טיפול בהפרעות אכילה..

אני לא יודעת אם תוכלי לעזור לי בכך, אך אני לא מוצאת כרגע אפשרות למענה יותר טוב. אני סובלת מהפרעת אכילה ומטופלת בטיפול פסיכולוגי פעמיים בשבוע כשנה, שהינו משמעותי עבורי. לאחר שכנועים רבים התחלתי גם טיפול דיאטני, ומהרגע שקיבלתי על עצמי את התפריט בתחילת הטיפול, נפרדתי מהבולמוסים לשלום. לטיפול הדיאטני לא התחברתי בכלל ומצאתי שאפילו כשאני כן משתפת בקשיים והדיאטנית מנסה לעזור לי, בפועל אני מרגישה שאין טעם בדבריה לגבי. כאילו אין משהו בדברים שלה שמוסיף לי יותר מהדיון שלי עם עצמי, והתחושה שלי היא של בזבוז זמן. אני לא נותנת לה במובן מסויים לעזור לי, כי אין לי כל כך אמון ביכולת שלה באמת לעזור לי. רציתי לעזוב את הטיפול הדיאטני כבר כחודש לאחר שהתחלתי כשהרגשתי שאני מתמודדת עם התפריט ומעבר לכך זה לא תורם לי. בסופו של דבר בעצת הפסיכולוגית המשכתי בטיפול ולו בשל הספק שאם אפסיק את הטיפול הדיאטני הבולמוסים יחזרו. לאחר כחודש וחצי הדיאטנית יצאה לחופשה של 3 שבועות ונותרתי ללא תמיכה, והפלא ופלא זה לא שינה לי והמשכתי בדרכי שלי. ואז שוב חשבתי לעזוב, כי הנה הוכחית לעצמי שהמעקב הוא לא משמעותי מבחינתי להתמודדות, אך שוב נשארתי. לפני כשבועיים (אחרי 4 חודשי טיפול), הייתי בטיפול דיאטני והרגשתי שזהו, שאין לי כוח לבוא יותר, שזה מיותר מבחינתי, שהקושי הנפשי בלאפשר לעוד מישהו להיות שותף לטיפול בי, לא מצדיק את המאמץ. וביקשתי הפסקה מהטיפול. כמובן שהדיאטנית דאגה וניסתה ממש להניא אותי ולשכנע אותי להמשיך ולו בתקופת החגים, לדבר על זה וכו'. אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר, שאני לא רוצה יותר.וזהו.ההחלטה התקבלה. אז עכשיו אני כבר שבועיים מתמודדת לבדי, מוצאת בתוכי את הכוחות, מכריחה את עצמי להשתדל עבור עצמי כל פעם מחדש. ולמרבה הפלא, אני מרגישה שדווקא עכשיו יותר נכון וטוב לי..ואני באמת ממשיכה בתהליך. בהתחלה היו לי חרדות מאוד גדולות והתחלתי לצמצם ולצמצם, עד שהבנתי לאן אני הולכת ולקחתי אחריות על עצמי. הבעיה היא שכולם חושבים שנכון שאחזור לטיפול הדיאטני זה או אחר, שאני כן עדיין צריכה מישהו שם שיחזיק אותי.אני מבינה למה, כי כולם מונעים מהחשש שאחזור לתקופה הכל כך שחורה שהייתי בה לפני כן ולא רוצים לקחת ולו את הסיכון הקטן ביותר..אבל בתחושתי אין לי צורך בכך. יצא לי לדבר עם חברות שמטופלות גם בשל הפרעות אכילה, ושמעתי שאצלם הטיפול הדיאטני הוא ממש לא רק טכני של שקילה ומעקב על התפריט, אלא של התמודדות מול התפיסות והמחשבות המעוותות שההפרעה מפתחת בתוכינו.כאשר הטיפול הוא כזה באמת יש לכך ערך גדול, אך אצלי גם ככה הטיפול תופס מקום טכני בלבד, אז מה הטעם? מקווה שתצליחי להבין.. תודה.