זקוקה לעזרה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
הי אני כבר לא יודעת מה לעשות .אני בת 27 מוגדרת כבולמית אנורקטית נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כבר שנים כל כך רוצה להפסיק להתעלל בגוף שלי אבל כל לילה בולסת מחדש..הבטן שלי כל כך כואבת כבר אין לי כח להקיא אבל אני לא מצליחה להפסיק את ההתנהגות המטורפת הזאת הרסתי בצורה שיטתית את כל מה שהיה לי בחיים לא מצליחה לבנות אותם מחדש הבולמיה לא מאפשרת לי אני מרגישה כל כך אבודה ולבד אני לא לא רוצה למות אבל נראה לי שזה הדבר היחיד שיכול להפסיק את המעגל הדמוני שאני מסתחררת בתוכו לא יודעת כבר מה לעשות
שלום לך. אני מצטערת לשמוע כמה סבל את חווה, ונראה שדרוש פתרון קיצוני כדי לעזור במצב קיצוני. הדבר שחשבת עליו הוא המוות, כמשהו שיפסיק את המעגל הדמוני. זה פתרון קיצוני מדי לטעמי, מה גם שכיוון שעד כה אף אחד לא חזר לספר לנו מה קורה אחרי המוות, אין לנו בדיוק הבטחה שיותר רגוע לאחריו... אני הייתי מציעה לך בחום לשקול תקופת אשפוז. אם הגוף שלך רגיל להתנהגות של אכילה והקאה, קשה מאד לעצור זאת רק בדרך של כוונה והבנה בטיפול. הגוף שלנו מתרגל לדפוסי אכילה באופן מאד מאד מאד נוקשה, וקשה לשנותם ללא שינוי סביבה ועזרה אינטנסיבית. הייתי מציעה לך אשפוז לפרק זמן כלשהו, כשהמטרה היא שינוי דפוסי האכילה בסביבה שלא תאפשר לך לאכול ולהקיא. זה קצת כמו העקרון של גמילה. הגוף שלך צריך קודם כל "להתנקות" מהדחף הזה ולאחר מכן להתרגל למצב חדש. תוכלי אולי להמשיך בטיפול הפסיכולוגי שלך בזמן האשפוז ובוודאי שלאחריו. שינוי הסביבה מאד משמעותי בהפסקת המעגל המרשע הזה, והוא שווה את אי הנעימות הכרוכה באשפוז. אני כאן אם תרצי לחשוב עוד יחד. ואנא ממך, מוות יהיה כניעה למעגל הזה וכאמור, לא מבטיח לך שקט. נסי להמשיך בהחלמה מתוך ידיעה שכאן, בחיים שאנחנו מכירים, ידוע על אנשים שהרגשתם השתפרה לאחר תהליך טיפולי, ועל כאלה שניסו להתאבד וכמה שנים אחר כך אמרו תודה על כך שהם נשארו בחיים ושהם חיים אותם בשמחה. גילי
תודה שהגבת להודעה שלי... אני לא מסוגלת לאשפז את עצמי..לפני כמה שנים הייתי מאושפזת והחזקתי שם מעמד 5 שבועות כואבים.כל חווית האשפוז הרגישה לי כסוג של התעללות .לא מסוגלת לעבור זאת שוב. היה מקום אחד שבאמת עזר לי אבל הוא נסגר...כרגע היחסים שלי עם המטפל לא כל כך טובים,אחרי 5 שנות טיפול.לא הגעתי אליו כבר כמה שבועות מאיזושהי סיבה פתאום לא נוח לי לדבר איתו.אז כל הסמפטומים שלי התעצמו..במיוחד חוסר השליטה שלי ומרגישה כל כך לבד...מנסה להסתיר ככל יכולתי את הרגשתי האמיתית מההורים שלי