נערה בת 20, בולימית ללא שיפור כבר שנים

שלום גילי, בתי בת 20 בקרוב, סבלה מאנורקסיה מאז גיל 15, ולאחר אשפוז קצר שהסתיים בסירוב לאשפוז מצידה "עברה" לבולימיה. היא עובדת כיום ומאוד מוערכת במקום עבודתה, אבל הבולימיה והדיכאונות אינם מרפים, אלא להיפך. היא אוכלת כמויות אדירות, רמת ההגיינה שלה מתחת לאפס, נתונה למצבי רוח מתחלפים באופן קיצוני, אבל מסכימה ומשתפת פעולה בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי (תרופתי). היא מסרבת לטיפול מערכתי ובעיקר לדיאנטנית, לדבריה "אני אתגבר לסד", מה שהוכח כבר למעלה מכל ספק שהוא בלתי אפשרי! היא סובלת מחרדת כישלון, ולכן לא לומדת ונמנעת ממבחנים שיכשירו אותה ללימודים ומכל מבחן מכל סוג. אני נואשת. הוצאות המזון עבורה מגיעות ל-4,000 ש"ח לחודש!!! ובנוסף דרישותיה ממני לסיוע בכל דבר ועניין כ"מובן מאליו", וכשאינה מקבלת מה שרוצה היא נכנסת לדיכאון, בוכה, כועסת וכו'. מה עושים???? איך אפשר לצאת מהמלכוד הזה?? תודה מראש

גילי שלום, התגובה שלך מפיחה בי רוח חיים ותקווה!! אז ראשית - תודה רבה!! ולגבי הצד המעשי: בתי מתנגדת נחרצות לטיפול רב-מערכתי ולטיפול משפחתי בפרט. כבר ניסינו בעבר במסגרת האשפוז וטיפול במח' להפרעות אכילה והיא לא שיתפה פעולה ומתנגדת מאוד. אין לי ספק שהיא זקוקה למישהו "חזק" שיאחז במושכות, ייתן לה תחושה של "החזקה" אך לא "פגיעה" כפי שהיא חווה כאשר אני מנסה "לעשות שרירים" מולה. אבל השאלה היא: איך????? איזו מסגרת תוכל להתאים?? איך מוצאים מישהו / משהו שהיא תהיה מוכנה לשתף פעולה עם טיפול כזה? משיהו/י שתסמוך עליו?? זו עיקר הבעיה. האם יש לך רעיון? עצה? שם או כתובת של מישהו/י שיוכל לעזור?? אודה לכל פירור מידע ועזרה. מצבנו נואש כיום, לאחר שנים של מלחמה מתסכלת ומתישה במחלה האיומה שבתי אינה מוותרת עליה בשום אופן. תודה מראש!!!!!

אני קוראת ומבינה שאני לא לבד. אחרי שלוש שנים של התמודדות עם הילדה עדיין אין החלמה. גם בתי לא מוכנה בעצם לקבל עזרה או גבולות של טיפול דיאטני. גם אנחנו מוציאים אלפי שקלים והדבר מבחינתה הוא ברור ורגיל.