שאלה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
שלום, לא יודעת אם זו הפרעת אכילה, רזה כל חיי אבל גם בדכאון ממושך , במצבי דכאון קשים פשוט נמנעת מלאכול כי אין תאבון, יודעת ומרגישה רזה, לא מתוך כוונה להרזות. מכיוון שהדכאון שמווסת איכשהו ע"י תרופות שורה על פני כל חיי- זה חלק מהרוטינה שלי ההפסקות האלה של האכילה או אכילה מצומצמת (אני גם לא שותה במצבים אלה), יורדת במשקל עד לתת משקל- ואחרי תקופה שוב חוזרת לאכול בצורה מסודרת. האם זה יכול להחשב להפרעת אכילה- כי זו רק תוצאה נלווית של הדכאון ולא הכוונה הראשונית. חייבת רק לציין שיש בי איזשהי הנאה לראות את עצמי מאוד רזה במצבים אלה- יש בזה משהו קליל וטהור, לא לרצות אוכל ולא להזדקק לו יותר כמו איזה טקס הטהרות והתעלות- שאני מעל לכל החומר הזה, גאה על היכולת הזו לשלוט- אבל זו לא שליטה כי אין בי שום רעב וצורך במזון.
שלום לך צר לי לשמוע שאת בסבל מתמשך. בנוגע לשאלתך, כדי לאבחן הפרעת אכילה באופן "קלאסי", נדרש מרכיב של חרדה לעלות במשקל ורצון לרזות. את לא מתארת את אלה, ומספרת שהרזון הוא תוצאה של חוסר תיאבון האופייני לדכאון. עם זאת, התיאור שלך לגבי ההנאה ביכולת לשלוט ולא להזדקק היא תוכן שמעיד שבכל זאת לאכילה או להעדר האכילה יש משמעות רגשית בעבורך. נשמע שאת יכולה להעזר בטיפול רגשי "רגיל" ולאו דווקא בטיפול שמתמקד בהפרעת אכילה. עם זאת, מומלץ לערב תזונאית כדי לחשוב כיצד במצבי הדכאון תוכלי בכל זאת לשמור על תזונה מתאימה, שהרי ידוע שתזונה לקויה גם גורמת לדכאון ויתכן שנכנסת למעגל קסמים שכזה. מקווה שזה עונה לך על מה שניסית לברר
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
