גילי

הי גילי, אז מחר אני מתאשפזת בתל השומר.. אני בדיוק בהכנות אחרונות, לא מצליחה להירדם. המחשבות רצות בטירוף..מרוב שיש כל כך הרבה מחשבות כאילו הגעתי למצב שהפסקתי להרגיש. כאילו מישהי אחרת הולכת לשם מחר ואני רק מכינה לה את התיק ואת מה שהיא צריכה.. בכמה מילים, אני רק אספר שבחודשיים האחרונים העליתי את כל מה שירדתי ואפילו עוד טיפה יותר..כמובן שהחיים שלי הפכו להיות ניסיון לחזור למשקל הנמוך וכל יום הוא סיוט בלתי פוסק. פשוט לחיות בתוך מעגל של צומות, בולמוסים וכל השאר... אני לא באמת רוצה שההפרעה תעבור לי, אני כן רוצה להפסיק לעלות במשקל ולאזן את האכילה המשוגעת הזאת. מפחיד אותי לוותר על זה. אם את זוכרת, אמרתי בהתחלה שאני רוצה שקט, בתוך חדר שמבודד מהעולם הזה. ונראה לי שאולי עכשיו יהיה לי את השקט הזה..ואת זה אני באמת רוצה. מקווה שיהיה בסדר. רציתי להגיד לך תודה מאוד גדולה על כל החודשים האחרונים שבהם אפשרת לי לספר ולשתף לך מה עובר עליי ואיך אני מרגישה. מבחינתי נתת לי מקום. מקום אחר ושונה שלא ממש קיבלתי בשום מקום אחר. התשובות שלך גרמו לי להבין הרבה דברים ולהסתכל על המצב שלי מנקודות מבט שונות ואני באמת שמחה שהצלחתי להיות יותר מודעת למצב ובעזרת זה לתת לעצמי לקבל את העזרה שאני צריכה. אז מהלב, באמת תודה ענקית על כל התמיכה, על המילים שעזרו, שהבינו, שהאירו, שקיבלו, שהקשיבו ושנתנו לי את ההרגשה שאני לא לבד עם הדבר הזה. את מדהימה ומקסימה!!! וכיף לי שזכיתי בעזרה שלך.. בתודה על הכל הכל השואלת :)