נהדרת שאת.

כל הכבוד לך, באמת שהדבקות שלך במטרה ראויה להערצה. לא מתנגדת, לא נלחמת, לא מרגישה ולא חושבת, פשוט מאפשרת לדברים לקרות. עוד בולמוס ועוד בולמוס אחד, והסחרור הזה כבר לא מסחרר, והכל נהיה שגרתי, ולחשוב על זה שעד לפני שבועיים זה היה מחזה ככ נדיר ופוצע, ועד לפני חודשיים בכלל לא נפגשת בזה תקופה של מעל לחצי שנה. פשוט נהדרת. לחשוב שעד לפני זמן מה הבעיה היתה שלא הרשת לעצמך לאכול כמו שאת צריכה...איזו אשליה. הצלחת לחזור לאותו מקום שחשבת שאינך שייכת לו יותר..איזה כישרון. אז חשבת שהתהליך שעברת הינו משמעותי ושהבולמוסים שייכים להיסטוריה, וכל 23 הקילוגרם שירדת כבר אינם שייכים אליך. באמת אשליה נחמדה. ומה חשבת לעצמך? הרי בסוף זו את. אותו כישלון מהלך. איו לך יכולת לנצח, באמת שכחי מזה. אז יופי, תאכלי עוד משהו ועוד משהו, תכניסי את הכל לתוכך עד שאלפי הקלוריות יהפכו לקילוגרמים והכל יחזור על עצמו. באמת כישרון. כל הכבוד לך. רק שלא תתעוררי ותבכי אחרי. רק שהאדישות תמשיך לנתק אותך. ניצחת הכל. כמה טוב שאת קיימת.

תודה גילי על הרצון לעזור לי..אבל כנראה שאף אחד לא יכול. אני כבר מטופלת..שנה וחצי בטיפול פסיכולוגי פעמיים בשבוע, בטיפול תרופתי ללא הועיל לבינתיים ומתחילה השבוע מחדש טיפול דיאטני..שגם עד היום לא הצליח להקל. לא רוצה להתייאש, רוצה להילחם, אבל באמת מרגישה שהובסתי, וכל מה שאני רוצה זה רק להרים ידיים ולהירקב אט אט. שיפסיקו להילחם עלי, כי בכנות שהמחלמה לא שווה את זה.