איך לצאת מזה?
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
שלום יש פה מישהו שיכול להסביר לי איך לצאת מהאובססיה החולה הזאת שנקראת הפרעות אכילה? אני בת 20 וחצי.רוב החברות שלי סובלות מזה שנים.חשבתי שלי זה לא יקרה ואני כבר כמעט שנה בזה חזק.נמאס לי זה חופר לי ומתיש אותי.אובססיה לגוף,להרזיה, לקלוריות ולאוכל.ובסוף אחרי תקופה של ספירה של פחות מ קלוריות של ירקות וקוטג' ליום התחזרות על שוקולד או עוגות או גלידה ואחר כך הסיבוב מתחיל מחדש..ואז שוב כל היום אני חושבת רק על הקילו בישבן שאני חייבת לרדת.זה כבר משעמם לי ובעיקר מפריע לי בחיים.ומה שמצחיק זה שאף פעם לא הייתי בעודף משקל..אני באמת בנכונות ובמוטיבציה לצאת מזה וניסיתי עשרות פעמים אבל כל פעם זה חוזר להתחלה. איך להפסיק לחשוב רק על זה? מישהו יודע?תודה מראש
רונית שלום את מתארת כל כך יפה את האנרגיה הרבה בהעיסוק האובססיבי באוכל ובמשקל גובה ממך. כמובן שגם הגוף נפגע ממצבי קיצון כמו אכילה מועטת ואכילה קיצונית. את שואלת איך אפשר לצאת מזה. אז ככה. יש לי חדשות טובות ורעות בעניין הזה. נתחיל בטובות: יש דרך לצאת מהמעגל האובססיבי של הפרעת אכילה וזה גם מאד משתלם לעשות את זה כי מפנה מרחב נפשי רב. החדשות הרעות הן שזה לא תהליך קצר ואין "פתרון קסם". העובדה שהבעיה אינה קיימת שנים פועלת לטובתך. הטיפול המתאים הוא טיפול המשלב שיחות עם פסיכולוג וליווי של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. ניתן לקבל טיפול שכזה דרך קופת חולים/דרך מרפאות ציבוריות מצויינות ללא תשלום/ באופן פרטי. אצרף שוב את רשימת המקומות הרלוונטיים. את מוזמנת להמשיך לעדכן כיצד את מתקדמת. גילי
זה אכן גובה ממני הרבה יותר מדי אנרגיה.מה גם שאני מאמינה שאין מקום להתעסקות המוגזמת הזאת במראה החיצוני, ואני מרגישה מאוד רדודה וריקנית בגלל ההתנהגות שלי וההתעסקות המוגזמת שלי בנושא.הייתי מטופלת כמה חודשים אצל תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה שעזרה לי לצאת ממצב של אכילה מועטת באופן שמסכן את בריאותי,אבל עדיין נשארה הכפייתיות ולא הצלחתי בעצם להגיע למצב של איזון.ומה שעוד יותר מפריע לי זה ההגזמה המופרזת (תמיד במתוקים) שנגרמת מהחסך.דבר שגורם לי להרגיש מאוד רע עם עצמי,ובעצם תמיד מחזיר אותי לשלב הדיאטה,מה שלא ממש נותן לי לחזור לאכילה ספונטנית.אומרים שבעיות אכילה בעצם מייצגות בעיות אחרות (כלומר נפשיות)ולכן בקרוב אתחיל טיפול אצל מטפלת המתמחה בעניין.אני מאוד רוצה לצאת מזה באמת שכל כך נמאס לי.תודה לך על התגובה.אני אופטימית ולאט לאט מתקדמת ומקווה לעדכן אותך בפעם הבאה על התקדמות משמעותית יותר.