נואשת

שלום, אני בת 24 ומאז שאני זוכרת את עצמי יש לי הפרעות אכילה (מכירים את האמא שעושה דיאטה לילדה בת השלוש שלה? זאת אמא שלי...) כמה מדרכי ההתמודדות שלי עם כך היו (ועדיין) הקאות ונטילת כדורים משלשלים וכו', לאחרונה התחלתי להבין שהאכילה שלי נובעת מהמצב הריגשי שלי זאת מאחר שאני אוכלת גם כאשר אני שבעה וחסרת תיאבון לחלוטין, זה משהו שקורה בעיקר לקראת סוף היום כאשר אני מרגיה שהתמודדתי עם דברים קשים במהלך היום וכי כעת מגיע לי פיצוי על כך, גם אם אכלתי לפני שנייה... אני בטוחה שעצם זה שאני מודעת לכך שאני אוכלת מתוך בעיות רגשיות אמור לעזור לי קצת לסנן או להתגבר על זה אבל זה פשוט לא! זה כאילו שיש לי שני סוגי רעב, רעב פיזי ורעב נפשי וכמו שאני אוכלת כדי להרגיע את הרעב הפיזי, כדי להזין את הגוף ולתת לו מה שהוא צריך כך אני מרגישה צורך לאכול כדי להרגיע את הנשמה ולמנוע את הרגש, אולי אני אוכלת כדי לא להרגיש או כי האכילה גורמת לי להרגיש טוב... או שניהם... אני עוסקת הבספורט על בסיס יומיומי לפעמיים פעמיים ביום, זה משהו שאני באמת אוהבת אך זה לא עוזר לי למנוע את האכילה וכך אני נותרת יותר מתוסכלת כיוון שאני עושה הרבה ספורט אך מעלה במשקל... כמו כן פניתי לעזרה פסיכולוגית ואני נפגשת עם הפסיכולוג שלי כבר כמעט חודשיים אך אני לא מרגישה שאני יכולה לדבר איתו על הנושא הזה, עדיין לא... האם יש פה מישהו שיש לו איזו עצה איך להתמודד עם הבעיה הארורה הזאת? או מישהו שיכול לעודד ולעזור? תודה:)

שלום גילי, קודם כל תודה רבה על התגובה והתמיכה שלך! אני יודעת שהמודעות שלי לכך שאני אוכלת מצורך רגישי זה טוב אבל אני תוהה לעצמי במה אני יכולה להחליף את האוכל אם יש לזה תחליף בכלל? לגבי הפסיכולוג, נראה לי שאני באמת צריכה לאזור אומץ ולדבר איתו על הנושא, אני מקווה שאציח לעשות זאת ואם לא חשבתי אולי לנסות לעבור לפסיכולוג אחר...ושוב, תודה:)