סליחה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
גילי סליחה שאני כותבת המון...אבל מה אני אעשה את ממש עוזרת לי!! אתמול הייתי באירוע...אכלתי ב7 וחצי בערב..אחרי שלא אכלתי 25 שעות... אכלתי ממש מהר... סיימתי לאכול ואז הלכתי לשירותים וניסיתי להקיא כמה פעמים אבל לא הצלחתי...נראה לי שפחדתי.. ככה במשך שעתיים כל שניה אני הולכת לשירותים ומנסה להקיא.. בסוף עוד אכלתי קצת ואז זהו..היו לי כאבים בבטן שחשבתי שאני מתעלפת בעוד שניה...ואז הלכתי והקאתי הכל.. ואז שקט....הקלה... אבל אז הרגשתי קר ורציתי באותו הרגע פשוט להיות במיטה, בבית אחרי מקלחת בחושך..ולבכות.. וגם אחרי שהקאתי הרגשתי שממש השמנתי..פשוט ככה..הבטן שלי נהייתה ענקית, הרגליים.. היום נשקלתי וירדתי עוד קילו השבוע..אז זה קצת הרגיע אותי..אבל אני עדיין מרגישה את השומנים מאתמול.. מחר הפגישה, לספר לה? זה לא כזה נורא היה להקיא...
שוב ניסיתי להקיא...הקאתי ממש טיפה...נראה לי שהבנתי מתי הזמן הנכון להקיא. אפילו שהמשקל הראה קילו פחות, אני נשבעת לך שהגוף שלי גדל והשמין.. אבל איך זה יכול להיות??? זה גומר אותי מעצבים.. אני עייפה כל כך... העיניים שלי עייפות..הגוף עייף... כואב לי בפנים..עמוק.. אני מרגישה שאני בתוך בועה משלי..אני לא רוצה לתת לאף אחד להתקרב..לא בוטחת באף אחד.. אני לא מובנת...לעצמי כבר ממזמן, אבל גם לא לאחרים.. גילי אין לי כוח יותר... כל יום זה יום מלחמה...כל יום אחרי האוכל מתחילה סערה...באיזה דרכים אני יכולה כבר להפסיק אותה?? אני מבינה שהקאה זו לא הדרך...אבל לא אכפת לי שזה לא בריא וכל היתר..זה מקל עליי..זה עוזר לי...זה מפסיק את העצבים שאני מרגישה שהשמנתי.. אוףףףףףףף אבל מזל שיש לי אותך... תודה שאת כאן.
הי גילי, סיפרתי לה היום... אבל עשיתי את זה בחמש דקות האחרונות... ולקח לי בערך 5 דקות להצליח להוציא את זה מהפה שלי, ככה שלא היה זמן לדבר על זה ולא כלום... תודה שדירבנת אותי לספר לה, אני באמת חושבת שזה חשוב שהיא תדע... מצד אחד לא רציתי לגעת בזה יותר מדי ובגלל זה נראה לי שחיכיתי עד הסוף, אבל מצד שני, אחרי שסיפרתי וראיתי שלא קרה שום אסון, אז בא לי להמשיך לדבר איתה על זה.. אבל בסדר, נחכה עוד שבוע... גם היום רציתי להקיא, אבל אמא שלי הייתה בבית והיא בטוח הייתה שומעת.. גילי בא להיות באיזה חדר או מקום או לא יודעת מה שאני ארגיש שם הכי בטוחה בעולם.... שיהיה לי שקט בנפש ושהלב יתמלא בחזרה בקצת תקווה... ושהכאב בפנים ילך ויעזוב. תודה
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
