אף אחד לא מבין אותי

אני בת 19, חיילת.ועייפה שאין דברים כאלה. היתה תקופה בטירונות שרזיתי 2 קילו אחר כך עליתי אותם בסדיר כי התנאי שירות שלי הסתדרו וגם הבנות היו שונות מהטירונות מה שאיפשר לי להרגיש בטוח ולאכול טוב גם פחות התביישתי- משקלי עמד על קילו גובה 1.59 השירות אותו שירות, גם בתפקיד שלי לא ממש השתנה עדיין פקידה עבודות משרד לפעמים יותר לחץאך בגדול סביר, לוקחת תתרופות נגד חרדה ציפרלקס 10 מ"ג לפעמיים מדלגת על צהריים או שאני לוקחת משו ממזון מהיר סלט וירקות מבושלים .לפני כמה זמן( לפני שרזיתי) אמר לי מישו (איזה ידיד)שקצת השמנתי כמובן שנעלבתי אבל אני יודעת שבוודאי הוא לא התכוון שאני יהיה פסיכית ובטח שלא עם הפרעות אכילה, רק התכוון שישמור על עצמי ממתקים וחטיפים ואני דווקא חושבת אהבתי עד היום.. התגלגלו העניינים דרך לא דרך ורזיתי כיום אני קילו על 1.59 ואף אחד לא מבין אותי וכנראה שגם לא יבינו לעולם, האנשים במשרד שחלקם מציעים שיאכל ארוחת בוקר טובה כדי שלא ירד במשקל עוד ועוד , ועד אחת שנוגעת לי בעצמות ואומרת את ממש רזית העצמות וממששת אותן ואני שמכחישה כל קשר (וימשיך להכחיש) כי זאת אני וזהו זה האישיות שלי ואני לא יכולה לשנות אותה בן יום וזה לא פייר שעושים לי ככה. אני לא רוצה להאמין ולחשוב שבגלל שהוא אמר לי ככה אז רזיתי ככה מלא ואני לא אוכלת טוב. מאמינה שזה אני בגלל הדימוי העצמי הנמוך שיש לי קשה לי לאכול רגיל, מה את חושבת בתור נסיון עם הפרעות אכילה ? ההורים שלי כועסים עליי, גם אבא שלי אמר לי שאני מטומטמת וטיפשה בגלל שאני לא אוכלת טוב וכל זה , הם לא מבינים אותי אף אחד לא מבין. גם אנשים אחרים נגיד שואלים למה רזיתי אין לי מה לענות להם, מה אני יכולה לענות להם? אני הולכת לעו"ס לשיחות פעם בשבוע בשביל דימוי עצמי נמוך וקושי חברתי, כבר דיברתי איתה על הירידה במשקל וכל זה והיא כמעט בקושי עוזרת לי בזה. מה את מציעה לעשות? סה"כ אני מחפשת שקט , מנוחהלנפש וכל ההערות האלה לפעמיים לא נותנות לי שקט וגם מכניסות אותי ללחץ . סליחה על האורך ומחכה לתגובה