מה עוד?

גילי, אני לא יכולה יותר... כואב לי כל הגוף כי אכלתי כמו מטורפת היום... בא לי להקיא מעצמי... אני פשוט נגעלת ממה שנהיה ממני. זהו, איבדתי שליטה לחלוטין. אפילו להיות אנורקסית אני לא מצליחה להיות. אני רוצה להגיע לבית חולים, לישון באיזה חדר, בחושך, לבד... וככה יהיה לי שקט. זה מה שאני רוצה. זה נשמע מזעזע, אני יודעת. אבל אני כרגע יושבת וחושבת על זה שאולי אני אחתוך את עצמי ואז אני אצטרך תפרים ואז אני אגיע לבית חולים.. אבל זה רק מחשבות בנתיים.. אני לא רוצה למות, אבל לא מעניינים אותי החיים יותר ואין לי שום מושג איך לחיות אותם יותר.. עייפה עד כאב. ממני, השואלת.

תודה על זה שאת עונה לי.. קודם כל, אני לא זוכרת אם כתבתי לך אבל אני בת 25..אז אם זה משנה משהו אשמח לדעת.. כמה דברים שעלו לי- 1. בגלל שנראה לי שההפרעה מתחלפת לי, אז אני מרגישה שנכשלתי..שנכשלתי להיות אנורקסית... אני כל הזמן מנסה לחזור לצומות ולרדת במשקל כי עליתי 3 קילו ואני לא יודעת איך לחיות איתם...אז אני ממש מתביישת בגלל שנכשלתי..ואני בטח לא עומדת בשום קריטריון, אז אני מפחדת שגם לפה אני לא מספיק "טובה" ואם לא יקבלו אותי? 2. מה זאת אומרת אשפוז לתקופה מסוימת? ממש מלא? כל הזמן? אני אגיד לך את האמת, יש בי משהו שמאוד רוצה...אבל זה אומר שכל הלימודים שלי יהרסו עכשיו...ואני לא רוצה שזה יקרה. לא רוצה לדחות בשנה ולא להפסיק אותם. גילי שום דבר אחר לא מעניין אותי- רק שאני לא אשמין ואעלה במשקל...שאני ארזה עוד. זה הטעם לחיים שלי כרגע לרזות. מעבר לזה כלום.. אני כל כך מפחדת להעלות במשקל.. בשבוע האחרון בגלל שהכל יצא לי משליטה ואני אוכלת הרבה יותר (זה היה זמני בלבד- אני חוזרת ממחר לארוחה אחת ביום) אז אני עליתי קצת ופשוט אני איבדתי את השפיות מרוב שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני מתגעגעת לחולשות שהייתי מרגישה, לעצמות בממש בלטו, לזה שהיה לי ממש קשה לקום פיזית בבוקר מהמיטה, או ללכת ממקום למקום... אני יודעת שזה נשמע מטורף לגמרי, אבל אני רוצה להרגיש את הדברים האלו...לא יודעת איך להיות בלי זה וכבר שכחתי איך החיים שלי היו לפני. למרות שלא מדובר בהרבה זמן בכלל...3 חודשים. אוףףףף נגמרים הכוחות... מה נעשה גילי?