לשכנע אותך להישאר איתה, אם זה בניגוד לרצונך, הרי מדובר פה בבריאות אדם, ואם את תישארי אצלה בטיפול רק משום שהיא שיכנעה אותך, ובסוף מצבך יתדרדר בעקבות הטיפול, לכן רק דעי שתגובת הפסיכולוגית הייתה הבנה לרצון שלך, וכבוד לרצון שלך. יכול להיות שהיא לא התאימה לך, אחרי הכל את נפתחת לדמות זרה שופכת את כל קורות חייך ובעיותייך, מן הסתם שצריך חיבור מושלם, ואולי לא היה את החיבור הזה.ואחרת תתאים לך באופן מושלם, המשיכי לחפש את העזרה שאת צריכה. אבל נראה לי שלא לפסיכולוגית נמאס ממך, אלא נמאס לך מעצמך... לגבי המשלשלים, איני יודעת איזה סוג את נוטלת אם כי כל משלשל הוא אסון, אבל אם אני לא טועה ב-2 חבילות יש 100 כדורים, זה הרס עצמי, סכנת חיים, השירותים הופכים לחבר הכי טוב שלך. רק בשביל זה את חייבת לפנות לעזרה, 2 חבילות זה כ"כ מסוכן. יש גם הרבה שיטות טיפול אחרות שאולי תתבחרי אליהן. רק תחפשי ואל תוותרי על עצמך. בברכה, איילת גול תזונאית קלינית טבעית