שלום
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
הסיפור שלי פשוט מאד וגם מסובך מאד. אני בן 33. לפני כעשר שנים בקושי אכלתי, בגלל מצב רוח ירוד. הגעתי לתת תזונה ונראתי "עור ועצמות". כשהבנתי שאני קרוב לסכנה בריאותית - פשוט התחלתי לאכול הרבה. ומאז לא הפסקתי. אני שוקל כרגע 102 קילו. אני אוכל כמויות מטורפות כדי לא לחזור למצב ההוא של תת תזונה. רציונלית, אני יודע שזה מטורף. שהגעתי כבר לעודף משקל, ואני רחוק מאד מאד מתת תזונה. ובכל זאת אני ממשיך... אני יודע שזה לא הגיוני. אינטואיטיבית זה מזכיר לי את האנשים שיצאו ממחנות ההשמדה מזי רעב, והתחילו לאכול כמויות אדירות - עד סכנת חיים. מקווה שאת מבינה את האנלוגיה המשונה... אשמח לשמוע ממך מחשבות, תובנות או ניתוח של מצבי. איך את מבינה אותו?. ברור לי שאני במצב לא טוב. המון תודה.
שלום לך ע נתחת כל כך יפה את מצבך. האכילה שלנו מספרת פעמים רבות סיפור פנימי ובמקרה הזה היא מספרת על הפחד לאבד שליטה על המשקל מהכיוון של רזון וסכנת חיים. מעבר להבנה אני מציעה לך מאד לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקביל לטיפול של תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה. בטיפול תוכל לרכך את החשש הכבד שמקנן בתוכך מאיבוד מחודש של המשקל ואולי גם להבן מדוע הוא תפס כאלה מימדים, והתזונאית תוכל לתת לך תפריט תוך הבטחה ומעקב משותפים על כך שאינך מגיע למצב רזון שאינו בריא לך. אם תרצה לחשוב ביחד על כוון טיפולי אתה מוזמן ליצור איתי קשר. ישנה בפורום רשימת אפשרויות לטיפול שתוכל להיעזר בה. מוזמן לעדכן מה חשבת. גילי
מנהלי פורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית
