לגילי

שלום, אני בת 44 ובעברי בולימיה קלה - התקפי אכילה והקאות בתדירות לא יומיומית. בשנה האחרונה חזר אי השקט והעצבנות שמחזירים אותי להתקפי אכילה כביכול כדי להרגיע את עצמי ואז כמובן מרגישה רע הן נפשית (חרטה) והן פיזית (בחילה) והכל "נרגע" רק לאחר שמקיאה. זאת גם לא בתכיפות גדולה (אולי פעם בשבוע-פעם בחודש) נמצאת בטיפול פסיכולוגי כמה שנים ובמקביל סובלת מחרדות שלאחרונה התחזקו בנושאי מוות ופחד מזקנה ומאובדן קרובים. אציין שאין לי שום כוונה לרזות , האכילה מתחילה כנורמלית כשאני רעבה והבעיה שבזמן עצבנות לא מרגישה מהר שאני שבעה ורק לאחר שמגיעה לשלבי "התפוצצות" מפסיקה לאכול . לא יודעת אם הפסיכולוגית מנוסה מספיק בתחום הזה. היא לא מייחסת לזה חומרה או חשיבות ומתייחסת יותר לעניין החרדתי ואולי הצדק עימה. אבל... אודה לך מאד אם תחווי את דעתך המקצועית והאישית בעניין. בברכה,

הרבה תודה על תשובתך. אולי לא הייתי ברורה כי גם לי לא כל כך ברור אם הטיפול הפסיכולוגי מטפל בחרדות שבין היתר גם גורמות להתקפי האכילה או שהוא עצמו מעורר את החרדות... מאד מאד מתביישת להיחשף בפני עוד ועוד אנשי מקצוע ודי מיואשת מהנושא הזה ומהכל. אך זו כבר בעיה שלי. תודה .